ביאור:בבלי שבועות דף מד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מאי טעמיה דרבי אליעזר? אלא לאו בדלא שוי שיעור זוזי [1], ובדשמואל קא מיפלגי [2]?
לא: בדלא שוי - כולי עלמא לית להו דשמואל; והכא - בדשוי שיעור זוזי, ובדרבי יצחק קא מיפלגי, דאמר רבי יצחק: 'מנין לבעל חוב שקונה משכון? שנאמר (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלקיך]: אם אינו קונה משכון - צדקה מנין לו? מכאן לבעל חוב שקונה משכון!' [3]
לימא דרבי יצחק תנאי היא?
ותיסברא? אימור דאמר רבי יצחק שמשכנו שלא בשעת הלואה [4], משכנו בשעת הלואה מי אמר?
אלא: משכנו שלא בשעת הלואתו - כולי עלמא לא פליגי דאית להו דרבי יצחק, והכא במשכנו בשעת הלואתו ובשומר אבדה קמיפלגי, דאיתמר:
שומר אבדה: רבה אמר כשומר חנם,
ורב יוסף אמר: כשומר שכר דמי [5];
לימא דרב יוסף תנאי היא [6]?
לא! בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף, והכא במַלוה צריך למשכון [7] קא מיפלגי: מר סבר: מצוה קא עביד, ומר [8] סבר: לאו מצוה קא עביד [9].
לימא כתנאי [10]: 'המלוה את חבירו על המשכון [11] ונכנסה שמיטה, אף על פי שאינו שוה אלא פלגא - אינו משמט [12], דברי רבן שמעון בן גמליאל; רבי יהודה הנשיא אומר: אם היה משכונו כנגד חובו - אינו משמט, ואם לאו – משמט.'; מאי 'אינו משמט' דקאמר תנא קמא? אילימא כנגדו [13] - מכלל דרבי יהודה הנשיא [14] סבר כנגדו נמי משמט [15]? אלא אמאי תפיס משכון [16]? אלא - לאו כנגד כולו [17], ובדשמואל קא מיפלגי [18]?
לא! לעולם כנגדו [19], ובהא קמיפלגי: תנא קמא סבר כנגדו, ורבי יהודה הנשיא סבר כנגדו נמי משמט [20]; ודקא אמרת 'למאי תפיס ליה משכון'? - [21] לזכרון דברים בעלמא [22].
הדרן עלך שבועת הדיינין
מסכת שבועות פרק שביעי כל הנשבעין מד,ב
כדאי לעיין בר"ן שמסכם בפרק זה את השיטות בהרבה סוגיות
משנה:
כל הנשבעין שבתורה [23] - נשבעין ולא משלמין [24]; ואלו נשבעין ונוטלין [25]:
[26] השכיר, והנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה [27], וחנוני על פנקסו [28];
'השכיר' – כיצד?
אמר לו: "תן לי שכרי שיש לי בידך"! הוא אומר "נתתי" והלה אומר "לא נטלתי" - הוא נשבע ונוטל [29];
רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה [30];
כיצד?
אמר לו "תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך", והוא אומר "התקבלת דינר זהב [ששוה עשרים וחמשה דינר]".
[משנה ב] 'נגזל' - כיצד?
היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות; הוא אומר "כליי נטלת"! והוא אומר "לא נטלתי"! - הוא נשבע ונוטל [31].
רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה;
כיצד?
אמר לו: "שני כלים נטלת"!, והוא אומר "לא נטלתי אלא אחד"!
[משנה ג] 'נחבל' - כיצד?
היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול, ואמר לו "חבלת בי"! והוא אומר "לא חבלתי"! - הרי זה נשבע ונוטל;
רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה;
כיצד?
אמר לו "חבלת בי שתים"! והלה אומר "לא חבלתי בך אלא אחת"!
[משנה ד] 'שכנגדו חשוד על השבועה' – כיצד?
הערות[עריכה]
- ^ עסקינן
- ^ רבי אליעזר לית ליה דשמואל: דמשכון שאינו שוה כל החוב - אין אדם מקבלו אלא לזכרון דברים, הלכך שומר חנם הוא עליו, וישבע שלא פשע ושאינו ברשותו ויטול כל מעותיו; ורבי עקיבא כשמואל סבירא ליה: שֶלשֵם משכון קבלו; אבל הלווהו אלף זוז בשטר - אפילו רבי אליעזר מודה שהמשכון שקיבל אחרי כן - לשם משכון קבלו, שהרי אינו צריך לו לזכרון דברים: שהשטר לו לראיה
- ^ רבי אליעזר לית ליה דרבי יצחק, ואינו עליו אלא שומר חנם - ואף על פי שהוא משכון גמור!
- ^ כגון על ידי בית דין, דבהכי משתעי קרא, דכתיב לעיל מיניה 'בחוץ תעמד והאיש [אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] (דברים כד יא), ואמר מר: זה שליח בית דין
- ^ שכר מצוה; ומלוה על המשכון - נמי מצוה עבד
- ^ דמילתא דרבה - ודאי תנאי היא, דרבי עקיבא לית ליה דרבה; אלא דרב יוסף - מי לימא תנאי היא? מי מצי לאוקמה לרבי אליעזר כוותיה
- ^ להשתמש בו, ומנכה לו מן החוב דמי שכירות המשכון(Note: ואם אינו מנכה – הריהוא שואל, שכל ההנאה שלו? או היות והלוה מעונין שהמשכון יהיה בשימושו של המלוה – אין המלוה שואל, אלא שוכר שו שומר שכר? )
- ^ רבי אליעזר
- ^ כיון דצריך למשכון - אין כאן מצוה, ולהנאתו נתכוין, והוי כשומר חנם; ורבי עקיבא סבר: כיון דפוחת עליו והולך - מצוה היא, ולא הוי עליו אלא כשומר שכר
- ^ הא דשמואל
- ^ אין שמיטה משמטתו, דאין כאן משום לא יגוש [על פי הפסוק בדברים טו,ג]: שהרי אינו נוגשו!
- ^ לקמן מפרש אי בההוא פלגא קאמר, אי בכוליה חוב קאמר
- ^ הוא דאינו משמט, דלההוא פלגא מיהא הוי משכון
- ^ דפליג עליה, דאמר: אם אין משכון כנגד חובו משמט
- ^ דאפילו ההוא פלגא דכנגדו לא חשיב משכון, ומשמטא ליה שביעית
- ^ אלא משכון דתפס - למאי תפסיה אי לאו למשכון מיהת דההוא פלגא
- ^ קאמר תנא קמא 'אינו משמט': דאף על פי שאינו שוה אלא פלגא - הוי משכון כנגד כולו, ואינו משמט כלום מן החוב, והיינו כשמואל
- ^ ואתא רבי יהודה הנשיא למימר: דאם אין משכון כנגד הלוואתו - אינו משמט כולו, אלא כנגדו
- ^ קאמר רבי שמעון דאינו משמט: דלההוא פלגא מיהא הוי משכון, ולית ליה דשמואל
- ^ ואההוא פלגא גופיה פליג רבי יהודה הנשיא למימר דלא הוי משכון
- ^ דלא הוי משכון, אלא
- ^ תפסיה
- ^ כל המחויבין שבועה מן התורה
- ^ כלומר: לא חייבה תורה שבועה לישבע וליטול, אלא הנתבע ישבע לתובע, ולא ישלם; ובגמרא יליף לה
- ^ שתיקנו להם חכמים לישבע וליטול
- ^ כולהו מפרש להו במתניתין
- ^ התובע, שהנתבע שכנגדו חשוד על השבועה, ונתחייב הנתבע שבועה מן התורה על ידי הודאה במקצת - נשבע התובע ונוטל
- ^ על מה שכתוב בפנקסו שהוא כותב עליה הקפות שהוא מקיף; ולקמן מפרש היכי דמי
- ^ ובגמרא מפרש מאי שנא שכיר דתיקנו ליה רבנן
- ^ לרבי יהודה לא תיקנו שבועה ליטול אלא במקום שיש שבועה על הנתבע, והפכוה חכמים על התובע באלו השנויות כאן
- ^ שהדברים מוכיחים, שהרי עדים מעידים שמשכנו שלא ברשות