ביאור:בבלי שבועות דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תדע [1]: דקא תני סיפא '"דינר זהב לי בידך"! "אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית [2] ופונדיון ופרוטה" [3] – חייב, שהכל מין מטבע [אחת] הן'; אי אמרת בשלמא 'שוה' - משום הכי חייב, אלא אי אמרת דוקא - אמאי חייב?

אמר רבי אלעזר: בשטענו בדינר מטבעות [4], וקא משמע לן דפרוטה בכלל מטבע איתא; דיקא נמי, דקתני 'שהכל מין מטבע אחת' [5].

ורב [6]?

שהכל דין מטבע אחת [7].

ורבי אלעזר, לימא מדסיפא כשמואל מתרץ - רישא נמי כשמואל סבירא ליה [8];

לא, סיפא דוקא, דקתני: 'שהכל מין מטבע אחת', ורישא כרב או כשמואל.

תא שמע [9]: '"דינר זהב זהוב לי בידך"! "אין לך בידי אלא דינר כסף" – חייב'; טעמא דאמר ליה "זהב זהוב", הא סתמא – 'שוה' קאמר ליה [10]!

אמר רב אשי: הכי קאמר: 'כל האומר "דינר זהב" - כאומר "דינר זהב זהוב" דמי [11].

תני רבי חייא לסיועיה לרב: '"סלע לי בידך"! "אין לך בידי אלא סלע חסר שני כסף" – חייב; חסר מעה – פטור' [12].

אמר רב נחמן בר יצחק: אמר שמואל [גירסת הגהות מיימוניות: אמר רב היודה אמר שמואל]: לא שנו [13] אלא [14] בטענת מלוה והודאת לוה [15], אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד [16] - אפילו לא טענו אלא בפרוטה - חייב' [17]; מאי טעמא? דכתיב (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת [בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר]; לכל עון ולכל חטאת - הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה, ותניא: 'כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון - עד אחד מחייבו שבועה'.

ואמר רב נחמן אמר שמואל: טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן – חייב.

אמר לו רבי יצחק: יישר, וכן אמר רבי יוחנן [18]!

מכלל דפליג עליה ריש לקיש [19]?

איכא דאמרי: מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה [20];

איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה [21] ושתיק ליה.

לימא מסייע ליה: 'טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור, ורבן גמליאל מחייב [22]'; טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין, הא חטין ושעורין והודה לו באחד מהן – חייב!?

לא, הוא הדין דאפילו 'חטין ושעורין' - נמי פטור; והאי דקמיפלגי בחטין - להודיעך כחו דרבן גמליאל.

תא שמע: טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים – פטור;


עמוד ב

הודה במקצת קרקעות – פטור [23], במקצת כלים – חייב [24]'; טעמא דכלים וקרקעות - דקרקע לאו בת שבועה היא, הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות [25] – חייב!?

הוא הדין דאפילו כלים וכלים נמי פטור, והא דקתני 'כלים וקרקעות' - קא משמע לן דכי הודה במקצת כלים - חייב אף על הקרקעות.

מאי קא משמע לן? זוקקין [26]? תנינא [27]: '[28] זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן'!?

הא - עיקר [29], ההיא [30] - אגב גררא נסבה [31].

ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן – פטור' - והאמר רבי יצחק: יישר, וכן אמר רבי יוחנן'!?

אמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן.

תא שמע: 'טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור, ורבן גמליאל מחייב'; טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין, הא חטין ושעורין והודה לו באחד מהן – חייב!?

הוא הדין דאפילו 'חטין ושעורין' נמי פטור, והאי דקתני הכי - להודיעך כחו דרבן גמליאל.

תא שמע: 'טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים – פטור; הודה במקצת קרקע – פטור; במקצת כלים – חייב'; טעמא דכלים וקרקעות - דקרקע לאו בת שבועה היא, הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות – חייב!?

הוא הדין דאפילו כלים וכלים נמי פטור, והא קמשמע לן: דהודה במקצת כלים - חייב אף על הקרקעות.

מאי קא משמע לן? זוקקין? תנינא: 'זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן'!?

הא - עיקר, ההיא - אגב גררא נסבה.

איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי חייא בר אבא: 'טענו שור והודה לו בשה, שה והודה לו בשור – פטור; טענו בשור ושה, והודה לו באחד מהן – חייב'!?

אמר ליה: הא מני? - רבן גמליאל היא.

אי רבן גמליאל - אפילו רישא נמי!?

אלא הא מני? - אדמון היא [32]; ולא דחויי מדחינא לך, אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן: הא מני? - אדמון היא [33].

תוספות ד"ה לימוד ערוך הוא בפיו של רבי יוחנן הא מני אדמון היא. תימה דר' חייא בר אבא גופיה מוקי מילתא דאדמון כוותיה בפ' בתרא דכתובות [34] דמסיק לאדמון יש בלשון הזה לשון קנקנים ומיגו דמשתבע אקנקנים משתבע נמי על שמן מחמת גלגול וי"ל דמשום רבנן הוא דאצטריך לאסוקי דאיירי שהודה במקצת קנקנים ואפ"ה פטרי רבנן משום דלא תקשי ליה ממילתייהו דרבנן כדקאמר מעיקרא טעמא דאין בלשון הזה לשון קנקנים הא יש בלשון הזה לשון קנקנים חייב אבל אדמון לעולם מחייב אפי' הודה בכל הקנקנים דבתרתי פליגי בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן וביש בלשון הזה לשון קנקנים ודייק לה מדלא קתני במתניתין פלוגתייהו בחטין ושעורין או בשור ושה ונקט כדי יין וכדי שמן משמע דפליגי ביש בלשון הזה לשון קנקנים ומדקאמר נמי ר"ג רואה אני את דברי אדמון ואי דוקא בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן פליגי מאי רואה אני את דברי אדמון הא אפי' בטענו חטין והודה לו בשעורין מחייב ופליגי נמי בטענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהם דאי ביש בלשון הזה לשון קנקנים דוקא פליגי הוה להו לרבנן למימר בהדיא אין בלשון הזה לשון קנקנים ואדמון מחייב במודה בכל הקנקנים מדלא נקט במתניתין והודה לו מקצת קנקנים אלא נקט בקנקנים דמשמע בכולהו ולא מוקי לה במקצת קנקנים אלא משום רבנן דלא משתמע מילתייהו דאין בלשון הזה לשון קנקנים אלא בכה"ג וה"ק אין ההודאה ממין הטענה דלא מיבעיא במודה בכל הקנקנים דפטרי דהא אפי' יש בלשון הזה לשון קנקנים נמי פטור אלא אפילו הודה במקצת קנקנים נמי פטור דאין בלשון הזה לשון קנקנים.

אמר רב ענן אמר שמואל: טענו חטין וקדם והודה לו בשעורין [35]: אם כמערים [36] – חייב [37], אם במתכוין [38] – פטור;

ואמר רב ענן אמר שמואל: טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן – חייב; לפיכך יצאו כלים [39] למה שהן [40].

אמר רב פפא: 'טענו כלים ופרוטה והודה בכלים וכפר בפרוטה – פטור [41]; הודה בפרוטה וכפר בכלים – חייב' [42].

חדא כרב וחדא כשמואל: חדא כרב, דאמר 'כפירת טענה שתי כסף'; חדא כשמואל דאמר 'טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן – חייב'.

"מנה לי בידך" "אין לך בידי - פטור:

אמר רב נחמן: ומשביעין אותו שבועת היסת [43]; מאי טעמא? - חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו.

אדרבה: חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו!?

אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה; סבר: עד דהוה לי ופרענא ליה; תדע [44], דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: הכופר במלוה [45] - כשר לעדות [46]; בפקדון - פסול לעדות [47].

רב חביבא מתני [48] אסיפא: "מנה לי בידך"! אמר לו "הן"! למחר אמר לו "תנהו לי"! "נתתיו לך"! – פטור; ואמר רב נחמן: משביעין אותו שבועת היסת.

מאן דמתני ארישא - כל שכן אסיפא [49];

הערות[עריכה]

  1. ^ דשאר מתניתין - 'שוה' קתני
  2. ^ מעה קטנה
  3. ^ ' דינר כסף טריסית פונדיון ופרוטה ' – 'או' 'או' קתני
  4. ^ טבועה במטבע צורה, ולא טענו משקל; וזה הודה לו מטבע, ואף על פי שזו כסף וזו נחשת – 'ממין הטענה' היא: דכולהו מטבע נינהו
  5. ^ אלמא טעמא משום דכל מטבע חד הוא, ודוקא קתני
  6. ^ דבעי למימר 'שוה' קתני
  7. ^ הכי מפרש סיפא דקאמר שהכל מין מטבע אחד הוא: כל מטבעות השנויות כאן - דין אחד להם: שאף הקטנה שבהן יש בה כדי הודאה לחייבו שבועה
  8. ^ נימא כשמואל סבירא ליה: דכולה מתניתין - דוקא קתני, ומשום הכי תנן ברישא '"שתי כסף יש לי בידך"! "אין לך בידי אלא פרוטה" - פטור': משום דמה שטענו לא הודה לו, אבל אי 'שוה' טעין ליה - הוה מיחייב - ואף על גב דתחלת טענה שתי כסף ותו לא!
  9. ^ בתוספתא [לא נמצא בתוספתא שלנו]
  10. ^ (ופירושו: דינר זהוב היינו טבוע, וטעמא - משום דהכל מין מטבע אחד, והוה ליה 'ממין הטענה'; ומיהו סייעתא לרב הוא: דמדאצטריך לפרושי 'זהב זהוב' - מכלל דמתניתין, דתנן 'דינר זהב' סתמא – 'שוה' קאמר, ושהכל דין מטבע אחד קתני; ומדסיפא 'שוה' - רישא נמי 'שוה', וקתני רישא '"שתי כסף יש לי בידך" "אין לך בידי אלא פרוטה" – פטור', ועל כרחך משום דליכא כפירת שתי כסף הוא)
  11. ^ וברייתא - לא שהטוען מפרש "זהב זהוב" קאמר, אלא הכי קאמר: הטוען דינר זהב סתם - דמסתמא זהב זהוב קאמר, והלה אומר "אין לך בידי אלא דינר כסף" - דהיינו נמי דינר מטבע, וישנה הודאה ממין הטענה - חייב
  12. ^ אלמא כפירת שתי כסף בעינן
  13. ^ דבעי טענת שתי כסף
  14. ^ בשבועה הבאה
  15. ^ והודאת מקצת דלוה
  16. ^ אבל שבועה בעדות עד אחד שהלוה כפר הכל ועד אחד מעידו שהוא חייב ונמצא מחייבו
  17. ^ הואיל ואם היו שנים היו מחייבין אותו ממון לפרוע, דהא שוה פרוטה - ממונא הוא, היחיד מחייבו שבועה
  18. ^ ולא גרסינן תו 'יישר'
  19. ^ בעיא הוא דקא בעי גמרא: לימא מדקאמר 'וכן אמר רבי יוחנן' מכלל דפליג עליה בר פלוגתיה
  20. ^ כך היה דרכו של ריש לקיש כשהיה רבי יוחנן אומר דבר בבית המדרש: היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל צרכו וכל טעם דבריו, ואחר כך היה חולק עליו, ובתוך כך יצא רבי יצחק זה מבית המדרש ולא שמע אם נחלק עליו
  21. ^ ריש לקיש מיא בבי מדרשא כי אמרה ר' יוחנן להא מילתא
  22. ^ דלא בעי הודאה ממין הטענה
  23. ^ שאין נשבעין על הקרקעות, כדילפינן לקמן בפירקין (דף מב:); ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה
  24. ^ שבועה אף על הקרקעות על ידי גלגול דשבועה מקצת כלים
  25. ^ כלומר: משני מינין, והודה באחד וכפר באחד
  26. ^ הכלים זוקקין את הקרקעות לשבועה
  27. ^ במסכת קדושין
  28. ^ נכסים שאין להם אחריות
  29. ^ דכולה מסכת בהלכות שבועה
  30. ^ דקדושין
  31. ^ איידי דתנא התם 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות: בכסף בלא משיכה' - תני בהדייהו שאף הם זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לשבועה
  32. ^ דבעי הודאה ממין הטענה
  33. ^ ומיהו היכא דטענו שנים והודה לו באחד מהם – חייב; והא דאדמון - במתניתין היא; מיהו הכא במסכת שבועות - לא מפרשין בגמרא במאי פליגי, אבל בפרק בתרא דכתובות (דף קח:) מפרשינן דבהכי פליגי
  34. ^ דף קח:
  35. ^ מי שהיה לו לטעון על חבירו חטין ושעורין, וטענו חטין ולא הספיק לטענו שעורין עד שקדם זה ואמר "חטין אין לך בידי אבל שעורין יש לך בידי"
  36. ^ אם נראה לב"ד שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה שעורין ויתחייב לו שבועה בהודאת שעורים
  37. ^ חייב לו שבועה אם אמר לו זה "שניהם יש לי בידך"
  38. ^ להשיב לו על טענתו של חטין ולא כקופץ
  39. ^ ליכתב בפירוש
  40. ^ להתחייב עליהם בכל שהן דהוה ליה למכתב (שמות כב) כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב אלא כתב כלים לומר דהוי דבר חשוב ולא בעינן שווייהן שתי כסף
  41. ^ כדמפרש ואזיל: כרב, דאמר כפירה - שתי כסף בעינן
  42. ^ 'כפר בכלים' - ואפילו כל דהו, כדאמרינן: 'לכך יצאו כלים למה שהן'; ואי משום הודאה ממין הכפירה - בהא סבירא ליה כשמואל, דאמר 'טענו בחטין ושעורין והודה לו באחד מהן – חייב'
  43. ^ 'היסת' לשון שׂומא: ששמו חכמים עליו שבועה, כמו (שמואל א כו יט) אם ה' הסיתך בי
  44. ^ דאמרינן אשתמוטי אשתמיט
  45. ^ ובאו עדים והוא לא נשבע
  46. ^ ולא אמרן: חשיד אממונא הוא, אלא אשתמוטי קמשתמיט ליה, משום דמלוה להוצאה ניתנה, ואין עכשיו בידו במה לפרוע
  47. ^ ואפילו לא נשבע: דמשעה דכפר - איחשיד ליה אממונא; ובבבא מציעא בפרק קמא (דף ה:) מוקמינן ליה בדאתו סהדי דההיא שעתא הוה בידיה, דליכא למימר 'אירכס ליה ומשתמיט עד דבחיש ומשכח ליה'
  48. ^ להא דרב נחמן
  49. ^ דהא אודי ליה עליו, ואיכא דררא דממונא