ביאור:בבלי שבועות דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דבעי למיכתב בהמה וחיה - לכדרבי [1] - כתיב נמי שרץ, כדתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית - לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.

ורבי אליעזר - האי 'בה' מאי עביד ליה?

פרט למתעסק [2]. [עד כאן הסבר עולא.]

[## רש"י מסביר את שיטת רבי אליעזר ב'מתעסק', ואינו מתכוין להלכה.]

ורבי יוחנן אמר: משמעות דורשין איכא בינייהו.

וכן אמר רב ששת: משמעות דורשין איכא בינייהו.

דרב ששת [3] מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר [4].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: העלם זה וזה [5] בידו מהו [6]?

אמר ליה: הרי העלם טומאה בידו - וחייב!

תוספות ד"ה הרי העלם טומאה בידו וחייב: תימה: דהכא ולקמן בפרק שלישי [7], גבי העלם שבועה והעלם חפץ, פשיט רב נחמן לחיובא, ובפרק 'כלל גדול' [8], גבי העלם שבת והעלם מלאכה - פשיט לפטור! ויש לומר דלא דמי: דהכא סברא הוא דליחייב, כיון דאיכא נמי העלם טומאה, אבל התם - אין סברא לחייבו על כל אחת ואחת: דכיון דבשגגת שבת וזדון מלאכות לא מיחייב אלא חדא - השתא נמי דשגג במלאכה הרי יש כאן נמי שגגת שבת.

אדרבה! הרי העלם מקדש בידו - ופטור!

תוספות ד"ה הרי העלם מקדש בידו ופטור. אומר רבינו תם דלא מיפטר אלא מקרבן עולה ויורד, אבל חטאת קבועה חייב, דהא גמרינן מעבודה זרה דכל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת; והא דאמר בפרק קמא (לעיל דף ב.) דעל שאין בה ידיעה בתחלה - ששעיר החיצון מכפר, אלמא לא מוקמינן ליה בחטאת קבועה, דאי הוה ביה חטאת קבועה - לא הוה חיצון מכפר אמידי דבר קרבן הוא, התם ודאי מיפטר לגמרי: שלא יהא חמור 'אין בה ויש בה' מ'יש בה ויש בה'; ומיהו קשיא: דלישנא דקאמר הכא דפטור - משמע דפטור לגמרי; ועוד" דלקמן פרק שלישי [9] גבי 'יש אוכל אכילה אחת' דחיק לאשכוחי חטאת קבועה בטמא שאכל את קדש, ומוקי לה בנשיא וכרבי אלעזר, - ולוקמה בהעלם קדש?! על כן נראה דפטור לגמרי משום דהוי 'דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש', כדאמרינן לקמן בפרק שלישי [10] גבי שבועת העדות.

אמר רב אשי: חזינן: אי [11] מטומאה [12] קא פריש [13]- הרי העלם טומאה בידו [14], וחייב; אי ממקדש קא פריש [15] - הרי העלם מקדש בידו [16], ופטור!

תוספות ד"ה אמר רב אשי חזינן אי מטומאה קפריש כו'. תימה: מנא ידעינן? אי משום דאמר ליה "טמא אתה" ופירש - דלמא אי הוו אמר ליה נמי "מקדש הוא" היה פירש? ואי דאמר ליה מעיקרא "מקדש הוא" ולא פירש - דלמא אי הוו אמר ליה נמי "טמא אתה" לא הוה פריש?! אלא השתא דאמר ליה תרוייהו פריש?! ונראה דרב אשי לא בא לפשוט הבעיא, אלא בא לפרש: שפעמים יש לברר איזה שָׁכוּחַ ממנו יותר, כגון דנישייליה אי מחמת טומאה הוה מידכר אמקדש - ומחמת מקדש לא הוה מידכר אטומאה, אם כן הוי העלם טומאה בידו, ואם להפך - הוי [העלם] מקדש בידו, ואם שניהם שכוחין בשוה - בהא ודאי מבעיא לן; ולגבי שבת בפרק 'כלל גדול' [17] יש ספרים שכתוב בהן במילתיה דרב אשי 'אי משבת קפריש העלם שבת בידו ואי כי מודעי ליה אשבת אכתי צריך לאודועיה אמלאכות העלם מלאכה בידו', ואין גרסה זו נכונה: דאכתי צריך לפרש: וכי מודעי ליה אמלאכה לא צריך לאודועיה אשבת? לפי מה שפירשנו, אלא גרסינן: 'אי משבת קפריש אי משום מלאכה קפריש'; ועוד נראה לפרש בענין אחר: 'אי משום טומאה קפריש' = אפילו אם הודיעוהו טומאה באחרונה, דאף על גב דאילו הודיעוהו בתחלה לא הוה פריש - חשיב פריש מחמת טומאה, כיון דקרבן על ידי בתרייתא קאתי, ואי אמר ליה "מקדש הוא" ופריש - ידיעה בתרייתא דמקדש הוא, ופטור; וכענין זה יש לפרש ההיא ד(לקמן דף כו.) גבי העלם שבועה והעלם חפץ, וההיא דשבת.

אמר ליה רבינא לרב אשי: כלום פריש ממקדש אלא משום טומאה? כלום פריש מטומאה אלא משום מקדש [18]? אלא לא שנא [19].

תנו רבנן: שני שבילין: אחד טמא [20] ואחד טהור, והלך בראשון [21] ולא נכנס [22], בשני [23] ונכנס [24] – חייב [25]; הלך בראשון [26] ונכנס [27], הִזָּה [28] ושָׁנָה [29] וטבל, ואחר כך הלך בשני [30] ונכנס [31] - חייב [32]; רבי שמעון פוטר [33]; ורבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן [34] משום רבי שמעון [35].

'בכולן'? -


עמוד ב

ואפילו בקמייתא [36]? ממה נפשך טמא הוא [37]!

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? - כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון, דהויא ליה 'מקצת ידיעה', ובהא קא מיפלגי: תנא קמא [38] סבר 'אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה' [39]; ורבי שמעון [40] סבר 'לא אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה'.

[## 'מקצת ידיעה' היא ידיעה שכאשר ייזכרו – תהיה ידיעה שלמה; 'ספק ידיעה' היא ידיעה של העובדות, אך עדיין הדין לא ברור אם יש בדבר טומאה או לא?]

'הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל חזר והלך בשני ונכנס חייב ורבי שמעון פוטר' - ואמאי חייב? ספק ידיעה הוא [41]?

אמר רבי יוחנן: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה.

וריש לקיש אמר: הא מני? רבי ישמעאל היא, דאמר לא בעינן ידיעה בתחלה.

ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ורמי דריש לקיש אדריש לקיש, דתניא: אכל ספק חלב [42] ונודע [43], [44] ספק חלב ונודע [45]; רבי אומר: כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד - כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד [46]; רבי שמעון בן יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו משום רבי שמעון: אינו מביא אלא אשם תלוי אחד, שנאמר (ויקרא ה יח) [והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן] על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו] [47]: התורה ריבתה שגגות הרבה ואשם תלוי אחד.', ואמר ריש לקיש: כאן שנה רבי 'ידיעות ספיקות מתחלקות לחטאות' [48]; ורבי יוחנן אמר: [49] כשם שידיעות ודאי בעלמא מתחלקות לחטאות [50] - כך ידיעות ספק מתחלקות לאשמות [51] [ולא לחטאות].

בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא: 'כאן עשו' - ולא בכל התורה כולה עשו: הכא הוא, דלא כתיבא ידיעה בהדיא - מ'ונעלם' (ויקרא ה ג: או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם) הוא דקא אתי; ולא בכל התורה כולה עשו, דכתיב (ויקרא ד כח) או הודע אליו [חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא] - ידיעה מעלייתא בעינן; אלא לריש לקיש - אדמוקים ליה כרבי ישמעאל - נוקמה כרבי!?

הא קא משמע לן [52]: דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה.

פשיטא דלא בעי, מדלא מייתרי ליה קראי 'ונעלם' דמיחייב על העלם מקדש [53]!?

מהו דתימא כי לית ליה מקראי, אבל מגמרא [54] אית ליה - קא משמע לן.

הדרן עלך ידיעות הטומאה


מסכת שבועות פרק שלישי: שבועות שתים

משנה:

שבועות שתים שהן ארבע: שבועה "שאוֹכַל" ו"שלא אוֹכַל" [55], "שאכלתי" ו"שלא אכלתי" [56].

"שבועה שלא אוֹכַל", ואכל כל שהוא – חייב, דברי רבי עקיבא.

אמרו לו לרבי עקיבא: היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב, שזה חייב?

אמר להם רבי עקיבא: וכי היכן מצינו במְדַבֵּר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן [57]!? [58]

גמרא:

למימרא ד"שאוכַל" - דאכילנא משמע!? ורמינהי [ממשנה נדרים פ"ב מ"ב]*: '"שבועה לא אוכל לך", "שבועה שאוכל לך [59]" [60], "לא שבועה שלא אוכל לך [61]" [62] – אסור [63]'!?

  • תוספות ד"ה שבועות שתים ורמינהי שבועה שאוכל לך: משנה היא בפרק ב' דנדרים [64]; אף על גבי דהתם קתני 'השבועה שאוכל לך' והכא קתני 'שבועה' - דרך הגמרא לקצר המשנה שהביא, ואין חילוק בין 'שבועה' ל'השבועה' [במשניות קסטרו אמשטרדם בשנת וחיתה הגירסה 'שבועה' בלי ה בתחילה], דאהאי מתניתין דהתם נמי פריך ממתניתין דהכא בגמרא, ומשני כי הכא; ול"ג בסמוך 'ברייתא במסרבין בו לאכול' דאין לומר שהביא ברייתא משום דלא קתני 'השבועה', דלא הוה ליה למיפרך מברייתא כיון דמצי למיפרך ממתניתין! אלא גרסינן 'התם במסרבין'.

אמר אביי: לעולם דאכילנא משמע; לא קשיא: כאן במסרבין [65] בו לאכול, כאן בשאין

הערות[עריכה]

  1. ^ בפרק קמא (לעיל דף ז.) 'אקרא אני 'חיה', 'בהמה' למה נאמרה?
  2. ^ למתעסק בדבר היתר ובא לידו איסור, ולא נתכוין לגופה של זו, כגון: נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר; נתכוין לאשתו והרי אחותו עמה במטה, ונשמטה אשתו ובאה אחותו תחתיה; ואיזהו חייב? - נתכוין לחתוך, כסבור תלוש ונמצא מחובר, או כסבור היום חול, או כסבור מלאכה זו מותרת, ומכל מקום לזו נתכוין; וכן בא על אחותו ונתכוין לגוף זה - כסבור היא אשתו
  3. ^ כשהיה שונה משנתנו
  4. ^ פעמים מחליף דברי זה לדברי זה, ולא היה מקפיד, לפי שאין ביניהם חיוב ופטור
  5. ^ טומאה ומקדש
  6. ^ לרבי אליעזר ורבי עקיבא, דפטרי על העלם מקדש
  7. ^ דף כו.
  8. ^ שבת דף ע: ושם
  9. ^ דף כד:
  10. ^ דף כה:
  11. ^ מחמת
  12. ^ שהודע לו
  13. ^ פירש מן העבירה (ומביא קרבן) שאמרו לו "טמא אתה"
  14. ^ איגלאי מילתא שביאתו למקדש בשביל העלם טומאה היה
  15. ^ שאמרו לו "מקדש הוא זה", ומחמת כן תוהא על ביאתו ולא הזכירו לו טומאה
  16. ^ איגלאי מילתא דמשום העלם מקדש נכנס לו
  17. ^ דף ע:
  18. ^ כשהודיעוהו אחד מהם - שם אל לבו לומר מה בכך, ומתוך כך נזכר על השני; ומכל מקום העלם שניהם היה בידו!
  19. ^ ופטור
  20. ^ מת קבור בו, ואי אפשר להלך שלא יאהיל
  21. ^ ואינו יודע אם בטמא אם בטהור
  22. ^ למקדש
  23. ^ וחזר והלך בשני, וידע שהלך בשניהם, והרי הוא טמא ודאי
  24. ^ למקדש בהעלם טומאה: שנתעלם ממנו טומאה
  25. ^ קרבן עולה ויורד: שיש כאן בתחלה ידיעה ודאית
  26. ^ וידע שהוא ספק טמא
  27. ^ למקדש בהעלם טומאה: ששכח הילוכו בשביל זו
  28. ^ בשלישי
  29. ^ בשביעי
  30. ^ וידע שהוא ספק טמא
  31. ^ למקדש בהעלם טומאה
  32. ^ או מחמת ביאה ראשונה או מחמת ביאה שניה, דמה נפשך: או ביאה ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה
  33. ^ דאין כאן באחת מכולן ידיעה ודאית בתחלה: שאף ידיעה תחלה של שביל שני - ספיקא היא, שהרי טהר לו מטומאה ראשונה אם הראשון הוא הטמא
  34. ^ אף בראשונה
  35. ^ ולקמן מפרש לה
  36. ^ בתמיה
  37. ^ קודם שנכנס היה טמא ודאי, וידיעת ודאי הוה ליה בתחלה
  38. ^ תנא קמא אליבא דרבי שמעון שפוטר בהזה ושנה ואינו פוטר בראשונה
  39. ^ כיון דטומאת ודאי הוא - אף על גב דאיהו לא ידע לה לכולהו דתיהוי ליה ידיעת ודאי, אלא ידיעת ספק - עדיפא היא מהנך 'ידיעות ספק' דהזה ושנה: דהתם ידע ליה לכולה מילתא, ואפילו הכי - ספק הוא; אבל הכא: אי הוה ידע לה לכולה מילתא - הוה ליה ידיעה ודאית, הילכך לאו 'ידיעת ספק' היא, אלא 'מקצת ידיעה ודאית', ומקצת ידיעה ככל ידיעה
  40. ^ ורבי שמעון בן יהודה אליבא דרבי שמעון
  41. ^ לתנא קמא פריך
  42. ^ חתיכה ספק חלב וספק שומן
  43. ^ ונודע לו לאחר זמן שהוא ספק חלב, והרי הוא באשם תלוי
  44. ^ וחזר ואכל
  45. ^ ונודע לו שספק חלב אכל
  46. ^ לקמיה פליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בפירושא דהא מילתא דרבי
  47. ^ בפרשת אשם תלוי כתיב
  48. ^ והכי קאמר רבי: כשיודע לו לאחר זמן שחלב היה - יביא חטאת על כל אחד ואחד, שידיעת ספק שהיתה לו בינתים - מחלקתם דלא ניהוו 'שני זיתי חלב בהעלם אחד', כך כל זמן שלא נודע לו שהן ודאי חלב אלא ספק חלב - מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת; אלמא מדקתני 'שמביא חטאת על כל אחת' סבירא ליה 'ידיעות ספק מחלקות לחטאות'
  49. ^ לא אמר רבי כך, אלא כך פירשה:
  50. ^ כשם שלענין חטאות שבאין על ידיעת ודאי - ידיעת ודאי שבינתים מחלקות לחטאות
  51. ^ כך לענין אשם תלוי הבא על ידיעת ספק: ספק ידיעות שבינתים מחלקות לאשמות
  52. ^ ריש לקיש
  53. ^ דדריש במתניתין 'ונעלם' להעלם טומאה והעלם מקדש
  54. ^ הלכה למשה מסיני
  55. ^ הן שתים המפורשות דכתיב (ויקרא ה ד) 'להרע או להיטיב' דמשמע להבא, ו"לא אוכַל" = 'להרע', "אוכַל" = 'להיטיב'
  56. ^ הן שתים הנוספות ממדרש חכמים, כדיליף לה רבי עקיבא לקמן בפירקין (דף כה.) מריבוי הכתוב
  57. ^ בשביל ביטול דיבורו
  58. ^ וכיון דמשום ביטול דיבורו הוא - אף זה ביטול דיבורו: שהאומר "לא אוכל" - דעתו לאסור עצמו בכל שהוא.
  59. ^ באיסור שבועה יהא עלי מה שאוכל משלך
  60. ^ דהכי משמע: מה שאוכל לך - יהא באיסור שבועה
  61. ^ לא יהא עלי באיסור שבועה מה שלא אוכל משלך - הא מה שאוכל לך יהא באיסור שבועה
  62. ^ אמר אחד משלש לשונות הללו
  63. ^ אסור לו לאכול משל אותו האיש שנדר הימנו, דהכי משמע "שבועה לא אוכל לך": שבועה עלי שלא אוכל משלך
  64. ^ דף טז.
  65. ^ מפצירין