לדלג לתוכן

ביאור:בבלי שבועות דף מד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי טעמיה דרבי אליעזר? אלא לאו בדלא שוי שיעור זוזי [1], ובדשמואל קא מיפלגי [2]?

לא: בדלא שוי - כולי עלמא לית להו דשמואל; והכא - בדשוי שיעור זוזי, ובדרבי יצחק קא מיפלגי, דאמר רבי יצחק: 'מנין לבעל חוב שקונה משכון? שנאמר (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלקיך]: אם אינו קונה משכון - צדקה מנין לו? מכאן לבעל חוב שקונה משכון!' [3]

לימא דרבי יצחק תנאי היא?

ותיסברא? אימור דאמר רבי יצחק שמשכנו שלא בשעת הלואה [4], משכנו בשעת הלואה מי אמר?

אלא: משכנו שלא בשעת הלואתו - כולי עלמא לא פליגי דאית להו דרבי יצחק, והכא במשכנו בשעת הלואתו ובשומר אבדה קמיפלגי, דאיתמר:

שומר אבדה: רבה אמר כשומר חנם,


עמוד ב

ורב יוסף אמר: כשומר שכר דמי [5];

לימא דרב יוסף תנאי היא [6]?

לא! בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף, והכא במַלוה צריך למשכון [7] קא מיפלגי: מר סבר: מצוה קא עביד, ומר [8] סבר: לאו מצוה קא עביד [9].

לימא כתנאי [10]: 'המלוה את חבירו על המשכון [11] ונכנסה שמיטה, אף על פי שאינו שוה אלא פלגא - אינו משמט [12], דברי רבן שמעון בן גמליאל; רבי יהודה הנשיא אומר: אם היה משכונו כנגד חובו - אינו משמט, ואם לאו – משמט.'; מאי 'אינו משמט' דקאמר תנא קמא? אילימא כנגדו [13] - מכלל דרבי יהודה הנשיא [14] סבר כנגדו נמי משמט [15]? אלא אמאי תפיס משכון [16]? אלא - לאו כנגד כולו [17], ובדשמואל קא מיפלגי [18]?

לא! לעולם כנגדו [19], ובהא קמיפלגי: תנא קמא סבר כנגדו, ורבי יהודה הנשיא סבר כנגדו נמי משמט [20]; ודקא אמרת 'למאי תפיס ליה משכון'? - [21] לזכרון דברים בעלמא [22].

הדרן עלך שבועת הדיינין


מסכת שבועות פרק שביעי כל הנשבעין מד,ב

כדאי לעיין בר"ן שמסכם בפרק זה את השיטות בהרבה סוגיות

משנה:

כל הנשבעין שבתורה [23] - נשבעין ולא משלמין [24]; ואלו נשבעין ונוטלין [25]:

[26] השכיר, והנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה [27], וחנוני על פנקסו [28];

'השכיר' – כיצד?

אמר לו: "תן לי שכרי שיש לי בידך"! הוא אומר "נתתי" והלה אומר "לא נטלתי" - הוא נשבע ונוטל [29];

רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה [30];

כיצד?

אמר לו "תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך", והוא אומר "התקבלת דינר זהב [ששוה עשרים וחמשה דינר]".

[משנה ב] 'נגזל' - כיצד?

היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות; הוא אומר "כליי נטלת"! והוא אומר "לא נטלתי"! - הוא נשבע ונוטל [31].

רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה;

כיצד?

אמר לו: "שני כלים נטלת"!, והוא אומר "לא נטלתי אלא אחד"!

[משנה ג] 'נחבל' - כיצד?

היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול, ואמר לו "חבלת בי"! והוא אומר "לא חבלתי"! - הרי זה נשבע ונוטל;

רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה;

כיצד?

אמר לו "חבלת בי שתים"! והלה אומר "לא חבלתי בך אלא אחת"!

[משנה ד] 'שכנגדו חשוד על השבועה' – כיצד?

הערות

[עריכה]
  1. ^ עסקינן
  2. ^ רבי אליעזר לית ליה דשמואל: דמשכון שאינו שוה כל החוב - אין אדם מקבלו אלא לזכרון דברים, הלכך שומר חנם הוא עליו, וישבע שלא פשע ושאינו ברשותו ויטול כל מעותיו; ורבי עקיבא כשמואל סבירא ליה: שֶלשֵם משכון קבלו; אבל הלווהו אלף זוז בשטר - אפילו רבי אליעזר מודה שהמשכון שקיבל אחרי כן - לשם משכון קבלו, שהרי אינו צריך לו לזכרון דברים: שהשטר לו לראיה
  3. ^ רבי אליעזר לית ליה דרבי יצחק, ואינו עליו אלא שומר חנם - ואף על פי שהוא משכון גמור!
  4. ^ כגון על ידי בית דין, דבהכי משתעי קרא, דכתיב לעיל מיניה 'בחוץ תעמד והאיש [אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט החוצה] (דברים כד יא), ואמר מר: זה שליח בית דין
  5. ^ שכר מצוה; ומלוה על המשכון - נמי מצוה עבד
  6. ^ דמילתא דרבה - ודאי תנאי היא, דרבי עקיבא לית ליה דרבה; אלא דרב יוסף - מי לימא תנאי היא? מי מצי לאוקמה לרבי אליעזר כוותיה
  7. ^ להשתמש בו, ומנכה לו מן החוב דמי שכירות המשכון(Note: ואם אינו מנכה – הריהוא שואל, שכל ההנאה שלו? או היות והלוה מעונין שהמשכון יהיה בשימושו של המלוה – אין המלוה שואל, אלא שוכר שו שומר שכר? )
  8. ^ רבי אליעזר
  9. ^ כיון דצריך למשכון - אין כאן מצוה, ולהנאתו נתכוין, והוי כשומר חנם; ורבי עקיבא סבר: כיון דפוחת עליו והולך - מצוה היא, ולא הוי עליו אלא כשומר שכר
  10. ^ הא דשמואל
  11. ^ אין שמיטה משמטתו, דאין כאן משום לא יגוש [על פי הפסוק בדברים טו,ג]: שהרי אינו נוגשו!
  12. ^ לקמן מפרש אי בההוא פלגא קאמר, אי בכוליה חוב קאמר
  13. ^ הוא דאינו משמט, דלההוא פלגא מיהא הוי משכון
  14. ^ דפליג עליה, דאמר: אם אין משכון כנגד חובו משמט
  15. ^ דאפילו ההוא פלגא דכנגדו לא חשיב משכון, ומשמטא ליה שביעית
  16. ^ אלא משכון דתפס - למאי תפסיה אי לאו למשכון מיהת דההוא פלגא
  17. ^ קאמר תנא קמא 'אינו משמט': דאף על פי שאינו שוה אלא פלגא - הוי משכון כנגד כולו, ואינו משמט כלום מן החוב, והיינו כשמואל
  18. ^ ואתא רבי יהודה הנשיא למימר: דאם אין משכון כנגד הלוואתו - אינו משמט כולו, אלא כנגדו
  19. ^ קאמר רבי שמעון דאינו משמט: דלההוא פלגא מיהא הוי משכון, ולית ליה דשמואל
  20. ^ ואההוא פלגא גופיה פליג רבי יהודה הנשיא למימר דלא הוי משכון
  21. ^ דלא הוי משכון, אלא
  22. ^ תפסיה
  23. ^ כל המחויבין שבועה מן התורה
  24. ^ כלומר: לא חייבה תורה שבועה לישבע וליטול, אלא הנתבע ישבע לתובע, ולא ישלם; ובגמרא יליף לה
  25. ^ שתיקנו להם חכמים לישבע וליטול
  26. ^ כולהו מפרש להו במתניתין
  27. ^ התובע, שהנתבע שכנגדו חשוד על השבועה, ונתחייב הנתבע שבועה מן התורה על ידי הודאה במקצת - נשבע התובע ונוטל
  28. ^ על מה שכתוב בפנקסו שהוא כותב עליה הקפות שהוא מקיף; ולקמן מפרש היכי דמי
  29. ^ ובגמרא מפרש מאי שנא שכיר דתיקנו ליה רבנן
  30. ^ לרבי יהודה לא תיקנו שבועה ליטול אלא במקום שיש שבועה על הנתבע, והפכוה חכמים על התובע באלו השנויות כאן
  31. ^ שהדברים מוכיחים, שהרי עדים מעידים שמשכנו שלא ברשות