ביאור:בבלי שבועות דף כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

באיסור הבא מאליו [1]; באיסור הבא על ידי עצמו [2] לא אמרינן.

בשלמא לריש לקיש [3]: משום הכי קא פטר רבי שמעון [4], דתניא: 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לקרבן'; אלא לרבי יוחנן [5] מאי טעמא דרבי שמעון דפטר [6]?

מידי הוא טעמא אלא משום איסור כולל? רבי שמעון לטעמיה, דלית ליה איסור כולל, דתניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבילה ביוה"כ פטור [7].

בשלמא לריש לקיש [8], [9]משכחת לה ב'לאו' ו'הן' [10]; אלא לרבי יוחנן [11]: בשלמא 'לאו' [12] משכחת לה [13], אלא 'הן' [14] - היכי משכחת לה [15]?

אלא כדרבא, דאמר רבא: "שבועה שלא אוכל" ואכל עפר – פטור. [16]

אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא [17]: '"קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום", ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים - הרי אשתו אסורה לו [18]'.

הכי? השתא: התם, כיון דמעיקרא אכל והדר אשתבע ליה


עמוד ב

חשובי אחשביה [19]; אלא הכא - מי אחשביה?

אמר רבא: מאי טעמא דמאן דאית ליה איסור כולל? – מידי דהוה אאיסור מוסיף [20];

ומאן דפטר, דלית ליה?

כי אמר 'איסור מוסיף' - בחדא חתיכה [21], בשתי חתיכות [22] - לא אמרינן [23].

ואמר רבא: למאן דאית ליה איסור כולל, אמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים", מיגו דחייל אענבים - חייל נמי אתאנים.

פשיטא!?

מהו דתימא 'איסור הבא מאליו' אמרינן, איסור הבא מעצמו לא אמרינן [24] - קא משמע לן.

מתיב רבא בריה דרבה: [משנה כריתות פ"ג מ"ד] 'יש אוכל אכילה אחת [25] וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד, ואלו הן: טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ [26]; רבי מאיר אומר: אף אם היתה שבת והוציאו [27] – חייב [28]; אמרו לו: אינו מן השם [29]'; ואם איתא [30] - משכחת לה חמש [31]: כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תמרים וחלב" - מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב!?

כי קתני - איסור הבא מאליו, איסור הבא מעצמו לא קתני [32].

והרי הקדש [33]?

בבכור, דקדושתו מרחם;

איבעית אימא: כי קתני מידי דלית ליה שאלה [34], שבועה דאית ליה שאלה - לא קתני.

הרי הקדש [35]?

הא אוקמינן בבכור.

איבעית אימא: כי קתני - קרבן קבוע, קרבן עולה ויורד לא קתני.

הרי טמא שאכל את הקדש, דקרבן עולה ויורד הוא?

בנשיא, ורבי אליעזר היא, דאמר [36]: נשיא מביא שעיר [37].

רב אשי אמר: כי קתני מידי דחיילא כשיעור; שבועה, דחיילא אפחות מכשיעור [38] - לא קתני.

הרי הקדש [39]?

הא בעינן שוה פרוטה [40].

ורב אשי מאויריא [41] אמר רבי זירא: כי קתני - זדונו כרת, זדונו לאו לא קתני [42].

והרי אשם [43] דזדונו לאו, וקתני?

הערות[עריכה]

  1. ^ כגון האוכל נבילה ביום הכפורים, דפליגי רבנן ורבי שמעון: דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יוה"כ ואף על גב דהויא נבילה מקמי יום הכפורים, ואין איסור חל על איסור - הכא חייל: דיום הכפורים – 'איסור כולל' הוא: דקודם בין השמשות היה אסור זה בנבילה ומותר בשחוטה; על ליה יום הכפורים, מגו דאיתסר האי גברא בשחוטה משום יוה"כ - איתסר נמי בנבילה משום יוה"כ; היינו 'כולל באיסור הבא מאליו', דיוה"כ בא מאליו הוא
  2. ^ כלומר: על ידי אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו על ידי דיבורו
  3. ^ דמוקי לה בחצי שיעור
  4. ^ דקסבר: 'כל שהוא' נמי מושבע ועומד הוא
  5. ^ דמוקי לה משום כולל
  6. ^ אמאי פטר רבי שמעון
  7. ^ מחטאת: דלא אתי כרת דיוה"כ וחייל על איסור נבילה או אאיסור אבר מן החי - אם לא נתנבלה מבערב, ואף על גב דיום הכפורים - 'כולל' הוא
  8. ^ דמוקי לה בחצי שיעור
  9. ^ היינו ד
  10. ^ דקיימא לן (לקמן דף כה.) 'אין קרבן שבועה בא אלא אם כן אתה מוצא בה לאו והן, דכתיב 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) דמשמע דבר וחילופו; והאי מפרש "שלא אוכל חצי שיעור נבילה" משכחת לה נמי ב"שבועה שאוכל חצי שיעור נבילה", דלאו 'נשבע לבטל את המצוה' הוא
  11. ^ דמוקי לה בשיעור שלם, ומשום 'כולל', ועל כרחך במפרש נבילות אוקימתה, משום קושיא קמייתא דרישא וסיפא
  12. ^ "שבועה שלא אוכל"
  13. ^ משכחת דחיילא אף על פי שמושבע ועומד, משום 'כולל'
  14. ^ "שבועה שאוכל נבילות ושחוטות"
  15. ^ מי משכחת לה דתיחול אנבילות ולבטל שבועת הר סיני
  16. ^ הכי גרסינן: 'אלא כדרבא' ולא גרס 'משכחת לה כדרבא', והכי פירושה: לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא 'כאן בסתם כאן במפרש', אלא כולה בסתם, ואוכלין שאינן ראוין לאכילה, דקתני רישא 'פטור' - כדרבא מיפרשא, כגון עפר, שאין ראוי לאכילה; אבל נבילות - ראויות לאכילה הן, ואריה הוא דרביע עלייהו; ותו לא קשיא מידי לרבי יוחנן, דמשכחת לה ב'לאו' ו'הן' אף בשיעור שלם, דהא לא 'אוכל' סתמא קאמר, אם אכל נבילה – חייב, שהרי כלל בסתמו דברים המותרים והאסורים, ומיתסרי אסורים על ידי 'כולל'; ו'הן' משכחת לה: דהא 'אוכל' סתם קאמר, ומקיים שבועתו בדברים המותרים, ואם לא אכל – חייב.
  17. ^ דבנבילות – 'ראויות לאכילה' חשיב להו
  18. ^ אלמא אכילה היא
  19. ^ באכילתו, וגילה על עצמו שאינו קץ בהן; לא שמעתִיהָ כן, אכן הוא עיקר בעיני; וסוגיא דעלמא גרס 'משכחת לה כדרבא', ומפרשי לה בנבלה מוסרחת; ואי אפשי בה מכמה קושיות: חדא, דמסרחת - לאו נבלה מקריא, ואין כאן שבועת 'הן'; ועוד: דרבא - מאי בעי הכא? הוה ליה למימר 'משכחת לה בנבלה מסרחת'! ועוד: 'אף אנן נמי תנינא' לא אתיא שפיר
  20. ^ דמאן דלית ליה 'איסור חל על איסור' באיסור כולל - אית ליה באיסור מוסיף, כדאמרינן ביבמות פרק 'ארבעה אחים' (דף לב:): 'מודה רבי יוסי באיסור מוסיף'; 'איסור כולל' קרי היכא דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום, אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים, כגון נבילה ביוה"כ: דלא בא לאוסרה אלא באכילה, ובאכילה כבר אסורה היא משום נבילה, נמצא שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום, אבל ריבה איסורה על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם, ואמרינן: מיגו דחל יוה"כ על האדם ליאסר בשאר אוכלים משום יוה"כ – כולל נמי את הנבילה עמה, להתחייב משום יוה"כ; 'איסור מוסיף' כשאיסור אחרון מוסיף על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה על ידי איסור ראשון, ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור האחרון, כגון: חֵלֶב של קדש אסור לאכול משום 'חלב', ומותר לגבוה למזבח; נעשה נותר - מוסיף עליו איסור למה שהיתה מותרת לו: דנפסל להקרבה, והכי אמרינן: מתוך שחל עליה שם 'נותר' לאוסרה על המזבח - ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול, שאין זה 'איסור חל על איסור' - חל עליה נמי איסור שם נותר אצל כל אדם האוכלו: להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר, אף על פי שיש כאן איסור חל על איסור
  21. ^ כדמפרש: מתוך שחל עליה שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו - חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר
  22. ^ אבל מחתיכה לחתיכה
  23. ^ לא אמר 'מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת' (זו) בכולל
  24. ^ באיסור הבא מעצמו לא אמרינן 'כולל'
  25. ^ זית אחד
  26. ^ חייב משום חלב, ומשום נותר, ומשום יוה"כ, ומשום 'טמא שאכל את הקדש' - הרי ארבע חטאות ואשם אחד: מעילה; ואפילו הוא כהן: גבי חלב דקדש - מועל הוא, דאמר מר (תמורה דף לב:) 'כל חלב לה’’ (ויקרא ג טז) לרבות אימורי קדשים קלים למעילה; והנהו כולהו 'איסור חל על איסור' נינהו: או על ידי 'כולל', או על ידי 'מוסיף': שהרי משנולדה הבהמה - נאסר חלבה; אקדשה, מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור - חל נמי אחלב, הרי 'כולל'; הוה ליה נותר - מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום נותר, איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר, הרי 'מוסיף'; איטמא גברא: מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה - איתסר נמי בהאי חלב משום טומאה, הרי 'כולל'; הוה ליה יוה"כ, מיגו דאיתסר אף בחולין משום יוה"כ - איתסר נמי בהאי משום יוה"כ
  27. ^ בפיו בשעת אכילה
  28. ^ דאילו אהוצאת יוה"כ - לא מיחייב, דקסבר 'אין עירוב והוצאה ליוה"כ'
  29. ^ אין חטאת זו באה משום האכילה, אלא משום הוצאה
  30. ^ דאמרינן 'כולל' באיסור הבא מעצמו
  31. ^ אכתי הוה ליה לתנא לטפויי חטאת בהאי כזית
  32. ^ אף על גב דאית ליה 'כולל' נמי באיסור הבא מעצמו - הכא לא חשיב אלא איסורין הבאים מאיליהן
  33. ^ אשם מעילות, דאתי ליה משום דיבורו שהקדישו
  34. ^ לחכם להתיר האיסור
  35. ^ שבא על ידי נדר, וכל נדרים יש להן שאלה
  36. ^ במסכת הוריות
  37. ^ ואמרינן התם: לא אמר רבי אליעזר קרבן קבוע לנשיא בעבירה דקרבן עולה ויורד אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמרה בו כרת בקבועה, אבל בשמיעת הקול ובבטוי שפתים - לא אמר
  38. ^ במפרש
  39. ^ אשם מעילות בא על שוה פרוטה, אפילו פחות מכזית
  40. ^ והיינו שיעוריה
  41. ^ מקום
  42. ^ דזדונו לאו: דתניא: הזיד במעילה: רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרין: באזהרה; ואמרינן: מאי טעמא דרבי? גמר 'חטא' 'חטא' מתרומה, דאיכא אזהרה ומיתה בידי שמים; ורבנן אמרי: אמר קרא בתרומה 'ומתו בו כי יחללוהו' (ויקרא כב ט) – 'בו' ולא במעילה: ממיתה מעטיה, אבל באזהרה קאי, מגזירה שוה ד'חטא' 'חטא'; ואית דילפי מ'וכל זר לא יאכל קדש' (ויקרא כב י), ולאו מילתא היא: דההיא - בתרומה כתיב, ומ'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג) נמי לא אתיא, דההוא - בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב, וכל שיש בו שעת היתר לכהנים - אין בו מעילה
  43. ^ מעילה