ביאור:בבלי שבועות דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שאני קטורת דלא בר רעיה היא ^[1]!

אלא רבנן דפרה? דלמא שאני פרה דדמיה יקרין?

ואלא רבנן ד'אמרו לו' ^[2]? ממאי? דרבי יהודה היא ^[3], והכי קאמר ליה: בשלמא לדידי, דאמינא 'לב בית דין מתנה עליהן' - אמטו להכי יקרבו, אלא לדידך, דאמרת לא - אמאי יקרבו? דלמא רבי מאיר היא ^[4], והכי קאמר ליה: בשלמא לדידי, דאמינא 'כל השעירים כפרתן שוה’’, משום הכי יקרבו, אלא לדידך - אמאי יקרבו?

אלא רבי יוחנן גמרא גמיר לה: לדברי רבי שמעון אין נפדין, לדברי חכמים נפדין.

ולרבי שמעון, דלית ליה 'לב בית דין מתנה עליהן' - מאי עבדין להו ^[5]?

אמר רב יצחק אמר רבי יוחנן: מקיצין בהן את המזבח ^[6].

אמר רב שמואל בר רב יצחק: ומודה רבי שמעון בשעירי חטאת ^{[7] [8]} שאין מקיצין בגופן ^[9] אלא בדמיהן ^[10]: הכא הוא ^[11]: דמעיקרא ^[12] עולה ^[13], והשתא ^[14] עולה ^[15], אבל התם: דמעיקרא חטאת והשתא עולה - גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ^[16].

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא ^[17]: 'פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם, וכן שעירי עבודה זרה שאבדו והפריש אחרים תחתיהן - כולן ימותו, דברי רבי יהודה; רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיהן לנדבה, שאין חטאת צבור מתה' – ואמאי? נקרבו אינהו גופייהו עולה? אלא לאו שמע מינה: גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא ^[18] [דומה למשנה בתמורה פ"ג מ"ג]: והשני ירעה עד שיסתאב, וימכר ויפלו דמיו לנדבה ^[19]' – ואמאי? יקרב איהו גופיה עולה? אלא לאו שמע מינה 'גזרה אחר כפרה אטו לפני כפרה'!

אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: 'אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ^[20] - ^[21] ירעה עד שיסתאב ^[22], וימכר, ויפלו דמיו לנדבה ^[23]; רבי אליעזר אומר: ימות ^[24]! רבי יהושע^[25] אומר: יביא בדמיו עולה ^[26]' וליקרב? הא גופא עולה? אלא - לאו גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה? - שמע מינה.

תניא נמי הכי ^[27]: 'מה הן מביאין מן המותרות ^[28]?

עמוד ב

קיץ כבנות שוח למזבח ^[29]'.

והכתיב (ויקרא ב יא) [כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ] כי כל שאור וכל דבש [לא תקטירו ממנו אשה לה’] ^[30]?

תני רב חנינא: כבנות שוח לאדם.

דרש רב נחמן בר רב חסדא: אין מקיצין בעולת העוף ^[31].

אמר רבא: הא בורכא ^[32].

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי בורכתא? אנא אמריתה ניהליה, ומשמיה דרב שימי מנהרדעא אמריתה ניהליה, דאמר רב שימי מנהרדעא: 'מותרות - לנדבת צבור אזלי ^[33] ואין עולת עוף בצבור ^[34]'.

ואף שמואל סבר להא דרבי יוחנן ^[35], דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור - סכין מושכתן למה שהן ^[36].

תניא נמי הכי: ומודה רבי שמעון בשעיר: שאם לא קרב ברגל - יקרב בראש חודש, ואם לא קרב בראש חודש - יקרב ביוה"כ, ואם לא קרב ביוה"כ - יקרב ברגל, ואם לא קרב ברגל זה - יקרב ברגל אחר, שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון.

<[גירסא אחרת, במקום שמתחילתו וכו':] תנא: לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון> ^[37].

ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים [ויום הכפורים מכפרין]:

מנהני מילי?

דתנו רבנן: (ויקרא טז טז) וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל [ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] ^[38]:

'פשעים' - אלו המרדים, וכן הוא אומר (מלכים ב ג ז) [וילך וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמר] מלך מואב פשע בי [התלך אתי אל מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך], ואומר (מלכים ב ח כב) [ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה] אז תפשע לבנה בעת ההיא;

'חטאות' - אלו השגגות, וכן הוא אומר (ויקרא ד ב) [דבר אל בני ישראל לאמר] נפש כי תחטא בשגגה [מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה].

על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות [הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין - שעיר המשתלח מכפר]: היינו 'קלות' היינו 'עשה ולא תעשה' ^[39]? 'חמורות' - היינו כריתות ומיתות בית דין; 'הודע' - היינו 'מזיד' ^[40], 'לא הודע' היינו שוגג!?

אמר רב יהודה: ^[41] הכי קאמר: על שאר עבירות שבתורה - בין קלות בין חמורות, בין שעשאן בשוגג ^[42] בין שעשאן במזיד: אותן שעשאן בשוגג: בין נודע לו ספיקן ^[43] בין לא נודע לו ספיקן ^[44]; ואלו הן קלות: עשה ולא תעשה, ואלו הן חמורות: כריתות ומיתות בית דין.

האי עשה ^[45] - היכי דמי? אי דלא עבד תשובה ^[46] (משלי כא כז) זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יביאנו] ^[47]!? אי דעבד תשובה - ^[48] כל יומא נמי ^[49], דתניא: 'עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו'!?

אמר רבי זירא:

הערות

1. דלית תקנתא ברעייה, הלכך מתנו עלה; אבל תמידין - דאית להו תקנתא ברעייה, ולכשימותו יפדם - לא קיימי בית דין ומתנו
2. במתניתין, והכי אמרי ליה: הואיל ואין כפרתן שוה, ולית לך 'לב בית דין מתנה: שאם אבד בזה יקריב לזה לכפרה אחרת - היאך הן קריבין
3. קאמר ליה דאית ליה נמי 'אין כפרתן שוה', כרבי שמעון, ומשום 'לב בית דין מתנה' הוא דקא מותיב לה
4. דלמא רבי מאיר קאמר לה דאית ליה 'כפרתן שוה'
5. לתמידין שלא הוצרכו לצבור
6. כשהמזבח בטל -מקריבין אותו עולה לנדבת צבור, כדשמעינן ליה לרבי שמעון דאמר במתניתין גבי שעיר שלא קרב - בזה יקרב בזה, משום טעמא ד'כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו', אלמא אף על גב דלאו היינו דההיא כפרה גופה, כיון דשייכא במקצתה - קרב לה; הכא נמי: אלו שלוּקחו לצורך תמידין ולא הוצרכו - יקרבו לקיץ המזבח, שהרי לשם עולה הופרשו, ו'קיץ' -נמי עולה הוא; ולקמן מפרש מהו לשון 'קיץ'
7. בשעירי חטאות שנקנו מתרומת הלשכה של שנה זו, וניתותרו, כגון שעיר של ראש חודש אדר שאבד ונמצא בניסן: שאינו ראוי ליקרב עוד לחובת צבור, והרי הוא לקיץ המזבח
8. - מודה הוא
9. ליקרב הוא עולה
10. שירעה, ולכשיומם - יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח
11. גבי תמידים שלא הוצרכו קאמר רבי שמעון דמקיצים בגופן
12. לשם
13. נלקחו
14. נמי
15. לעולה קרבי
16. אי מכשרת חטאת צבור ליקרב עולה לאחר שנתכפרו צבור באחֵר, וניתן זה לקיץ המזבח - אתי לאכשורי נמי לעולה קודם כפרה, שסתמו לשם חטאת עומד
17. לרבי שמעון דאין מקיצים בגופי חטאות שניתותרו, ואף שמקיצין בדמיהן
18. במסכת יומא (דף סב.), גבי שני שעירי יוה"כ שמת המשתלח והוצרכו להביא שני שעירים אחרים ולהגריל עליהם, וישתלח האחד, ונמצאו שנים לַשֵּׁם: אחד מזוג ראשון ואחד מזוג שני: אחד יקרב לשעיר הנעשה בפנים
19. שאין חטאת צבור מתה; ומאן שמעת ליה דאמר 'אין חטאת צבור מתה'? - רבי שמעון, וקאמר 'ירעה' ולא קאמר 'יקרב לנדבה'! וכל 'יפלו לנדבה' דקאמר רבי שמעון בכל דוכתא - לקיץ המזבח הוא
20. באחֵר
21. דאילו בחטאת כי האי גוונא מתה
22. באשם רועה
23. דהכי גמרינן בהלכתא: כל שבחטאת מתה - באשם רועה, וכל הרועין - דמיהן נופלים לנדבה, שכן מדרשו של יהוידע הכהן במסכת תמורה (דף כג:)
24. רבי אליעזר אית ליה אשם כחטאת לכל דבר, אף שאם שחטו שלא לשמו – פסול, בפרק קמא דזבחים (דף ב.), וכן לענין שאם נכנס דמו להיכל - פסול
25. Note: בתמורה כ,ב: 'רבי אלעזר'
26. בעל האשם יביא בדמיו עולה; והתם מפרש: והלא אף נדבה עולה היא? מה בין דברי רבי יהושע לדברי חכמים? אלא בזמן שהיא באה נדבת יחיד - סומך עליה ושוחטה, ונסכיה קרבין משלו; ובזמן שהיא באה נדבת צבור - אינו סומך עליה, ונסכיה קריבין משל צבור
27. כדאמר לעיל 'מותרות לרבי שמעון - מקיצין בהן את המזבח
28. של צבור שנתותרו משנה לשנה
29. כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה, והוא לשון 'קיץ' כדכתיב (שמואל ב טז ב) הלחם והקיץ לאכול לנערים
30. 'וכל דבש' וכל מיני פירות האילן בכלל
31. אין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף
32. דבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא
33. כדרבנן, דפליגי עליה דר"א
34. דתניא בתורת כהנים [פרשת ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ו]: 'והקריב מן התורים': היחיד מביא עוף, ואין הצבור מביאין עוף
35. דאמר לעיל: תמידין שלא הוצרכו - לרבי שמעון, דלית ליה 'לב בית דין מתנה' - מקיצין בהן את המזבח בגופן, ואין צריכין רעִיה
36. סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך, ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו, וכגון: עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד
37. ומסקנא דטעמא: שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון; אלמא אהא הוא דקפדינא: שיקרב על מזבח החיצון, לכפר מקצת דבר שהוקדש לו: חטאת דטומאת מקדש תקרב לטומאת מקדש, ואף על פי שאין כפרתן שוה - הכי נמי לעולה שהוקדש - לעולה יקרב
38. בשעיר הפנימי כתיב
39. כלומר: הי ניהו 'קלות'? - עשה ולא תעשה, אמאי תני להו תרתי
40. גירסת רש"י: 'היינו דזדונות היינו הודע': קסלקא דעתא 'הודע' - שידע ועשה, דהיינו מזיד! דהא ליכא למימר 'הודע' = שנודעה לו שגגתו, כדפרשינן ליה בכל דוכתי, דאם כן הוה ליה 'חטאות ואשמות ודאין', ותנן במסכת כריתות (דף כה.) 'חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ - חייבין להביא אחר יוה"כ
41. סיפא דמתניתין מפרשא ליה לרישא, וכולהו פירוש דקלות וחמורות הוא
42. האי 'שוגג' דהכא - ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי, כגון אכל אחת משתי חתיכות: אחת של חלב ואחת של שומן, ואינו יודע איזה אכל
43. שנודע לו שבא לידי ספק חלב
44. לפני יוה"כ: שאכל ספק חלב - אין צריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי, והכי נמי תנן בכריתות (שם): 'חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין', ויליף לה התם מקראי
45. דמכפר עליה יוה"כ
46. שאינו תוהא על חטאו
47. והיכי מכפר עליה קרבן יוה"כ
48. למה לי יוה"כ כל יומא נמי
49. תשובה מכפרא עליה