ביאור:בבלי שבועות דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קא משמע לן, כדשני ליה [1].

תוספות ד"ה קמ"ל כדשני ליה: ואי תימא אם כן בלא דיבור אחד נאמרו דרשינן ליה מ'ה' לא ינקה אבל בית דין של מטה מלקין אותו'? וי"ל דהשתא הדר ביה ממאי דאמר 'בדיבור אחד נאמרו'; ומיהו בירושלמי ובסיפרי מוכח בהדיא דבדיבור אחד נאמרו, דקאמר התם 'שוא ושקר בדיבור אחד נאמרו, וכן 'מחלליה מות יומת וביום השבת כו'! וללישנא דבסמוך: ד"אכלתי" ו"לא אכלתי" שקר, ויליף מ'לשוא' 'לשוא' ב' פעמים - איצטריך שפיר הא דבלאו אחד נאמר, משום דאיכא למיפרך אדרשא ד'לשוא' כדפריך לקמן: ומאי שנא פירוש אפילו "אוכל" ו"לא אוכל" נמי? ומשני: בפירוש ריבתה תורה כו', והיינו 'דבלאו אחד נאמרו', כדפרישית בפרק קמא [2], ואיצטריך נמי דרשא ד'לשוא' 'לשוא' משום דלא נאמרו בדיבור אחד לענין שבועה אלא לענין עדות: דבדברות הראשונות כתיב 'לא תענה ברעך עד שקר' ובדברות האחרונות 'עד שוא', אבל השתא דכתיב 'לשוא' 'לשוא' ילפינן שפיר ממאי דבדיבור אחד נאמרו לענין עדות, דלא מרבינן אלא "אכלתי" ו"לא אכלתי".

ואיבעית אימא [3]: כשם שמביא קרבן על שקר - כך מביא קרבן על שוא [4], ורבי עקיבא היא, דמחייב [5] לשעבר כלהבא.

מיתיבי: אי זו היא שבועת שוא? - נשבע לשנות את הידוע לאדם;

שבועת שקר - נשבע להחליף [6]?

אימא נשבע ומחליף [7]. [עד כאן הדיון בדברי רב דימי בשם רבי יוחנן.]

כי אתא רבין אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: '"אכלתי" ו"לא אכלתי" – שקר, ואזהרתיה מ-לא תשבעו בשמי לשקר [וחללת את שם אלקיך אני ה' (ויקרא יט יב)] [8]; "אוכל" ו"לא אוכל" עובר ב'לא יחל דברו' (במדבר ל ג: איש כי ידור נדר לה' [או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו ו ככל היצא מפיו יעשה) [9]; ואי זו היא 'שבועת שוא'? נשבע לשנות את הידוע לאדם [10]'.

אמר רב פפא: הא דרבי אבהו [11] - לאו בפירוש איתמר [12], אלא מכללא איתמר [13], דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב יצחק אמר רבי יוחנן [14]: רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי: כל לא תעשה שבתורה: לאו שיש בו מעשה לוקין עליו, ושאין בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם [15].

תוספתא מכות פרק ד משנה ה: העושה עבודת כוכבים, המחתך המעמיד הסך המקנח והמגריד – עובר בלא תעשה; הנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן האולם ומן המזבח - עובר בלא תעשה , שנא' [16] ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלקיכם; ר' ישמעאל אומר: המוחק אות אחת מן השם - עובר בלא תעשה, שנאמר 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה’’; המאחר במוקדשין הממיר במוקדשים והמשייר חמץ בפסח והמקיים כלאים - עובר בלא תעשה , אבל אין לוקה עליהן את הארבעים לפי שאין בהם מעשה; זה הכלל: כל שיש בו מעשה – לוקה, וכל שאין בו

מעשה - אינו לוקה, חוץ מן הממיר והנשבע והמקלל את חבירו בשם:

'נשבע' מנלן? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: אמר קרא: (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה [ה' את אשר ישא את שמו לשוא] - בית דין של מעלה אין מנקין אותו, אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.

אמר ליה רב פפא לאביי: דלמא הכי קאמר רחמנא: לא ינקה כלל!?

אי כתיב 'כי לא ינקה' – כדקאמרת; השתא דכתיב 'כי לא ינקה ה’’ - ה' הוא דאינו מנקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.

אשכחן שבועת שוא, שבועת שקר מנלן?

רבי יוחנן דידיה אמר: 'לשוא' 'לשוא' שתי פעמים? - אם אינו ענין לשבועת שוא, תנהו ענין לשבועת שקר',

והוי בה רבי אבהו: האי 'שבועת שקר' - היכי דמי [17]? אילימא "שבועה שלא אוכל" ואכל - לאו שיש בו מעשה הוא! ואלא דאמר "שבועה שאוכל" ולא אכל - האי מי לוקה? והא איתמר '"שבועה שאוכל ככר זו היום" ועבר היום ולא אכלה: רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו 'אינו לוקה': רבי יוחנן אמר: אינו לוקה משום דהוה 'לאו שאין בו מעשה', וכל לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו, וריש לקיש אמר: אינו לוקה משום דהוה 'התראת ספק [18]', והתראת ספק לא שמה התראה, ואמר רבי אבהו: תהא [19] ב"אכלתי" ו"לא אכלתי".

ומאי שנא [20]?

אמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומה לשוא [21]: מה שוא לשעבר [22] - אף שקר נמי לשעבר [23]; [24].

איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו: '"שבועה שלא אוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה", "שבועה שלא אוכלנה" [25], ואכלהּ - אינו חייב אלא אחת [26]; זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד' – 'זו היא' למעוטי מאי? לאו למעוטי "אכלתי" ו"לא אכלתי" דלא לקי?

לא, למעוטי "אכלתי" ו"לא אכלתי" מקרבן: זו היא דעל שגגתה קרבן עולה ויורד, אבל [27] "אכלתי" ו"לא אכלתי" – לא [28], ורבי ישמעאל היא, דאמר [29]: 'אינו חייב אלא על העתיד לבא' - אבל מילקא לקי.


עמוד ב

אימא סיפא [30]: 'זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור' – 'זו היא' למעוטי מאי? מאי לאו - למעוטי "אכלתי ו"לא אכלתי" [31], דלא לקי?

לא! 'זו היא' דעל שגגתה פטור מקרבן, אבל "אכלתי" ו"לא אכלתי" - על שגגתה חייב קרבן, ורבי עקיבא היא, דמחייב לשעבר כלהבא [32].

הא אמרת רישא רבי ישמעאל היא - רישא רבי ישמעאל וסיפא רבי עקיבא? כולה רבי עקיבא, ורישא לאו למעוטי "אכלתי" ו"לא אכלתי" מקרבן, אלא למעוטי '"אוכַל" ולא אכל' ממלקות [33], אבל קרבן מיחייב!

ומאי שנא [34]?

מסתברא: קאי בלהבא ממעט להבא, קאי בלהבא ממעט לשעבר [35]?

שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב כו':

איבעיא להו: רבי עקיבא [36], בכל התורה כולה [37] כרבי שמעון סבירא ליה, דמחייב במשהו [38]? דתניא: 'רבי שמעון אומר: כל שהוא [39] למכות [40], ולא אמרו 'כזית' [41] אלא לענין קרבן [42]' [43]; ובדין הוא דבעי איפלוגי בעלמא [44], והאי דקא מיפלגי הכא - להודיעך כוחן דרבנן: דאף על גב דאיכא למימר 'הואיל ומפרש [45] חייב [46] - סתם נמי חייב [47]', קא משמע לן דפטרי [48]? או דלמא בעלמא כרבנן סבירא ליה, והכא - היינו טעמא: הואיל ומפרש חייב - סתם נמי חייב [49].

תא שמע דאמרו לו לרבי עקיבא: היכן מצינו באוכל כל שהוא חייב שזה חייב? ואם איתא [50] - לימא להו: 'אנא בכל התורה כולה כרבי שמעון סבירא לי!"?

לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי בכל התורה כולה כרבי שמעון סבירא לי; לדידכו - אודו לי מיהא: הואיל ומפרש חייב - סתם נמי חייב [51]! ואמרו ליה רבנן: לא!

תא שמע: 'רבי עקיבא אומר: נזיר ששרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית [52] – חייב [53]' ואי סלקא דעתך בעלמא כרבי שמעון סבירא ליה - למה לי לצרף? ועוד, תנן [פ"ג מ"ה]: '"שבועה שלא אוכל" ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים – חייב [54]; ורבי שמעון פוטר [55].' והוינן בה: אמאי חייב? מושבע מהר סיני הוא!? רב ושמואל ורבי יוחנן, דאמרי תרוייהו: בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין [56]; וריש לקיש אמר: [57] אי אתה מוצא [58] אלא אי במפרש חצי שיעור [59] ואליבא דרבנן [60], אי בסתם [61] ואליבא דרבי עקיבא, דאמר: אדם [62] אוסר עצמו בכל שהוא [63]'; ואי סלקא דעתא בעלמא כרבי שמעון סבירא ליה – 'כל שהוא' נמי מושבע ועומד מהר סיני הוא! אלא לאו שמע מינה בעלמא כרבנן סבירא ליה - שמע מינה.

אמרו לו לרבי עקיבא היכן מצינו כו' [באוכל כל שהוא שהוא חייב, שזה חייב?]:

ולא? והרי נמלה [64]?

בריה שאני [65].

והרי הקדש [66]?

[67] הא בעינן שוה פרוטה [68].

והרי מפרש [69]?

מפרש [70] נמי כבריה דמי [71]!

והרי עפר [72]?

אלא

הערות[עריכה]

  1. ^ לקמן
  2. ^ דף ג: ד"ה בפירוש
  3. ^ הא דקתני 'שוא ושקר אחת הן' - לומר לך
  4. ^ ד"אכלתי" ו"לא אכלתי"
  5. ^ במתניתין
  6. ^ לשנות את האמת בשבועתו, היינו לשעבר, כגון "אכלתי" ולא אכל, "לא אכלתי" ואכל
  7. ^ נשבע לעשות, ואחר כך החליף את דברו ולא עשה, או שלא לעשות - ועשה
  8. ^ הכי משמע: בשעת שבועה - לא תהא שקר, דהיינו: לשעבר
  9. ^ 'לא יחל' - להבא הוא: דאילו לשעבר - כבר החל משנשבע
  10. ^ על האיש שהוא אשה
  11. ^ הא דאמר רבי ירמיה לעיל אמר רבי אבהו דאמר משמיה דרבי יוחנן "אכלתי" ו"לא אכלתי" - שקר
  12. ^ לאו בפירוש אמר רבי אבהו בהאי לישנא
  13. ^ דשמעיה רבי ירמיה לרבי אבהו בחדא מילתא דאיירי בה רבי יוחנן בשבועת שקר, ואוקמה רבי אבהו ב"אכלתי" ו"לא אכלתי"; מההוא כללא אמר רבי ירמיה משום רבי אבהו אמר רבי יוחנן "אכלתי" ו"לא אכלתי" שקר
  14. ^ ומסקנא סיפא דשמעתא: 'וא"ר אבהו תהא ב"אכלתי" ו"לא אכלתי"'
  15. ^ בשם המיוחד; והא מילתא - עיקרה בפרק קמא דתמורה, והתם מפורש טעמא דמימר ומקלל, והכא - נשבע לחודיה מפרש, משום גררא ד'מכללא איתמר דרבי אבהו'
  16. ^ שם יב
  17. ^ דאיצטריך למילף מלשוא לשוא
  18. ^ ספק אם יעבור על התראה אם לאו: שיכול לומר "עדיין יש שהות ביום", ואין המתרה יכול לכוין שיעבור היום בתוך כדי דבור של התראה
  19. ^ הך שבועת שקר, דאמר רבי יוחנן דאיתרבאי מ'לשוא' 'לשוא'
  20. ^ הך מ'"אוכַל" ולא אכל' - הא בכולהו לאו שאין בו מעשה נינהו
  21. ^ מדאפקיה בלשון 'שוא'
  22. ^ נשבע לשנות את הידוע לאדם
  23. ^ אף שקר, דלשעבר איתרבאי למלקות ולא לשקר דלהבא
  24. ^ ומההוא כללא אמר רבי ירמיה משום רבי אבהו "אכלתי" ו"לא אכלתי" = שקר
  25. ^ לקמן מפרש בפירקין למה לי למינקט תלת שבועות
  26. ^ דאין שבועה חלה על שבועה, דכיון דנשבע שבועה ראשונה - הוה לה שבועה שניה לקיים את המצוה, ותנן במתניתין דפטור
  27. ^ אבל שבועה לשעבר [כגון:]
  28. ^ ליתא בקרבן
  29. ^ במתניתין
  30. ^ דקתני בתר דהך: 'איזו היא 'שבועת שוא'? נשבע לשנות את הידוע לאדם: אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב כו'
  31. ^ דלא דרשנין 'לשוא' ב'אם אינו ענין'
  32. ^ דמחייב קרבן על שעבר; ומיהו בשבועת שוא - מודה דלית בה קרבן, אף על גבי דדריש ריבויי ומיעוטי, ואתרבאי שבועת ביטוי לשעבר - אהני מיעוטא לשבועת שוא, שהוא ניכר דבר שאי אפשר, כדאמרינן (לקמן דף כו.): 'ומאי מיעט? - מיעט מצוה' דהויא שבועת שוא: דבמתניתין קאי, ותני 'נשבע לבטל את המצוה' - בשבועת שוא
  33. ^ והכי קאמר: זו היא '"לא אוכל" ואכל' דחייבין על זדונה מכות, דהוה ליה לאו שיש בו מעשה, אבל '"אוכל" - ולא אכל' - לא לקי
  34. ^ כלומר: היכי משמע ממתניתין דלמעוטי '"אוכל" ולא אכל'? דלמא למעוטי נמי "אכלתי" ו"לא אכלתי", ותיקשי לך
  35. ^ בתמיה
  36. ^ דאמר במתניתין: סתם אכילה דשבועה - בכל שהוא
  37. ^ בכל שאר איסורין נמי
  38. ^ דאמר: סתם אכילה שבכל התורה - כל שהוא
  39. ^ בכל האיסורין
  40. ^ בהתראה
  41. ^ הלכה למשה מסיני
  42. ^ לענין קרבן דשגגת כרת
  43. ^ הלכך: הכא - אפילו לקרבן: דקרבן שבועה - על חילוף שבועה בא, וכיון דאכילה בכל שהוא היא - הרי אסר עצמו בשבועתו בכל שהוא, וכשאכל כל שהוא - החליף את שבועתו
  44. ^ בשאר איסורין ולמלקות בפלוגתיה דרבי שמעון ורבנן
  45. ^ ואם פירש שבועה ש"לא אוכל כל שהוא" ואכל כל שהוא
  46. ^ שהרי החליף שבועתו
  47. ^ שיש לומר שהנשבע אין דעתו על אכילה של תורה, אלא אחר לשון בני אדם, ובכל שהוא נתכוין לאסור את עצמו
  48. ^ דקסברי: אין דעתו אלא על שיעור אכילה
  49. ^ דסתם נמי כמפרש דמי שדעתו היתה על כל שהוא
  50. ^ דכרבי שמעון סבירא ליה
  51. ^ דהכי הדר להו: שזה מדבר ומביא קרבן; וכיון דקרבן על חילוף דיבורו חייב - שאף זה החליף דיבורו: שהנשבע דעתו על כל שהוא, והרי סתם שלו כמפרש
  52. ^ בין פת ויין
  53. ^ דהיתר מצטרף לאיסור באיסורי נזיר, דילפינן לה מ'משרת' 'וכל משרת' (במדבר ו ג) במסכת פסחים (דף מג:)
  54. ^ קרבן שבועה
  55. ^ שהרי מושבע ועומד מהר סיני על הנבילות, ואין שבועה חלה על מצוה, כדלקמן
  56. ^ כלומר: אם היה נשבע על הנבילות לבדן - לא היתה שבועה חלה, אבל זה שאמר "לא אוכַל" סתם - כלל דברים המותרין והאסורין יחד, ומיגו דחיילא שבועה על המותרין - חיילא נמי אדברים אסורין באיסור שבועה; ורבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אפילו על ידי 'כולל'
  57. ^ טעמא דרבנן לאו משום 'כולל' הוא, דלא אמרינן 'כולל' באיסורי שבועה, כדמפרש ריש לקיש טעמא לקמן;
  58. ^ שיתחייב
  59. ^ שאינו מושבע עליו מהר סיני, ומשום שבועה מיחייב, או במפרש "שלא אוכל חצי שיעור"
  60. ^ דמתניתין, דאמרי: דסתם אין דעתו לכל שהוא, ובמפרש - מודו
  61. ^ מצית מוקמת לה
  62. ^ הנשבע "לא אוכַל" סתם
  63. ^ דעתו לאסור עצמו בכל שהוא
  64. ^ וכן כל בריה קטנה, דלדברי הכל חייב מלקות, דתנן במסכת מכות (דף יג.) 'אמר רבי שמעון: אי אתם מודים באוכל נמלה כל שהוא - שהוא חייב'
  65. ^ 'אמרו לו: מפני שהיא כברייתה!'
  66. ^ שהוא מתחייב מעילה בשוה פרוטה ואפילו בפחות מכזית
  67. ^ ומשני:
  68. ^ שזה שיעורו
  69. ^ "שבועה שלא אוכל כל שהוא" ואכל כל שהוא - חייב
  70. ^ דשבועה
  71. ^ כבריה בשאר איסורין דמי: בריה טעמא מאי? - משום דחשיבא; מפרש נמי: איהו אחשבה דאסריה עליה
  72. ^ האומר שבועה שלא אוכל עפר: דקסלקא דעתא דכיון דלאו בר אכילה - לא שייך ביה שיעור אכילה, וחייב בכל שהוא