ביאור:בבלי שבועות דף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] האי מאי? בשלמא בלא סיד היכל קרום ביצה לא קשיא [2]: דאף על גב דקרום ביצה מתתאי דשאת - רחמנא אמר (ויקרא יד נו) ולשאת ולספחת [ולבהרת]: ספחת טפילה לשאת אף על גב דמנחתא מיניה טובא [3]; אלא סיד היכל [4] קשיא [5]!?

אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא.

והיכא שמעינן לרבי עקיבא 'זו למעלה מזו' [6]? אילימא מהא, דתניא:

'אמר רבי יוסי: שאל יהושע בנו של רבי עקיבא [7] מרבי עקיבא: מפני מה אמרו 'מראות נגעים שנים שהן ארבעה' [8]?

אמר לו: ואם לאו - מה יאמרו? [9]

יאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא' [10];

אמר לו: [11] לומר שמצטרפים זה עם זה [12];

אמר לו: ויאמרו 'מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה'? [13] אמר לו: לומר לך: כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן - אינו רואה את הנגעים'

- ואילו 'מסיד היכל ולמעלה [14]' לא קאמר; מדלא אמר ליה - שמע מינה דשמיע ליה לרבי עקיבא דאמר 'כולהו לבהדי שאת מצטרפין [15]' [16].

ודלמא שאת ותולדתה בהרת ותולדתה [17]?

אלא מדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: 'משל [18] דרבי עקיבא למה הדבר דומה? לארבעה כוסות של חלב: אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו ארבע טיפין של דם, ואחד נפלו לתוכו שמונה, ואחד נפלו לתוכו שתים עשרה טיפין - ואמרי לה שש עשרה טיפין - שכולן מראות לובן הן, אלא שזה למעלה מזה וזה למעלה מזה'.

אימור דשמעת ליה לרבי עקיבא בפתוך [19], בחלוק [ללא אודם] מי שמעת ליה? וכי תימא כי היכי דשמעת ליה בפתוך הכי שמעת ליה בחלוק - ובפתוך גופיה מי שמעת ליה? והתנן [נגעים פ"א מ"ב]: 'רבי עקיבא אומר: אדמדם שבזה ושבזה [20] - כיין המזוג במים [21], אלא של בהרת עזה כשלג [22] ושל סיד דיהה הימנה' [23] -


עמוד ב

ואם איתא [24] – 'של צמר דיהה הימנה' מיבעי ליה [25]!?

אמרי: אִין, הכי נמי, והתניא: 'רבי נתן אומר: לא שאמר רבי עקיבא "של סיד דיהה הימנה", אלא "של צמר דיהה הימנה"'.

ומנלן דבהרת - עזה היא?

אמר אביי: אמר קרא (ויקרא יג ד) 'ואם בהרת לבנה היא [בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים]’ - היא לבנה ואין אחרת לבנה.

תנו רבנן: בהרת – עמוקה, וכן הוא אומר (ויקרא יג כה) [וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת] ומראה עמוק מן העור [צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא] - כמראה חמה העמוקה מן הצל;

(ויקרא יג ב: אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים)

'שאת' - אין 'שאת' אלא גבוה, וכן הוא אומר (ישעיהו ב יד) על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות;

[26]

'ספחת' - אין 'ספחת' אלא טפילה, וכן הוא אומר (שמואל א ב לו) [והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם] ואמר ספחני [27] נא [אל אחת הכהנות לאכל פת לחם]; אשכחן טפילה לשאת, טפילה לבהרת מנלן? [28]

אמר רבי זירא: נאמרה 'לבנה' בשאת (ויקרא יג י: וראה הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת) ונאמרה 'לבנה' בבהרת (ויקרא יג ד: ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים): מה 'לבנה' האמורה בשאת יש לה טפילה - אף 'לבנה' האמורה בבהרת יש לה טפילה.

במתניתא תנא: הטיל הכתוב ל'ספחת' בין 'שאת' 'לבהרת' לומר לך: כשם שטפילה לשאת - כך טפילה לבהרת.

שאת כצמר לבן:

מאי 'צמר לבן'?

אמר רב ביבי אמר רב אסי: צמר נקי בן יומו שמכבנין בו למילת. [29]

אמר רבי חנינא: משל דרבנן למה הדבר דומה? לתרי מלכי ולתרי איפרכי: מלכו של זה [30] למעלה ממלכו של זה [31], ואיפרכו של [32] זה למעלה מאיפרכו של [33] זה [34].

האי 'זה למעלה מזה וזה למעלה מזה הוא'!?

אלא: מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה [35], [36] ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה.

רב אדא בר אבא אמר: כגון מלכא ואלקפטא [37] [38], רופילא [39] וריש גלותא [40].

האי - זה למעלה מזה הוא!?

אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא [41].

רבא אמר: כגון שבור מלכא [42] וקיסר [43].

אמר ליה רב פפא לרבא: הי מינייהו עדיף [44]?

אמר ליה: בחורשיא קא אכיל ליה [45]?! פוק חזי טיבעא דמאן סגי בעלמא, דכתיב (דניאל ז כג) [כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיה תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא] ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה, [ו]אמר רבי יוחנן: זו רומי חייבת [46], שטיבעה יצא בכל העולם כולו.

רבינא אמר: [47] כגון גלימא דעמר ושחקיה [48], סדינא דכיתנא ושחקיה [49].

את שיש בה ידיעה בתחלה וכו':

תנו רבנן [סיפרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ח משנה י]: מנין שאין הכתוב [50] מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו [51]?

ודין הוא [52]: הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה [53]: מה כשהזהיר וענש על הטומאה: לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו - אף כשחייב קרבן על הטומאה: לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו [54].

ואימא: תרומה [55], שהזהיר [56] וענש [57]?

לא אשכחן עון מיתה [ביד שמים] דחייב עליה קרבן [58].

אימא הני מילי קרבן קבוע, אבל

הערות[עריכה]

  1. ^ ומשנינן:
  2. ^ 'ולשאת ולספחת' (ויקרא יד נו) כתיב, משמע: לשאת ולספחת ולנטפל עמה; שמע מינה דרבי לה רחמנא טפילה, וטפילה כל שהוא במשמע, ובלבד שיהא ממראות נגעים
  3. ^ וסבירא ליה לרבי עקיבא דלשאת רבי, לבהרת לא רבי, דהא ספחת - בשאת הוא דכתיב; הלכך: שאת הוא דמצטרפא לבהרת, דסמוכה לה, וכתיב 'והיה' מלמד שמצטרפין; וסיד לשאת ממילא, דהא דמיא לה, וכן קרום לשאת: ד'ספחת' - בשאת כתיבא, ורבי לה תולדה; ו'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - בסיד ושאת ובהרת מיתוקם
  4. ^ כי מפלגת להו בתרתי מיני: זו תולדה לזו, וזו תולדה לזו
  5. ^ היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה 'זו למעלה מזו'? דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת - ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא, כדאמר לקמן לרבנן, דאם כן 'זו למעלה מזו' דרבי עקיבא - היכא איתיה? אבות ותולדות הוא דאיכא, ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות
  6. ^ דקפיד אסדר מעלות לצירוף
  7. ^ הוא יהושע בן קרחה, שרבי עקיבא - קרח היה, כדאמרינן בבכורות (דף נח.) 'חוץ מן הקרח הזה'
  8. ^ כדמפרש בעי ואזיל "יאמרו מקרום כו'
  9. ^ מחזר היה שמפרש מה הוא שואל;
  10. ^ אחר שאין לנו חלוק במראות לובן למעלה מקרום ביצה אלא ארבע מראות הללו - יאמרו 'כל מראה לובן שהוא מקרום ולמעלה טמא'; דקיימא לן (פסחים דף ג:): 'לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה', ולמה הזכירו שמותן
  11. ^ לכך שנאום וסידרום:
  12. ^ לומר לך שכסדר הזה משנתן, וכך דרך צירופם; ועדיין אין אנו יודעין באיזה סדר הוא שונה אותן, ומתשובות בנוֹ אנו באין ללמוד
  13. ^ ומתשובתו אנו למידין סדר משנת אביו;
  14. ^ יאמרו: מקרום ביצה ולמעלה טמא, ומצטרף, ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף
  15. ^ עליון אחד לשתי תולדות
  16. ^ דאי סלקא דעתך משנת אביו כסדר משנתנו: תולדה לבהרת – סיד, ותולדה לשאת - קרום ביצה - הכי הוה ליה למימר: 'יאמרו "מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרף; מסיד ולמעלה טמא ומצטרף', ומדיהבינן עליון לסיד בפני עצמו ועליון לקרום בפני עצמו - ממילא שמעינן ד'מצטרפין' דקאמרי רבנן - כל חד לעליון שלו אמרי, והא - מסברא ידעינן: דעליונו של סיד – שלג, של קרום – צמר: דכיון דאין חלוק מראות בלובן מקרום ולמעלה אלא ארבעה אלו, ובקרא תרי כתיבי, והכתוב מעיד שבהרת לבנה, כדלקמן, והשאת קרובה לה, כמשמעה: גבוהה - ממילא כי יהבת תולדה לזה ותולדה לזה - מראה הסיד תתן לבהרת, ומראה הקרום תתן לשאת: שאם באתה ליתן מראה סיד לצמר מפני שהוא קרוב לה - למי תתן מראה הקרום? הכי הוה ליה למימר, ולא הוה ליה למימר 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין': דאי הוה תני הכי - לא הוה סלקא דעתך לחלק תולדה לזה ותולדה לזה; ומדאותביה הכי שמע מינה: שמיע ליה שאין תולדה לבהרת, אלא עליון אחד לשתי תולדות, והלכך: על כרחך הוא שאת דרבי ליה רחמנא טפילה, וסדר משנתן דקאמר ליה שנשנית כסדר צירופן - הכי קאמר ליה: זו למעלה מזו נשנו: שלג והצמר והסיד וקרום, ומצטרפין שלג עם הצמר, והצמר עם הסיד והקרום; דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשתיהן, דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג? לא כסדר מעלות ולא מן המקרא? אלא ודאי בהדי שאת - הוא דשמיע ליה מיניה דמצטרפין: דרחמנא יהבינהו ליה טפילה לשאת ולא לבהרת; ולכך השיבוֹ 'יאמרו: מקרום ולמעלה טמא ומצטרפין' והכל יודעין דצירוף מראה דאמרינן - לדומה לו הוא דקאמרינן, וכל מה שאדם יכול להבין מסדר משנתן בהזכרת שמותן - היה מבין מאליו, שאין לך אדם מסדרן אלא כסדר שהן שנויים עכשיו
  17. ^ שמיע ליה, והכי נמי קאמר ליה: 'יאמרו "מקרום ולמעלה, מסיד ולמעלה", ותנא הוא דלא קפיד למיחשב ולמיזל כי רוכלא
  18. ^ סדר צירופן
  19. ^ פתוך - מעורב הוא: 'נגע לבן אדמדם' הכתוב בתורה (ויקרא יג מב); דמדקאמר 'שנפלו לתוכו טיפי דם' - מכלל דבפתוך קאמר
  20. ^ על כרחך על ראשון ושני קאמר, שכן לשון משנה, והכי קאמר: אדמדם שבראשון ושני - סימן פתיכת אודם שבהם - נכרת במקום אחר, כגון טיפת דם בחלב
  21. ^ ומראיהן לא אדום ולא לבן, אלא כיין המזוג וסביבותיו לבן
  22. ^ אלא שאדמומיתו של שלג עזה - כלומר לבנה - משל סיד
  23. ^ ומדקתני הכי בסיפא - שמעינן לרישא ד'שבזה ושבזה' דקאמר - בשלג וסיד קאמר; אלמא סדר משנתו של רבי עקיבא: סיד אחר שלג
  24. ^ דצמר אחר שלג תני להו
  25. ^ דיהה - פלית"א בלע"ז
  26. ^ 'עמוקה' ו'גבוה' לאו דוקא קאמר, אלא נראית כעמוקה;
  27. ^ אספני
  28. ^ לרבנן קבעי לה, דאילו לרבי עקיבא - לית ליה ריבוי טפילה לבהרת!
  29. ^ 'מכבנין' - לשון 'הרחלים יוצאות כבונות' (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) 'תנתן כבנתי לבתי'; פרמוי"ל; והוא בת נפש שקורין 'נושקא' שמחברין בה פתיחות פי החלוק; כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו - אין צמרו נקי באותו יום, והרוצה להצניעו למילת - עושה לכבש מעטה עור, ומכבנו עליו שלא יתפרד, ונמצא הצמר מכוסה כל הימים.
  30. ^ בהרת, שהוא מלכו של סיד
  31. ^ למעלה משאת שהוא מלכו של קרום, ולכן הן מצטרפין: הבהרת והשאת
  32. ^ מלך
  33. ^ מלך
  34. ^ סיד למעלה מקרום; וממילא שמעינן דסיד - למטה משאת הוא
  35. ^ כל איפרכוס הולך אחר מלכו; כך כל תולדה מצטרפת לאביה
  36. ^ הכי גרסינן:
  37. ^ שני מלכים הם, ומלכא חשיב מאלקפטא
  38. ^ כשמהלכין זה אחר זה - כסדר זה הולכים
  39. ^ איפרכוס של מלכא
  40. ^ איפרכוס של אלקפטא
  41. ^ כשמהלכין שנים שנים - כל איפרכוס הולך אחר מלכו
  42. ^ מלך פרס
  43. ^ מלך רומי: וכל אחד יש לו איפרכוס
  44. ^ שבור או קיסר
  45. ^ האיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו שלא שמע בטיבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול זאת? ורב פפא משום דאקדים רבא שבור מלכא לקיסר הוא דשייליה, ורבא -מיראה עשה: שהיה תחתיו במלכותו, כדאמר במסכת חגיגה (דף ה:) 'שדור דבי שבור מלכא וגרבוהי'
  46. ^ תרגום של 'רשעה' שנאמר (מלאכי א ד) 'וקראו להם גבול רשעה'
  47. ^ משל דרבנן:
  48. ^ גלימא דעמרא שהוא מלובן: כשהוא חדש, וליבונו מבהיק הרבה יותר משל טלית ישנה
  49. ^ גירסת רש"י: וגלימא דכיתנא ושחקיה: שהחדש לבן הרבה משל ישן, אבל החדשות של זו ושל זו - קרובות להיות שוות; כך הבהרת גבוהה הרבה מן הסיד, שהוא תולדתו, והשאת מן הקרום, והאבות קרובים להיות שוים
  50. ^ פרשת קרבן עולה ויורד שחייבתו קרבן על הטומאה
  51. ^ מנין שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל באותה טומאה קדש או נכנס למקדש
  52. ^ הרי אתה דן מאליו
  53. ^ הואיל והזהיר וענש על הזדון טומאה, וחייבין נמי קרבן על שגגת טומאה
  54. ^ מה מצינו כשהזהיר וענש כרת על זדון טומאה - בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר, וענש, שנאמר (ויקרא ה ג) 'לא יטמאו את מחניהם' - הרי זה אזהרת מקדש; 'בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר' (ויקרא כב ד) הרי אזהרת קדש; 'כי את מקדש ה' טמא ונכרת' (במדבר יט יג) הרי עונש מקדש; 'והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] (ויקרא ז כ) הרי עונש קדש
  55. ^ אם אכל תרומה בטומאה
  56. ^ דכתיב 'בקדשים לא יאכל' (ויקרא כב ד) ותרומה בכלל, מדכתיב בה בההיא ענינא 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' (ויקרא כב ז) ואמרינן ביבמות (עד:) דבתרומה קאי, מדתליה בהערב שמש, דאילו קדשים - עד דמייתי כפרה
  57. ^ ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב ט)
  58. ^ שאין חטאת באה אלא אשגגת כרת, כדאמרינן בהוריות (ח.)