ביאור:בבלי שבועות דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעומד במרדו [1], [2] ורבי היא [3], דתניא: 'רבי אומר: על כל עבירות שבתורה - בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול [4], ומגלה פנים בתורה [5], ומפר ברית בבשר [6], שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו - אין יום הכפורים מכפר'.

מאי טעמא דרבי?

דתניא (במדבר טו לא) 'כי דבר ה' בזה' - זה הפורק עול [7] ומגלה פנים בתורה [8]; 'ואת מצותו הפר' - זה המפר ברית בבשר [9]; 'הכרת תכרת' - הכרת לפני יוה"כ, תכרת לאחר יוה"כ; יכול אפילו עשה תשובה? תלמוד לומר: 'עונה בה': לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה [10].

ורבנן [11]?

[12] 'הכרת' בעולם הזה, 'תכרת' לעולם הבא [13], 'עונה בה' - שאם עשה תשובה [14] ומת - מיתה ממרקת [15].

ומי מצית מוקמת לה כרבי? והא מדסיפא רבי יהודה היא - רישא נמי רבי יהודה היא! - דקתני סיפא: 'אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח [16]' - ומאן אית ליה האי סברא [17]? - רבי יהודה [18]! מכלל דרישא רבי יהודה!

אמר רב יוסף: רבי היא, וסבר לה כרבי יהודה.

אמר ליה אביי: דוקא קאמר מר 'רבי סבר לה כרבי יהודה', אבל רבי יהודה לא סבר לה כרבי [19]? או דלמא מדרבי סבר לה כרבי יהודה - אף רבי יהודה סבר לה נמי כרבי [20], מיהו אורחא דמילתא קתני [21]: למימר דתלמיד סבר לה כרביה [22]?

אמר ליה: אִין, דוקא קאמינא: רבי סבר לה כרבי יהודה [23], אבל רבי יהודה לא סבר לה כרבי, דתניא [24] [סיפרא פרשת אמור פרשה יא פרק יד משנה א, בשנוי לשון]: 'יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים? ודין הוא: הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים [25] - אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים!

מה לחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג [26], תאמר ליוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג! הואיל ומכפר על המזיד כשוגג - יכפר על שבים ועל שאינן שבים!? תלמוד לומר: (ויקרא כג כז) אך [27] – חלק' [28]; - סתם סיפרא [29] מני? - רבי יהודה [30], וקאמר 'שבים – אִין, לא שבים – לא!

ורמי סתם סיפרא אסתם סיפרא, דתניא [סיפרא פרשת אמור פרשה יא פרק יד משנה א, בשנוי לשון]: 'יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו 'מקרא קדש' ולא עשה בו מלאכה; לא התענה בו ולא קראו 'מקרא קדש' [31] ועשה בו מלאכה – מנין? תלמוד לומר: (ויקרא כג כח) [וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה] יום כפורים הוא [לכפר עליכם לפני ה' אלקיכם] - מכל מקום.

אמר אביי: לא קשיא הא רבי והא רבי יהודה.

רבא אמר: הא והא רבי, ומודה רבי בכרת דיומא [32]; דאי לא תימא הכי [33] - כרת דיום הכפורים לרבי לית ליה [34]!?

אלָמָה לא [35]: משכחת לה כגון דעבד בליליא ומית, דלא אתא יממא לכפורי ליה [36].

[37] אלא אימא


עמוד ב

כרת דיממא לרבי לית ליה [38]? אלמה לא: משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה [39], ומית? אי נמי דאכל סמוך לשקיעת החמה [40] דלא הוה שהות לכפורי ליה [41].

תוספות ד"ה דעבד סמוך לשקיעת החמה. אבל לאחר שילוח שעיר - לא מצי לאוקומה שהוא מכפר כל היום, ואף על גב דמשמע (לעיל דף ח:) שאין קרבנות מכפרין על עבירות של אח"כ, אפילו בו ביום, דאמר 'נפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה' - שאני שעיר המשתלח, דכתיב ביה 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם' משמע דכל היום יכפר; אי נמי: היום עצמו - בלא שעיר המשתלח - מכפר קצת, ואין כאן כרת גמור; וכה"ג אשכחן בפרק קמא דזבחים [42] דעולה מכפרת על היורש מקופיא ולא מקיבעא, כלומר לגמרי; והשתא [43] אתי שפיר דלא קאמר 'כגון שמת קודם שנשתלח השעיר' או 'כגון דליכא שעיר המשתלח', כדאמר (לעיל דף ח:); ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון, וי"מ דיום הכפורים בלא שעיר המשתלח מכפר לגמרי, ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים, כדתניא 'חומר בשעיר מביום הכפורים: שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך; חומר ביוה"כ מבשעיר: שיום הכפורים מכפר בלא קרבן מה שאין כן בשעיר'; והא דנקט 'כגון דחנקתיה אומצא' - לאו דוקא, אלא הוא הדין שמת בו ביום, ולרווחא דמילתא נקטה; אי נמי: אפילו לא מת בו ביום, אלא אחר כמה ימים, וכגון דעבד סמוך לשקיעת החמה.

אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח [מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח? - אלא שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו]:

הא גופא קשיא: קתני 'אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח', והדר תני 'מה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח'!?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח - מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהן; ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח? אלא שהפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו וכו'; ומני? - רבי יהודה היא, [44] דתניא: '(ויקרא טז לג) [וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר] [45]:

וכפר את מקדש הקדש - זה לפני ולפנים [46];

את אהל מועד - זה היכל [47]

מזבח – כמשמעו [48];

יכפר - אלו עזרות [49];

כהנים – כמשמעו;

עם הקהל - אלו ישראל;

יכפר - אלו הלוים: הושוו כולן לכפרה אחת: שמתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות [50] - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר: כשם שדם שעיר הנעשה בפנים [51] מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו [52] - כך דם הפר [53] מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו [54]; וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות - כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.'

ולרבי שמעון - הא ודאי הושוו [55]?

[56] מאי הושוו? - דבני כפרה נינהו [57], מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה [58].

מאי טעמיה דרבי שמעון?

דכתיב: (ויקרא טז ז) ולקח את שני השעירים [והעמיד אתם לפני ה' פתח אהל מועד] - איתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים: מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ביה (ויקרא טז טו) [ושחט את שעיר החטאת] אשר לעם [והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת] [59] - אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

ורבי יהודה אמר לך: להכי איתקוש: שיהו שוים במראה ובקומה ובדמים הוא דאתא.

מאן תנא להא דתנו רבנן: '(ויקרא טז טו) ושחט את שעיר החטאת אשר לעם [והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת] - שאין הכהנים מתכפרין בו, ובמה מתכפרין? בפרו של אהרן; יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן, שהרי כבר נאמר (ויקרא טז ו) [והקריב אהרן את פר החטאת] אשר לו [וכפר בעדו ובעד ביתו] [נלמד: 'לו' – ולא לאחרים] - מעתה אין להן כפרה! כשהוא אומר (ויקרא טז לג) [וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר] 'יכפר [ו]על הכהנים' - מצינו להן כפרה; במה הן מתכפרין? מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן, שהרי הותר מכללו [60] אצל ביתו [61] - ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים, שלא הותר מכללו אצל ביתו; ואם נפשך לומר [62] הרי הוא אומר (תהלים קלה יט) [בית ישראל ברכו את ה’] בית אהרן ברכו את ה' [פסוק כ] בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' [63]'; - מאן תנא [64]?

אמר רבי ירמיה: דלא כרבי יהודה [65], דאי רבי יהודה - [66] האמר 'כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח [67]'!?

ומני?

רבא אמר: רבי שמעון היא, דאמר 'כהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח';

אביי אמר: אפילו תימא רבי יהודה: [68]הכי קאמר: מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו; כשהוא אומר 'יכפר על הכהנים' - מצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות, וכמו דמצינו שיש להן כפרה בשאר עבירות - כך יש להן כפרה

הערות[עריכה]

  1. ^ דלא עבד תשובה
  2. ^ ודקשיא לך 'זבח רשעים תועבה'
  3. ^ דאמר: יוה"כ מכפר על שאינן שבין; והאי קרא - מוקי לה בשאר יומי
  4. ^ כופר בעיקר
  5. ^ בא על דברי תורה בחוצפא ובגלוי עזות פניו, כגון (סנהדרין דף צט:) מנשה, שהיה יושב ודורש באגדות של דופי: לא היה למשה לכתוב אלא 'ותמנע היתה פלגש'? 'וילך ראובן בימי קציר חטים' (בראשית ל)?
  6. ^ בשר מילה
  7. ^ שביזה דיבור ראשון שאמור בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ) שלא שמעו אותו אלא מפי הגבורה
  8. ^ מדאפקיה קרא בלשון בזיון וזה בוזה דברי תורה הוא
  9. ^ שהיא מצוה יחידית
  10. ^ אלמא בשאינו שב קאי קרא; ובהנך תלת - הוא דגלי לן אף לאחר יוה"כ, הא בשאר - אף על פי שאינו שב - יום הכפורים מכפר
  11. ^ דאית להו נמי בשאר עבירות דאין יוה"כ מכפר על שאינן שבין
  12. ^ אמרי לך: הא דגלי לן קרא בהנך תלת - לאו ביוה"כ איירי, אלא 'הכרת תכרת' דקאמר -
  13. ^ שאף מיתה אינה ממרקת על שלש הללו בלא תשובה; אבל שאר עבירות בלא תשובה נמי מיתה ממרקת אחר יום הכפורים, אבל יוה"כ בלא מיתה - לא
  14. ^ ואין עונה בה
  15. ^ אף על שלש הללו ולא תכרת לעולם הבא
  16. ^ מתכפרים משאר עבירות בשעיר המשתלח
  17. ^ דכהנים מתכפרים במשתלח
  18. ^ לקמן בהאי פירקא
  19. ^ שיהא יוה"כ מכפר על שאינן שבים, ולא אתיא מתניתין אליביה
  20. ^ ומתניתין רבי יהודה נמי
  21. ^ והאי דלא אמר 'רבי יהודה היא. וסבר לה כרבי' - אורחא דמילתא
  22. ^ שייך טפי למימר 'רבי היא וסבר לה כרבי יהודה' - רביה, ולא למימר: רבי יהודה היא וסבר ליה כרבי תלמידיה
  23. ^ בשעיר המשתלח; דעל כרחך מתניתין - רבי היא, כדאוקימנא, מדקתני 'יוה"כ מכפר על שאינן שבין'
  24. ^ אין יוה"כ מכפר על שאינן שבין לרבי יהודה
  25. ^ דכתיב (במדבר ה ז) 'והתוודו את חטאתם וגו' (ויקרא ה ה) 'והתוודה אשר חטא עליה'
  26. ^ רוב חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד כשוגג - אלא אשם שפחה חרופה, ואשם נזיר טמא, ואשם שבועת הפקדון, וחטאת דשבועת העדות
  27. ^ בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא [מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה’]
  28. ^ וכל אכין ורקין מיעוטין: ללמדך שפעמים שאין יוה"כ מכפר
  29. ^ תורת כהנים
  30. ^ הכי אמרינן בסנהדרין ב'אלו הן הנחנקין' (דף פו.)
  31. ^ לא קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוה"כ
  32. ^ הא דתניא קמייתא דאינו מכפר על שאינן שבין - בכרת של יום הכפורים קאמר: של עינוי ושל מלאכה, אבל על כל שאר עבירות – מכפר אף על פי שעשה בו מלאכה ולא התענה בו
  33. ^ דבכרת דיומיה מודה רבי דלא מכפר ותימא דאכרת דיומיה מכפר
  34. ^ בתמיה: אם כן למה כתב רחמנא ביום הכפורים כרת? בשלמא שאר כריתות, דאי מיית קודם יוה"כ - לא איכפר, אבל הנך - למה לי? הא כי עבר עליה - מכפר עליה הא יומא
  35. ^ בתמיה, כלומר: אלמה אי אית ליה לרבי דמכפר על כרת דיומיה בלא תשובה - לא איכא כרת ביום הכפורים
  36. ^ שאין מכפר אלא יום כדכתיב (ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם'
  37. ^ ומקשינן:
  38. ^ בתמיה: והא בהדיא כתיב כרת דיממא, דכתיב - בין בעינוי בין במלאכה 'בעצם היום הזה' (ויקרא כג כח)
  39. ^ שלא עבר עליו רגע מן היום לאחר עבירתו
  40. ^ עם צאת היום
  41. ^ שלא עבר רגע ביום אחר העבירה
  42. ^ דף ו. ושם
  43. ^ המשך בדף יג,ב
  44. ^ דתניא חומר בשעיר כו'. לא גרסינן לה
  45. ^ בעבודת פר ושעיר של יום הכפורים כתיב, המכפרת על טומאת מקדש וקדשיו
  46. ^ על טומאה שאירעה לפני ולפנים, כגון נטמא לפני ולפנים, ושהה כדי השתחואה - דמחייבת ליה על שהייתו, כדמפרש בפרק שני (לקמן דף טז:)
  47. ^ אם נטמא בהיכל
  48. ^ מזבח הזהב: אם הקטיר קטורת בטומאה ובשהייה
  49. ^ נכנס לעזרה בטומאה
  50. ^ בהא 'יכפר' בתרא השוה כהנים לוים וישראלים: מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דאילו בטומאת מקדש וקדשיו - ליכא למימר דהשוו, שהרי הפר מכפר על הכהנים ושעיר הפנימי על ישראל
  51. ^ לבדו
  52. ^ בלא שום וידוי, שהרי אין שום וידוי בשעיר הפנימי
  53. ^ לבדו בלא וידוי
  54. ^ ואייתר ליה וידוי הפר לשאר עבירות
  55. ^ בכפרה אחת, ואי בשאר עבירות לא הושוו - במאי הושוו
  56. ^ ומשני:
  57. ^ לכך הושוו: ללמדך שיש לכולם כפרה, בין בטומאת מקדש בין בשאר עבירות
  58. ^ אלו בפר ואלו בשעיר
  59. ^ 'אשר לעם' - ולא לכהנים
  60. ^ מכלל שאמר 'אשר לו', דמשמע 'לו - ולא לאחרים הותרו'
  61. ^ דכתיב (ויקרא טז ו) 'וכפר בעדו ובעד ביתו'
  62. ^ להקשות כלום על המדרש הזה - ולקמיה מפרש מה יש לו להקשות -
  63. ^ על כרחך המקרא מלמדך שמתכפרים בפרו של אהרן, שנאמר 'בית אהרן ברכו את ה’’ - הרי כל הכהנים קרויין 'ביתו', הרי הם בכלל 'ובעד ביתו'
  64. ^ להא מתניתא דקתני 'מעתה אין להן כפרה' דמשמע דאם לא בפר יתכפרו - אין להם כפרה כלל
  65. ^ אלא כרבי שמעון, דאמר: 'כל כפרותיהן בפר תלויות'
  66. ^ אי נמי לא מכפרי בפר -
  67. ^ אית להו כפרה מיהת בשעיר המשתלח בשאר עבירות
  68. ^ ו