ביאור:בבלי שבועות דף כד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
באיסור הבא מאליו [1]; באיסור הבא על ידי עצמו [2] לא אמרינן.
בשלמא לריש לקיש [3]: משום הכי קא פטר רבי שמעון [4], דתניא: 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לקרבן'; אלא לרבי יוחנן [5] מאי טעמא דרבי שמעון דפטר [6]?
מידי הוא טעמא אלא משום איסור כולל? רבי שמעון לטעמיה, דלית ליה איסור כולל, דתניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבילה ביוה"כ פטור [7].
בשלמא לריש לקיש [8], [9]משכחת לה ב'לאו' ו'הן' [10]; אלא לרבי יוחנן [11]: בשלמא 'לאו' [12] משכחת לה [13], אלא 'הן' [14] - היכי משכחת לה [15]?
אלא כדרבא, דאמר רבא: "שבועה שלא אוכל" ואכל עפר – פטור. [16]
אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא [17]: '"קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום", ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים - הרי אשתו אסורה לו [18]'.
הכי? השתא: התם, כיון דמעיקרא אכל והדר אשתבע ליה
חשובי אחשביה [19]; אלא הכא - מי אחשביה?
אמר רבא: מאי טעמא דמאן דאית ליה איסור כולל? – מידי דהוה אאיסור מוסיף [20];
ומאן דפטר, דלית ליה?
כי אמר 'איסור מוסיף' - בחדא חתיכה [21], בשתי חתיכות [22] - לא אמרינן [23].
ואמר רבא: למאן דאית ליה איסור כולל, אמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים", מיגו דחייל אענבים - חייל נמי אתאנים.
פשיטא!?
מהו דתימא 'איסור הבא מאליו' אמרינן, איסור הבא מעצמו לא אמרינן [24] - קא משמע לן.
מתיב רבא בריה דרבה: [משנה כריתות פ"ג מ"ד] 'יש אוכל אכילה אחת [25] וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד, ואלו הן: טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביוה"כ [26]; רבי מאיר אומר: אף אם היתה שבת והוציאו [27] – חייב [28]; אמרו לו: אינו מן השם [29]'; ואם איתא [30] - משכחת לה חמש [31]: כגון שאמר "שבועה שלא אוכל תמרים וחלב" - מיגו דחייל אתמרים חיילא נמי אחלב!?
כי קתני - איסור הבא מאליו, איסור הבא מעצמו לא קתני [32].
והרי הקדש [33]?
בבכור, דקדושתו מרחם;
איבעית אימא: כי קתני מידי דלית ליה שאלה [34], שבועה דאית ליה שאלה - לא קתני.
הרי הקדש [35]?
הא אוקמינן בבכור.
איבעית אימא: כי קתני - קרבן קבוע, קרבן עולה ויורד לא קתני.
הרי טמא שאכל את הקדש, דקרבן עולה ויורד הוא?
בנשיא, ורבי אליעזר היא, דאמר [36]: נשיא מביא שעיר [37].
רב אשי אמר: כי קתני מידי דחיילא כשיעור; שבועה, דחיילא אפחות מכשיעור [38] - לא קתני.
הרי הקדש [39]?
הא בעינן שוה פרוטה [40].
ורב אשי מאויריא [41] אמר רבי זירא: כי קתני - זדונו כרת, זדונו לאו לא קתני [42].
והרי אשם [43] דזדונו לאו, וקתני?
הערות[עריכה]
- ^ כגון האוכל נבילה ביום הכפורים, דפליגי רבנן ורבי שמעון: דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יוה"כ ואף על גב דהויא נבילה מקמי יום הכפורים, ואין איסור חל על איסור - הכא חייל: דיום הכפורים – 'איסור כולל' הוא: דקודם בין השמשות היה אסור זה בנבילה ומותר בשחוטה; על ליה יום הכפורים, מגו דאיתסר האי גברא בשחוטה משום יוה"כ - איתסר נמי בנבילה משום יוה"כ; היינו 'כולל באיסור הבא מאליו', דיוה"כ בא מאליו הוא
- ^ כלומר: על ידי אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו על ידי דיבורו
- ^ דמוקי לה בחצי שיעור
- ^ דקסבר: 'כל שהוא' נמי מושבע ועומד הוא
- ^ דמוקי לה משום כולל
- ^ אמאי פטר רבי שמעון
- ^ מחטאת: דלא אתי כרת דיוה"כ וחייל על איסור נבילה או אאיסור אבר מן החי - אם לא נתנבלה מבערב, ואף על גב דיום הכפורים - 'כולל' הוא
- ^ דמוקי לה בחצי שיעור
- ^ היינו ד
- ^ דקיימא לן (לקמן דף כה.) 'אין קרבן שבועה בא אלא אם כן אתה מוצא בה לאו והן, דכתיב 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) דמשמע דבר וחילופו; והאי מפרש "שלא אוכל חצי שיעור נבילה" משכחת לה נמי ב"שבועה שאוכל חצי שיעור נבילה", דלאו 'נשבע לבטל את המצוה' הוא
- ^ דמוקי לה בשיעור שלם, ומשום 'כולל', ועל כרחך במפרש נבילות אוקימתה, משום קושיא קמייתא דרישא וסיפא
- ^ "שבועה שלא אוכל"
- ^ משכחת דחיילא אף על פי שמושבע ועומד, משום 'כולל'
- ^ "שבועה שאוכל נבילות ושחוטות"
- ^ מי משכחת לה דתיחול אנבילות ולבטל שבועת הר סיני
- ^ הכי גרסינן: 'אלא כדרבא' ולא גרס 'משכחת לה כדרבא', והכי פירושה: לא תשני לעיל קושיא דרישא וסיפא 'כאן בסתם כאן במפרש', אלא כולה בסתם, ואוכלין שאינן ראוין לאכילה, דקתני רישא 'פטור' - כדרבא מיפרשא, כגון עפר, שאין ראוי לאכילה; אבל נבילות - ראויות לאכילה הן, ואריה הוא דרביע עלייהו; ותו לא קשיא מידי לרבי יוחנן, דמשכחת לה ב'לאו' ו'הן' אף בשיעור שלם, דהא לא 'אוכל' סתמא קאמר, אם אכל נבילה – חייב, שהרי כלל בסתמו דברים המותרים והאסורים, ומיתסרי אסורים על ידי 'כולל'; ו'הן' משכחת לה: דהא 'אוכל' סתם קאמר, ומקיים שבועתו בדברים המותרים, ואם לא אכל – חייב.
- ^ דבנבילות – 'ראויות לאכילה' חשיב להו
- ^ אלמא אכילה היא
- ^ באכילתו, וגילה על עצמו שאינו קץ בהן; לא שמעתִיהָ כן, אכן הוא עיקר בעיני; וסוגיא דעלמא גרס 'משכחת לה כדרבא', ומפרשי לה בנבלה מוסרחת; ואי אפשי בה מכמה קושיות: חדא, דמסרחת - לאו נבלה מקריא, ואין כאן שבועת 'הן'; ועוד: דרבא - מאי בעי הכא? הוה ליה למימר 'משכחת לה בנבלה מסרחת'! ועוד: 'אף אנן נמי תנינא' לא אתיא שפיר
- ^ דמאן דלית ליה 'איסור חל על איסור' באיסור כולל - אית ליה באיסור מוסיף, כדאמרינן ביבמות פרק 'ארבעה אחים' (דף לב:): 'מודה רבי יוסי באיסור מוסיף'; 'איסור כולל' קרי היכא דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום, אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים, כגון נבילה ביוה"כ: דלא בא לאוסרה אלא באכילה, ובאכילה כבר אסורה היא משום נבילה, נמצא שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום, אבל ריבה איסורה על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם, ואמרינן: מיגו דחל יוה"כ על האדם ליאסר בשאר אוכלים משום יוה"כ – כולל נמי את הנבילה עמה, להתחייב משום יוה"כ; 'איסור מוסיף' כשאיסור אחרון מוסיף על חתיכה עצמה דבר שלא היה בה על ידי איסור ראשון, ואוסר החתיכה האחרון במה שהיתה מותרת קודם שבא איסור האחרון, כגון: חֵלֶב של קדש אסור לאכול משום 'חלב', ומותר לגבוה למזבח; נעשה נותר - מוסיף עליו איסור למה שהיתה מותרת לו: דנפסל להקרבה, והכי אמרינן: מתוך שחל עליה שם 'נותר' לאוסרה על המזבח - ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול, שאין זה 'איסור חל על איסור' - חל עליה נמי איסור שם נותר אצל כל אדם האוכלו: להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר, אף על פי שיש כאן איסור חל על איסור
- ^ כדמפרש: מתוך שחל עליה שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו - חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר
- ^ אבל מחתיכה לחתיכה
- ^ לא אמר 'מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת' (זו) בכולל
- ^ באיסור הבא מעצמו לא אמרינן 'כולל'
- ^ זית אחד
- ^ חייב משום חלב, ומשום נותר, ומשום יוה"כ, ומשום 'טמא שאכל את הקדש' - הרי ארבע חטאות ואשם אחד: מעילה; ואפילו הוא כהן: גבי חלב דקדש - מועל הוא, דאמר מר (תמורה דף לב:) 'כל חלב לה’’ (ויקרא ג טז) לרבות אימורי קדשים קלים למעילה; והנהו כולהו 'איסור חל על איסור' נינהו: או על ידי 'כולל', או על ידי 'מוסיף': שהרי משנולדה הבהמה - נאסר חלבה; אקדשה, מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור - חל נמי אחלב, הרי 'כולל'; הוה ליה נותר - מיגו דאיתוסף בה איסורא לגבי מזבח על חתיכה זו משום נותר, איתוסף נמי לגבי גברא משום נותר, הרי 'מוסיף'; איטמא גברא: מיגו דאיתסר האי גברא בקדשים הנאכלים משום טומאה - איתסר נמי בהאי חלב משום טומאה, הרי 'כולל'; הוה ליה יוה"כ, מיגו דאיתסר אף בחולין משום יוה"כ - איתסר נמי בהאי משום יוה"כ
- ^ בפיו בשעת אכילה
- ^ דאילו אהוצאת יוה"כ - לא מיחייב, דקסבר 'אין עירוב והוצאה ליוה"כ'
- ^ אין חטאת זו באה משום האכילה, אלא משום הוצאה
- ^ דאמרינן 'כולל' באיסור הבא מעצמו
- ^ אכתי הוה ליה לתנא לטפויי חטאת בהאי כזית
- ^ אף על גב דאית ליה 'כולל' נמי באיסור הבא מעצמו - הכא לא חשיב אלא איסורין הבאים מאיליהן
- ^ אשם מעילות, דאתי ליה משום דיבורו שהקדישו
- ^ לחכם להתיר האיסור
- ^ שבא על ידי נדר, וכל נדרים יש להן שאלה
- ^ במסכת הוריות
- ^ ואמרינן התם: לא אמר רבי אליעזר קרבן קבוע לנשיא בעבירה דקרבן עולה ויורד אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמרה בו כרת בקבועה, אבל בשמיעת הקול ובבטוי שפתים - לא אמר
- ^ במפרש
- ^ אשם מעילות בא על שוה פרוטה, אפילו פחות מכזית
- ^ והיינו שיעוריה
- ^ מקום
- ^ דזדונו לאו: דתניא: הזיד במעילה: רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרין: באזהרה; ואמרינן: מאי טעמא דרבי? גמר 'חטא' 'חטא' מתרומה, דאיכא אזהרה ומיתה בידי שמים; ורבנן אמרי: אמר קרא בתרומה 'ומתו בו כי יחללוהו' (ויקרא כב ט) – 'בו' ולא במעילה: ממיתה מעטיה, אבל באזהרה קאי, מגזירה שוה ד'חטא' 'חטא'; ואית דילפי מ'וכל זר לא יאכל קדש' (ויקרא כב י), ולאו מילתא היא: דההיא - בתרומה כתיב, ומ'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג) נמי לא אתיא, דההוא - בקדשים הנאכלין לכהנים כתיב, וכל שיש בו שעת היתר לכהנים - אין בו מעילה
- ^ מעילה