ביאור:בבלי שבועות דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן [1], ואחת מלמטה [2]': חדא [3] דמיחייב עלה תרתי [4] - תנא שבועות 'שתים שהן ארבע'.

מאי שנא הכא דתני להו לכולהו [5], ומאי שנא גבי יציאות שבת ומראות נגעים דלא קתני להו לכולהו?

אמרי: שבועות וידיעות הטומאה, דגבי הדדי כתיבין, ודמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד [6] - תני להו גבי הדדי; ואיידי דתנא תרתי - תנא כולהו.

פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה [7]?

איידי דזוטרין מילייהו [8] - פסיק שרי להו [9], והדר תני שבועות דנפישן מילייהו.

שבועות שתים שהן ארבע: שתים "שאוכל" ו"שלא אוכל"; שהן ארבע: "אכלתי" ו"שלא אכלתי" [10];

ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע: שתים: ידיעת טומאת קדש [11] וידיעת טומאת מקדש; שהן ארבע: קדש [12] ומקדש [13];

יציאות שבת שתים שהן ארבע: שתים: הוצאה דעני [14] והוצאה דבעל הבית [15]; שהן ארבע: הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית;

מראות נגעים שנים שהן ארבעה: שנים: 'שאת' ו'בהרת' [16]; שהן ארבעה: שאת ותולדתה בהרת ותולדתה.

מני מתניתין? לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא!?

אי רבי ישמעאל - האמר 'אינו חייב [17] אלא על העתיד לבוא [18]'! אי רבי עקיבא - האמר [19] 'על העלם טומאה הוא חייב, ואינו חייב על העלם מקדש' [20]?

איבעית אימא רבי ישמעאל איבעית אימא רבי עקיבא: איבעית אימא רבי ישמעאל: מהן לחיוב ומהן לפטור, ואיבעית אימא רבי עקיבא: מהן לחיוב ומהן לפטור;

'לפטור'? -


עמוד ב

הא דומיא דמראות נגעים קתני: מה התם כולהו לחיובא [21] - אף הכא נמי כולהו לחיובא!?

לעולם רבי ישמעאל, וכי לא מחייב רבי ישמעאל לשעבר – קרבן [22], אבל מלקות חיובי [23] מחייב [24], וכדרבא, דאמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר, דומיא דשבועת שוא: מה שוא לשעבר אף שקר נמי לשעבר [25].

בשלמא "אכלתי" ו"לא אכלתי" - כדרבא; "שלא אוכל" ואכל - נמי לאו שיש בו מעשה הוא, אלא "אוכל" ולא אכל – אמאי? לאו שאין בו מעשה הוא [26]? [27]

קסבר רבי ישמעאל [28] לאו שאין בו מעשה לוקין עליו [29].

[30]

אי הכי [31] - קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: 'הלכה כסתם משנה', ואתמר "שבועה שאוכל ככר זו היום" ועבר היום ולא אכלה - רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אינו לוקה [32]; רבי יוחנן אמר: אינו לוקה משום דהוה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו; וריש לקיש אמר: אינו לוקה: התראת ספק היא, והתראת ספק לא שמה התראה!?

רבי יוחנן - סתמא אחרינא אשכח [33].

הי סתמא? אילימא האי סתמא, דתנן [פסחים פ"ז מ"יא] [34]: 'אבל המותיר בטהור [35] והשובר [36] בטמא - אינו לוקה את הארבעים' [37]: בשלמא שובר בטמא - דכתיב (שמות יב מו) [בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה] ועצם לא תשברו בו - בכשר ולא בפסול; אבל 'המותיר בטהור' - מאי טעמא? לאו משום דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו?

וממאי [38] דרבי יעקב [בשיטת רבי יעקב] היא, דאמר [39] 'לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו'? דלמא רבי יהודה היא, ומשום דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, הא לאו הכי – לקי, דתניא: (שמות יב י) לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו [40] - דברי רבי יהודה; רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה [41], אלא [42] משום דהוה 'לאו שאין בו מעשה', ולאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו'!?

אלא האי סתמא אשכח [שבועות פ"ג מ"ח]: '"שבועה שלא אוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה", ואכלה -

הערות[עריכה]

  1. ^ מכל צד שני צדעים; לפי שהלחי רחב כנגד הצדעים, ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדין בראשו
  2. ^ בסנטר: שהלחיים מחוברין שם, והעצם קצר מלמטה בסנטר, שקורין מונטו"ן בלע"ז
  3. ^ אזהרה
  4. ^ היינו דומיא ד'שתים שהן ארבע'
  5. ^ כל 'שנים שהן ארבע' שמצא שנאם כאן
  6. ^ בהא דמיין להדדי: ששתיהן עולה ויורד
  7. ^ דקתני 'את שיש בה ידיעה וכו' ופריש כולה מתניתין מילי דידיעות טומאה, ושבקינהו למלתא דשבועות
  8. ^ שני פרקים אלו הראשונים
  9. ^ מתיר אותן כלומר מתיר התנא עצמו מהן ונפטר מהן תחלה
  10. ^ פרישית לכוליה במתניתין
  11. ^ שנעלמה ממנו טומאה ואכל קדש
  12. ^ ידיעת קדש שנעלמה ממנו ידיעת קדש, וסבור שאין זה קדש, ומתחלה ידע
  13. ^ וידיעות טומאה דמקדש: שנעלמה ממנו ידיעת טומאה ונכנס למקדש
  14. ^ העומד בחוץ
  15. ^ העומד בפנים
  16. ^ אבל 'ספחת' אינו שֵׁכם נגע, אלא שם תולדה' כדמפרש (לקמן דף ו.) בפרקין
  17. ^ קרבן
  18. ^ דדייק 'להרע או להיטיב' (ויקרא ה ד) לקמן בפרק שלישי
  19. ^ במתניתין בפרק שני
  20. ^ ומתניתין קתני 'שהן ארבע'
  21. ^ שאף התולדות - נגעים הן, וכשיטהר מביא עליהן קרבן טהרה
  22. ^ קרבן קאמר, ובשוגג, אבל מלקות אם הזיד והתרו בו - חיובי מיחייב
  23. ^ אם הזיד והתרו בו - חיובי
  24. ^ ומתניתין במזיד קמיירי, ומלקות
  25. ^ כלומר: ואי תימא לאו שאין בו מעשה הוא, ואין לוקין עליו? על זה לוקין, כדרבא דבפרק שלישי אמרינן שלוקין על שבועת שוא, וילפינן מ'כי לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) –' ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין מלקין אותו ומנקין אותו; ופרכינן עלה: אשכחן שבועת שוא: והוא נשבע לשנות את הידוע, כגון על האיש שהוא אשה, ועל האבן שהוא זהב, ד'שוא' משמע דבר שאינו של כלום, כמו (ישעיהו ה יח) 'מושכי העון בחבלי השוא'; שבועת שקר מנא לן שבועה שאינו ניכר אם אמת אם לאו? ואמרינן 'לשוא' 'לשוא' (שמות כ ו: לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא) שתי פעמים: אם אינו ענין לשבועת שוא - תנהו ענין לשבועת שקר; ואמר רבא התם: הך 'שבועת שקר' דקא מרבינן מרבויא ד'לשוא לשוא - לא רבתה תורה אלא לשקר דלשעבר, כגון "אכלתי" או "לא אכלתי", שמשעה שנשבע - יצתה שבועה מפיו לשקר, דומיא דשבועת שוא; דלהכי אפקה בלשון 'שוא' למימרא דבלשעבר קמיירי: מה שוא לשעבר, נשבע לשנות את הידוע עבר את שבועה משיצתה מפיו
  26. ^ שמאליו: ביושב ואינו אוכל - עובר על השבועה, ושבועה שאינה לשעבר - לא איתרבי מ'לשוא' 'לשוא' שתי פעמים, דהא אמרינן 'דומיא דשבועת שוא' ריבתה
  27. ^ כלומר: שהן ארבע - לא משכחת לה: דבשלמא על שתים דלשעבר לקי, כדרבא, ועל "לא אוכַל" ואכל - נמי לקי' דלאו שיש בו מעשה הואף דבשעה שאכל - עבר על 'לא תשבעו' (ויקרא יט יב), ואכילה מעשה הוא?
  28. ^ בכל התורה כולה
  29. ^ ואין צריך לרבות
  30. ^ קשיא הך ד'אלו הן הלוקין' כו' לא גרסינן, ותלמיד טועה שהוקשה לו כתבה בגליון ספרו; קשיא לי הך ד'אלו הן הלוקין' וכתבוה סופרים בגמרא, והתלמיד טעה - שאינה קושיא: דההיא לאו רבי ישמעאל גופיה אמרה, אלא סוגיא דגמרא פרכה התם, דיליף לרבי ישמעאל מלקות מ'אם לא תשמור לעשות את כל דברי וגו' (דברים כח נח) ודריש 'כל', ופרכינן: אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי!? ומשנינן: 'לעשות' כתיב; וקשיא ליה לאותו תלמיד דהוה ליה לשנויי התם 'אין הכי נמי לרבי ישמעאל לוקין אלאו שאין בו מעשה'; ולאו קושיא היא, דהא דאמרינן הכא 'לרבי ישמעאל לוקין' - לא מיתוקמא: דעל כרחך שבקינן להא אורחא בסוף שמעתין, ומוקמינן: 'מתניתין - רבי היא, ולקרבן'!
  31. ^ דמתניתין במלקות, וסתם לן לאו שאין בו מעשה לוקין עליו
  32. ^ ומכל מקום חולקין בטעמו של דבר: טעמא דיהיב מר לא יהיב מר, ומר לית ליה טעמא דמר, ולקמן מפרש פלוגתייהו
  33. ^ דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה
  34. ^ בפסח טהור וכשר
  35. ^ בפסח טהור וכשר
  36. ^ את העצם
  37. ^ 'המותיר בטהור' = אפילו בטהור, וכל שכן בטמא
  38. ^ דהאי סתמא
  39. ^ טעמא דהמותיר אינו לוקה משום
  40. ^ אם תותיר ועברת על לאו – באש תשרפנו: נתקו הכתוב בעשה זה מעונשן של שאר לאוין, לומר: זה ענשו ותקנת עבירתו: שישרפנו
  41. ^ לא מטעם זה המלקות בטל בו
  42. ^ אבל כל עצמו אין בו מלקות: