ביאור:בבלי שבועות דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

להו: הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו כיון דחידוש הוא דבכל התורה לא אשכחן מזיד דמייתי קרבן [1] והכא מייתי קרבן, לא שנא אתרו ביה ולא שנא לא אתרו ביה? או דלמא הני מילי היכא דלא אתרו ביה, אבל היכא דאתרו ביה - מילקא לקי, קרבן לא מייתי? או דלמא הא והא עבדינא [2]?

[3] אמרו ליה: תנינא: 'חמורה הימנה שבועת הפקדון [4] שחייבין על זדונה מכות [5] ועל שגגתה [6] אשם בכסף שקלים [7]': מדקאמר ליה 'על זדונה מכות' - מכלל דאתרו ביה, וקאמר מכות – אִין, קרבן לא! ומאי חומרא [8]?

[9] דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי.

אמר להו רבא בר איתי [10]: [11], מאן תנא זדון שבועת הפקדון לא ניתן [12] לכפרה? - רבי שמעון [13], אבל לרבנן קרבן נמי מייתי.

אמר להו רב כהנא: בר מינה דההיא [14], דאנא תנינא לה - והכי תנינא לה: ’[שבועת הפקדון] אחד זדונה ואחד שגגתה אשם בכסף שקלים'; ומאי חומרא [15]? [16] דאילו התם חטאת בת דנקא [17], והכא אשם בכסף שקלים;

וליגמר מינה [18]?

[19] דלמא דלא אתרו ביה [20].

[ל"א [21]]

תא שמע: 'אין חייבין על שגגתה; מה הן חייבין על זדונה? - אשם בכסף שקלים' מאי לאו בדאתרו ביה?

הכי נמי דלא אתרו ביה.

תא שמע: 'לא אם אמרת בנזיר טמא, שכן לוקה - תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה'? מדקאמר 'לוקה' - מכלל דאתרו ביה, וקאמר 'תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה' - אבל קרבן מייתי!?

מאי 'אינו לוקה' - דאינו נפטר במלקות.

מכלל דנזיר טמא נפטר במלקות!? הא קרבן כתיב ביה [22]!?

התם דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות בטהרה [23].

אמרוה רבנן קמיה דרבה [24]; אמר להו: [25] מכלל [26] דכי לא אתרו ביה [27] ואיכא עדים – מיחייב [28]? [29] כפירת דברים בעלמא הוא!?

אלמא קסבר רבה: הכופר בממון שיש עליו עדים – פטור [30].

אמר ליה רב חנינא לרבה: תניא דמסייע לך: '(ויקרא ה כב) [או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] 'וכחש בה' פרט למודה לאחד מן האחין [31] או לאחד מן השותפין; 'ונשבע על שקר' - פרט ללוה בשטר וללוה בעדים' [32].

אמר ליה: אי משום הא - לא תסייען [33], [34] באומר "לויתי - ולא לויתי בעדים; לויתי - ולא לויתי בשטר" [35]; ממאי? מדקתני 'וכחש בה - פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין': האי לאחד מן האחין היכי דמי? אילימא דאודי ליה בפלגא דידיה - הא איכא כפירה דאידך!? אלא - לאו דאמרי ליה "מתרוינן יזפת [36]" ואמר להו "לא, מחד מינייכו יזפי [37]", דהויא ליה כפירת דברים בעלמא? ומדרישא כפירת דברים - סיפא נמי כפירת דברים.

<סימן חובה כיתות דבעל הבית חומר נזירא>

תא שמע: 'אינו חייב על שגגתה; ומהו חייב על זדונה? אשם בכסף שקלים.' מאי - לאו זדון עדים [38]?

לא, זדון עצמו.

תא שמע: 'היו שתי כתי עדים; כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה - שתיהן חייבות, מפני שיכולה עדות להתקיים בשתיהן'; בשלמא שניה תחייב - דהא כפרה לה כת ראשונה, אלא ראשונה אמאי מיחייבא?


עמוד ב

הא קיימא שניה [39]?

אמר רבינא: הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן [40] ונשותיהן גוססות [41]; מהו דתימא [42] רוב גוססין למיתה [43] - קא משמע לן: השתא מיהת חיי נינהו, ולא שכיבי [44].

תא שמע: בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון [45], ונשבע והודה ובאו עדים [46]: אם עד שלא באו עדים הודה - משלם קרן וחומש ואשם; אם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל [47] ואשם [48]'!

הכא נמי כדרבינא [49].

אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע: 'חמורה ממנה שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה אשם בכסף שקלים': מדקאמר לוקה - מכלל דאיכא עדים, וקאמר 'על שגגתה אשם בכסף שקלים'!

אמר להו רב מרדכי: בר מינה דההיא [50], דהאמר להו רב כהנא: אנא תנינא לה, והכי תנינא לה: 'אחד זדונה ואחד שגגתה - אשם בכסף שקלים'.

תא שמע: 'לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה' - היכי דמי? אי דליכא עדים [51] - אמאי לוקה? אלא פשיטא דאיכא עדים, וקתני 'תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה' - מלקא הוא דלא לקי, אבל קרבן מייתי!

תיובתא דרבה - תיובתא.

רבי יוחנן אמר: הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב; בשטר – פטור.

אמר רב פפא: מאי טעמיה דרבי יוחנן? עדים עבידי דמייתי [52], שטר הא מנח.

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: שטרא נמי עביד דמרכס! אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמיה דרבי יוחנן: משום דהוה [53] שטר שעבוד קרקעות [54], [55] ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות [56].

איתמר: משביע עדי קרקע - פליגי רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר חייב וחד אמר פטור.

תסתיים דרבי יוחנן דאמר פטור, מדאמר רבי יוחנן: הכופר בממון שיש עליו עדים – חייב, שטר – פטור, וכדרב הונא בריה דרב יהושע [57]!

תסתיים.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבהו: לימא רבי יוחנן ורבי אלעזר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי,

דתניא: 'הגוזל שדה מחבירו ... ושטפה נהר - חייב להעמיד לו שדה [58] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: אומר לו "הרי שלך לפניך" [דברי חכמים במשנה בבא קמא פ"י מ"ה] [59]', ואמרינן: במאי קמיפלגי? - רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי, ורבנן דרשי כללי ופרטי:

רבי אליעזר דריש רבויי ומיעוטי: (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו) 'וכחש בעמיתו' – ריבה; 'בפקדון או בתשומת יד' – מיעט; 'או מכל אשר ישבע' חזר וריבה: ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל; מאי ריבה? - ריבה כל מילי, ומאי מיעט? - מיעט שטרות [60];

ורבנן דרשי כללי ופרטי: 'וכחש בעמיתו' – כלל; 'בפקדון או בתשומת יד או בגזל' – פרט; 'או מכל אשר ישבע עליו' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון - אף כל דבר המטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאין מטלטל, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין - אין גופן ממון

מאן דמחייב [61] - כרבי אליעזר [62], ומאן דפטר – כרבנן.

אמר ליה: לא! מאן דמחייב - כרבי אליעזר, ומאן דפטר - אמר לך: בהא - אפילו רבי אליעזר מודה [63], דרחמנא אמר 'מכל' ולא 'הכל' [64].

אמר רב פפא משמיה דרבא: מתניתין נמי דיקא [65]: דקתני '"גנבת את שורי" והוא אומר "לא גנבתי"; "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב', ואילו "גנבת את עבדי" לא קתני; מאי טעמא? לאו משום דעבד איתקש לקרקעות [66], ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות?

אמר רב פפי משמיה דרבא: אימא סיפא 'זה הכלל: כל המשלם על פי עצמו – חייב, ושאינו משלם על פי עצמו – פטור';' זה הכלל' לאתויי מאי? לאו לאתויי 'גנבת את עבדי'?

הערות[עריכה]

  1. ^ לאו דוקא 'כל התורה' קאמר, שהרי ארבעה מביאין על הזדון כשגגה: הבא על השפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון
  2. ^ חייב קרבן או מלקות או שניהן? וגבי שבועת העדות - אף על גב דחייב נמי מזיד כשוגג - ליכא למיבעי הך בעיא, משום דאין התראת ודאי בשבועת העדות: דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו
  3. ^ הכי גרסינן:
  4. ^ משבועת העדות
  5. ^ מה שאין כן בעדות, שאין בה התראת ודאי
  6. ^ עם זדון הפקדון
  7. ^ ובעדות קרבן עולה ויורד
  8. ^ דמכות מקרבן, הואיל ולא תרוייהו עבדינן ביה? הא בעדות מייתי קרבן!
  9. ^ ומשני:
  10. ^ לרבנן
  11. ^ הך מתניתין דקתני להו - מהכא לא תפשטה, דלעולם קרבן איכא לרבנן
  12. ^ זדונה
  13. ^ היא, דקאמר: שבועת הפקדון - לא ניתן זדונה לכפרה, כדאמרן בפירקין דלעיל: שכן לא עשו בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג
  14. ^ לא תדחקוה לאוקומה כרבי שמעון, ובעיין נמי לא תפשטוה
  15. ^ הא שבועת העדות נמי זדונה ושגגתה קרבן
  16. ^ היינו חומרא:
  17. ^ ולא נתנה בה תורה קצבה ויכול לקנותה במעה כסף; 'דנקא' = שתות, והיינו 'מעה' שהיא אחד מששה בדינר
  18. ^ למיפשט בעיין דמייתי קרבן ולא לקי
  19. ^ ומשני:
  20. ^ גירסת רש"י: התם בדלא אתרו ביה קאמר: דהא לא איירי בה במלקות כלל
  21. ^ לא אם אמרת. לא ידעינן במאי קאי 'לא אם אמרת' – בכתב יד מינכן אינו
  22. ^ 'והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו וכו' (במדבר ו יב)
  23. ^ שמתחיל למנות מעכשיו, ותלה הכתוב בקרבן, ולא לכפרה הוא בא
  24. ^ הנך רבנן דלעיל, דתנו שבועות בי רבה - אמרו לפניו שכך שאל רב כהנא מהם
  25. ^ מדקא מיבעי ליה באתרו ביה
  26. ^ דפשיטא ליה
  27. ^ הני סהדי
  28. ^ דמיחייב קרבן ואף על גב דידעי הני סהדי שהוא חייב לו
  29. ^ ואמאי מיחייב? והא לא תועיל לו כפירתו, ועל כרחו ישלם, נמצא
  30. ^ מקרבן
  31. ^ שיש לו חלק בממון זה, וכשתבעו האח השני כפר
  32. ^ קסלקא דעתא לכופר ממון שיש לו עליו שטר או עדים
  33. ^ דהא מתניתא - לאו בכופר ממון קאמר
  34. ^ אלא
  35. ^ במודה בממון וכופר שלא מסר לו שטר עליו, ולא היו עדים בדבר
  36. ^ משנינו לוית
  37. ^ ממך לויתי כל המנה, ולא היה לחבירך חלק בו
  38. ^ שהתרו בו
  39. ^ אלא לאו שמע מינה כפירת ממון שיש עליו עדים הויא כפירה
  40. ^ נשואי שתי אחיות, דההיא שעתא לא חזו לאסהודי
  41. ^ ואם תאמר 'למה לי למיתנא?' – איצטריך, כגון שהיו גוססות באותה שעה
  42. ^ קיימא לן
  43. ^ והוו להו כמתות, והוה ליה ממון שיש עליו עדים, דלא תתחייב ראשונה
  44. ^ ואף על גב דרוב גוססין למיתה, כל זמן שלא מת - חי הוא לכל דברים
  45. ^ פטר עצמו על ידי גניבה: שטען "נגנב הימני", ושומר חנם פטור מגניבה, וקיימא לן בבבא קמא (דף סג:) שאם נשבע ובאו עדים - משלם כפל, כגנב עצמו, אבל אם הודה אחר כך - אין כאן כפל, דמודה בקנס פטור; אבל חומש ואשם – יש, משום שבועת הפקדון
  46. ^ 'ונשבע והודה ובאו עדים' גרסינן, ולא גרסינן 'אחרי כן'
  47. ^ משום עדים
  48. ^ משום שבועה, אבל חומש לא משלם, וילפינן לה בבבא קמא מהאי קרא 'ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו' (ויקרא ה כד): ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ושאינו משתלם בראש - כגון זה, שישלם עליו כפל - אין מוסיף חומש
  49. ^ שהיו עדים קרובים בנשותיהן בשעת שבועה, לפיכך חייב קרבן, כמאן דליתניהו
  50. ^ אין ללמוד הימנה, דלא איירי במכות כלל, ודלמא בזדון עצמו קאמר ולא בזדון עדים
  51. ^ דאתרו בנזיר
  52. ^ הלכך מהניא ליה כפירתו: אם ימותו העדים
  53. ^ האי שטר
  54. ^ ממון שהקרקעות משועבדים לו, והכופר בו - ככופר בקרקעות
  55. ^ וקיימא לן (לקמן דף מב:)
  56. ^ הלכך - כי אישתבע נמי - אין לה דין חיוב שבועה להביא עליה קרבן
  57. ^ דפריש טעמא דרבי יוחנן משום ד'אין חייבין על כפירת [שעבוד] קרקעות'
  58. ^ דקסבר קרקע נגזלת, וקיימא לה ברשות גזלן, וקרינן ביה 'והשיב את הגזלה' (ויקרא ה כג)
  59. ^ קסבר קרקע אינה נגזלת, וכי שטפה נהר - ברשותיה דמרא קמא היא קיימא
  60. ^ שאין גופן ממון, שאינן אלא לראיה שבהן
  61. ^ עלייהו דין קרבן שבועה
  62. ^ כי היכי דמרבה להו לענין השבה - מרבה להו נמי לכל האמור בענין, וקרבן - בההיא עניינא כתיב
  63. ^ דאף על גב דאיתרבו בענין השבה - לא איתרבו לענין חומש ואשם
  64. ^ דכי אהדר קרא ונקט ענין חומש ואשם - כתיב (ויקרא ה כד) 'או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו' 'וחמישיתו יוסף עליו [פסוק כה] 'את אשמו יביא... [פסוק כו] ... [על אחת] מכל [אשר יעשה לאשם בה]’ ולא 'הכל', ואימעיט להו דבר שאינו דומה לפרט
  65. ^ כרבי יוחנן: דאין חיוב קרבן שבועה בקרקעות
  66. ^ 'והתנחלתם אותם [לבניכם אחריכם] לרשת אחוזה (שם כה,מו) - כאחוזה