ביאור:בבלי שבועות דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] האי מאי? בשלמא בלא סיד היכל קרום ביצה לא קשיא ^[2]: דאף על גב דקרום ביצה מתתאי דשאת - רחמנא אמר (ויקרא יד נו) ולשאת ולספחת [ולבהרת]: ספחת טפילה לשאת אף על גב דמנחתא מיניה טובא ^[3]; אלא סיד היכל ^[4] קשיא ^[5]!?

אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא.

והיכא שמעינן לרבי עקיבא 'זו למעלה מזו' ^[6]? אילימא מהא, דתניא:

'אמר רבי יוסי: שאל יהושע בנו של רבי עקיבא ^[7] מרבי עקיבא: מפני מה אמרו 'מראות נגעים שנים שהן ארבעה' ^[8]?

אמר לו: ואם לאו - מה יאמרו? ^[9]

יאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא' ^[10];

אמר לו: ^[11] לומר שמצטרפים זה עם זה ^[12];

אמר לו: ויאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה'? ^[13] אמר לו: לומר לך: כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן - אינו רואה את הנגעים'

- ואילו 'מסיד היכל ולמעלה ^[14]' לא קאמר; מדלא אמר ליה - שמע מינה דשמיע ליה לרבי עקיבא דאמר 'כולהו לבהדי שאת מצטרפין ^[15]' ^[16].

ודלמא שאת ותולדתה בהרת ותולדתה ^[17]?

אלא מדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: 'משל ^[18] דרבי עקיבא למה הדבר דומה? לארבעה כוסות של חלב: אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו שמונה, ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה טיפין - ואמרי לה שש עשרה טיפין - שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה'.

אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא בפתוך ^[19], בחלוק [ללא אודם] מי שמעת ליה? וכי תימא כי היכי דשמעת ליה בפתוך הכי שמעת ליה בחלוק - ובפתוך גופיה מי שמעת ליה? והתנן [נגעים פ"א מ"ב]: 'רבי עקיבא אומר: אדמדם שבזה ושבזה ^[20] - כיין המזוג במים ^[21], אלא של בהרת עזה כשלג ^[22] ושל סיד דיהה הימנה' ^[23] -

עמוד ב

ואם איתא ^[24] – 'של צמר דיהה הימנה' מיבעי ליה ^[25]!?

אמרי: אִין, הכי נמי, והתניא: 'רבי נתן אומר: לא שאמר רבי עקיבא "של סיד דיהה הימנה", אלא "של צמר דיהה הימנה"'.

ומנלן דבהרת - עזה היא?

אמר אביי: אמר קרא (ויקרא יג ד) 'ואם בהרת לבנה היא [בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים]’ - היא לבנה ואין אחרת לבנה.

תנו רבנן: בהרת – עמוקה, וכן הוא אומר (ויקרא יג כה) [וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת] ומראה עמוק מן העור [צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא] - כמראה חמה העמוקה מן הצל;

(ויקרא יג ב: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים)

'שאת' - אין 'שאת' אלא גבוה, וכן הוא אומר (ישעיהו ב יד) על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות;

^[26]

'ספחת' - אין 'ספחת' אלא טפילה, וכן הוא אומר (שמואל א ב לו) [והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם] ואמר ספחני ^[27] נא [אל אחת הכהנות לאכל פת לחם]; אשכחן טפילה לשאת, טפילה לבהרת מנלן? ^[28]

אמר רבי זירא: נאמרה 'לבנה' בשאת (ויקרא יג י: וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת) ונאמרה 'לבנה' בבהרת (ויקרא יג ד: ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים): מה 'לבנה' האמורה בשאת יש לה טפילה - אף 'לבנה' האמורה בבהרת יש לה טפילה.

במתניתא תנא: הטיל הכתוב ל'ספחת' בין 'שאת' 'לבהרת' לומר לך: כשם שטפילה לשאת - כך טפילה לבהרת.

שאת כצמר לבן:

מאי 'צמר לבן'?

אמר רב ביבי אמר רב אסי: צמר נקי בן יומו שמכבנין בו למילת. ^[29]

אמר רבי חנינא: משל דרבנן למה הדבר דומה? לתרי מלכי ולתרי איפרכי: מלכו של זה ^[30] למעלה ממלכו של זה ^[31], ואיפרכו של ^[32] זה למעלה מאיפרכו של ^[33] זה ^[34].

האי 'זה למעלה מזה וזה למעלה מזה הוא'!?

אלא: מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה ^[35], ^[36] ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה.

רב אדא בר אבא אמר: כגון מלכא ואלקפטא ^[37] ^[38], רופילא ^[39] וריש גלותא ^[40].

האי - זה למעלה מזה הוא!?

אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא ^[41].

רבא אמר: כגון שבור מלכא ^[42] וקיסר ^[43].

אמר ליה רב פפא לרבא: הי מינייהו עדיף ^[44]?

אמר ליה: בחורשיא קא אכיל ליה ^[45]?! פוק חזי טיבעא דמאן סגי בעלמא, דכתיב (דניאל ז כג) [כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיה תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא] ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה, [ו]אמר רבי יוחנן: זו רומי חייבת ^[46], שטיבעה יצא בכל העולם כולו.

רבינא אמר: ^[47] כגון גלימא דעמר ושחקיה ^[48], סדינא דכיתנא ושחקיה ^[49].

את שיש בה ידיעה בתחלה וכו':

תנו רבנן [סיפרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ח משנה י]: מנין שאין הכתוב ^[50] מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו ^[51]?

ודין הוא ^[52]: הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה ^[53]: מה כשהזהיר וענש על הטומאה: לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו - אף כשחייב קרבן על הטומאה: לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו ^[54].

ואימא: תרומה ^[55], שהזהיר ^[56] וענש ^[57]?

לא אשכחן עון מיתה [ביד שמים] דחייב עליה קרבן ^[58].

אימא הני מילי קרבן קבוע, אבל

הערות[עריכה]

^ ומשנינן:
^ 'ולשאת ולספחת' (ויקרא יד נו) כתיב, משמע: לשאת ולספחת ולנטפל עמה; שמע מינה דרבי לה רחמנא טפילה, וטפילה כל שהוא במשמע, ובלבד שיהא ממראות נגעים
^ וסבירא ליה לרבי עקיבא דלשאת רבי, לבהרת לא רבי, דהא ספחת - בשאת הוא דכתיב; הלכך: שאת הוא דמצטרפא לבהרת, דסמוכה לה, וכתיב 'והיה' מלמד שמצטרפין; וסיד לשאת ממילא, דהא דמיא לה, וכן קרום לשאת: ד'ספחת' - בשאת כתיבא, ורבי לה תולדה; ו'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - בסיד ושאת ובהרת מיתוקם
^ כי מפלגת להו בתרתי מיני: זו תולדה לזו, וזו תולדה לזו
^ היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה 'זו למעלה מזו'? דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת - ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא, כדאמר לקמן לרבנן, דאם כן 'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - היכא איתיה? אבות ותולדות הוא דאיכא, ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות
^ דקפיד אסדר מעלות לצירוף
^ הוא יהושע בן קרחה, שרבי עקיבא - קרח היה, כדאמרינן בבכורות (דף נח.) 'חוץ מן הקרח הזה'
^ כדמפרש בעי ואזיל "יאמרו מקרום כו'
^ מחזר היה שמפרש מה הוא שואל;
^ אחר שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה מקרום ביצה אלא ארבע מראות הללו - יאמרו 'כל מראה לובן שהוא מקרום ולמעלה טמא'; דקיימא לן (פסחים דף ג:): 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה', ולמה הזכירו שמותן
^ לכך שנאום וסידרום:
^ לומר לך שכסדר הזה משנתן, וכך דרך צירופם; ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר הוא שונה אותן, ומתשובות בנוֹ אנו באין ללמוד
^ ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו;
^ יאמרו: מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרף, ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף
^ עליון אחד לשתי תולדות
^ דאי סלקא דעתך משנת אביו כסדר משנתנו: תולדה לבהרת – סיד, ותולדה לשאת - קרום ביצה - הכי הוה ליה למימר: 'יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף; מסיד ולמעלה טמא ומצטרף', ומדיהבינן עליון לסיד בפני עצמו ועליון לקרום בפני עצמו - ממילא שמעינן ד'מצטרפין' דקאמרי רבנן - כל חד לעליון שלו אמרי, והא - מסברא ידעינן: דעליונו של סיד – שלג, של קרום – צמר: דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ארבעה אלו, ובקרא תרי כתיבי, והכתוב מעיד שבהרת לבנה, כדלקמן, והשאת קרובה לה, כמשמעה: גבוהה - ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה - מראה הסיד תתן לבהרת, ומראה הקרום תתן לשאת: שאם באתה ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה - למי תתן מראה הקרום? הכי הוה ליה למימר, ולא הוה ליה למימר 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין': דאי הוה תני הכי - לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה; ומדאותביה הכי שמע מינה: שמיע ליה שאין תולדה לבהרת, אלא עליון אחד לשתי תולדות, והלכך: על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה, וסדר משנתן דקאמר ליה שנשנית כסדר צירופן - הכי קאמר ליה: זו למעלה מזו נשנו: שלג והצמר והסיד וקרום, ומצטרפין שלג עם הצמר, והצמר עם הסיד והקרום; דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשתיהן, דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג? לא כסדר מעלות ולא מן המקרא? אלא ודאי בהדי שאת - הוא דשמיע ליה מיניה דמצטרפין: דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת; ולכך השיבוֹ 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין' והכל יודעין דצירוף מראה דאמרינן - לדומה לו הוא דקאמרינן, וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן - היה מבין מאליו, שאין לך אדם מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו
^ שמיע ליה, והכי נמי קאמר ליה: 'יאמרו "מקרום ולמעלה, מסיד ולמעלה", ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא
^ סדר צירופן
^ פתוך - מעורב הוא: 'נגע לבן אדמדם' הכתוב בתורה (ויקרא יג מב); דמדקאמר 'שנפלו לתוכו טיפי דם' - מכלל דבפתוך קאמר
^ על כרחך על ראשון ושני קאמר, שכן לשון משנה, והכי קאמר: אדמדם שבראשון ושני - סימן פתיכת אודם שבהם - נכרת במקום אחר, כגון טיפת דם בחלב
^ ומראיהן לא אדום ולא לבן, אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן
^ אלא שאדמומיתו של שלג עזה - כלומר לבנה - משל סיד
^ ומדקתני הכי בסיפא - שמעינן לרישא ד'שבזה ושבזה' דקאמר - בשלג וסיד קאמר; אלמא סדר משנתו של רבי עקיבא: סיד אחר שלג
^ דצמר אחר שלג תני להו
^ דיהה - פלית"א בלע"ז
^ 'עמוקה' ו'גבוה' לאו דוקא קאמר, אלא נראית כעמוקה;
^ אספני
^ לרבנן קבעי לה, דאילו לרבי עקיבא - לית ליה ריבוי טפילה לבהרת!
^ 'מכבנין' - לשון 'הרחלים יוצאות כבונות' (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) 'תנתן כבנתי לבתי'; פרמוי"ל; והוא בת נפש שקורין 'נושקא' שמחברין בה פתיחות פי החלוק; כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו - אין צמרו נקי באותו יום, והרוצה להצניעו למילת - עושה לכבש מעטה עור, ומכבנו עליו שלא יתפרד, ונמצא הצמר מכוסה כל הימים.
^ בהרת, שהוא מלכו של סיד
^ למעלה משאת שהוא מלכו של קרום, ולכן הן מצטרפין: הבהרת והשאת
^ מלך
^ מלך
^ סיד למעלה מקרום; וממילא שמעינן דסיד - למטה משאת הוא
^ כל איפרכוס הולך אחר מלכו; כך כל תולדה מצטרפת לאביה
^ הכי גרסינן:
^ שני מלכים הם, ומלכא חשיב מאלקפטא
^ כשמהלכין זה אחר זה - כסדר זה הולכים
^ איפרכוס של מלכא
^ איפרכוס של אלקפטא
^ כשמהלכין שנים שנים - כל איפרכוס הולך אחר מלכו
^ מלך פרס
^ מלך רומי: וכל אחד יש לו איפרכוס
^ שבור או קיסר
^ האיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו שלא שמע בטיבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול זאת? ורב פפא משום דאקדים רבא שבור מלכא לקיסר הוא דשייליה, ורבא -מיראה עשה: שהיה תחתיו במלכותו, כדאמר במסכת חגיגה (דף ה:) 'שדור דבי שבור מלכא וגרבוהי'
^ תרגום של 'רשעה' שנאמר (מלאכי א ד) 'וקראו להם גבול רשעה'
^ משל דרבנן:
^ גלימא דעמרא שהוא מלובן: כשהוא חדש, וליבונו מבהיק הרבה יותר משל טלית ישנה
^ גירסת רש"י: וגלימא דכיתנא ושחקיה: שהחדש לבן הרבה משל ישן, אבל החדשות של זו ושל זו - קרובות להיות שוות; כך הבהרת גבוהה הרבה מן הסיד, שהוא תולדתו, והשאת מן הקרום, והאבות קרובים להיות שוים
^ פרשת קרבן עולה ויורד שחייבתו קרבן על הטומאה
^ מנין שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל באותה טומאה קדש או נכנס למקדש
^ הרי אתה דן מאליו
^ הואיל והזהיר וענש על הזדון טומאה, וחייבין נמי קרבן על שגגת טומאה
^ מה מצינו כשהזהיר וענש כרת על זדון טומאה - בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר, וענש, שנאמר (ויקרא ה ג) 'לא יטמאו את מחניהם' - הרי זה אזהרת מקדש; 'בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר' (ויקרא כב ד) הרי אזהרת קדש; 'כי את מקדש ה' טמא ונכרת' (במדבר יט יג) הרי עונש מקדש; 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ) הרי עונש קדש
^ אם אכל תרומה בטומאה
^ דכתיב 'בקדשים לא יאכל' (ויקרא כב ד) ותרומה בכלל, מדכתיב בה בההיא ענינא 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' (ויקרא כב ז) ואמרינן ביבמות (עד:) דבתרומה קאי, מדתליה בהערב שמש, דאילו קדשים - עד דמייתי כפרה
^ ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט)
^ שאין חטאת באה אלא אשגגת כרת, כדאמרינן בהוריות (ח.)

[1] ומשנינן:

[2] 'ולשאת ולספחת' (ויקרא יד נו) כתיב, משמע: לשאת ולספחת ולנטפל עמה; שמע מינה דרבי לה רחמנא טפילה, וטפילה כל שהוא במשמע, ובלבד שיהא ממראות נגעים

[3] וסבירא ליה לרבי עקיבא דלשאת רבי, לבהרת לא רבי, דהא ספחת - בשאת הוא דכתיב; הלכך: שאת הוא דמצטרפא לבהרת, דסמוכה לה, וכתיב 'והיה' מלמד שמצטרפין; וסיד לשאת ממילא, דהא דמיא לה, וכן קרום לשאת: ד'ספחת' - בשאת כתיבא, ורבי לה תולדה; ו'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - בסיד ושאת ובהרת מיתוקם

[4] כי מפלגת להו בתרתי מיני: זו תולדה לזו, וזו תולדה לזו

[5] היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה 'זו למעלה מזו'? דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת - ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא, כדאמר לקמן לרבנן, דאם כן 'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - היכא איתיה? אבות ותולדות הוא דאיכא, ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות

[6] דקפיד אסדר מעלות לצירוף

[7] הוא יהושע בן קרחה, שרבי עקיבא - קרח היה, כדאמרינן בבכורות (דף נח.) 'חוץ מן הקרח הזה'

[8] כדמפרש בעי ואזיל "יאמרו מקרום כו'

[9] מחזר היה שמפרש מה הוא שואל;

[10] אחר שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה מקרום ביצה אלא ארבע מראות הללו - יאמרו 'כל מראה לובן שהוא מקרום ולמעלה טמא'; דקיימא לן (פסחים דף ג:): 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה', ולמה הזכירו שמותן

[11] לכך שנאום וסידרום:

[12] לומר לך שכסדר הזה משנתן, וכך דרך צירופם; ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר הוא שונה אותן, ומתשובות בנוֹ אנו באין ללמוד

[13] ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו;

[14] יאמרו: מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרף, ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף

[15] עליון אחד לשתי תולדות

[16] דאי סלקא דעתך משנת אביו כסדר משנתנו: תולדה לבהרת – סיד, ותולדה לשאת - קרום ביצה - הכי הוה ליה למימר: 'יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף; מסיד ולמעלה טמא ומצטרף', ומדיהבינן עליון לסיד בפני עצמו ועליון לקרום בפני עצמו - ממילא שמעינן ד'מצטרפין' דקאמרי רבנן - כל חד לעליון שלו אמרי, והא - מסברא ידעינן: דעליונו של סיד – שלג, של קרום – צמר: דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ארבעה אלו, ובקרא תרי כתיבי, והכתוב מעיד שבהרת לבנה, כדלקמן, והשאת קרובה לה, כמשמעה: גבוהה - ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה - מראה הסיד תתן לבהרת, ומראה הקרום תתן לשאת: שאם באתה ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה - למי תתן מראה הקרום? הכי הוה ליה למימר, ולא הוה ליה למימר 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין': דאי הוה תני הכי - לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה; ומדאותביה הכי שמע מינה: שמיע ליה שאין תולדה לבהרת, אלא עליון אחד לשתי תולדות, והלכך: על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה, וסדר משנתן דקאמר ליה שנשנית כסדר צירופן - הכי קאמר ליה: זו למעלה מזו נשנו: שלג והצמר והסיד וקרום, ומצטרפין שלג עם הצמר, והצמר עם הסיד והקרום; דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשתיהן, דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג? לא כסדר מעלות ולא מן המקרא? אלא ודאי בהדי שאת - הוא דשמיע ליה מיניה דמצטרפין: דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת; ולכך השיבוֹ 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין' והכל יודעין דצירוף מראה דאמרינן - לדומה לו הוא דקאמרינן, וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן - היה מבין מאליו, שאין לך אדם מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו

[17] שמיע ליה, והכי נמי קאמר ליה: 'יאמרו "מקרום ולמעלה, מסיד ולמעלה", ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא

[18] סדר צירופן

[19] פתוך - מעורב הוא: 'נגע לבן אדמדם' הכתוב בתורה (ויקרא יג מב); דמדקאמר 'שנפלו לתוכו טיפי דם' - מכלל דבפתוך קאמר

[20] על כרחך על ראשון ושני קאמר, שכן לשון משנה, והכי קאמר: אדמדם שבראשון ושני - סימן פתיכת אודם שבהם - נכרת במקום אחר, כגון טיפת דם בחלב

[21] ומראיהן לא אדום ולא לבן, אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן

[22] אלא שאדמומיתו של שלג עזה - כלומר לבנה - משל סיד

[23] ומדקתני הכי בסיפא - שמעינן לרישא ד'שבזה ושבזה' דקאמר - בשלג וסיד קאמר; אלמא סדר משנתו של רבי עקיבא: סיד אחר שלג

[24] דצמר אחר שלג תני להו

[25] דיהה - פלית"א בלע"ז

[26] 'עמוקה' ו'גבוה' לאו דוקא קאמר, אלא נראית כעמוקה;

[27] אספני

[28] לרבנן קבעי לה, דאילו לרבי עקיבא - לית ליה ריבוי טפילה לבהרת!

[29] 'מכבנין' - לשון 'הרחלים יוצאות כבונות' (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) 'תנתן כבנתי לבתי'; פרמוי"ל; והוא בת נפש שקורין 'נושקא' שמחברין בה פתיחות פי החלוק; כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו - אין צמרו נקי באותו יום, והרוצה להצניעו למילת - עושה לכבש מעטה עור, ומכבנו עליו שלא יתפרד, ונמצא הצמר מכוסה כל הימים.

[30] בהרת, שהוא מלכו של סיד

[31] למעלה משאת שהוא מלכו של קרום, ולכן הן מצטרפין: הבהרת והשאת

[32] מלך

[33] מלך

[34] סיד למעלה מקרום; וממילא שמעינן דסיד - למטה משאת הוא

[35] כל איפרכוס הולך אחר מלכו; כך כל תולדה מצטרפת לאביה

[36] הכי גרסינן:

[37] שני מלכים הם, ומלכא חשיב מאלקפטא

[38] כשמהלכין זה אחר זה - כסדר זה הולכים

[39] איפרכוס של מלכא

[40] איפרכוס של אלקפטא

[41] כשמהלכין שנים שנים - כל איפרכוס הולך אחר מלכו

[42] מלך פרס

[43] מלך רומי: וכל אחד יש לו איפרכוס

[44] שבור או קיסר

[45] האיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו שלא שמע בטיבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול זאת? ורב פפא משום דאקדים רבא שבור מלכא לקיסר הוא דשייליה, ורבא -מיראה עשה: שהיה תחתיו במלכותו, כדאמר במסכת חגיגה (דף ה:) 'שדור דבי שבור מלכא וגרבוהי'

[46] תרגום של 'רשעה' שנאמר (מלאכי א ד) 'וקראו להם גבול רשעה'

[47] משל דרבנן:

[48] גלימא דעמרא שהוא מלובן: כשהוא חדש, וליבונו מבהיק הרבה יותר משל טלית ישנה

[49] גירסת רש"י: וגלימא דכיתנא ושחקיה: שהחדש לבן הרבה משל ישן, אבל החדשות של זו ושל זו - קרובות להיות שוות; כך הבהרת גבוהה הרבה מן הסיד, שהוא תולדתו, והשאת מן הקרום, והאבות קרובים להיות שוים

[50] פרשת קרבן עולה ויורד שחייבתו קרבן על הטומאה

[51] מנין שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל באותה טומאה קדש או נכנס למקדש

[52] הרי אתה דן מאליו

[53] הואיל והזהיר וענש על הזדון טומאה, וחייבין נמי קרבן על שגגת טומאה

[54] מה מצינו כשהזהיר וענש כרת על זדון טומאה - בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר, וענש, שנאמר (ויקרא ה ג) 'לא יטמאו את מחניהם' - הרי זה אזהרת מקדש; 'בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר' (ויקרא כב ד) הרי אזהרת קדש; 'כי את מקדש ה' טמא ונכרת' (במדבר יט יג) הרי עונש מקדש; 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ) הרי עונש קדש

[55] אם אכל תרומה בטומאה

[56] דכתיב 'בקדשים לא יאכל' (ויקרא כב ד) ותרומה בכלל, מדכתיב בה בההיא ענינא 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' (ויקרא כב ז) ואמרינן ביבמות (עד:) דבתרומה קאי, מדתליה בהערב שמש, דאילו קדשים - עד דמייתי כפרה

[57] ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט)

[58] שאין חטאת באה אלא אשגגת כרת, כדאמרינן בהוריות (ח.)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]