ביאור:בבלי שבועות דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דקדושת דמים הוא [1].

אלא מעתה - לא תפסל בטבול יום [2]! אלמה תניא 'נתנה במכתשת נפסלת בטבול יום'? וכי תימא 'כל קדושת דמים מיפסלי בטבול יום' - והתנן [מעילה פ"ב מ"ח]: 'המנחות [3] - מועלין בהן משהוקדשו [4]; קדשו בכלי [5] - הוכשרו [6] ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה' [7]: קדשו בכלי - אִין, לא קדשו בכלי [ורק במכתשת לצורך כתישה] – לא!

אלא מאי - קדושת הגוף היא!? - אלא מעתה תיפסל בלינה; אלמה תנן [מעילה פ"ב מ"ט]: 'הקומץ [8] והלבונה [9] והקטורת ומנחת כהנים [10] ומנחת כהן משוח [11] ומנחת נסכים [12] - מועלים בהן משהוקדשו; קדשו בכלי - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה' [13]: קדשו בכלי – אִין, לא קדשו בכלי – לא; [14]?

אמר ליה: לינה קאמרת? שאני קטורת: הואיל וצורתה בכל השנה כולה [15].

מכל מקום קשיא: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה [16]?

אמר רבה: לב בית דין מתנה עליהן: אם הוצרכו – הוצרכו, ואם לאו - יהיו לדמיהן [17].

אמר ליה אביי: והא מר הוא דאמר [18]: 'הקדיש זכר [19] לדמיו - קדוש קדושת הגוף [20]' [21]!?

לא קשיא: הא [22] - [23] דאמר "לדמי עולה [24]" [25], [26] הא דאמר "[27] לדמי נסכים" [28].

איתיביה אביי: 'פר ושעיר של יום הכפורים [29] שאבדו והפריש אחרים תחתיהם,


עמוד ב

וכן שעירי עבודה זרה [30] שאבדו והפריש אחרים תחתיהן - כולן ימותו [31], דברי רבי יהודה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת צבור מתה [32]' - ואמאי? לימא 'לב בית דין מתנה עליהן [33]'!?

'אבודין' קאמרת? שאני אבודין דלא שכיחי [34].

הרי פרה [35], דלא שכיחא [36], ותניא [תוספתא פרה פ"ב מ"ב] 'פרה נפדית על כל פסול שבה [37]; מתה – תפדה; נשחטה [38] – תפדה; מצא אחרת נאה הימנה – תפדה; שחטה על גבי מערכתה [39] - אין לה פדייה עולמית [40]'?

שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא [41].

אי הכי – 'מתה או נשחטה - תפדה'? הא בעינן העמדה והערכה [42]?

הא מני? רבי שמעון היא, דאמר [43] 'קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה'.

אי רבי שמעון - אימא סיפא: 'שחטה על גבי מערכתה אין לה פדייה עולמית' – והתניא: 'רבי שמעון אומר: פרה מטמאה טומאת אוכלין [44] הואיל והיתה לה שעת הכושר [45]' [46], ואמר ריש לקיש [47]: אומר היה רבי שמעון: 'פרה [48] - נפדית על גב מערכתה [49]' [50]!?

אלא [51]: שאני פרה הואיל ודמיה יקרין [52].

[53]

אמר מר: 'מתה - תפדה'; וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים? אמר רב משרשיא: משום עורה.

וקיימי בית דין ומתנו אדעתא דעורה [54]?

אמר רב כהנא: אמרי אינשי: מגמלא אונה [אוזן של גמל – גם יש לו ערך].

איתיביה: 'אמרו לו לרבי שמעון: מהו שיקרבו זה בזה? אמר להן 'יקרבו'; אמרו לו: הואיל ואין כפרתן שוה היאך הן קריבין זה בזה? אמר להן: כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.' – ואמאי? לימא [55] 'לב בית דין מתנה עליהן [56]' [57]?

'רבי שמעון' קאמרת? רבי שמעון לית ליה 'לב בית דין מתנה עליהן', דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יוחנן: 'תמידין שלא הוצרכו לצבור: לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימים, לדברי חכמים נפדין תמימים'.

ורבנן, דפליגי עליה דרבי שמעון - מאן נינהו? אי נימא רבנן דקטורת -

הערות[עריכה]

  1. ^ אין בה אלא קדושת דמים: שלקחה מתרומת הלשכה, אבל בכלי לא קדשה דתקדש קדושת הגוף, דמכתשת שנשחקה בה - לאו כלי שרת היא
  2. ^ אם נגע בה
  3. ^ מנחת יחיד
  4. ^ דקדושת דמים - בת מעילה היא!
  5. ^ הביא לעזרה ונתנה בכלי שרת
  6. ^ נגמרה קדושתה
  7. ^ וכל לשון 'הכשר' לשון תיקון: שמתקנו ומזמינו לכך
  8. ^ של מנחת יחיד
  9. ^ של מנחת יחיד
  10. ^ שהיא כליל ואינה נקמצת
  11. ^ חביתי כהן גדול שבכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב
  12. ^ הבאה עם הבהמה: שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל, ועשרון לכבש - והן כולן כליל
  13. ^ והך דפליג לה בתרתי בבי: הך, והך דלעיל: דהמנחות מועלין בהן כו' - משום דבסיפא יש חילוק ביניהם במילי אחרניתא במסכת מעילה: דבההיא דלעיל לא קתני 'וחייבין עליה משום פיגול ונותר וטמא' בקדושת כלי עד שיקרב הקומץ, ובהנך - שכולן כליל - קתני בקדושת כלי דידהו 'וחייבין עליהם משום נותר ומשום טמא'
  14. ^ קתני מיהא 'קטורת' וקתני 'קדשו בכלי', ועל כרחך מתניתין לעיל גבי קדושת מכתשת תנא 'נפסלת בטבול יום' ולא תנא 'לינה' והכא תנא 'לינה' - שמע מינה: קדושת כלי דהא - לאו מכתשת היא, אלא כלי שבשעת הקטרה, דומיא דקומץ ולבונה ושאר השנויים כאן עמה; אלמא מכתשת לא מקדשא ליה קדושת הגוף
  15. ^ הואיל וצורתה אינה משנה את מראיתה, הלכך אף על גב דקדושת הגוף היא - לא מיפסלא בלינה; ומיהו משקדשה בכלי ליקרב - גזור בה רבנן פסול לינה, דלמא אתי לאכשורי בשאר המתקדשים בכלי
  16. ^ בין בתמידין בין בקטורת
  17. ^ לב בית דין מתנה עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה, וכל מידי דציבור - נותנין בית דין לב
  18. ^ במסכת תמורה [יא,ב]
  19. ^ איל
  20. ^ ואינו נמכר: מאחר שהקדישו והוא עצמו ראוי להקרבה - אינו יוצא מידי מזבח
  21. ^ והכא נמי: למאי מהני תנאה דלב בית דין? כי אמרינן נמי 'יהו לדמיהן' קדשי להו לגופייהו
  22. ^ כי אמרי אנא 'קדוש קדושת הגוף'
  23. ^ היכא
  24. ^ יהא להביא בדמיו עולה
  25. ^ דכיון דאיהו חזי להכי - לא מזבנינן ליה
  26. ^ אבל
  27. ^ יהא
  28. ^ אף על גב דנסכים נמי למזבח, וקדושתייהו דמיין להדדי, כיון דלא להכי חזי – מזדבן; וכל שכן היכא דמתנו בית דין שיהו לדמי מותר תרומה, שהיא לרקועי פחים
  29. ^ שהן חטאות הפנימיות
  30. ^ צבור שחטאו בעבודה זרה בהוראת בית דין מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת, כדכתיב בפרשת 'שלח לך'; ואותו שעיר - מתן דמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב, כדאמר בזבחים בפרק 'בית שמאי' (דף לט:)
  31. ^ דלא דמו לשעירי הרגלים דתנן בהו במתניתין 'לא קרבו ברגל זה יקרבו ברגל אחר', אבל אלו - אינן ראויין עד יום הכפורים לשנה הבאה, וכבר עברה לה שנה, והוו להו מתרומה ישנה, והלכך ימותו כדין 'חטאת שכפרו בעליה', שהלכה למשה מסיני: חמש חטאות מתות, וזו אחת מהם
  32. ^ לא נאמרה הלכה דחמש חטאות אלא ביחיד; וטעמא דרבי שמעון מפרש בהוריות (דף ו:) ובתמורה (דף טו:)
  33. ^ שיפדו בלא מום
  34. ^ הילכך לא חשוב בית דין להתנות עליהן
  35. ^ אדומה
  36. ^ בכל ימי בית ראשון ובית שני לא עשו אלא שבע
  37. ^ אם אירע בה שום פסול
  38. ^ חוץ למקומה
  39. ^ בהכשר, בהר המשחה, ובמקום הבדוק לה מקבר התהום, כדאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיג.)
  40. ^ מאחר שנעשית בהכשר - גנאי הוא להוציאה לחולין
  41. ^ כלומר: אינה מקדשי מזבח ליקדש קדושת הגוף, לפיכך נפדית בלא מום, ואינה צריכה לב בית דין
  42. ^ שתעמוד על רגליה ויעריכנה הכהן, כדכתיב (ויקרא כז יא-יב) 'והעמיד את הבהמה לפני הכהן [פסוק יב:] והעריך הכהן וגו'
  43. ^ במסכת תמורה בפרק בתרא (דף לב:)
  44. ^ אם נגע שרץ בבשרה וחזר ונגע בשרה באוכלין - טימאתן
  45. ^ לכך
  46. ^ אף על גב דאית ליה לרבי שמעון 'איסורי הנאה אין מטמאין טומאת אוכלין', ויליף ליה מ'כל האוכל אשר יאכל' (ויקרא יא לד): אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, ושאין אתה יכול להאכילו לאחרים - אין קרוי אוכל [במסכת מנחות בפרק 'המנחות והנסכים' (דף קא:)], ופרה - איסורי הנאה היא
  47. ^ מהו שעת הכושר שלה
  48. ^ שנשחטה כהלכתה על גב מערכתה
  49. ^ אם מצא נאה הימנה
  50. ^ וסבירא ליה לרבי שמעון: 'העומד לפדות - כפדוי דמי' והויא ליה אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים
  51. ^ לא תוקמה כרבי שמעון; והאי דקתני 'מצא נאה הימנה – תפדה'
  52. ^ משום דלב בית דין מתנה עליה אף על גב דלא שכיחא: איידי דדמיה יקרין - מסקי אדעתייהו לאתנויי
  53. ^ האי תנא סבירא ליה וכו' עד באין מעמידין. לא גרסינן.
  54. ^ משום הצלה פורתא דדמי עורה
  55. ^ להו רבי שמעון
  56. ^ שאם לא יקריב ברגל זה יקרב ברגל זה
  57. ^ ולמה ליה לשנויי שינויא דחיקא 'כולן באין לכפר כו'