ביאור:בבלי שבועות דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דקדושת דמים הוא ^[1].

אלא מעתה - לא תפסל בטבול יום ^[2]! אלמה תניא 'נתנה במכתשת נפסלת בטבול יום'? וכי תימא 'כל קדושת דמים מיפסלי בטבול יום' - והתנן [מעילה פ"ב מ"ח]: 'המנחות ^[3] - מועלין בהן משהוקדשו ^[4]; קדשו בכלי ^[5] - הוכשרו ^[6] ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה' ^[7]: קדשו בכלי - אִין, לא קדשו בכלי [ורק במכתשת לצורך כתישה] – לא!

אלא מאי - קדושת הגוף היא!? - אלא מעתה תיפסל בלינה; אלמה תנן [מעילה פ"ב מ"ט]: 'הקומץ ^[8] והלבונה ^[9] והקטורת ומנחת כהנים ^[10] ומנחת כהן משוח ^[11] ומנחת נסכים ^[12] - מועלים בהן משהוקדשו; קדשו בכלי - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה' ^[13]: קדשו בכלי – אִין, לא קדשו בכלי – לא; ^[14]?

אמר ליה: לינה קאמרת? שאני קטורת: הואיל וצורתה בכל השנה כולה ^[15].

מכל מקום קשיא: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ^[16]?

אמר רבה: לב בית דין מתנה עליהן: אם הוצרכו – הוצרכו, ואם לאו - יהיו לדמיהן ^[17].

אמר ליה אביי: והא מר הוא דאמר ^[18]: 'הקדיש זכר ^[19] לדמיו - קדוש קדושת הגוף ^[20]' ^[21]!?

לא קשיא: הא ^[22] - ^[23] דאמר "לדמי עולה ^[24]" ^[25], ^[26] הא דאמר "^[27] לדמי נסכים" ^[28].

איתיביה אביי: 'פר ושעיר של יום הכפורים ^[29] שאבדו והפריש אחרים תחתיהם,

עמוד ב

וכן שעירי עבודה זרה ^[30] שאבדו והפריש אחרים תחתיהן - כולן ימותו ^[31], דברי רבי יהודה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת צבור מתה ^[32]' - ואמאי? לימא 'לב בית דין מתנה עליהן ^[33]'!?

'אבודין' קאמרת? שאני אבודין דלא שכיחי ^[34].

הרי פרה ^[35], דלא שכיחא ^[36], ותניא [תוספתא פרה פ"ב מ"ב] 'פרה נפדית על כל פסול שבה ^[37]; מתה – תפדה; נשחטה ^[38] – תפדה; מצא אחרת נאה הימנה – תפדה; שחטה על גבי מערכתה ^[39] - אין לה פדייה עולמית ^[40]'?

שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא ^[41].

אי הכי – 'מתה או נשחטה - תפדה'? הא בעינן העמדה והערכה ^[42]?

הא מני? רבי שמעון היא, דאמר ^[43] 'קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה'.

אי רבי שמעון - אימא סיפא: 'שחטה על גבי מערכתה אין לה פדייה עולמית' – והתניא: 'רבי שמעון אומר: פרה מטמאה טומאת אוכלין ^[44] הואיל והיתה לה שעת הכושר ^[45]' ^[46], ואמר ריש לקיש ^[47]: אומר היה רבי שמעון: 'פרה ^[48] - נפדית על גב מערכתה ^[49]' ^[50]!?

אלא ^[51]: שאני פרה הואיל ודמיה יקרין ^[52].

^[53]

אמר מר: 'מתה - תפדה'; וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים? אמר רב משרשיא: משום עורה.

וקיימי בית דין ומתנו אדעתא דעורה ^[54]?

אמר רב כהנא: אמרי אינשי: מגמלא אונה [אוזן של גמל – גם יש לו ערך].

איתיביה: 'אמרו לו לרבי שמעון: מהו שיקרבו זה בזה? אמר להן 'יקרבו'; אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שוה היאך הן קריבין זה בזה? אמר להן: כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.' – ואמאי? לימא ^[55] 'לב בית דין מתנה עליהן ^[56]' ^[57]?

'רבי שמעון' קאמרת? רבי שמעון לית ליה 'לב בית דין מתנה עליהן', דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יוחנן: 'תמידין שלא הוצרכו לצבור: לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימים, לדברי חכמים נפדין תמימים'.

ורבנן, דפליגי עליה דרבי שמעון - מאן נינהו? אי נימא רבנן דקטורת -

הערות[עריכה]

^ אין בה אלא קדושת דמים: שלקחה מתרומת הלשכה, אבל בכלי לא קדשה דתקדש קדושת הגוף, דמכתשת שנשחקה בה - לאו כלי שרת היא
^ אם נגע בה
^ מנחת יחיד
^ דקדושת דמים - בת מעילה היא!
^ הביא לעזרה ונתנה בכלי שרת
^ נגמרה קדושתה
^ וכל לשון 'הכשר' לשון תיקון: שמתקנו ומזמינו לכך
^ של מנחת יחיד
^ של מנחת יחיד
^ שהיא כליל ואינה נקמצת
^ חביתי כהן גדול שבכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב
^ הבאה עם הבהמה: שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל, ועשרון לכבש - והן כולן כליל
^ והך דפליג לה בתרתי בבי: הך, והך דלעיל: דהמנחות מועלין בהן כו' - משום דבסיפא יש חילוק ביניהם במילי אחרניתא במסכת מעילה: דבההיא דלעיל לא קתני 'וחייבין עליה משום פיגול ונותר וטמא' בקדושת כלי עד שיקרב הקומץ, ובהנך - שכולן כליל - קתני בקדושת כלי דידהו 'וחייבין עליהם משום נותר ומשום טמא'
^ קתני מיהא 'קטורת' וקתני 'קדשו בכלי', ועל כרחך מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת תנא 'נפסלת בטבול יום' ולא תנא 'לינה' והכא תנא 'לינה' - שמע מינה: קדושת כלי דהא - לאו מכתשת היא, אלא כלי שבשעת הקטרה, דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים כאן עמה; אלמא מכתשת לא מקדשא ליה קדושת הגוף
^ הואיל וצורתה אינה משנה את מראיתה, הלכך אף על גב דקדושת הגוף היא - לא מיפסלא בלינה; ומיהו משקדשה בכלי ליקרב - גזור בה רבנן פסול לינה, דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי
^ בין בתמידין בין בקטורת
^ לב בית דין מתנה עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה, וכל מידי דציבור - נותנין בית דין לב
^ במסכת תמורה [יא,ב]
^ איל
^ ואינו נמכר: מאחר שהקדישו והוא עצמו ראוי להקרבה - אינו יוצא מידי מזבח
^ והכא נמי: למאי מהני תנאה דלב בית דין? כי אמרינן נמי 'יהו לדמיהן' קדשי להו לגופייהו
^ כי אמרי אנא 'קדוש קדושת הגוף'
^ היכא
^ יהא להביא בדמיו עולה
^ דכיון דאיהו חזי להכי - לא מזבנינן ליה
^ אבל
^ יהא
^ אף על גב דנסכים נמי למזבח, וקדושתייהו דמיין להדדי, כיון דלא להכי חזי – מזדבן; וכל שכן היכא דמתנו בית דין שיהו לדמי מותר תרומה, שהיא לרקועי פחים
^ שהן חטאות הפנימיות
^ צבור שחטאו בעבודה זרה בהוראת בית דין מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת, כדכתיב בפרשת 'שלח לך'; ואותו שעיר - מתן דמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב, כדאמר בזבחים בפרק 'בית שמאי' (דף לט:)
^ דלא דמו לשעירי הרגלים דתנן בהו במתניתין 'לא קרבו ברגל זה יקרבו ברגל אחר', אבל אלו - אינן ראויין עד יום הכפורים לשנה הבאה, וכבר עברה לה שנה, והוו להו מתרומה ישנה, והלכך ימותו כדין 'חטאת שכפרו בעליה', שהלכה למשה מסיני: חמש חטאות מתות, וזו אחת מהם
^ לא נאמרה הלכה דחמש חטאות אלא ביחיד; וטעמא דרבי שמעון מפרש בהוריות (דף ו:) ובתמורה (דף טו:)
^ שיפדו בלא מום
^ הילכך לא חשוב בית דין להתנות עליהן
^ אדומה
^ בכל ימי בית ראשון ובית שני לא עשו אלא שבע
^ אם אירע בה שום פסול
^ חוץ למקומה
^ בהכשר, בהר המשחה, ובמקום הבדוק לה מקבר התהום, כדאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיג.)
^ מאחר שנעשית בהכשר - גנאי הוא להוציאה לחולין
^ כלומר: אינה מקדשי מזבח ליקדש קדושת הגוף, לפיכך נפדית בלא מום, ואינה צריכה לב בית דין
^ שתעמוד על רגליה ויעריכנה הכהן, כדכתיב (ויקרא כז יא-יב) 'והעמיד את הבהמה לפני הכהן [פסוק יב:] והעריך הכהן וגו'
^ במסכת תמורה בפרק בתרא (דף לב:)
^ אם נגע שרץ בבשרה וחזר ונגע בשרה באוכלין - טימאתן
^ לכך
^ אף על גב דאית ליה לרבי שמעון 'איסורי הנאה אין מטמאין טומאת אוכלין', ויליף ליה מ'כל האוכל אשר יאכל' (ויקרא יא לד): אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים - אין קרוי אוכל [במסכת מנחות בפרק 'המנחות והנסכים' (דף קא:)], ופרה - איסורי הנאה היא
^ מהו שעת הכושר שלה
^ שנשחטה כהלכתה על גב מערכתה
^ אם מצא נאה הימנה
^ וסבירא ליה לרבי שמעון: 'העומד לפדות - כפדוי דמי' והויא ליה אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים
^ לא תוקמה כרבי שמעון; והאי דקתני 'מצא נאה הימנה – תפדה'
^ משום דלב בית דין מתנה עליה אף על גב דלא שכיחא: איידי דדמיה יקרין - מסקי אדעתייהו לאתנויי
^ האי תנא סבירא ליה וכו' עד באין מעמידין. לא גרסינן.
^ משום הצלה פורתא דדמי עורה
^ להו רבי שמעון
^ שאם לא יקריב ברגל זה יקרב ברגל זה
^ ולמה ליה לשנויי שינויא דחיקא 'כולן באין לכפר כו'

[1] אין בה אלא קדושת דמים: שלקחה מתרומת הלשכה, אבל בכלי לא קדשה דתקדש קדושת הגוף, דמכתשת שנשחקה בה - לאו כלי שרת היא

[2] אם נגע בה

[3] מנחת יחיד

[4] דקדושת דמים - בת מעילה היא!

[5] הביא לעזרה ונתנה בכלי שרת

[6] נגמרה קדושתה

[7] וכל לשון 'הכשר' לשון תיקון: שמתקנו ומזמינו לכך

[8] של מנחת יחיד

[9] של מנחת יחיד

[10] שהיא כליל ואינה נקמצת

[11] חביתי כהן גדול שבכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב

[12] הבאה עם הבהמה: שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל, ועשרון לכבש - והן כולן כליל

[13] והך דפליג לה בתרתי בבי: הך, והך דלעיל: דהמנחות מועלין בהן כו' - משום דבסיפא יש חילוק ביניהם במילי אחרניתא במסכת מעילה: דבההיא דלעיל לא קתני 'וחייבין עליה משום פיגול ונותר וטמא' בקדושת כלי עד שיקרב הקומץ, ובהנך - שכולן כליל - קתני בקדושת כלי דידהו 'וחייבין עליהם משום נותר ומשום טמא'

[14] קתני מיהא 'קטורת' וקתני 'קדשו בכלי', ועל כרחך מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת תנא 'נפסלת בטבול יום' ולא תנא 'לינה' והכא תנא 'לינה' - שמע מינה: קדושת כלי דהא - לאו מכתשת היא, אלא כלי שבשעת הקטרה, דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים כאן עמה; אלמא מכתשת לא מקדשא ליה קדושת הגוף

[15] הואיל וצורתה אינה משנה את מראיתה, הלכך אף על גב דקדושת הגוף היא - לא מיפסלא בלינה; ומיהו משקדשה בכלי ליקרב - גזור בה רבנן פסול לינה, דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי

[16] בין בתמידין בין בקטורת

[17] לב בית דין מתנה עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה, וכל מידי דציבור - נותנין בית דין לב

[18] במסכת תמורה [יא,ב]

[19] איל

[20] ואינו נמכר: מאחר שהקדישו והוא עצמו ראוי להקרבה - אינו יוצא מידי מזבח

[21] והכא נמי: למאי מהני תנאה דלב בית דין? כי אמרינן נמי 'יהו לדמיהן' קדשי להו לגופייהו

[22] כי אמרי אנא 'קדוש קדושת הגוף'

[23] היכא

[24] יהא להביא בדמיו עולה

[25] דכיון דאיהו חזי להכי - לא מזבנינן ליה

[26] אבל

[27] יהא

[28] אף על גב דנסכים נמי למזבח, וקדושתייהו דמיין להדדי, כיון דלא להכי חזי – מזדבן; וכל שכן היכא דמתנו בית דין שיהו לדמי מותר תרומה, שהיא לרקועי פחים

[29] שהן חטאות הפנימיות

[30] צבור שחטאו בעבודה זרה בהוראת בית דין מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת, כדכתיב בפרשת 'שלח לך'; ואותו שעיר - מתן דמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב, כדאמר בזבחים בפרק 'בית שמאי' (דף לט:)

[31] דלא דמו לשעירי הרגלים דתנן בהו במתניתין 'לא קרבו ברגל זה יקרבו ברגל אחר', אבל אלו - אינן ראויין עד יום הכפורים לשנה הבאה, וכבר עברה לה שנה, והוו להו מתרומה ישנה, והלכך ימותו כדין 'חטאת שכפרו בעליה', שהלכה למשה מסיני: חמש חטאות מתות, וזו אחת מהם

[32] לא נאמרה הלכה דחמש חטאות אלא ביחיד; וטעמא דרבי שמעון מפרש בהוריות (דף ו:) ובתמורה (דף טו:)

[33] שיפדו בלא מום

[34] הילכך לא חשוב בית דין להתנות עליהן

[35] אדומה

[36] בכל ימי בית ראשון ובית שני לא עשו אלא שבע

[37] אם אירע בה שום פסול

[38] חוץ למקומה

[39] בהכשר, בהר המשחה, ובמקום הבדוק לה מקבר התהום, כדאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיג.)

[40] מאחר שנעשית בהכשר - גנאי הוא להוציאה לחולין

[41] כלומר: אינה מקדשי מזבח ליקדש קדושת הגוף, לפיכך נפדית בלא מום, ואינה צריכה לב בית דין

[42] שתעמוד על רגליה ויעריכנה הכהן, כדכתיב (ויקרא כז יא-יב) 'והעמיד את הבהמה לפני הכהן [פסוק יב:] והעריך הכהן וגו'

[43] במסכת תמורה בפרק בתרא (דף לב:)

[44] אם נגע שרץ בבשרה וחזר ונגע בשרה באוכלין - טימאתן

[45] לכך

[46] אף על גב דאית ליה לרבי שמעון 'איסורי הנאה אין מטמאין טומאת אוכלין', ויליף ליה מ'כל האוכל אשר יאכל' (ויקרא יא לד): אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים - אין קרוי אוכל [במסכת מנחות בפרק 'המנחות והנסכים' (דף קא:)], ופרה - איסורי הנאה היא

[47] מהו שעת הכושר שלה

[48] שנשחטה כהלכתה על גב מערכתה

[49] אם מצא נאה הימנה

[50] וסבירא ליה לרבי שמעון: 'העומד לפדות - כפדוי דמי' והויא ליה אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים

[51] לא תוקמה כרבי שמעון; והאי דקתני 'מצא נאה הימנה – תפדה'

[52] משום דלב בית דין מתנה עליה אף על גב דלא שכיחא: איידי דדמיה יקרין - מסקי אדעתייהו לאתנויי

[53] האי תנא סבירא ליה וכו' עד באין מעמידין. לא גרסינן.

[54] משום הצלה פורתא דדמי עורה

[55] להו רבי שמעון

[56] שאם לא יקריב ברגל זה יקרב ברגל זה

[57] ולמה ליה לשנויי שינויא דחיקא 'כולן באין לכפר כו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]