ביאור:בבלי שבועות דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

שבועת הפקדון כיצד? תן לי פקדון שיש לי בידך [שבועת הפקדון כיצד? אמר לו "תן לי פקדוני שיש לי בידך"! - "שבועה שאין לך בידי"!; או שאמר לו "אין לך בידי"! "משביעך אני" ואמר "אמן" - הרי זה חייב;

השביע עליו חמש פעמים - בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין, וכפר - חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון: מה טעם? - מפני שיכול לחזור ולהודות.

היו חמשה תובעים אותו, אמרו לו "תן לנו פקדון שיש לנו בידך"! "שבועה שאין לכם בידי"! - אינו חייב אלא אחת;

"שבועה שאין לך בידי, ולא לך, ולא לך" - חייב על כל אחת ואחת.

רבי אליעזר אומר: עד שיאמר "שבועה" באחרונה.

רבי שמעון אומר: עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד.

"תן לי פקדון, ותשומת יד, גזל, ואבידה שיש לי בידך"! - "שבועה שאין לך בידי" - אינו חייב אלא אחת]:

תנו רבנן: כָּלַל - אינו חייב אלא אחת; פרט - חייב על כל אחת ואחת [1], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: "שבועה לא לך, ולא לך, ולא לך" [2] - חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר: "לא לך, ולא לך, ולא לך שבועה" - חייב על כל אחת ואחת; רבי שמעון אומר: עד שיאמר "שבועה לכל אחת ואחת",

אמר רב יהודה אמר שמואל: כללו של רבי מאיר [3] פרטו של רבי יהודה; כללו של רבי יהודה = פרטו של רבי מאיר [4];

ורבי יוחנן אמר: הכל מודים ב"ולא לך" שהוא פרט [5]; לא נחלקו אלא ב"לא לך": שרבי מאיר אומר פרט, ורבי יהודה אומר כלל; ואיזהו כללו של רבי מאיר? "שבועה שאין לכם בידי".

במאי קמיפלגי?

שמואל דייק מברייתא ורבי יוחנן דייק ממתניתין:

שמואל דייק מברייתא: מדקאמר רבי יהודה "ולא לך" פרטא הוי, מכלל דשמעיה לרבי מאיר דאמר כללא הוי, ואמר ליה רבי יהודה: פרטא הוי;

ורבי יוחנן אמר: תרוייהו לרבי מאיר פרטא הוי, ואמר ליה רבי יהודה: ב"ולא לך" מודינא לך, ב"לא לך" פליגנא עלך.

ושמואל [6] עד דאודי ליה אודויי, לפלוג עליה איפלוגי [7]!?

ורבי יוחנן דייק ממתניתין* [8]: מדקאמר רבי מאיר "שבועה שאין לכם בידי" - כללא הוי, מכלל ד"ולא לך" - פרטא הוי; דאי סלקא דעתך "ולא לך" - כללא הוה, אדמשמע לן "שבועה שאין לכם בידי", נשמעינן "שבועה לא לך ולא לך ולא לך", כל שכן "שבועה שאין לכם בידי"!

ושמואל אמר: כל האומר "ולא לך" - כאומר "שבועה שאין לכם בידי דמי".

  • [[משנה ג] היו חמשה תובעים אותו, אמרו לו "תן לנו פקדון שיש לנו בידך"! "שבועה שאין לכם בידי"! - אינו חייב אלא אחת; "שבועה שאין לך בידי, ולא לך, ולא לך" - חייב על כל אחת ואחת.]

תנן "לא לך ולא לך ולא לך" [9]!

תני "לא לך".

תא שמע [ממשנה ג]: "תן לי פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה"!?

תני 'תשומת יד גזל אבידה'.

תא שמע [ממשנה ג]: "תן לי חטין ושעורין וכוסמין"?!

תני 'שעורין כוסמין'.

והאי תנא כל הכי שביש?

תני ואזיל.

אלא הא - מני?

רבי היא, דאמר [10] 'לא שנא 'כזית כזית' [11], ולא שנא 'כזית וכזית' [12] - פרטא הוי [13].

תא שמע מדידיה [14]: 'רבי מאיר אומר: אפילו "חטה ושעורה וכוסמת" - חייב על כל אחת ואחת'!?

תני "חטה שעורה כוסמת" [בלי וָוין].

מאי 'אפילו'?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: אפילו חטה בכלל חטין [15], ושעורה בכלל שעורין, וכוסמת בכלל כוסמין.

תן לי פקדון ותשומת יד גזל ואבידה שיש לי בידך ["שבועה שאין לך בידי" - אינו חייב אלא אחת; שבועה שאין לך בידי פקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה - חייב על כל אחת ואחת; "תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך" – "שבועה שאין לך בידי" - אינו חייב אלא אחת; "שבועה שאין לך בידי חטין, ושעורין, וכוסמין" - חייב על כל אחת ואחת; רבי מאיר אומר: אפילו אמר "חטה ושעורה וכוסמת"- חייב על כל אחת ואחת]:

"תן לי חטין ושעורין" - אמר רבי יוחנן: פרוטה מכולם מצטרפת [16].

פליגי בה [17] רב אחא ורבינא: חד אמר: אפרטי מיחייב, אכללי לא מיחייב [18], וחד אמר: אכללי נמי מיחייב [19].

והתני רבי חייא: [20] הרי כאן חמש עשרה חטאות', ואם איתא [21] - עשרים הויין!?

האי תנא דפרטי קא חשיב, דכללי לא קא חשיב [22].

והא תני רבי חייא [23] 'הרי כאן עשרים חטאות' [24]?

[25], [26] ההיא – אפקדון, ותשומת יד, וגזל, ואבידה [27].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו "תן לנו פקדון, תשומת יד, וגזל, ואבידה שיש לנו בידך", אמר לאחד מהן "שבועה שאין לך בידי פקדון, תשומת יד, גזל, ואבידה, ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך" – מהו? אחדא מיחייב [28]?


עמוד ב

או דלמא אכל חדא וחדא מיחייב [29]?

תא שמע: דתני רבי חייא: 'הרי כאן עשרים חטאות' היכי דמי? אי דפריש [30] - רבי חייא מנינא אתא לאשמועינן? אלא לאו דלא פריש, ושמע מינה פרטא הוי.

אנסת ופתית את בתי [והוא אומר "לא אנסתי" ו"לא פיתיתי" – "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב; רבי שמעון פוטר, שאינו משלם קנס על פי עצמו;

אמרו לו: אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו - משלם בשת ופגם על פי עצמו]:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי שמעון? הואיל ועיקר קנס הוא תובע [31].

אמר רבא: משל דרבי שמעון - למה הדבר דומה? - לאדם שאמר לחבירו: "תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך"; אמר לו "שבועה שאין לך בידי חטין" ואשתכח דחטין הוא דלית ליה, הא שעורין וכוסמין אית ליה – דפטור: דכי אשתבע אחטין - אקושטא משתבע!

אמר ליה אביי: מי דמי? התם בחטין קא כפר ליה, בשעורין וכוסמין לא קא כפר ליה, הכא בכולה מילתא הוא דקא כפר ליה [32]! הא לא דמיא [33] אלא לאומר לחבירו "תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך" "שבועה שאין לך בידי כלל" ואשתכח חטין הוא דלית ליה, הא שעורין וכוסמין אית ליה, דמיחייב!

אלא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: לדברי רבן שמעון - קנס הוא תובע, ולא בושת ופגם; לדברי חכמים אף בושת ופגם הוא תובע.

במאי קא מיפלגי?

אמר רב פפא: רבי שמעון סבר: לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ, ורבנן סברי: לא שביק מידי דכי מודה ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר.

הדרן עלך שבועת הפקדון


מסכת שבועות פרק ששי שבועת הדיינין (שבועות לח ב)

משנה:

שבועת הדיינין [34]:

הטענה - שתי כסף [35],

וההודאה [36] - בשוה פרוטה [37];

ואם אין ההודאה ממין הטענה – פטור.

כיצד?

"שתי כסף [38] לי בידך"! "אין לך בידי אלא פרוטה" – פטור [39];

"שתי כסף ופרוטה לי בידך"! "אין לך בידי אלא פרוטה" – חייב [40].

"מנה לי בידך"! "אין לך בידי" – פטור [41];

"מנה לי בידך"! "אין לך בידי אלא חמשים דינר" – חייב.

"מנה לאבא בידך"! "אין לך בידי אלא חמישים דינר" – פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה [42].

[עד סוף המשנה פירוש רש"י מודפס בדף מב,א, עם הערה שכחתי מלפרש המשנה והנני מפרש כאן]

[משנה ב] "מנה לי בידך"! אמר לו "הן" [43]; למחר אמר לו "תנהו לי"!

"נתתיו לך" – פטור [44];

"אין לך בידי" [45] – חייב [46].

"מנה לי בידך"! אמר לו "הן"; "אל תתנהו לי אלא בעדים"!

למחר אמר לו "תנהו לי"!

"נתתיו לך"!

– חייב, מפני שצריך ליתנו בעדים.

[משנה ג] "ליטרא זהב יש לי בידך"!

"אין לך בידי אלא ליטרא כסף" – פטור [47];

"דינר זהב יש לי בידך"! "אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיות ופרוטה" – חייב, שהכל מין מטבע אחת.

"כור תבואה לי בידך"! "אין לך בידי אלא לתך [48] קטנית" – פטור [49];

"כור פירות לי בידך"! "אין לך בידי אלא לתך קטנית" – חייב, שהקטנית בכלל פירות.

טענו חטין והודה לו בשעורין – פטור;

ורבן גמליאל מחייב [50].

הטוען לחבירו בכדי שמן [51] והודה לו בַּקנקנים [52]: אדמון אומר: הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה [53] – ישבע; וחכמים אומרים: אין ההודאה ממין הטענה.

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים – פטור; [54]הודה במקצת הקרקעות – פטור [55];

[56] במקצת הכלים [57] – חייב [58]: שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין [59] את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן [60], ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש [61].

גמרא:

היכי משבעינן ליה?

אמר רב יהודה אמר רב: משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה, דכתיב (בראשית כד ג) ואשביעך בה' אלהי השמים [ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו].

אמר ליה רבינא לרב אשי: כמאן? כרבי חנינא בר אידי, דאמר: בעינן שם המיוחד [62].

אמר ליה: אפילו תימא רבנן: דאמרי בכינוי [63].

ונפקא מינה צריך לאתפושי חפצא בידיה [64], וכדרבא, דאמר רבא: האי דיינא דאשבע ב'ה' אלהי השמים' - נעשה כמי שטעה בדבר משנה, וחוזר; ואמר רב פפא: האי דיינא דאשבע בתפלין - נעשה כמי שטעה בדבר משנה [65] וחוזר [66].

והלכתא כוותיה דרבא, ולית הלכתא כוותיה דרב פפא: הלכתא כוותיה דרבא, דהא לא נקיט חפצא בידיה; ולית הלכתא כוותיה דרב פפא, דהא נקיט חפצא בידיה.

שבועה מעומד; תלמיד חכם [67] מיושב;

שבועה בספר תורה [68]; תלמיד חכם לכתחלה בתפלין [69].

תנו רבנן: שבועת הדיינין - אף [70] היא בלשונה [71] נאמרה. אומרים לו: הוי יודע

הערות[עריכה]

  1. ^ לקמיה מפרש מאי כלל ומאי פרט
  2. ^ ולא לך גרסינן בכולהו, ולא גרסינן 'לא לך'
  3. ^ זהו
  4. ^ מאי ששמע רבי יהודה שהיה עושה רבי מאיר כלל, דהיינו "ולא לך ולא לך" - עשאן רבי יהודה פרט, וממילא שמעינן דפרטו של רבי מאיר היינו "לא לך לא לך"; דאי לא - מאי הוי פרטא לרבי מאיר והוא כללו של רבי יהודה? דאי "לא לך" לרבי יהודה נמי פרטא, ולא חשיבא כלל אלא "שאין לכם" - מאי שנא "ולא לך" דנקט?
  5. ^ רבי מאיר לא פליג אדרבי יהודה ב"ולא לך", והכי קאמר רבי יהודה: "ולא לך" - הוא דהוה פרטא, אבל "לא לך" – כללא, דלא אשבועה קאי; ולקמיה מפרש מהיכא דייק רבי יוחנן דתרוייהו לרבי מאיר פרטי הוו
  6. ^ אמר לך:
  7. ^ כלומר: אי ס"ד דשמעיה רבי יהודה לרבי מאיר דמשוי לתרוייהו פרטא - לא הוה ליה למינקט מילתא ב"ולא לך", דמודי ליה בגויה, אלא הכי הוה ליה למתני: רבי יהודה אומר: "לא לך" - אינו חייב אלא אחת: למינקט מילתא דפליג עליה בגוה
  8. ^ סתם מתניתין רבי מאיר
  9. ^ וי"ו גרסינן בכולהו, אלמא לרבי מאיר - פרטא הוי, ותיובתא דשמואל
  10. ^ במסכת זבחים בפרק שני
  11. ^ שוחט את הזבח על מנת לאכול כזית למחר כזית בחוץ
  12. ^ לא שנא כזית למחר וכזית בחוץ
  13. ^ ב' מחשבות הן, ותפיס את הראשונה, והוי פיגול, ושוב אין מחשבה שניה מוציאתו מידי פיגול אליבא דרבי יהודה, דאמר התם 'זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום – פיגול, וחייבין על אכילתו כרת'; ומתניתין דהכא - רבי היא ולאו רבי מאיר
  14. ^ מדרבי מאיר גופיה [בסוף משנה ג]
  15. ^ אם טענו 'חטה' הרי הוא כטענו 'חטין', כדכתיב (שמות ט לב) 'והחטה והכוסמת לא נכו'
  16. ^ אם אין לו עליו מכולן אלא שוה פרוטה - מצטרפין לחייבו
  17. ^ במתניתין ובמילתיה דרבי יוחנן
  18. ^ חייב על כל אחת ואחת: דקתני מתניתין 'חייב' - שלש קאמר: חדא אחטין, וחדא אשעורין, וחדא אכוסמין, - ארבעה לא מחייבין ליה - למימר "שבועה שאין לך בידי" - חדא שבועה באפי נפשה היא, שכלל בה "אין לך בידי כלום" וחזר ופרט "לא חטין" "ולא כוסמין" "ולא שעורין", אלא פרטא = פירושה ד"שבועה שאין לך בידי" הוא, וכי אמר רבי יוחנן 'פרוטה מכולן מצטרפת' - לאו אסיפא דמתניתין דחייב ליה על כל אחת ואחת קאי, דכיון דכל חדא וחדא באנפי נפשה הוא - לא מצטרפי אלא ארישא: 'אמר "שבועה שאין לך בידי" - אינו חייב אלא אחת' - פרוטה מכולן מצטרפת לאותה שבועה, דהא חדא היא
  19. ^ 'חייב על כל אחת ואחת' דקתני מתניתין - ארבע נינהו: חדא אכללא ותלת דפרטא, ודרבי יוחנן - אסיפא נמי קיימא, ואשבועתא דכללא, ומיחייב מיהא חדא [אם הצטרפו לכזית]
  20. ^ היו חמשה תובעין אותו דמתניתין, וכל אחד תבעו חטין ושעורין וכוסמין, ואמר "שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין ולא לך ולא לך"
  21. ^ דארבע חטאות הן
  22. ^ אף על גב דאיתנהו
  23. ^ בדוכתי אחריתי
  24. ^ שמע מינה ארבע שבועות הן, ובקמייתא לא חשיב דכללא
  25. ^ ומשני: לעולם תלת נינהו, דההיא דכללא – ליתא
  26. ^ וכי קתני 'עשרים'-
  27. ^ דאיכא ארבעה פרטי לכל חד וחד, דהוה להו עשרים
  28. ^ אכל חד וחד מהנך בתראי, ד"ולא לך" דקאמר - לאו אפרטא ד'פקדון ותשומת יד' קאי, ואין כאן אלא שמונה חטאות: ארבע משום ראשון, ואחד לכל אחד מן האחרונים
  29. ^ "ולא לך" - אפרטא קאי, ויש כאן עשרים
  30. ^ לכל אחד ואחד "ולא לך פקדון ותשומת יד גזל ואבידה"
  31. ^ עיקר תביעתו - על הקנס היא, ואף על גב דבושת ופגם נמי בכלל כפירה נינהו - לא מיחייב עלייהו כדמפרש ואזיל
  32. ^ דהא "לא אנסתי" קאמר, והבושת ופגם בכלל כפירה
  33. ^ קשיא דאביי הוא דקמסיק למילתיה
  34. ^ שהדיינים משביעין על ידי הודאת מקצת הטענה, שלימדוה מ'אשר יאמר כי הוא זה' (שמות כב ח) וכתב עלה 'ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו' [שם, פסוק ז] דהיינו שבועה
  35. ^ הטענה שהשבועה באה על ידה לא תהא פחות משתי כסף
  36. ^ שמחייבתו לישבע
  37. ^ לא תהא פחות מפרוטה; ובגמרא פליגי רב ושמואל בפרוטה זו: אם מתוך שתי כסף של טענה היא, או צריך שתהא טענת הכפירה של כסף שתי מעות כסף לבד פרוטה של הודאה
  38. ^ שתי מעות כסף, דהא 'שתי' לשון נקבה היא; והן שליש הדינר
  39. ^ שאין ההודאה ממין הטענה: שזה טענו כסף, וזה הודה לו נחשת; וכגון שלא טענו לו שתי מעות של מטבע אלא משקלו; אם טענו מטבע - הרי הודה לו במטבע, כדלקמן
  40. ^ קסבר: טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב
  41. ^ שאין כאן הודאה
  42. ^ שהיה יכול להעיז פניו ולכפור; ומדלא העיז - הרי הוא כמשיב אבידה שאינו חייב שבועה, כדאמרינן במסכת גיטין (דף מח:) 'המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם'
  43. ^ ובפני עדים, ואמר להם "אתם עדי"
  44. ^ מלשלם ומשבועה דאורייתא
  45. ^ לא היו דברים מעולם
  46. ^ לשלם, ואינו נאמן בשבועה, שהרי הוחזק כפרן
  47. ^ שאין כאן הודאה ממין הטענה
  48. ^ חצי כור
  49. ^ דלאו ממין הטענה היא
  50. ^ דלא בעי 'הודאה ממין הטענה'
  51. ^ כדים מלאים שמן
  52. ^ "הכדים יש לך בידי, בלא שמן"
  53. ^ והוה ליה 'טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן'
  54. ^ או ש
  55. ^ משבועה דאורייתא, לא על הקרקעות ולא על הכלים, שאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה: שאין דין שבועה בקרקעות, כדאמרינן (ב'כל הנשבעין') (לקמן:)
  56. ^ הודה
  57. ^ דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות
  58. ^ לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה, דילפינן לה בפרק קמא דקדושין (דף כז:) מקראי
  59. ^ גוררין
  60. ^ כגון שטענו ברמיזה: ד'חרש' שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע
  61. ^ מפרש בגמרא
  62. ^ בשלהי 'שבועת העדות' (לעיל לה:) [הואיל ואמרה תורה 'השבע' ('שבועת ה' תהיה וגו' (שמות כב י)), ו'אל תשבע' ('לא תשבעו בשמי לשקר' (ויקרא יט יב)), 'קלל' (יתן ה' אותך לאלה (במדבר ה כא)), ו'אל תקלל' (בין קללת השם בין קללת חבירו: 'לא תקלל חרש' (ויקרא יט יד)), מה 'השבע' בשם - אף 'לא תשבע' בשם; מה 'קלל' בשם - אף 'לא תקלל' בשם]
  63. ^ והא דאמר רב - בשבועה האמורה בתורה
  64. ^ קאמר או ספר או תפילין כאברהם דאתפסיה לאליעזר ברית מילה
  65. ^ ואף על גב דלא תנן לה במשנה - שמעתא דרב היא, והרי היא כדבר משנה, כדאמרינן בסנהדרין (לג.) דטועה בדבר האמוראים
  66. ^ ולא אמרינן 'מה שעשה עשוי וישלם מביתו'
  67. ^ נשבע
  68. ^ ואף על גב דאוקימנא דלא כרב פפא - לכתחלה מיהא ספר תורה בעינן; ובדורותינו בטלו הראשונים שבועה דאורייתא, לפי שענשה גדול, ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה, והא אמרן 'ארור - בו שבועה'
  69. ^ די לו לכתחלה בתפלין מפני כבודו
  70. ^ לקמן מפרש מאי 'אף'
  71. ^ בכל לשון שהוא מבין בו