ביאור:בבלי שבועות דף לז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

להו: הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו כיון דחידוש הוא דבכל התורה לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן ^[1] והכא מייתי קרבן, לא שנא אתרו ביה ולא שנא לא אתרו ביה? או דלמא הני מילי היכא דלא אתרו ביה, אבל היכא דאתרו ביה - מילקא לקי, קרבן לא מייתי? או דלמא הא והא עבדינא ^[2]?

^[3] אמרו ליה: תנינא: 'חמורה הימנה שבועת הפקדון ^[4] שחייבין על זדונה מכות ^[5] ועל שגגתה ^[6] אשם בכסף שקלים ^[7]': מדקאמר ליה 'על זדונה מכות' - מכלל דאתרו ביה, וקאמר מכות – אִין, קרבן לא! ומאי חומרא ^[8]?

^[9] דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי.

אמר להו רבא בר איתי ^[10]: ^[11], מאן תנא זדון שבועת הפקדון לא ניתן ^[12] לכפרה? - רבי שמעון ^[13], אבל לרבנן קרבן נמי מייתי.

אמר להו רב כהנא: בר מינה דההיא ^[14], דאנא תנינא לה - והכי תנינא לה: ’[שבועת הפקדון] אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים'; ומאי חומרא ^[15]? ^[16] דאילו התם חטאת בת דנקא ^[17], והכא אשם בכסף שקלים;

וליגמר מינה ^[18]?

^[19] דלמא דלא אתרו ביה ^[20].

[ל"א ^[21]]

תא שמע: 'אין חייבין על שגגתה; מה הן חייבין על זדונה? - אשם בכסף שקלים' מאי לאו בדאתרו ביה?

הכי נמי דלא אתרו ביה.

תא שמע: 'לא אם אמרת בנזיר טמא, שכן לוקה - תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה'? מדקאמר 'לוקה' - מכלל דאתרו ביה, וקאמר 'תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה' - אבל קרבן מייתי!?

מאי 'אינו לוקה' - דאינו נפטר במלקות.

מכלל דנזיר טמא נפטר במלקות!? הא קרבן כתיב ביה ^[22]!?

התם דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה ^[23].

אמרוה רבנן קמיה דרבה ^[24]; אמר להו: ^[25] מכלל ^[26] דכי לא אתרו ביה ^[27] ואיכא עדים – מיחייב ^[28]? ^[29] כפירת דברים בעלמא הוא!?

אלמא קסבר רבה: הכופר בממון שיש עליו עדים – פטור ^[30].

אמר ליה רב חנינא לרבה: תניא דמסייע לך: '(ויקרא ה כב) [או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] 'וכחש בה' פרט למודה לאחד מן האחין ^[31] או לאחד מן השותפין; 'ונשבע על שקר' - פרט ללוה בשטר וללוה בעדים' ^[32].

אמר ליה: אי משום הא - לא תסייען ^[33], ^[34] באומר "לויתי - ולא לויתי בעדים; לויתי - ולא לויתי בשטר" ^[35]; ממאי? מדקתני 'וכחש בה - פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין': האי לאחד מן האחין היכי דמי? אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה - הא איכא כפירה דאידך!? אלא - לאו דאמרי ליה "מתרוינן יזפת ^[36]" ואמר להו "לא, מחד מינייכו יזפי ^[37]", דהויא ליה כפירת דברים בעלמא? ומדרישא כפירת דברים - סיפא נמי כפירת דברים.

<סימן חובה כיתות דבעל הבית חומר נזירא>

תא שמע: 'אינו חייב על שגגתה; ומהו חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.' מאי - לאו זדון עדים ^[38]?

לא, זדון עצמו.

תא שמע: 'היו שתי כתי עדים; כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה - שתיהן חייבות, מפני שיכולה עדות להתקיים בשתיהן'; בשלמא שניה תחייב - דהא כפרה לה כת ראשונה, אלא ראשונה אמאי מיחייבא?

עמוד ב

הא קיימא שניה ^[39]?

אמר רבינא: הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן ^[40] ונשותיהן גוססות ^[41]; מהו דתימא ^[42] רוב גוססין למיתה ^[43] - קא משמע לן: השתא מיהת חיי נינהו, ולא שכיבי ^[44].

תא שמע: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ^[45], ונשבע והודה ובאו עדים ^[46]: אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם; אם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ^[47] ואשם ^[48]'!

הכא נמי כדרבינא ^[49].

אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע: 'חמורה ממנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים': מדקאמר לוקה - מכלל דאיכא עדים, וקאמר 'על שגגתה אשם בכסף שקלים'!

אמר להו רב מרדכי: בר מינה דההיא ^[50], דהאמר להו רב כהנא: אנא תנינא לה, והכי תנינא לה: 'אחד זדונה ואחד שגגתה - אשם בכסף שקלים'.

תא שמע: 'לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה' - היכי דמי? אי דליכא עדים ^[51] - אמאי לוקה? אלא פשיטא דאיכא עדים, וקתני 'תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה' - מלקא הוא דלא לקי, אבל קרבן מייתי!

תיובתא דרבה - תיובתא.

רבי יוחנן אמר: הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב; בשטר – פטור.

אמר רב פפא: מאי טעמיה דרבי יוחנן? עדים עבידי דמייתי ^[52], שטר הא מנח.

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: שטרא נמי עביד דמרכס! אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמיה דרבי יוחנן: משום דהוה ^[53] שטר שעבוד קרקעות ^[54], ^[55] ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות ^[56].

איתמר: משביע עדי קרקע - פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר חייב וחד אמר פטור.

תסתיים דרבי יוחנן דאמר פטור, מדאמר רבי יוחנן: הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב, שטר – פטור, וכדרב הונא בריה דרב יהושע ^[57]!

תסתיים.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבהו: לימא רבי יוחנן ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי,

דתניא: 'הגוזל שדה מחבירו ... ושטפה נהר - חייב להעמיד לו שדה ^[58] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אומר לו "הרי שלך לפניך" [דברי חכמים במשנה בבא קמא פ"י מ"ה] ^[59]', ואמרינן: במאי קמיפלגי? - רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי, ורבנן דרשי כללי ופרטי:

רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי: (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו) 'וכחש בעמיתו' – ריבה; 'בפקדון או בתשומת יד' – מיעט; 'או מכל אשר ישבע' חזר וריבה: ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל; מאי ריבה? - ריבה כל מילי, ומאי מיעט? - מיעט שטרות ^[60];

ורבנן דרשי כללי ופרטי: 'וכחש בעמיתו' – כלל; 'בפקדון או בתשומת יד או בגזל' – פרט; 'או מכל אשר ישבע עליו' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מטלטל, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון

מאן דמחייב ^[61] - כרבי אליעזר ^[62], ומאן דפטר – כרבנן.

אמר ליה: לא! מאן דמחייב - כרבי אליעזר, ומאן דפטר - אמר לך: בהא - אפילו רבי אליעזר מודה ^[63], דרחמנא אמר 'מכל' ולא 'הכל' ^[64].

אמר רב פפא משמיה דרבא: מתניתין נמי דיקא ^[65]: דקתני '"גנבת את שורי" והוא אומר "לא גנבתי"; "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב', ואילו "גנבת את עבדי" לא קתני; מאי טעמא? לאו משום דעבד איתקש לקרקעות ^[66], ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות?

אמר רב פפי משמיה דרבא: אימא סיפא 'זה הכלל: כל המשלם על פי עצמו – חייב, ושאינו משלם על פי עצמו – פטור';' זה הכלל' לאתויי מאי? לאו לאתויי 'גנבת את עבדי'?

הערות

^ לאו דוקא 'כל התורה' קאמר, שהרי ארבעה מביאין על הזדון כשגגה: הבא על השפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון
^ חייב קרבן או מלקות או שניהן? וגבי שבועת העדות - אף על גב דחייב נמי מזיד כשוגג - ליכא למיבעי הך בעיא, משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות: דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו
^ הכי גרסינן:
^ משבועת העדות
^ מה שאין כן בעדות, שאין בה התראת ודאי
^ עם זדון הפקדון
^ ובעדות קרבן עולה ויורד
^ דמכות מקרבן, הואיל ולא תרוייהו עבדינן ביה? הא בעדות מייתי קרבן!
^ ומשני:
^ לרבנן
^ הך מתניתין דקתני להו - מהכא לא תפשטה, דלעולם קרבן איכא לרבנן
^ זדונה
^ היא, דקאמר: שבועת הפקדון - לא ניתן זדונה לכפרה, כדאמרן בפירקין דלעיל: שכן לא עשו בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג
^ לא תדחקוה לאוקומה כרבי שמעון, ובעיין נמי לא תפשטוה
^ הא שבועת העדות נמי זדונה ושגגתה קרבן
^ היינו חומרא:
^ ולא נתנה בה תורה קצבה ויכול לקנותה במעה כסף; 'דנקא' = שתות, והיינו 'מעה' שהיא אחד מששה בדינר
^ למיפשט בעיין דמייתי קרבן ולא לקי
^ ומשני:
^ גירסת רש"י: התם בדלא אתרו ביה קאמר: דהא לא איירי בה במלקות כלל
^ לא אם אמרת. לא ידעינן במאי קאי 'לא אם אמרת' – בכתב יד מינכן אינו
^ 'והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו' (במדבר ו יב)
^ שמתחיל למנות מעכשיו, ותלה הכתוב בקרבן, ולא לכפרה הוא בא
^ הנך רבנן דלעיל, דתנו שבועות בי רבה - אמרו לפניו שכך שאל רב כהנא מהם
^ מדקא מיבעי ליה באתרו ביה
^ דפשיטא ליה
^ הני סהדי
^ דמיחייב קרבן ואף על גב דידעי הני סהדי שהוא חייב לו
^ ואמאי מיחייב? והא לא תועיל לו כפירתו, ועל כרחו ישלם, נמצא
^ מקרבן
^ שיש לו חלק בממון זה, וכשתבעו האח השני כפר
^ קסלקא דעתא לכופר ממון שיש לו עליו שטר או עדים
^ דהא מתניתא - לאו בכופר ממון קאמר
^ אלא
^ במודה בממון וכופר שלא מסר לו שטר עליו, ולא היו עדים בדבר
^ משנינו לוית
^ ממך לויתי כל המנה, ולא היה לחבירך חלק בו
^ שהתרו בו
^ אלא לאו שמע מינה כפירת ממון שיש עליו עדים הויא כפירה
^ נשואי שתי אחיות, דההיא שעתא לא חזו לאסהודי
^ ואם תאמר 'למה לי למיתנא?' – איצטריך, כגון שהיו גוססות באותה שעה
^ קיימא לן
^ והוו להו כמתות, והוה ליה ממון שיש עליו עדים, דלא תתחייב ראשונה
^ ואף על גב דרוב גוססין למיתה, כל זמן שלא מת - חי הוא לכל דברים
^ פטר עצמו על ידי גניבה: שטען "נגנב הימני", ושומר חנם פטור מגניבה, וקיימא לן בבבא קמא (דף סג:) שאם נשבע ובאו עדים - משלם כפל, כגנב עצמו, אבל אם הודה אחר כך - אין כאן כפל, דמודה בקנס פטור; אבל חומש ואשם – יש, משום שבועת הפקדון
^ 'ונשבע והודה ובאו עדים' גרסינן, ולא גרסינן 'אחרי כן'
^ משום עדים
^ משום שבועה, אבל חומש לא משלם, וילפינן לה בבבא קמא מהאי קרא 'ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו' (ויקרא ה כד): ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ושאינו משתלם בראש - כגון זה, שישלם עליו כפל - אין מוסיף חומש
^ שהיו עדים קרובים בנשותיהן בשעת שבועה, לפיכך חייב קרבן, כמאן דליתניהו
^ אין ללמוד הימנה, דלא איירי במכות כלל, ודלמא בזדון עצמו קאמר ולא בזדון עדים
^ דאתרו בנזיר
^ הלכך מהניא ליה כפירתו: אם ימותו העדים
^ האי שטר
^ ממון שהקרקעות משועבדים לו, והכופר בו - ככופר בקרקעות
^ וקיימא לן (לקמן דף מב:)
^ הלכך - כי אישתבע נמי - אין לה דין חיוב שבועה להביא עליה קרבן
^ דפריש טעמא דרבי יוחנן משום ד'אין חייבין על כפירת [שעבוד] קרקעות'
^ דקסבר קרקע נגזלת, וקיימא לה ברשות גזלן, וקרינן ביה 'והשיב את הגזלה' (ויקרא ה כג)
^ קסבר קרקע אינה נגזלת, וכי שטפה נהר - ברשותיה דמרא קמא היא קיימא
^ שאין גופן ממון, שאינן אלא לראיה שבהן
^ עלייהו דין קרבן שבועה
^ כי היכי דמרבה להו לענין השבה - מרבה להו נמי לכל האמור בענין, וקרבן - בההיא עניינא כתיב
^ דאף על גב דאיתרבו בענין השבה - לא איתרבו לענין חומש ואשם
^ דכי אהדר קרא ונקט ענין חומש ואשם - כתיב (ויקרא ה כד) 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו' 'וחמישיתו יוסף עליו [פסוק כה] 'את אשמו יביא... [פסוק כו] ... [על אחת] מכל [אשר יעשה לאשם בה]’ ולא 'הכל', ואימעיט להו דבר שאינו דומה לפרט
^ כרבי יוחנן: דאין חיוב קרבן שבועה בקרקעות
^ 'והתנחלתם אותם [לבניכם אחריכם] לרשת אחוזה (שם כה,מו) - כאחוזה

[1] לאו דוקא 'כל התורה' קאמר, שהרי ארבעה מביאין על הזדון כשגגה: הבא על השפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון

[2] חייב קרבן או מלקות או שניהן? וגבי שבועת העדות - אף על גב דחייב נמי מזיד כשוגג - ליכא למיבעי הך בעיא, משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות: דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו

[3] הכי גרסינן:

[4] משבועת העדות

[5] מה שאין כן בעדות, שאין בה התראת ודאי

[6] עם זדון הפקדון

[7] ובעדות קרבן עולה ויורד

[8] דמכות מקרבן, הואיל ולא תרוייהו עבדינן ביה? הא בעדות מייתי קרבן!

[9] ומשני:

[10] לרבנן

[11] הך מתניתין דקתני להו - מהכא לא תפשטה, דלעולם קרבן איכא לרבנן

[12] זדונה

[13] היא, דקאמר: שבועת הפקדון - לא ניתן זדונה לכפרה, כדאמרן בפירקין דלעיל: שכן לא עשו בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג

[14] לא תדחקוה לאוקומה כרבי שמעון, ובעיין נמי לא תפשטוה

[15] הא שבועת העדות נמי זדונה ושגגתה קרבן

[16] היינו חומרא:

[17] ולא נתנה בה תורה קצבה ויכול לקנותה במעה כסף; 'דנקא' = שתות, והיינו 'מעה' שהיא אחד מששה בדינר

[18] למיפשט בעיין דמייתי קרבן ולא לקי

[19] ומשני:

[20] גירסת רש"י: התם בדלא אתרו ביה קאמר: דהא לא איירי בה במלקות כלל

[21] לא אם אמרת. לא ידעינן במאי קאי 'לא אם אמרת' – בכתב יד מינכן אינו

[22] 'והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו' (במדבר ו יב)

[23] שמתחיל למנות מעכשיו, ותלה הכתוב בקרבן, ולא לכפרה הוא בא

[24] הנך רבנן דלעיל, דתנו שבועות בי רבה - אמרו לפניו שכך שאל רב כהנא מהם

[25] מדקא מיבעי ליה באתרו ביה

[26] דפשיטא ליה

[27] הני סהדי

[28] דמיחייב קרבן ואף על גב דידעי הני סהדי שהוא חייב לו

[29] ואמאי מיחייב? והא לא תועיל לו כפירתו, ועל כרחו ישלם, נמצא

[30] מקרבן

[31] שיש לו חלק בממון זה, וכשתבעו האח השני כפר

[32] קסלקא דעתא לכופר ממון שיש לו עליו שטר או עדים

[33] דהא מתניתא - לאו בכופר ממון קאמר

[34] אלא

[35] במודה בממון וכופר שלא מסר לו שטר עליו, ולא היו עדים בדבר

[36] משנינו לוית

[37] ממך לויתי כל המנה, ולא היה לחבירך חלק בו

[38] שהתרו בו

[39] אלא לאו שמע מינה כפירת ממון שיש עליו עדים הויא כפירה

[40] נשואי שתי אחיות, דההיא שעתא לא חזו לאסהודי

[41] ואם תאמר 'למה לי למיתנא?' – איצטריך, כגון שהיו גוססות באותה שעה

[42] קיימא לן

[43] והוו להו כמתות, והוה ליה ממון שיש עליו עדים, דלא תתחייב ראשונה

[44] ואף על גב דרוב גוססין למיתה, כל זמן שלא מת - חי הוא לכל דברים

[45] פטר עצמו על ידי גניבה: שטען "נגנב הימני", ושומר חנם פטור מגניבה, וקיימא לן בבבא קמא (דף סג:) שאם נשבע ובאו עדים - משלם כפל, כגנב עצמו, אבל אם הודה אחר כך - אין כאן כפל, דמודה בקנס פטור; אבל חומש ואשם – יש, משום שבועת הפקדון

[46] 'ונשבע והודה ובאו עדים' גרסינן, ולא גרסינן 'אחרי כן'

[47] משום עדים

[48] משום שבועה, אבל חומש לא משלם, וילפינן לה בבבא קמא מהאי קרא 'ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו' (ויקרא ה כד): ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ושאינו משתלם בראש - כגון זה, שישלם עליו כפל - אין מוסיף חומש

[49] שהיו עדים קרובים בנשותיהן בשעת שבועה, לפיכך חייב קרבן, כמאן דליתניהו

[50] אין ללמוד הימנה, דלא איירי במכות כלל, ודלמא בזדון עצמו קאמר ולא בזדון עדים

[51] דאתרו בנזיר

[52] הלכך מהניא ליה כפירתו: אם ימותו העדים

[53] האי שטר

[54] ממון שהקרקעות משועבדים לו, והכופר בו - ככופר בקרקעות

[55] וקיימא לן (לקמן דף מב:)

[56] הלכך - כי אישתבע נמי - אין לה דין חיוב שבועה להביא עליה קרבן

[57] דפריש טעמא דרבי יוחנן משום ד'אין חייבין על כפירת [שעבוד] קרקעות'

[58] דקסבר קרקע נגזלת, וקיימא לה ברשות גזלן, וקרינן ביה 'והשיב את הגזלה' (ויקרא ה כג)

[59] קסבר קרקע אינה נגזלת, וכי שטפה נהר - ברשותיה דמרא קמא היא קיימא

[60] שאין גופן ממון, שאינן אלא לראיה שבהן

[61] עלייהו דין קרבן שבועה

[62] כי היכי דמרבה להו לענין השבה - מרבה להו נמי לכל האמור בענין, וקרבן - בההיא עניינא כתיב

[63] דאף על גב דאיתרבו בענין השבה - לא איתרבו לענין חומש ואשם

[64] דכי אהדר קרא ונקט ענין חומש ואשם - כתיב (ויקרא ה כד) 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו' 'וחמישיתו יוסף עליו [פסוק כה] 'את אשמו יביא... [פסוק כו] ... [על אחת] מכל [אשר יעשה לאשם בה]’ ולא 'הכל', ואימעיט להו דבר שאינו דומה לפרט

[65] כרבי יוחנן: דאין חיוב קרבן שבועה בקרקעות

[66] 'והתנחלתם אותם [לבניכם אחריכם] לרשת אחוזה (שם כה,מו) - כאחוזה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]