ביאור:בבלי שבועות דף מא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומאן דמתני לה אסיפא, הכא הוא דאיכא דררא דממונא, אבל התם: דליכא דררא דממונא – לא.
תוספות ד"ה ומאן דתני אסיפא כו'. אור"ת השתא דלא איתמר הלכתא כחד מהנך לישני היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן ליה מספק דהמע"ה ואעפ"כ לא היה מוחה בדיינים המשביעין וקצת נראה להשביע דאיכא דאמרי טפל ללשון ראשון כמו שאומר ריב"א מיהו אור"ת דאזלינן בתר המיקל וכן משמע בפ"ק דב"מ [1] גבי ההוא רעיא דמייתי התם מילתא דר"נ ארישא דמתני' ור"ת דוחה דאיכא למימר דהתם רישא דמילתא נקט ומסיפא פריך דמשבעינן ליה היכא דאיכא דררא דממונא דהתם נמי איכא דררא דממונא מאחר שהיו רגילין למסור לו בכל יום ועוד דהא איכא סהדי דאכל תרי מינייהו ורב האי גאון פירש דלא משבעינן ליה אלא משמתינן ליה על תנאי שיהא בשמתא אם הוא חייב ואינו משלם.
מאי איכא בין שבועה דאורייתא [2] לשבועה דרבנן [3]?
איכא בינייהו מיפך שבועה [4]: בדאורייתא לא מפכינן שבועה, בדרבנן מפכינן.
ולמר בר רב אשי, דאמר בדאורייתא נמי מפכינן שבועה - מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן?
איכא בינייהו מיחת לנכסיה: בדאורייתא נחתינן לנכסיה, בדרבנן לא נחתינן לנכסיה.
ולרבי יוסי דאמר בדרבנן נמי נחתינן לנכסיה [5], דתנן: מציאת חרש שוטה וקטן - יש בהם גזל מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר: גזל גמור', ואמר רב חסדא: גזל גמור מדבריהם, - למאי נפקא מינה? להוציאו בדיינין' - מאי איכא בין דאורייתא לדרבנן?
איכא בינייהו שכנגדו חשוד על השבועה [6]: בדאורייתא שכנגדו חשוד על השבועה אפכינן ליה שבועה ושמו אאידך, בדרבנן - [7]
תקנתא היא, ותקנתא לתקנתא [8] לא עבדינן [9].
ולרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי [10], דאמרו בדרבנן לא נחתינן לנכסיה - מאי עבדינן ליה?
משמתינן ליה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: האי - נקטיה בכובסיה דנשבקיה לגלימיה הוא [11]
אלא מאי עבדינן ליה?
אמר ליה: משמתינן ליה עד דמטי זמן נגדיה [12], ונגדינן ליה, ושבקינן ליה.
אמר רב פפא: האי מאן דאפיק שטרא על חבריה, ואמר ליה "שטרא פרוע הוא"! - אמרינן ליה: 'לאו כל כמינך, זיל שלים'! ואם אמר "לשתבע לי" - אמרינן ליה 'אשתבע ליה'.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ומה בין זה [13] לפוגם את שטרו [14]?
אמר ליה: התם [15], אף על גב דלא טעין איהו [16] - טענינן ליה אנן [17], הכא - אמרינן ליה 'זיל שלים ליה', ואי טעין ואמר 'אשתבע לי' - אמרינן ליה 'זיל אשתבע ליה'; ואי צורבא מרבנן הוא - לא משבעינן ליה.
אמר ליה רב יימר לרב אשי: צורבא מרבנן - משלח [18] גלימא דאינשי? אלא: לא מזדקקינן ליה לדיניה [19].
[משנה ב] מנה לי בידך כו':
אמר רב יהודה אמר רב אסי: המלוה את חבירו בעדים - צריך לפורעו בעדים.
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: 'יכול לומר לו "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים"!
תנן: '"מנה לי בידך"! אמר לו "הן"! למחר אמר לו "תנהו לי"! "נתתיו לך" – פטור [20]' והא הכא כיון דתבעיה בעדים [21] כמאן דאוזפיה בעדים דמי, וקתני 'פטור' -
תיובתא דרב אסי!?
אמר לך רב אסי": אנא, כי אמרי היכא דמעיקרא אוזפיה בעדים דלא לדידיה הימניה - הכא הא הימניה!
רב יוסף מתני הכי:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: המלוה את חבירו בעדים - אינו צריך לפורעו בעדים, ואם אמר "אל תפרעני אלא בעדים" - צריך לפורעו בעדים.
כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר לי: יכול לומר לו "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים"!
תנן '"מנה לי בידך"! אמר לו "הן"; אמר לו "אל תתנהו לי אלא בפני עדים"; למחר אמר לו "תנהו לי"! "נתתיו לך" – חייב [22], מפני שצריך ליתן לו בעדים' - תיובתא דשמואל!?
אמר לך שמואל: תנאי היא, דתניא: "בעדים הלויתיך - בעדים פרע לי" [23] - או יתן או יביא ראיה שנתן; רבי יהודה בן בתירא אומר: יכול לומר לו "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים".
פריך רב אחא: ממאי דבשעת הלואה קאי? דלמא בשעת תביעה קאי, [24] והכי קאמר ליה: "לאו בעדים הלויתיך? בעדים היה לך לפורעני"! [25]; אבל בשעת הלואה - דברי הכל חייב.
אמר רב פפי משמיה דרבא: הלכתא: המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים;
ורב פפא משמיה דרבא אמר: המלוה את חבירו בעדים - אין צריך לפורעו בעדים, ואם אמר "אל תפרעני אלא בעדים" - צריך לפורעו בעדים, ואם אמר לו "פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים" - נאמן.
עיין ברא"ש סימן יג ומתקן את גירסת הרי"ף ל'נאמן',
סימן ראובן ושמעון דתנו הלכתא יזפי ופרע פלוני ופלוני עפצי סטראי בהימנותא כבי תרי:
ההוא דאמר ליה לחבריה: כי פרעתין - פרעין לי באפי ראובן ושמעון; אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא [26] עיין תוספות.
אמר אביי: באפי בי תרי אמר ליה, באפי בי תרי פרעיה!
אמר ליה רבא: להכי קאמר ליה 'באפי ראובן ושמעון': כי היכי דלא נדחייה.
מכאן שאפשר לדחות עדים? – תוספות ד"ה אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא
ההוא דאמר ליה לחבריה: "כי פרעת לי - פרעין לי באפי בי תרי דתנו הלכתא".
אזל, פרעיה בין דיליה לדיליה; איתניסו הנך זוזי [27]! אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: "אין, קבולי קבלתינהו מיניה דרך פקדון [28] ואמינא: ליהוי גבאי פקדון עד דמתרמו בי תרי דתנו הלכתא ומקיים תנאיה".
אמר ליה: כיון דקא מודית דודאי שקלתינהו מיניה [29] - פרעון מעליא הוי [30]; [ו]אי אמרת לקיומי תנאיה [אם אתה דורש שיתקיים התנאי שלך שיחזיר בפני 'בי תרי דתנו הלכתא’] - זיל אייתינהו [את הכסף הפקדון]! דהא אנא ורב ששת, דתנינא הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולא גמרא [לפי הודעתך אנו שנינו עדים שקבלת את הפרעון, ונתקיים התנאי שיחזיר לך לפני 'בי תרי דתנו הלכתא’] עיין תוספות.
רע"א בגליון הש"ס: אין בכח הלוה – צ"ל 'המלוה'
ההוא דאמר ליה לחבריה: "הב לי מאה זוזי דאוזיפתך"!
אמר ליה: "לא היו דברים מעולם"!
אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה [31].
אמר אביי: מאי ניעבוד? אינהו אמרי "אוזפיה" אינהו אמרי "פרעיה"!?
רבא אמר: כל האומר "לא לויתי" כאומר "לא פרעתי" דמי [32].
ההוא דאמר ליה לחבריה "הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך [33]"!
אמר ליה: "לא פרעתיך בפני פלוני ופלוני?"; אתו פלוני ופלוני אמרי "לא היו דברים מעולם [34]" [35].
סבר רב ששת למימר: הוחזק כפרן [36]!
אמר ליה רבא: כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש [37] - [38] לאו אדעתיה [39]. ועיין רבנו חננאל: היות ולא אמר לעדים מראש – אולי הם לא שמו לב
ההוא דאמר ליה לחבריה "הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך"!
אמר ליה: "ולא פרעתיך מאה קבי
הערות[עריכה]
- ^ דף ה.
- ^ הבאה במקצת הטענה
- ^ הא דרב נחמן
- ^ אם אמר הנתבע לתובע "השבע וטול"
- ^ אם אמר "איני נשבע ואיני משלם" - יורדין לנכסיו ונותנין לזה
- ^ הנתבע חשוד על השבועה, ותנן (לקמן דף מד:) שתקנו חכמים שישבע התובע ויטול
- ^ שבועה עצמה של היסת
- ^ ותקנתא שיהא תובע נשבע ונוטל לתקנתא היסת שבועה שלא באה עליו אלא בתקנת חכמים
- ^ ויפסיד התובע בלא שום שבועה
- ^ גבי מציאת חרש שוטה וקטן
- ^ אוחזו בביציו התלוים בו עד שיתן לו טלית שעליו, כלומר: כיון דמשמתינן ליה לעולם עד דליתיב ליה - לית לך למיחת לנכסיה עדיף מהאי כל דבר התלוי במחובר קרי ליה 'כובסא' כדאמר: 'אזול גרמא ומחיה לכובסא ואתר תמרי' ב'אלו הן הגולין' (מכות דף ח.)
- ^ לבתר תלתין יומין, כדאמרינן: רב מנגיד אמאן דמשהי שמתיה דרבנן עליה תלתין יומין' – ב'האשה נקנית' (קדושין דף יב.)
- ^ שלא פגם שטרו
- ^ דתנן (כתובות דף פז.) הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה; כיצד? - היתה כתובתה אלף זוז, והוא אמר "התקבלת כתובתיך", והיא אומרת "לא התקבלתי אלא מנה", הואיל ומודית במנה - פוגמת את שטר כתובתה, ולא תפרע השאר אלא בשבועה, דליכא למיסמיך תו אשטרא, דאיכא למימר: טפי קיבלה; והשתא דאמרת 'משביעין לו' - מה יפה כחו משאם פגם את שטרו
- ^ גבי פגם את שטרו
- ^ אף על גב דלא טעין לוה "אשתבע לי" אלא אומר "פרעתיך"
- ^ ואמרינן לבעל השטר "השבע"
- ^ מפשיט
- ^ לא מזדקקינן ליה להשבע, דמיחזי דחשדינן ליה, ולא לגבות לו - דהא אמר ליה "אשתבע לי דלא פרעתיך"
- ^ אף משבועה; ומיהו שבועת היסת איכא
- ^ והודה לו בפניהם
- ^ לפרוע
- ^ קסלקא דעתא בשעת הלואה קאי, ואמר ליה: "ראה שבעדים הלויתיך - ואף אתה אל תפרעני אלא בעדים"
- ^ כשתבעו בבית דין, וזה אומר "פרעתיך"
- ^ ולא אמר לו כן בשעת הלואה, ומשום הכי פטר ליה רבי יהודה בן בתירא
- ^ וזה אומר "עדי שקר הם"
- ^ מיד המלוה
- ^ להוי פקדון בידי, ואיני עליהן אלא שומר חנם, שלא קבלתים בתורת פרעון
- ^ וזה לא בתורת פקדון מסרם לך
- ^ ודברים שהיו בלבך אינם דברים
- ^ אותה הלואה שזה כופר - ודאי לוה אותה באותו היום, אבל לאחר זמן פרעיה
- ^ דכיון דלא לוה - לפי דבורו לא פרע, והרי יש עדים שלוה, נאמנין הם על הלואה, ואינן נאמנין על הפרעון: דהודאת בעל דין כמאה עדים
- ^ שאני נושה בך
- ^ לא פרע לפנינו
- ^ וזה אומר: "או בפניהם או שלא בפניהם פרעתיך"
- ^ ואינו נאמן אפילו בשבועה לומר "פרעתיך שלא בפניהם" שהרי אמר "פרעתיך בפניהם" ונמצא שקרן
- ^ כגון זה: שלא היה לו לומר "פרעתיך בעדים" שלא אמר לו זה בשעת הלואה "בעדים פרע לי"
- ^ הלכך
- ^ לא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם שלא בעדים, ואמר 'בעדים פרעתיך' ולאו אדעתיה, ואינו הוחזק כפרן בכך