ביאור:בבלי שבועות דף כט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואכל תאנים ^[1], והפריש קרבן, ואחר כך אכל ענבים לחודייהו ^[2] - הויא להו ענבים 'חצי שיעור', ואחצי שיעור לא מיחייב קרבן ^[3]' הכא נמי: כגון דאמר "שבועה שלא אוכל עשר" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תשע" ואכל תשע, והפריש קרבן, ואחר כך אכל עשירית - הויא לה עשירית 'חצי שיעור', ואחצי שיעור לא מיחייב ^[4].

משנה:

איזו היא שבועת שוא?

1. נשבע לשנות את הידוע לאדם: אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב, ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש;

2. נשבע על דבר שאי אפשר לו: "אם לא ראיתי גמל שפורח באויר", ו"אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד".

3. אמר לעדים "בואו והעידוני"! - "שבועה שלא נעידך" ^[5]!

4. נשבע לבטל את המצוה: שלא לעשות סוכה* ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין - זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור;

"שבועה שאוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה": הראשונה שבועת ביטוי, והשניה שבועת שוא ^[6]; אכלהּ - עבר על שבועת שוא, לא אכלהּ - עבר על שבועת ביטוי.

[## כרבי אליעזר, שאומר שמצוה לעשות סוכה ומברכים על עשית סוכה, שמכשירי מצוה – מצוה.]

גמרא:

אמר עולא: והוא שניכר ^[7] לשלשה בני אדם ^[8].

נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל פורח באויר: "שבועה שראיתי" לא קאמר; מאי 'אם לא ראיתי'?

אביי אמר: תני "שבועה שראיתי".

רבא אמר: באומר "יאסרו כל פירות שבעולם עלי ^[9] אם לא ראיתי גמל פורח באויר"!

אמר ליה רבינא לרב אשי: ודלמא האי גברא - ציפורא רבא חזי, ואסיק ליה שמא 'גמלא' ^[10], וכי קא משתבע - אדעתיה דידיה אישתבע! וכי תימא: בתר פומיה אזלינן, ולא אזלינן בתר דעתיה - והא תניא: ^[11] 'כשמשביעין אותו אומרים לו: הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין!'; מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: דלמא איסקונדרי ^[12] יהיב ליה ואסיק להו 'זוזי' ^[13], דכי קא משתבע - אדעתיה דידיה קא משתבע'?

לא ^[14]! התם ^[15] - משום 'קניא דרבא' ^[16].

תא שמע: וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל אמר להן: דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי! ^[17]'; ואמאי? לימא להו "קיימו מאי דאמר אלוה"!? לאו משום דמסקי אדעתייהו עבודת כוכבים ^[18]?

לא, משום דעבודת כוכבים נמי איקרי 'אלוה', דכתיב (שמות כ יט) [לא תעשון אתי] אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם] ^[19].

ולימא להו "קיימו תורה" ^[20]?

^[21] חדא תורה ^[22].

ולימא "קיימו שתי תורות"!?

תורת חטאת תורת אשם ^[23].

"קיימו כל התורה כולה"!?

עבודת כוכבים, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים: שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה ^[24].

ולימא להו "קיימו מצוה!"?

חדא מצוה.

"קיימו מצות!"?

תרתי.

"כל המצות כולן!"?

מצות ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן ^[25].

ולימא להו: "קיימו שש מאות ושלש עשרה מצות!"?

ולטעמיך ^[26] - לימא להו "על דעתי", 'על דעת המקום' למה לי ^[27]?

עמוד ב

אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו ^[28].

ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:

ולא ^[29]? והא: ההוא ^[30] דהוה בשני שבור מלכא הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא ^[31]!!?

אמר שמואל: בטרוף ^[32].

כולהו נמי מיטרף טריפין?

^[33] בשגבו טרוף ^[34].

"שבועה שאוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה": [הראשונה שבועת ביטוי, והשניה שבועת שוא; אכלהּ - עבר על שבועת שוא, לא אכלהּ - עבר על שבועת ביטוי]:

^[35] השתא משום שבועת ביטוי מיחייב, משום שבועת שוא לא מיחייב ^[36]? הרי יצתה שבועה לשוא ^[37]!?

אמר רבי ירמיה: תני 'אף על שבועת ביטוי' ^[38].

משנה:

שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, בקרובים וברחוקים ^[39], בכשרין ^[40] ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ^[41], וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד;

שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים ^[42], בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין ומפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור;

אחת זו ואחת זו: המושבע מפי אחרים חייב.

"<אם> לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום"; "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב.

^[43]

גמרא:

אמר שמואל: כל העונה "אמן" אחר שבועה - כמוציא שבועה בפיו דמי ^[44], דכתיב (במדבר ה כב) [ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך] ואמרה האשה אמן אמן.

אמר רב פפא משמיה דרבא: מתניתא וברייתא נמי דיקא ^[45], דקתני [פ"ד מ"א]:

'שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד ^[46]; ובפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו, ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין ^[47] - דברי רבי מאיר'

ותניא בברייתא:

'שבועת העדות כיצד? אמר לעדים: בואו והעידוני! "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות"! או שאמרו "אין אנו יודעין לך עדות", "משביע אני עליכם" ואמרו <לו> "אמן", בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפרו בהם – חייבין, דברי רבי מאיר'

קשיין אהדדי ^[48]! אלא לאו שמע מינה: הא [בברייתא] דענה "אמן", הא [במשנה] דלא ענה "אמן"?

שמע מינה.

אמר רבינא משמיה דרבא: מתניתין דהכא נמי דיקא: דקא תני 'שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין' - מפי עצמו אּין, מפי אחרים לא! וקתני סיפא 'זה וזה מושבע מפי אחרים חייב'; קשיין אהדדי!? אלא לאו שמע מינה הא דענה "אמן" הא דלא ענה "אמן"?

ואלא שמואל מאי קא משמע לן?

דוקיא דמתניתין קא משמע לן ^[49].

הדרן עלך שבועות שתים

שבועות פרק רביעי שבועת העדות

הערות

^ בהעלם שבועה אחרונה
^ בהעלם שבועה ראשונה
^ וכיון שהפריש קרבן על התאנים - תו לא מיצטרפי ענבים בהדייהו לאיחיובי אשבועתא קמייתא
^ הכא נמי: "שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית הויא לה עשירית חצי שיעור
^ ביטול מצוה הוא, היינו 'דבר שאי אפשר'
^ שהרי נשבע לבטל את המצוה
^ העמוד
^ הוא דהוי 'שוא', אבל לא ניכר - הויא שבועת שקר
^ בשבועה
^ העלה לו שם 'גמל'
^ גבי שבועת הדיינין תניא ליה המשביעין את המחויב שבועה בבית דין,
^ חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהן
^ כינה את שמם 'מעות'
^ לעולם בתר פומיה אזלינן
^ והא דאיצטריך לן למימר 'לא על דעתך'
^ משום דבפומיה יש שבועה ברמאות, כגון דיהיב ליה קנה ונתן המעות לתוכו, והפקידו אצלו, ונשבע שהחזיר לו מעותיו, ולאחר שבועה יחזור ויטלנו; ועובדא הוה קמיה דרבא הכי
^ דכתיב (דברים כט יג) 'לא אתכם לבדכם': לא כשאתם סבורים כאשר בלבבכם
^ ומסקו ליה שמא 'אלוה'
^ וכי אזלת נמי בתר פומייהו - קושטא מדמו לאישתבועי
^ וישביעם על כן? לאו משום דמסקי אדעתייהו עבירות, וקרו להו 'תורה' ומשתבעי אדעתייה
^ ומשני:
^ אי הוה אמר הכי - משמע חדא תורה, ואנן אית לן כתב ובעל פה
^ אי אמר "קיימו תורות" הוו מסקי אדעתייהו לאישתבועי אהנך תרתי דאיקרו 'תורות', ולא אשאר מצות
^ דכתיב גבי עבודת כוכבים (במדבר טו כב) 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה'
^ דכתיב (במדבר טו לט) 'וזכרתם את כל מצות ה’’ גימטריא שלה שש מאות, ושמונה חוטין, וחמשה קשרים - הרי י"ג
^ דבעית למימר דהאי דאמרינן להו 'לא על דעתכם' כי היכי דלא ליסקי אדעתייהו מאי דבעו, ומסקי ליה האי שמא
^ למימר? ותיסגי ליה בחד
^ אלא הכי קאמר להו: לא על דעתכם, כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה, דנדר שהודר על דעת רבים - אין לו הפרה
^ הוי נחש עב כקורת בית הבד - בתמיה
^ נחש
^ מלא שלש עשרה אורוות [אולי צ"ל 'עורות’] סוסים תבן; שהיה בולע בני אדם, ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן, ובלעם, ובערו בגופו ומת; לישנא אחרינא גרסינן 'ארידתא' = חבילות
^ הא דקאמר 'כקורת בית הבד' - שיש בו חריצים: כך ראיתי נחש מנומר
^ ומשני:
^ נשבע שהיה טרוף בגבו, ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו
^ קתני 'לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי';
^ בתמיה: וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום 'שוא'?
^ והרי כשיצאה השבועה מפיו - יצאה לשקר, על דבר שאי אפשר לו, ומאותה שעה הוא עובר אפילו קיים שבועתו
^ והכי קאמר: אכלה - עבר על שבועת שוא לחודה; לא אכלה - עבר על שתיהן: על שבועת ביטוי שלא קיים, ועל שבועת שוא - אף על פי שקיימה
^ כגון "שאתן לפלוני" רחוק או קרוב
^ לעדות, או
^ שמוציא הוא שבועה מפיו, כדכתיב קרא, והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר "אמן" כדקתני סיפא: 'ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים - חייב'; אבל לא אמר "אמן" - פטור, כגון: משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת, ואמר לו "אכלתי או לא אכלתי"
^ אמר על האיש שהוא אשה, בין קרוב ובין רחוק
^ משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן דף ל.) 'באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים וכו' - תני בהנך נוהגת בכל אלו.
^ לכל דבר: בין להתחייב משום ביטוי, דבעינן שיוציא בשפתיו, בין לענין שבועת עדות, דמחייב רבי מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין
^ מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי
^ מפרש לקמן למעוטי מלך, דתנן (סנהדרין יח.) 'המלך לא מעיד'
^ דכתיב (ויקרא ה א) 'אם לא יגיד' - במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר, וקרא - במושבע מפי אחרים כתיב 'ושמעה קול אלה', אבל מפי עצמו - בין בבית דין בין שלא בבית דין – חייבין, דיליף ליה רבי מאיר בפרק ד(לקמן לא.) בגזירה שוה
^ דהא הכא מפי אחרים הוא, ומחייב רבי מאיר שלא בבית דין
^ אשמעינן דדוקא תנן 'מפי עצמו' בשבועת ביטוי, אבל מפי אחרים – פטור; ודקתני מתניתין סיפא 'אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב' - דדוקא בענו "אמן" תנן, כדקתני 'ואמרו "אמן"': דלא תימא אורחא דמילתא קתני

[1] בהעלם שבועה אחרונה

[2] בהעלם שבועה ראשונה

[3] וכיון שהפריש קרבן על התאנים - תו לא מיצטרפי ענבים בהדייהו לאיחיובי אשבועתא קמייתא

[4] הכא נמי: "שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית הויא לה עשירית חצי שיעור

[5] ביטול מצוה הוא, היינו 'דבר שאי אפשר'

[6] שהרי נשבע לבטל את המצוה

[7] העמוד

[8] הוא דהוי 'שוא', אבל לא ניכר - הויא שבועת שקר

[9] בשבועה

[10] העלה לו שם 'גמל'

[11] גבי שבועת הדיינין תניא ליה המשביעין את המחויב שבועה בבית דין,

[12] חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהן

[13] כינה את שמם 'מעות'

[14] לעולם בתר פומיה אזלינן

[15] והא דאיצטריך לן למימר 'לא על דעתך'

[16] משום דבפומיה יש שבועה ברמאות, כגון דיהיב ליה קנה ונתן המעות לתוכו, והפקידו אצלו, ונשבע שהחזיר לו מעותיו, ולאחר שבועה יחזור ויטלנו; ועובדא הוה קמיה דרבא הכי

[17] דכתיב (דברים כט יג) 'לא אתכם לבדכם': לא כשאתם סבורים כאשר בלבבכם

[18] ומסקו ליה שמא 'אלוה'

[19] וכי אזלת נמי בתר פומייהו - קושטא מדמו לאישתבועי

[20] וישביעם על כן? לאו משום דמסקי אדעתייהו עבירות, וקרו להו 'תורה' ומשתבעי אדעתייה

[21] ומשני:

[22] אי הוה אמר הכי - משמע חדא תורה, ואנן אית לן כתב ובעל פה

[23] אי אמר "קיימו תורות" הוו מסקי אדעתייהו לאישתבועי אהנך תרתי דאיקרו 'תורות', ולא אשאר מצות

[24] דכתיב גבי עבודת כוכבים (במדבר טו כב) 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה'

[25] דכתיב (במדבר טו לט) 'וזכרתם את כל מצות ה’’ גימטריא שלה שש מאות, ושמונה חוטין, וחמשה קשרים - הרי י"ג

[26] דבעית למימר דהאי דאמרינן להו 'לא על דעתכם' כי היכי דלא ליסקי אדעתייהו מאי דבעו, ומסקי ליה האי שמא

[27] למימר? ותיסגי ליה בחד

[28] אלא הכי קאמר להו: לא על דעתכם, כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה, דנדר שהודר על דעת רבים - אין לו הפרה

[29] הוי נחש עב כקורת בית הבד - בתמיה

[30] נחש

[31] מלא שלש עשרה אורוות [אולי צ"ל 'עורות’] סוסים תבן; שהיה בולע בני אדם, ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן, ובלעם, ובערו בגופו ומת; לישנא אחרינא גרסינן 'ארידתא' = חבילות

[32] הא דקאמר 'כקורת בית הבד' - שיש בו חריצים: כך ראיתי נחש מנומר

[33] ומשני:

[34] נשבע שהיה טרוף בגבו, ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו

[35] קתני 'לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי';

[36] בתמיה: וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום 'שוא'?

[37] והרי כשיצאה השבועה מפיו - יצאה לשקר, על דבר שאי אפשר לו, ומאותה שעה הוא עובר אפילו קיים שבועתו

[38] והכי קאמר: אכלה - עבר על שבועת שוא לחודה; לא אכלה - עבר על שתיהן: על שבועת ביטוי שלא קיים, ועל שבועת שוא - אף על פי שקיימה

[39] כגון "שאתן לפלוני" רחוק או קרוב

[40] לעדות, או

[41] שמוציא הוא שבועה מפיו, כדכתיב קרא, והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר "אמן" כדקתני סיפא: 'ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים - חייב'; אבל לא אמר "אמן" - פטור, כגון: משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת, ואמר לו "אכלתי או לא אכלתי"

[42] אמר על האיש שהוא אשה, בין קרוב ובין רחוק

[43] משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן דף ל.) 'באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים וכו' - תני בהנך נוהגת בכל אלו.

[44] לכל דבר: בין להתחייב משום ביטוי, דבעינן שיוציא בשפתיו, בין לענין שבועת עדות, דמחייב רבי מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין

[45] מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי

[46] מפרש לקמן למעוטי מלך, דתנן (סנהדרין יח.) 'המלך לא מעיד'

[47] דכתיב (ויקרא ה א) 'אם לא יגיד' - במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר, וקרא - במושבע מפי אחרים כתיב 'ושמעה קול אלה', אבל מפי עצמו - בין בבית דין בין שלא בבית דין – חייבין, דיליף ליה רבי מאיר בפרק ד(לקמן לא.) בגזירה שוה

[48] דהא הכא מפי אחרים הוא, ומחייב רבי מאיר שלא בבית דין

[49] אשמעינן דדוקא תנן 'מפי עצמו' בשבועת ביטוי, אבל מפי אחרים – פטור; ודקתני מתניתין סיפא 'אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב' - דדוקא בענו "אמן" תנן, כדקתני 'ואמרו "אמן"': דלא תימא אורחא דמילתא קתני

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]