ביאור:בבלי שבועות דף מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'[1] אחד אומר גבוה שתי מרדעות [2] ואחד אומר שלש - עדותן קיימת; אחד אומר שלש ואחד אומר חמש - עדותן בטלה, ומצטרפין לעדות אחרת' – מאי? לאו [3] לעדות ממון [4]?

אמר רבא: [5] הוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ראש חודש [6], דהוי להו תרי וחד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.

אמר לחנוני "תן לי בדינר פירות" [ונתן לו; אמר לו "תן לי אותו דינר"! אמר לו "נתתיו לך, ונתתו באונפלי" - ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר.

אמר לו "תן לי את הפירות"! אמר לו "נתתים לך, והולכתים לתוך ביתך" - ישבע חנוני.

רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו - ידו על העליונה]:

תניא: אמר רבי יהודה: אימתי [7]? - בזמן שהפירות צבורין ומונחין ושניהן עוררין עליהן, אבל הפשילן בקופתו לאחוריו – המוציא מחברו עליו הראיה.

אמר לשולחני תן לי [בדינר מעות", ונתן לו, אמר לו "תן לי את הדינר"! אמר לו "נתתי לך, ונתתו באונפלי"! - ישבע בעל הבית; נתן לו את הדינר, אמר לו "תן לי את המעות"! אמר לו "נתתים לך והשלכת לתוך כיסך"! - ישבע שולחני.

רבי יהודה אומר: אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר]:

וצריכא: אי אשמעינן הא קמייתא - בהך קא אמרי רבנן, משום דפירי עבידי דמרקבי [8], וכיון דמרקבי - לא משהו ליה, אבל מעות - דלא מרקבי - אימא מודו ליה לרבי יהודה!? ואי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יהודה, אבל בהך אימא מודה להו לרבנן – צריכא.

כשם שאמרו הפוגמת כתובתה [לא תפרע אלא בשבועה; ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה; מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים - לא תפרע אלא בשבועה; והנפרעת שלא בפניו [9] - לא תפרע אלא בשבועה] וכן היתומים לא יפרעו [אלא בשבועה]:

ממאן? אילימא מלוה - אבוהון שקיל בלא שבועה, ואינהו בשבועה?

הכי קאמר: 'וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה';

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: לא שנו [10] אלא שמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה בחיי מלוה - כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה [11], ואין אדם מוריש שבועה לבניו [12].

שלחוה קמיה דרבי אלעזר: שבועה זו - מה טיבה [13]?

שלח להו: יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין.

שלחוה בימי רבי אמי, אמר: כולי האי שלחי לה ואזלי? אי אשכחינן בה טעמא, מי לא שלחינן להו?

אלא אמר רבי אמי: הואיל ואתא לידן - נימא בה מילתא: עמד בדין [14] ומת - כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה, ואין אדם מוריש שבועה לבניו [כרב ושמואל]; לא עמד בדין ומת - יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין [כרבי אלעזר].

מתקיף לה רב נחמן: אטו בי דינא קא מחייבי ליה שבועה? מעידנא דשכיב לוה איחייב ליה מלוה לבני לוה שבועה!

אלא אמר רב נחמן: אי איתא לדרב ודשמואל [15] – איתא [16]; אי ליתא – ליתא.

אלמא מספקא ליה! והאמר רב יוסף בר מניומי: 'עבד רב נחמן עובדא: יחלוקו [17]' [18]!

לדבריו דרבי מאיר אמי [רש"ל] קאמר [19], וליה לא סבירא ליה.

מתיב רב אושעיא: 'מתה [20] - יורשיה מזכירין את כתובתה [21] עד עשרים וחמש שנים [22]' [23]!

הכא במאי עסקינן? - שנשבעה ומתה.

תא שמע [כתובות פ"י מ"א]: 'נשא ראשונה ומתה, נשא שניה ומת הוא - שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה' [מכאן שיורשי השניה 'ירשו את השבועה’]!?

הכא נמי שנשבעה [השניה] ומתה.

תא שמע [24] אבל יורשיו [25] משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאין ברשותה [26]' [27]!

אמר רב שמעיה: לצדדין קתני: אותה [28] - באלמנה [29]; [30] ויורשיה [31] - [32] בגרושה [33].

מתיב רב נתן בר הושעיא [תוספתא שבועות פ"ו מ"ו]: 'יפה כח הבן מכח האב


עמוד ב

שהבן גובה [34] בין בשבועה [35] ובין שלא בשבועה [36], והאב אינו גובה אלא בשבועה' - היכי דמי? דמת לוה בחיי מלוה, וקתני שהבן גובה בין בשבועה ובין שלא בשבועה: 'בשבועה' - שבועת יורשין, 'שלא בשבועה' - כרבן שמעון בן גמליאל [37]; [38]!

אמר רב יוסף: הא מני? בית שמאי היא, דאמרי [39] 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' [40].

איקלע רב נחמן לסורא; עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרו ליה: ליתי מר נעקרא להא דרב ושמואל!

אמר להו: איכפלי ואתאי כל הני פרסי למעקרא להא דרב ושמואל [41]!? אלא הבו דלא לוסיף עלה [42].

[43] כגון מאי?

דאמר רב פפא 'הפוגם את שטרו [44] ומת - יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין' [45].

ההוא דשכיב ושבק ערבא [46]; סבר רב פפא למימר: הא נמי 'דלא לוסיף עלה' הוא [47];

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אטו ערבא לאו בתר יתמי [48] אזיל [49]?

ההוא דשכיב [50] ושבק אחא [51]; סבר רמי בר חמא למימר: הא נמי דלא לוסיף עלה הוא [52]; אמר ליה רבא: מה לי 'שלא פקדני אבא' ומה לי 'שלא פקדני אחי'?

אמר רב חמא: השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר - האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד, דעבד כרבי אלעזר עבד.

אמר רב פפא: האי שטרא דיתמי [53] - לא מקרע קרעינן ליה, ולא אגבויי מגבינן ביה: אגבויי לא מגבינן ביה - דלמא סבירא לן כרב ושמואל, ומקרע לא קרעינן ליה - דהאי דיינא דעבד כרבי אלעזר עבד [54]!

ההוא דיינא דעבד כרבי אלעזר; הוה צורבא מרבנן במתיה, אמר ליה: אייתינה איגרתא ממערבא דלית הלכתא כרבי אלעזר.

אמר ליה: לכי תייתי.

אתא לקמיה דרב חמא, אמר ליה: האי דיינא דעבד כרבי אלעזר - עבד.

ואלו נשבעין [שלא בטענה [55]: השותפין, והאריסין, והאפוטרופין [56], והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית [57], ובן הבית [58]; [59];

אמר לו "מה אתה טועניני"? "רצוני שתשבע לי" – חייב;

חלקו השותפין והאריסין [60] - אין יכול להשביעו;

נתגלגל לו שבועה [61] ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל [62];

והשביעית משמטת את השבועה [63].]:

אטו בשופטני עסקינן?

הכי קאמר: ואלו נשבעין שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא [64]: השותפין והאריסין [וכו’].

תנא: ’’בן בית' שאמרו: לא שנכנס ויוצא ברגליו, אלא מכניס לו פועלין ומוציא לו פועלין, מכניס לו פירות ומוציא לו פירות' ומאי שנא הני [65]?

משום דמורו בה התירא [66].

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף [67]!

כמאן? – כשמואל, והתני רבי חייא לסיועיה לרב [68]?

אימא [בדברי רב נחמן] 'כפירת טענה', כרב.

חלקו השותפין והאריסין [אין יכול להשביעו; נתגלגל לו שבועה ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל]:

איבעיא להו: מהו לגלגל בדרבנן [69]?

תא שמע: 'לוה הימנו ערב שביעית, ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס אין מגלגלין [70]' טעמא דלוה הימנו ערב שביעית, דאתיא שביעית אפקעתיה, הא שאר שני שבוע מגלגלין [71]!

לא תימא 'הא שאר שני שבוע מגלגלין' [72], אלא אימא 'נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית [73], ולמוצאי שביעית לוה הימנו [74] - מגלגלין' [75]

הא - בהדיא קתני לה: 'נעשה לו שותף או אריס ערב שביעית ולמוצאי שביעית לוה הימנו מגלגלין'! שמע מינה מגלגלין בדרבנן שמע מינה.

אמר רב הונא:

הערות[עריכה]

  1. ^ גבי עדות החדש תניא: שהיו בודקין אותם כמה היתה גבוה מן הקרקע למראה עיניו באומד 'בשיפולו של רקיע'
  2. ^ מלמד הבקר
  3. ^ מצטרפין
  4. ^ כל אחד מהן כשר להעיד עם עד אחר בעדות ממון, ואף על פי שידענו שאחד פסול, וקשיא לרב חסדא
  5. ^ הכי קאמר:
  6. ^ אחד מאלו מצטרף עם עד אחר אם יאמר כמותו בעדות זה, והיינו 'עדות אחרת': שנעשית כת זו המצטרפת עדות אחרת לעצמה בחדש זה: דאיגלאי מילתא דקושטא אסהיד, שהרי זה מסייעו
  7. ^ אימתי צריך בעל הבית לישבע
  8. ^ וממהר חנוני להשליכם לתוך כליו של לוקח קודם קבלת הדינר, שלא יחזור
  9. ^ ששלח גט ממדינת הים
  10. ^ דבשבועה מיהא שקלי יתומין מן היתומין
  11. ^ שלא התקבל כלום, שהנפרע מן היתומין - אפילו בשטר - צריך שבועה
  12. ^ ואין אדם מוריש ממון שהוא מחויב עליו שבועה לבניו, לפי שאין הבנים יכולים לישבע שבועה זו שנתחייב אביהם
  13. ^ להפקיע ממונם? אם אין יכולין לישבע אותה שבועה ממש - ישבעו שבועת יורשין, כגון "שבועה שלא פקדנו אבא", ונוטלין
  14. ^ שהוציא שטר זה על יתמי לוה ואמרו לו בית דין 'השבע וטול'
  15. ^ דאין אדם מוריש שבועה לבניו
  16. ^ בין עמד בדין בין שלא עמד בדין
  17. ^ גבי שניהם חשודין, דדמיא להא: שאין אחד מהן יכול לישבע
  18. ^ אלמא ליתא להא דרב ושמואל
  19. ^ אוקמינא לעיל דאמר 'חזרה שבועה למקומה', ורב נחמן עבד כרבי יוסי
  20. ^ אלמנה שלא גבתה כתובתה
  21. ^ ותובעין וגובין כתובתה
  22. ^ משמת בעלה
  23. ^ ואם עברו כ"ה שנים ולא תבעוה – הפסידוה, דהכי תנן בכתובות ב'הנושא' (דף קד.): כל זמן שהיא בבית אביה - שלא נטלה מזונות מן היתומין - גובה כתובתה עד כ"ה שנים, ואם לא תבעה – מחלתה; קתני מיהת 'יורשין גובין כתובתה', ועל כרחך בשבועת יורשין יגבוה מן היתומין, אף על גב דמית לוה בחיי מלוה: שהוא מת בחייה, ונתחייבה שבועה ליורשין; אלמא הורישה שבועה ליורשיה
  24. ^ רישא דמתניתין ב'הכותב' בכתובות (פ"ט מ"ד דף פו:): 'כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך" - הוא אינו יכול להשביעה לא אותה ולא יורשיה'
  25. ^ אם מת הוא, ובאה לתובעם כתובתה
  26. ^ אם מתה והן באין לגבות כתובתה
  27. ^ ומדקתני 'יורשיו משביעין אותה' - אלמא בדלא נשבעה עסקינן, וקתני דנשבעין יורשיה ונוטלין! ושמע מינה אדם מוריש שבועה
  28. ^ דקתני 'יורשיו משביעין אותה'
  29. ^ מתוקמא אפילו באלמנה
  30. ^ אבל
  31. ^ 'ואת יורשיה' דקתני
  32. ^ מוקי לה רב ושמואל
  33. ^ אם גירשה זה - נתחייב לה כתובתה בלא שבועה, שהרי פטורה היא מן הנדר ומן השבועה ומתה בחייו ואחר כך מת הוא, דהוה ליה 'מת מלוה בחיי לוה': שכשמתה היא - יש לה ממון גמור עליו בלא שבועה, לפיכך הורישתו לבניה, ויורשיה הבאין ליפרע מיורשיו - צריכין לישבע, כדתנן (לעיל דף מה.) 'היתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה'
  34. ^ בשטר מן היתומין
  35. ^ בשבועת יורשין כשאין לו עדים שאמר האב בשעת מיתתו "שטר זה אינו פרוע"
  36. ^ כשיש עדים שאמר האב בשעת מיתתו כו'
  37. ^ דמתניתין, והאב אילו היה קיים - לא היה נאמן אלא בשבועה
  38. ^ ומדקתני 'והאב אינו גובה אלא בשבועה' - על כרחך היכי דמי? - דמית לוה בחיי מלוה, וקתני 'הבן גובה בשבועה' - אלמא אדם מוריש שבועה
  39. ^ במסכת סוטה, פרק 'ארוסה ושומרת יבם'
  40. ^ דקתני מת בעלה עד שלא שתתה - נוטלת כתובתה ולא שותה, דבעינן 'והביא האיש את אשתו וגו' (במדבר ה טו) וליכא, אף על גב דשמא זינתה גובה מספק, דקסבר: מי שהנכסים משועבדין לו - ידו על העליונה, והנכסים בחזקת בעל השטר עומדין כאילו הוא גבוי ועומד; לפיכך הוא גובה מספק: שאינה באה להוציא מהם שתהא הראיה עליה להביא, אלא הם באים להוציא ממנה; ודכוותה גבי 'מת לוה בחיי מלוה' נמי; ואף על גב דתקון רבנן שלא יפרע אלא בשבועה - ממון גמור הוא להוריש לבניו
  41. ^ טרחתי ובאתי לבא ממקומי לכאן לעקור לדרב ושמואל
  42. ^ הזמינו עצמכם שלא ללמוד ממנה במקום אחר: הם אמרוה בשבועה: הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה - אל תלמדו ממנה המחויב שבועה אחרת
  43. ^ ומפרש הש"ס
  44. ^ שהודה בבית דין שנתקבל קצת, ותנן 'לא יפרע את השאר אלא בשבועה'
  45. ^ ולא עבדינן בה כרב ושמואל דאמרי 'אין אדם מוריש שבועה לבניו'
  46. ^ ראובן הלוה לשמעון על ידי ערב, ובשטר, ומת לוה בחיי מלוה - ונתחייב מלוה שבועה, ואחר כך מת מלוה, ובאו יתומין ליפרע מן הערב
  47. ^ שהם אמרוה ביתומים הנפרעים מן היתומים, וכאן נפרעין מן הערב
  48. ^ דלוה
  49. ^ והוה ליה כיתומין מיתומין
  50. ^ דמת לוה בחיי מלוה ואחר כך מת מלוה בלא בנים
  51. ^ ושבק אחיו ליורשו, ואחיו הוציא השטר על יתמי לוה
  52. ^ שאמרוה ביתומין מן היתומין, וזה לא יתום הוא
  53. ^ דמת לוה בחיי מלוה
  54. ^ שמא יבאו לפני דיין שידון כרבי אלעזר דאמר לעיל יורשין נשבעין ונוטלין
  55. ^ משמע שאין אדם תובעו כלום; בגמרא פריך: אטו בשופטני עסקינן?
  56. ^ שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן, אבל בנכסי יתומין - פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין ב'הניזקין' (דף נב.)
  57. ^ שהושיבה בעלה חנוונית, או שמינה אפוטרופסא לעסוק בנכסיו
  58. ^ אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם
  59. ^ בגמרא מפרש מאי שנא הני
  60. ^ ולא השביעו בשעת חלוקה
  61. ^ עליהן אחרי כן
  62. ^ מגלגלין גם את זו עליו
  63. ^ לאו אהך שבועה דשותפות קאי: דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה, אלא מלוה ושבועתה
  64. ^ שטוענו "שמא עכבת משלי"
  65. ^ שהטילו עליהם שבועה בטענת שמא
  66. ^ לעצמם, לפי שטרחו בנכסים
  67. ^ שזה טענו "שמא עכבת משלי שתי כסף" וזה מודה לו במקצת, דקרובה היא לשבועה דאורייתא, אלא שטענת שמא היא
  68. ^ בפרק 'שבועת הדיינין' (לעיל דף מ.) דאמר 'כפירת טענה שתי כסף לבד פרוטה של הודאה'
  69. ^ שבועת האריסין שחלקו על ידי שבועה דרבנן, כגון שבועת היסת, או של נשבעין ונוטלין, דתקנתא בעלמא נינהו
  70. ^ אין מגלגלין עליו שבועת הלואה דערב שביעית אם כפר הכל, דשביעית שעברה עליו שמטתה
  71. ^ שבועת הלואה שאין [בה] הודאה אטו שבועת השותפין, אלמא מגלגלין בדרבנן; וכשנשנית זו בימי התנאים - עדיין לא תיקנו שבועת היסת, כי בימי רב נחמן תיקנוה
  72. ^ דאף בשאר שני שבוע נמי אין מגלגלין על ידי שבועת שותפין – דרבנן, והאי דנקט 'שביעית' לאו לאפוקי שאר שני שבוע
  73. ^ וחלקו
  74. ^ ונתחייב לו עליה שבועה דאורייתא כגון בהודאה במקצת
  75. ^ ואשמועינן שאין שביעית משמטת שבועת השותפין, ולא שותפות, אלא הלואה, כדכתיב (דברים טו ב) 'שמוט כל בעל משה ידו'