ביאור:בבלי שבועות דף מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון [1] ואפילו שבועת שוא [2];

היה אחד מהן משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית - שכנגדו נשבע ונוטל;

היו שניהן חשודין - חזרה השבועה למקומה [3], דברי רבי יוסי; רבי מאיר אומר: יחלוקו.

[משנה ה] 'והחנוני על פנקסו' – כיצד?

לא שיאמר לו "כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתים זוז", אלא אומר לו "תן לבני סאתים חטין"! "תן לפועלי סלע מעות"!: הוא אומר "נתתי" והן אומרים "לא נטלנו" - הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין.

אמר בן ננס: כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא [4]? אלא: הוא נוטל שלא בשבועה [הר"ן מוחק 'שלא', וגורס: 'הוא נוטל בשבועה’], והן נוטלין שלא בשבועה.

[משנה ו] אמר לחנוני "תן לי בדינר פירות"! ונתן לו; אמר לו "תן לי אותו דינר"! אמר לו "נתתיו לך, ונתתו באונפלי [5]" - ישבע בעל הבית [6][7] שנתן לו את הדינר.

אמר לו "תן לי את הפירות"! אמר לו "נתתים לך, והולכתים לתוך ביתך" - ישבע חנוני.

רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו - ידו על העליונה [8].

אמר לשולחני "תן לי בדינר מעות [9]" ונתן לו, אמר לו "תן לי את הדינר"! אמר לו "נתתי לך, ונתתו באונפלי"! - ישבע בעל הבית; נתן לו את הדינר, אמר לו "תן לי את המעות"! אמר לו "נתתים לך והשלכת לתוך כיסך"! - ישבע שולחני.

רבי יהודה אומר: אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר.

[משנה ז] כשם שאמרו [10] 'הפוגמת כתובתה [11] - [12] לא תפרע אלא בשבועה'; ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה; מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים - לא תפרע אלא בשבועה; והנפרעת שלא בפניו [13] - לא תפרע אלא בשבועה [14] - וכן היתומים - לא יפרעו [15] אלא בשבועה [16]:

שבועה "שלא פקדנו אבא [17]", ו"לא אמר לנו אבא", "שלא מצינו בין שטרותיו של אבא [18]", "ששטר זה פרוע [19]"!

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב - הרי זה נשבע [20] ונוטל.

אמר רבי שמעון בן גמליאל: אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו "שטר זה אינו פרוע" - הוא נוטל שלא בשבועה [גליון הש"ס: עיין ראש פ"א דב"מ סוף סימן ג].

[משנה ח] [משנה ח] ואלו נשבעין שלא בטענה [רש"י מודפס בדף מח,ב] [21]:

השותפין, והאריסין, והאפוטרופין [22], והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית [23], ובן הבית [24];

אמר לו "מה אתה טועניני"? "רצוני שתשבע לי" – חייב.

חלקו השותפין והאריסין [25] - אין יכול להשביעו;

נתגלגל לו שבועה [26] ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל [27];

והשביעית משמטת את השבועה [28].

גמרא:

כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין – מנלן?

דאמר קרא: (שמות כב י) [שבעת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] ולקח בעליו ולא ישלם [29]; מי שעליו לשלם - לו שבועה.

ואלו נשבעין ונוטלין [השכיר, והנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה, וחנוני על פנקסו]:

מאי שנא שכיר דתקינו ליה רבנן, דמשתבע ושקיל?

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'הלכות גדולות שנו כאן'!

- 'הלכות'? הני הלכתא נינהו [30]?

אלא אימא 'תקנות גדולות שנו כאן'; תוס'

- 'גדולות'? מכלל דאיכא 'קטנות'?

אלא אמר רב נחמן אמר שמואל: 'תקנות קבועות שנו כאן': עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר, משום כדי חייו.

משום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית [31]?

בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל, כי היכי דאיתגרון ליה פועלין [32].

אדרבה: שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע, כי היכי דליגריה בעל הבית [33]!

בעל הבית - על כורחיה אגר [34].

שכיר נמי - על כורחיה מיתגר [35]!?

אלא בעל הבית - טרוד בפועליו הוא [36]. [תוספות ד"ה בעל הבית טרוד בפועליו: ולא פלוג בין פועל אחד ליש לו פועלים הרבה; ובירושלמי קאמר: עסקיו מרובין.]

וליתב ליה בלא שבועה?

כדי להפיס דעתו של בעל הבית.

וליתב ליה בעדים [37]?

טריחא ליה מילתא.

וליתב ליה מעיקרא [38]?

שניהן רוצין בהקפה [39].


עמוד ב

אי הכי [40] - אפילו קצץ נמי [41], אלמה תניא 'אומן אומר "שתים קצצת לי"! והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת" - המוציא מחבירו [42] עליו הראיה [43]'?

קציצה ודאי מידכר דכיר ליה.

אי הכי [44] - אפילו עבר זמנו נמי [45], אלמה תניא 'עבר זמנו ולא נתן לו הרי זה אינו נשבע ונוטל: חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין'.

והאמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא?

הני מילי מקמי דלימטי זמן חיובא הוא; כי מטי זמן חיובא - רמי אנפשיה ומידכר. תוס

וכי שכיר עובר משום בל תגזול (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר) [46]?

גבי בעל הבית איכא תרי חזקי: חדא דאין בעל הבית עובר בבל תלין, וחדא דאין שכיר משהא שכרו.

אמר רב נחמן אמר שמואל: לא שנו [47] אלא ששכרו בעדים [48], אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו "לא שכרתיך מעולם" - יכול לומר לו "שכרתיך ונתתי לך שכרך" [49].

אמר ליה רבי יצחק: יישר, וכן אמר רבי יוחנן!

מכלל דפליג עליה ריש לקיש?

איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה, ואיכא דאמרי מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה.

איתמר נמי: אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו "לא שכרתיך מעולם" - יכול לומר לו "שכרתיך ונתתי לך שכרך". [עיין תוספות ד"ה מתוך]

אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא!

אמר ליה רבא: מאי מעליותא? אם כן שבועת שומרין דחייב רחמנא [50] - היכי משכחת לה [51]? מתוך שיכול לומר לו "לא היו דברים מעולם" יכול לומר לו נאנסו!?

דאפקיד ליה בעדים.

מתוך שיכול לומר לו "החזרתיו לך" יכול לומר לו "נאנסו"!?

דאפקיד ליה בשטרא [52].

מכלל דתרוייהו סבירא להו 'המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים, בשטר צריך להחזיר לו בעדים'!

קרי רמי בר חמא עליה דרב ששת (שמואל א כא יג) וישם דוד את הדברים האלה בלבו [בתנ"ך כתוב 'בלבבו’] [וירא מאד מפני אכיש מלך גת] [53]: דאשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בשכיר?

אמר ליה: אִין, תנינא: 'שכיר בזמנו [54] נשבע ונוטל, כיצד? בזמן שאמר לו "שכרתני ולא נתת לי שכרי". והלה אומר "שכרתיך ונתתי לך שכרך"; אבל אמר לו "שתים קצצת לי" והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת" - המוציא מחבירו עליו הראיה.' הא מדסיפא בראיה - הוי רישא בלא ראיה [55].

אמר רב נחמן בר יצחק:

הערות[עריכה]

  1. ^ בין שנחשד על שבועת העדות בין שנחשד על שבועת הפקדון: שכפר ונשבע על שקר
  2. ^ שהוא רע לשמים עליה, ולא לבריות - אף על פי כן הוא נפסל על ידה לשבועה
  3. ^ בגמרא מפרש לה
  4. ^ כיצד אלו ואלו באין לבית דין לישבע שבועת שוא מביניהם: דלית בהו דאינו משקר
  5. ^ תיק העשוי למעות
  6. ^ שבועת היסת
  7. ^ Note: קשה על פירוש רש"י כיצד במשנה יש שבועת היסת, שהרי בימי רב נחמן נתקנה: וכן אומר רש"י בעצמו מח,ב ד"ה הא שאר שני שבוע מגלגלין: שבועת הלואה שאין [בה] הודאה אטו שבועת השותפין אלמא מגלגלין בדרבנן וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה: אם כן לפי רש"י משנה זו תוקנה בימי רב נחמן? וכן אומרים תוספות ד"ה עקרוה רבנן שבועה מבעל הבית: אף על גב דכופר הכל פטור, דלא נתקנה שבועת היסת עד בימי רב נחמן - מכל מקום על בעל הבית שייכא טפי; ועוד: דאפילו במודה במקצת שדיוה אשכיר!
  8. ^ ארישא פליג, דקתני 'ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר', ואתא רבי יהודה למימר: אין צריך שבועה, שאין דרך חנוני המוכר שלא בהקפה ליתן את הפירות עד שיקבל את הדינר
  9. ^ פרוטות של נחושת
  10. ^ משנה היא במסכת כתובות (פ"ט מ"ו, דף פז.)
  11. ^ במוציאה שטר כתובתה ומודה שקבלה מקצתה ונמצא שאין לסמוך על שטר כתובתה
  12. ^ ואם טוען בעל דנתקבלה כולה
  13. ^ ששלח גט ממדינת הים
  14. ^ כולהו א'כשם' קיימי: כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה
  15. ^ כך היתומין לא יפרעו
  16. ^ ובגמרא מוקי ביתומים מן היתומים
  17. ^ בשעת מיתה
  18. ^ שובר על שטר זה
  19. ^ שלא אמר לנו קודם לכן
  20. ^ שלא מצא שובר
  21. ^ משמע שאין אדם תובעו כלום; בגמרא פריך: אטו בשופטני עסקינן?
  22. ^ שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן, אבל בנכסי יתומין - פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין ב'הניזקין' (דף נב.)
  23. ^ שהושיבה בעלה חנוונית, או שמינה אפוטרופסא לעסוק בנכסיו
  24. ^ אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם; בגמרא מפרש מאי שנא הני
  25. ^ ולא השביעו בשעת חלוקה
  26. ^ עליהן אחרי כן
  27. ^ מגלגלין גם את זו עליו
  28. ^ לאו אהך שבועה דשותפות קאי: דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה, אלא מלוה ושבועתה
  29. ^ רישא דקרא 'שבועת ה' תהיה בין שניהם ולקח בעליו' את השבועה 'ולא ישלם' הנתבע שוב כלום
  30. ^ בתמיה: וכי הלכה למשה מסיני הם
  31. ^ בתמיה
  32. ^ שאם ישבע הוא ויפסידו פועלים - לא ימצא עוד פועלים למלאכתו, שיגורו ממנו שהוא כופר בשכר פועליו
  33. ^ שלא יחשדוהו בתובע שכרו אחר שקבלו
  34. ^ פועלים כשהוא צריך להם
  35. ^ שהוא צריך למזונות
  36. ^ שנותן שכר לכמה פועלים, וכסבור שנתן לזה
  37. ^ יתקנו חכמים שלא יתן אדם שכר לפועל אלא בעדים, ולא יבא לידי שבועה
  38. ^ ליתקון רבנן שיתן אדם לפועליו שכרן שחרית עד שלא יתחילו במלאכה, ואם תבע לערב - לא יטול כלום, ולא תהא שם שבועה
  39. ^ בעל הבית פעמים שאין מצויות לו מעות שחרית, ופועל - שלא יוציא המעות עד הלילה לפרנסתו
  40. ^ דמשום טרדא דבעל הבית שקלוה לשבועה מיניה
  41. ^ אפילו נחלקו על הקציצה - ליהמנוה לשכיר בשבועה
  42. ^ היינו אומן
  43. ^ צריך להביא עדים, ולא יהא נאמן בשבועה
  44. ^ דבעל הבית טרוד ושמא שכח
  45. ^ אפילו תבעו שכיר לאחר שעבר זמן גבייתו המפורש בבבא מציעא בפרק 'המקבל' (פ"ט מ"יא, דף קו:): 'שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום' - לישבע נמי שכיר ולשקול
  46. ^ לקבל שכרו שתי פעמים
  47. ^ דנשבע ונוטל
  48. ^ שיש עדים שאמר לו עשה עמי מלאכה היום בשכר ועשה עמו
  49. ^ ונאמן בלא שבועה
  50. ^ לשומר שכר לישבע על שבורה ומתה, כדכתיב (שמות כב ט) 'ומת או נשבר או נשבה [פסוק י] שבועת ה' תהיה בין שניהם'
  51. ^ שיהא צריך שבועה
  52. ^ שאם יאמר "החזרתיו לך" אומר לו "היה לך ליטול את השטר מידי"
  53. ^ ששם על לב לדעת אם איתא להא דשמואל ורב דלעיל אי לא
  54. ^ אם תבעו בתוך זמן גבייתו
  55. ^ מכלל ד'נשבע ונוטל' דרישא - בלא שום ראיה: אינו צריך להביא עדים שעשה עמו, וליתא לדרב ושמואל דלעיל, דאוקמוה למתניתין בששכרו בעדים