ביאור:בבלי שבועות דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

להכי כתבה רחמנא לעדות גבי שבועת ביטוי וגבי טומאת מקדש וקדשיו: דבכולן נאמר בהן 'ונעלם' וכאן לא נאמר בהן 'ונעלם' - לחייב על המזיד כשוגג.

משנה:

"משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן" - הרי אלו פטורים, שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדון [1].

"משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני" - הרי אלו פטורים, מפני שקדמה שבועה לעדות.

עמד בבית הכנסת ואמר "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני" - הרי אלו פטורין <עד שיהא מתכוין להם>.

אמר לשנים "משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני"! "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות"! והם יודעין לו עדות עד מפי עד, או שהיה אחד מהן קרוב או פסול - הרי אלו פטורין.

שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע: "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו" - הרי אלו פטורין, עד שישמעו מפי התובע [2].

גמרא:

תנו רבנן [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ח משנה ד]: "משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן" - יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: 'תחטא' 'תחטא' לגזירה שוה: נאמר כאן [בשבועת העדות] ' תחטא' (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו] ונאמר להלן [בשבועת הפקדון] 'תחטא' (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו); מה להלן בתביעת ממון ויש לו [3] - אף כאן בתביעת ממון ויש לו.

משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות [שתבואו ותעידוני" - הרי אלו פטורים, מפני שקדמה שבועה לעדות]:

תנו רבנן [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ח משנה ז]: "משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני" - יכול יהו חייבין? תלמוד לומר: (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא] ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע [אם לוא יגיד ונשא עונו] [4]: מי שקדמה עדות לשבועה, ולא שקדמה שבועה לעדות.

עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם [שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני" - הרי אלו פטורין] [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ח משנה ו]:

אמר שמואל: אפילו עדיו ביניהן.

פשיטא [5]!

לא, צריכא דקאי עילויהו [6]: מהו דתימא כמאן דאמר להו דמי [7] - קא משמע לן.

תניא נמי הכי [8]*: ראה סיעה של בני אדם עומדין ועדיו ביניהן, ואמר להן: "משביעני עליכם אם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני" - יכול יהו חייבין? - תלמוד לומר: 'והוא עד' - והרי לא ייחד עדיו; יכול אפילו אמר "כל העומדין כאן"? - תלמוד לומר 'והוא עד', והרי ייחד עדיו [9].

אמר לשנים משביע אני עליכם [איש פלוני ופלוני שאם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני"! "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות"! והם יודעין לו עדות עד מפי עד, או שהיה אחד מהן קרוב או פסול - הרי אלו פטורין].

תנו רבנן [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ח משנה ה]: אמר לשנים "משביע אני עליכם פלוני ופלוני אם אתם יודעין לי עדות שתבואו ותעידוני" והן יודעין לו עדות עד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול, יכול יהו חייבין? - תלמוד לומר: (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע] אם לא יגיד ונשא עונו - בראוין להגדה הכתוב מדבר [11].

שלח ביד עבדו [או שאמר להן הנתבע: "משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו" - הרי אלו פטורין, עד שישמעו מפי התובע]:

תנו רבנן: שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע "משביעני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו", יכול יהו חייבין? - תלמוד לומר: (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע] אם לא יגיד ונשא עונו.

מאי תלמודא?

אמר רבי אלעזר: 'אם לוא יגיד' כתיב: 'אם לו לא יגיד - ונשא עונו', ואם לאחר לא יגיד - פטור.

משנה:

"משביעני <אני> עליכם", "מצוה אני עליכם" [12], "אוסרכם אני" - הרי אלו חייבין.

"בשמים ובארץ" - הרי אלו פטורין.

באלף דלת [13], ביוד הי [14], בשדי, בצבאות, בחנון ורחום, בארך אפים, ברב חסד, ובכל הכנויין - הרי אלו חייבין;

המקלל בכולן [15] חייב [16] - דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין;

המקלל אביו ואמו בכולן – חייב, דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין;

המקלל עצמו וחבירו בכולן - עובר בלא תעשה [17].

[18] "יככה ה' אלהים" וכן "יככה אלהים" [19] - [20] - זו היא אלה הכתובה בתורה [21];

"אל יכך [22]", ו"יברכך" [23], ו"ייטיב לך" [24] - רבי מאיר מחייב [25], וחכמים פוטרין.

גמרא:

"משביעני עליכם"? - מאי קאמר?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: "משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה", "מצוה אני עליכם בצוואה האמורה בתורה [26]", "אוסרכם אני באיסור האמור בתורה".

אמר ליה אביי: אלא הא דתני רבי חייא "כובלכם אני [27] אני" הרי אלו חייבין – 'כובל' באורייתא מי כתיב?

אלא אמר אביי: הכי קאמר: משביע אני עליכם בשבועה", "מצוה אני עליכם בשבועה", "אוסרכם אני בשבועה", "כובלכם אני בשבועה [28].

באלף דלת ביוד הי בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ברב חסד:

למימרא ד'חנון' ו'רחום' - שמות נינהו? ורמינהי: יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין; אלו הן שמות שאין נמחקין: כגון: 'אל', 'אלהיך', 'אלהים', 'אלהיכם', 'אהיה אשר אהיה', 'אלף דלת ויוד הי', 'שדי', 'צבאות' - הרי אלו אין נמחקין, אבל 'הגדול', 'הגבור', 'הנורא', 'האדיר', ו'החזק', ו'האמיץ', 'העזוז', 'חנון', ו'רחום', 'ארך אפים', ו'רב חסד' - הרי אלו נמחקין'

אמר אביי: מתניתין 'במי שהוא חנון' [29],


עמוד ב

'במי שהוא רחום' קאמר.

אמר ליה רבא: אי הכי – 'בשמים ובארץ' נמי: במי שהשמים והארץ שלו קאמר!?

הכי? השתא: התם, כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי 'רחום' ו'חנון' - ודאי 'במי שהוא חנון, ודאי 'במי שהוא רחום' קאמר; הכא - כיון דאיכא שמים וארץ - 'בשמים ובארץ' קאמר.

תנו רבנן: כתב אלף למד מ'אלהים' [30], 'יה' מיי' - הרי זה אינו נמחק; שין דלת מ'שדי', אלף דלת מ'אדני', צדי בית מ'צבאות'- הרי זה נמחק. רבי יוסי אומר: 'צבאות' כולו נמחק, שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל, שנאמר (שמות ז ד) [ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים] והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים [בשפטים גדלים] .

אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי.

תנו רבנן: כל הטפל לשם - בין מלפניו ובין מלאחריו - הרי זה נמחק;

'לפניו' כיצד? - 'ליי' - ל' נמחק; 'ביי' - ב' נמחק; 'ויי' - ו' נמחק; 'מיי' - מ' נמחק (תהלים קמד) 'שיי' - ש' נמחק; 'היי' - ה' נמחק; 'כיי' - כ' נמחק;

'לאחריו' כיצד? – 'אלהינו' - נ"ו נמחק; 'אלהיהם' - ה"ם נמחק; 'אלהיכם' - כ"ם נמחק;\

אחרים אומרים: לאחריו אינו נמחק, שכבר קדשו השם.

אמר רב הונא: הלכה כאחרים.

<אברהם דלטיא לנבות בגבעת בנימן שלמה דניאל סימן>

כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה [31], שהוא חול, שנאמר: (בראשית יח ג) ויאמר יי' אם נא מצאתי חן בעיניך [אל נא תעבר מעל עבדך].

חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש [32].

כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב: 'גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה'?

כמאן? - כאותו הזוג [חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה].

כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה, שהוא קדש, שנאמר (בראשית יט יח) ויאמר לוט אליהם אל נא אדני [פסוק יט] הנה נא מצא עבדך חן בעיניך [ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי] - מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקדוש ברוך הוא [33].

כל שמות האמורים בנבות [34] קדש, במיכה חול [35].

רבי אליעזר אומר: בנבות קדש, במיכה יש מהן חול ויש מהן קדש: 'אלף למד' – חול [36], 'יוד הי' – קדש. חוץ מזה. שאלף למד והוא קדש: (שופטים יח לא) [וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה] כל ימי היות בית האלהים בשילה.

כל שמות האמורים בגבעת בנימין [37]: רבי אליעזר אומר חול רבי יהושע אומר קדש.

אמר לו רבי אליעזר: וכי מבטיח [38] ואינו עושה?

אמר לו רבי יהושע: מה שהבטיח – עשה, והם לא ביחנו אם לנצוח אם לנצח [39]; באחרונה שביחנו [40] - הסכימו על ידן, שנאמר (שופטים כ כח) ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל [ויאמר ה' עלו כי מחר אתננו בידך - [41]]

כל 'שלמה' האמורין בשיר השירים קדש: שיר למי שהשלום שלו, חוץ מזה (שיר השירים ח יב) כרמי שלי לפני האלף לך שלמה [ומאתים לנוטרים את פריו]; שלמה – לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן [42]; ויש אומרים אף זה חול: (שיר השירים ג ז) הנה מטתו שלשלמה, ששים [גברים סביב לה מגברי ישראל] [43] – 'אף זה', ולא מיבעי האיך [ש"הש ח,יב];

אלא הא דאמר שמואל 'מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא [44] - לא מיענשא, שנאמר (שיר השירים ח יב): 'כרמי שלי לפני האלף לך שלמה' - למלכותא דרקיעא, 'ומאתים לנוטרים את פריו' - למלכותא דארעא - שמואל לא כתנא קמא ולא כ'יש אומרים'!?

אלא הכי קאמר: 'ויש אומרים: זה [’כרמי שלי', שה"ש ח,יב] קדש, וזה הוא חול: דמטתו, ושמואל דאמר כיש אומרים.

כל מלכיא [45] האמורים בדניאל חול, חוץ מזה, שהוא קדש: (דניאל ב לז) אנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך [46]; ויש אומרים אף זה קדש, שנאמר: (דניאל ד טז) [אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר] מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך - למאן קאמר? אי סלקא דעתך לנבוכד-נצר קאמר ליה, 'שנאותיה' מאי נינהו? – ישראל! מילט קא לייט להו לישראל? ותנא קמא סבר: שונאי ישראל איכא, שונאי עובדי כוכבים – ליכא.

[באלף דלת, ביוד הי, בשדי, בצבאות, בחנון ורחום, בארך אפים, ברב חסד] ובכל כנויין הרי אלו חייבין [המקלל בכולן חייב - דברי רבי מאיר, וחכמים פוטרין]:

ורמינהי:

(במדבר ה כא) [והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה] יתן ה' אותך לאלה ולשבועה [בתוך עמך בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה], מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה' [47]? - לפי שנאמר (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא] ושמעה קול אלה [והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו]; נאמר כאן 'אלה' ונאמר להלן 'אלה': מה להלן שבועה [48] אף כאן שבועה, מה להלן בשם [49] אף כאן בשם.

אמר אביי: לא קשיא: הא רבי חנינא בר אידי, הא רבנן [50], דתניא:

רבי חנינא בר אידי אומר: הואיל ואמרה תורה 'השבע' [51], ו'אל תשבע' [52], 'קלל' [53], ו'אל תקלל' [54], מה 'השבע' בשם - אף 'לא תשבע' בשם; מה 'קלל' בשם - אף 'לא תקלל' בשם.

ורבנן - אי גמירי גזירה שוה [55] - ניבעי שם המיוחד, אי לא גמירי גזירה שוה – אלה [56], דשבועה היא - מנא להו [57]?

נפקא להו מדתניא [58]:

[סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחובא פרשה ח, משנה ב] 'אלה' - אין אלה אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר (במדבר ה כא) 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה [ואמר הכהן לאשה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה] ' [59].

[60] התם – 'שבועת האלה' כתיב [61]!?

הכי קאמר: 'אלה' - אין 'אלה' אלא בשבועה, וכן הוא אומר 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה'.

הערות[עריכה]

  1. ^ שאילו העידוהו - היו מחייבין אותו ממון, אבל זה - אם העידוהו - לא היה מחויב, שהיה יכול לומר "חוזרני בי"
  2. ^ כולה מתניתין מפרש בגמרא
  3. ^ שיש ממון עליו
  4. ^ 'והוא עד': שהיה עד באותה שעה
  5. ^ דאי לא עדים ביניהן - מאי איצטריך למיתני במתניתין פטורין
  6. ^ שעומד בצד עדיו
  7. ^ ודאי להנך דקיימי גביה קאמר, והרי ייחד עדיו
  8. ^ דאף על גב דגבייהו קאי פטורין
  9. ^ דכיון דאמר 'עומדין כאן' - אותן העומדין אצלו ייחד, וחייבין; ואי לא פריש הכי בהדיא - תנא ברישא 'פטורין'
  10. ^ על כרחך בדקאי גבייהו קאמר, מדקאמר סיפא כו' 'אפילו כל העומדין כאן ת"ל 'והוא עד'.
  11. ^ 'אם לוא' כתיב מלא, למדרש ביה: לו לא
  12. ^ בגמרא מפרש
  13. ^ שם הכתוב באל"ף דל"ת
  14. ^ שם הכתוב ארבע אותיות הכתוב ביו"ד ה"י
  15. ^ מברך את השם באחד מהם, כגון "יכה פלוני את פלוני" שזה הוא חיובו: כשמקלל שם בשם
  16. ^ מיתה
  17. ^ מפרש בגמרא
  18. ^ דברים פרק כח פסוקים כב, כז, כח, לה
  19. ^ 'וכן יככה אלהים' גרס במתניתין, וכן כתוב ונקוד בסדר משנה מוגהת ודווקנית(Note: אולי רש"י כותב כך כי אין פסוק כזה, אלא רק יככה ה', בלי 'אלקים')
  20. ^ אם אמר לעדים אחד מן המקראות שבקללות "יככה השם בשחפת וגו' אם לא תעידוני", וכן "יככה השם" כגון שהיה אחד קורא קללות שבתורה, ואמר לעדים כן "יככה אם לא תעידוני"
  21. ^ דהא כתיב בהם 'ככל אלות הברית' (דברים כט כ)
  22. ^ אם תעידוני
  23. ^ או "יברכך אם תעידוני"
  24. ^ וכפר
  25. ^ מכלל לאו אתה שומע הן: "אל יככה אם תעידוני, ואם לא תעידוני – יכך!
  26. ^ 'אלה המצות' כתב בפרשת נדרים (ויקרא כז לד)
  27. ^ לשון אסירה: בכבלי ברזל (תהלים קמט ח)
  28. ^ מזכיר את השם באחד מכל הלשונות הללו
  29. ^ ולאו ד'חנון' שם הוא, אלא בשם מי שהוא חנון
  30. ^ שהתחיל לכתוב 'אלהים' וכתב אלף למד - אין נמחקין, ואע"פ שלא גמר את השם, שהרי ב' אותיות הללו - שם לעצמו
  31. ^ למלאך האמצעי קרא 'אדון' שכך באו לפניו מיכאל באמצעו, גבריאל מימינו, רפאל משמאלו
  32. ^ דכתיב לעיל מינה 'וירא עליו יי' והדר כתיב 'והנה שלשה אנשים' ואמר להקב"ה: אל נא תעבור מעל עבדך - המתן לי כאן עד שאכניס האורחין
  33. ^ והכי קאמר: ויאמר לוט אליהם – באזניהם: אל נא יהי כן, וחזר כלפי השם, ואמר לו 'אדוני הנה נא מצא עבדך'
  34. ^ כתיב (מלכים א כא יג) 'ברך נבות אלהים'
  35. ^ 'במיכה'- כגון (שופטים יז ה) 'לו בית אלהים' וכגון (שם, פסוק ג) 'הקדש הקדשתי את הכסף לה' מידי לבני וגו' הרי הוא אסור עלי כהקדש גמורים שהן לַשֵּׁם עד שאתננו מידי לבני לעשות פסל ומסכה; וכן (שם יח,ו) 'נכח ה' דרככם' - כלפי שכינה אמר
  36. ^ כגון (שם יז,ה) לו בית אלהים (שם יח,כד) את אלהי אשר עשיתי לקחתם
  37. ^ וישאלו בני ישראל בה' [ושם ארון ברית האלהים בימים ההם] (שם כ,כז)
  38. ^ שיצליחו
  39. ^ הם לא שאלו אלא 'האלך' ולא אמרו 'התתנהו בידי'!
  40. ^ באורים ותומים
  41. ^ הסכימו לדבריהם
  42. ^ לרבנן הניחם, ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם
  43. ^ חול, שהיה נבעת מאשמדאי, כדאמר במסכת גיטין (דף סח:)
  44. ^ באנגריא דעבודת המלך
  45. ^ כל מקום שנאמר שם מלך
  46. ^ דאילו לנבוכד נצר לא הוה קרי ליה דניאל 'מלך מלכיא', אלא הכי קאמר: אנת מלכא - נבוכדנצר - מלך מלכיא - דהוא אלהא דשמיא - מלכות חסנא ... יהב לך
  47. ^ מהכא משמע תיהוי לאלה ולשבועה, ותו לא הוה ליה למיכתב אלא: יתן ה' את ירכך נופלת
  48. ^ דכתיב 'והשביע'
  49. ^ דכתיב 'יתן ה' וגו'
  50. ^ וברייתא רבי חנינא, ומתניתין רבנן
  51. ^ 'שבועת ה' תהיה וגו' (שמות כב י)
  52. ^ 'לא תשבעו בשמי לשקר' (ויקרא יט יב)
  53. ^ יתן ה' אותך לאלה (במדבר ה כא)
  54. ^ בין קללת השם בין קללת חבירו: 'לא תקלל חרש' (ויקרא יט יד)
  55. ^ דנאמר כאן 'אלה' ונאמר להלן 'אלה'
  56. ^ 'ושמעה קול אלה'
  57. ^ דבשבועה משתעי
  58. ^ מגופיה, דמשמעות דקרא הכי משמע
  59. ^ אלמא 'אלה' היא שבועה כו'
  60. ^ ופרכינן:
  61. ^ [כלומר:] שבועה שהיא בקללה, אבל שבועה שאינה בקללה לא משתמע מהכא