ביאור:בבלי שבועות דף מו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רישא וסיפא בראיה [1]; ראיה דלשלם [2] קתני, ראיה דשבועה [3] לא קתני.
אמר רבי ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו: אומן אומר "שתים קצצת לי"! והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת" - מי נשבע?
אמר להן: בזו ישבע בעל הבית ויפסיד אומן: קציצה ודאי מידכר דכירי אינשי.
איני! והא תני רבה בר שמואל [4] 'קצץ – המוציא מחברו עליו הראיה' - ואי לא מייתי ראיה – פקע? אמאי? 'ישבע בעל הבית ויפסיד אומן'!?
אמר רב נחמן: לצדדין קתני: או מביא ראיה ויטול, או ישבע בעל הבית ויפסיד אומן.
מיתיבי: 'הנותן טליתו לאומן; אומן אומר "קצצת לי שתים" והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת": כל זמן שטלית ביד אומן - על בעל הבית להביא ראיה [5]; נתנה לו בזמנו - נשבע ונוטל; עבר זמנו – המוציא מחברו עליו הראיה'; בזמנו מיהא נשבע ונוטל- אמאי? ישבע בעל הבית ויפסיד אומן!?
אמר רב נחמן בר יצחק: הא מני - רבי יהודה היא, דאמר: כל זמן ששבועה נוטה אצל בעל הבית - שכיר נשבע ונוטל [6].
הי רבי יהודה? אילימא רבי יהודה דמתניתין - אחמורי קא מחמיר [7], דתנן: 'רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה';
אלא רבי יהודה דברייתא, דתניא: 'שכיר - כל זמן שלא עבר עליו זמנו - הרי זה נשבע ונוטל, ואם לאו - אינו נשבע ונוטל; ואמר רבי יהודה: אימתי? בזמן שאמר לו "תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך" והוא אומר "התקבלת מהן דינר זהב", או שאמר לו "שתים קצצת" והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת"; אבל אמר לו "לא שכרתיך מעולם", או שאמר לו "שכרתיך ונתתי לך שכרך" - המוציא מחבירו עליו הראיה.
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: אלא קצץ רבי יהודה היא ולא רבנן [8]?
השתא היכי דמחמיר רבי יהודה [9] מקילי רבנן [10], היכא דמקיל רבי יהודה מחמרי רבנן?
ואלא מאי? רבנן? ואלא הא דתני רבה בר שמואל 'קצץ המוציא מחבירו עליו הראיה' –מני? לא רבי יהודה ולא רבנן!?
אלא אמר רבא: [11]בהא קמיפלגי: רבי יהודה סבר בדאורייתא [12] עבדו ליה תקנתא לשכיר [13], ובדרבנן הואי תקנתא [14], ותקנתא לתקנתא לא עבדינן [15], ורבנן סברי: בדרבנן נמי עבדינן תקנתא לשכיר, וקציצה מידכר דכיר [16].
נגזל – כיצד?
היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו [שלא ברשות; הוא אומר "כליי נטלת"! והוא אומר "לא נטלתי"!; הוא נשבע ונוטל [17].
רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה;
כיצד?
אמר לו: "שני כלים נטלת"!, והוא אומר "לא נטלתי אלא אחד"!]:
ודלמא לא משכנו? מי לא אמר רב נחמן: 'האי מאן דנקיט נרגא בידיה, ואמר "איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא", ואשתכח דקטיל ושדי [18] - לא אמרינן דהוא קטליה' אלמא עביד איניש דגזים [19] ולא עביד [20] - הכא נמי דגזים ולא עביד!?
אימא 'ומשכנו' [במקום 'למשכנו’].
וליחזי מאי משכנו [21]?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו [22].
אמר [23] רב יהודה: ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא,
ואמר "לקוחין הן בידי" [24] - אינו נאמן [25];
ולא אמרן אלא בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו, אבל בעל הבית העשוי למכור את כליו – נאמן;
ושאין עשוי למכור את כליו - נמי לא אמרן אלא דברים שאין דרכן להטמין [26], אבל דברים שדרכן להטמין – נאמן [27];
ושאין דרכן להטמין נמי לא אמרן אלא איניש דלא צניע, אבל איניש דצניע - היינו אורחיה [28];
ולא אמרן [29] אלא זה אומר "שאולין" וזה אומר "לקוחין", אבל בגנובין [30] - לאו כל כמיניה [31]: לאחזוקי איניש בגנבי לא מחזקינן;
ולא אמרן אלא בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר [32], אבל דברים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר [33] נאמן [34]; דשלח רב הונא בר אבין: דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, ואמר "לקוחין הן בידי" - אינו נאמן [35].
כי הא: דרבא אפיק זוגא דסרבלא [36] וספרא דאגדתא מיתמי [37] בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר [38].
אמר רבא [39]: אפילו שומר [40] נשבע [41], אפילו אשתו של שומר נשבעת.
בעי רב פפא: שכירו ולקיטו [42] – מאי [43]?
תיקו.
אמר ליה רב יימר לרב אשי: טענו בכסא דכספא מאי? חזינא: אי איניש דאמיד [44] הוא, או איניש דמהימן הוא: דמפקדי אינשי גביה - משתבע ושקיל, ואי לא – לא.
נחבל כיצד [היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול, ואמר לו "חבלת בי"! והוא אומר "לא חבלתי"! - הרי זה נשבע ונוטל;
רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה;
כיצד?
אמר לו "חבלת בי שתים"! והלה אומר "לא חבלתי בך אלא אחת"!]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו [45] אלא במקום שיכול לחבל בעצמו, אבל במקום שאינו יכול לחבל בעצמו - נוטל שלא בשבועה.
וניחוש דלמא בכותל נתחכך?
תני רבי חייא [46]: [47] שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו [48].
ודלמא אחר עביד ליה?
דליכא אחר.
וכשנגדו חשוד [על השבועה אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון] ואפילו שבועת שוא:
מאי 'אפילו שבועת שוא'?
'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא הנך דאית בהו כפירת ממון [49], אלא אפילו הא נמי - דכפירת דברים בעלמא הוא - לא מהימן.
וליתני נמי שבועת בטוי?
כי קתני שבועה דכי קא משתבע בשקרא קא משתבע, אבל שבועת בטוי [50] דאיכא למימר דבקושטא קא משתבע [51] לא קתני.
תינח "אוכל" ו"לא אוכל"; "אכלתי" ו"לא אכלתי" - מאי איכא למימר?
תנא שבועת שוא
הערות[עריכה]
- ^ רישא, נהי דקתני 'נשבע ונוטל' - ליתיה אלא שיביא תחלה עדים ששכרו
- ^ ראיה המחייבת את בעל הבית לשלם
- ^ שאינה באה אלא לגלגל את השבועה על השכיר
- ^ הך מתניתין דלעיל
- ^ דבעל הבית הוי המוציא מחבירו - עליו הראיה להביא עדים שלא קצץ אלא אחת
- ^ והכא נמי שבועה אצל בעל הבית היא מן התורה שהרי מודה במקצת
- ^ על השכיר למשקל שבועה מיניה ושדיוה על בעל הבית
- ^ בתמיה: הא דקתני דאקציצה נשבע שכיר - רבי יהודה קאמר לה ולא רבנן? השתא היכא דמחמיר רבי יהודה אשָׂכיר, כגון בשאין מקצת הודאה אצל בעל הבית, מקילין רבנן
- ^ אשָׂכיר, כגון בשאין מקצת הודאה אצל בעל הבית
- ^ אשָׂכיר והימנוה בשבועה
- ^ ולעולם 'קצץ' - רבי יהודה ולא רבנן, והא דתני רבה בר שמואל - רבנן היא; ודקשיא לך: השתא היכא דמחמיר רבי יהודה כו'? – אִין, ו
- ^ היכא דאיכא אבעל הבית שבועה דאורייתא
- ^ למיפכיה לשבועה עליה
- ^ אבל אדרבנן - תקנה היא, היכא דאין שם מקצת הודאה: דלא רמיא אבעל הבית אלא שבועת היסת דרבנן - היא גופה תקנתא היא, כרב נחמן
- ^ להפכה מבעל הבית ולמשדייה אשכיר לא עבוד רבנן
- ^ סבירא להו לרבנן דפליגי אדרבי יהודה, הלכך אחמירו בה גבי שכיר
- ^ שהדברים מוכיחים, שהרי עדים מעידים שמשכנו שלא ברשות
- ^ שקצוץ הדקל ומושלך לארץ
- ^ אומר לעשות דבר גוזמא ושגעון
- ^ ואינו עושה
- ^ אותם שיעידו שמשכנו - יעידו מה משכנו, ומה שבועה יש
- ^ בעל הבית טוען שנטל כלים קטנים שאדם יכול להסתיר תחת כנפי בגדיו, ולא הכירו בהם עדים
- ^ ולא גרסינן 'דאמר'
- ^ ובעל הבית אומר "השאלתים לו", כדמפרש לקמן
- ^ אפילו בשבועה
- ^ שאין אדם בוש ליטלן בידו בשוק בפרהסיא, הלכך אינו נאמן: חדא דאין זה עשוי למכור את כליו, ועוד: מדאטמנינהו - איכא למימר בוש הוא להודיעו שהוא צריך לשאול כלים משכיניו, דאי לקוחין הוו - לא הוה מטמינן
- ^ ואף על פי שאין עשוי למכור כלים - זימנין דמיצטרכי ליה זוזי ומזבין
- ^ להטמין, אפילו ששאר בני אדם מוציאין בפרהסיא
- ^ באדם בינוני דאינו נאמן
- ^ אבל אם אמר לו "גנבת אותם"
- ^ וישבע זה שלקוחין הן
- ^ בהנהו - הוא דאמרינן דכי אמר "לקוחין" אינו נאמן
- ^ שהבעלים חסים עליהם לפי שמתקלקלין
- ^ נאמן לשבע שלקחם, ואין נראין דברי האומר "השאלתים לו"
- ^ אלמא בעשוין להשאיל ולהשכיר הוא דאינו נאמן
- ^ מספריים של סורקי בגדים
- ^ שהביא התובע עדים שהן שלו, ואמר שהשאילם לאבי היתומים
- ^ ומדאפקינהו רבא מיתמי – שמע מינה דסבירא ליה: אי הוה אבוהון קמן ואמר 'לקוחין הן בידי' - אינו נאמן בשבועה, דאי מהימן - אנן הוינן טענינן בשביל יתמי: אביהם לקחם ממך; ודוקא ספרי דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בהם תדיר, אבל שאר ספרים - אינן עשוין להשאיל ולהשכיר, לפי שמתקלקלין, כמו ששנינו במוצֵא ספרים: לא ילמד בהן לכתחלה, ולא יקרא אחר עמו; ויכול לומר 'לקוחין הן בידי' ואין צריך לכתוב עליהן שטר מכירה אלא לרווחא דמילתא: שלא יצטרך לשבע; וכן קבלתי מרב יצחק הלוי
- ^ אמתניתין קאי: בראוהו שנים שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות
- ^ הבית
- ^ וישלם זה
- ^ של בעל הבית, ולא מסר לו שמירת הבית
- ^ להיות נאמן אשבועה זו
- ^ עשיר
- ^ דצריך שבועה
- ^ במתניתיה הכי
- ^ היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול כגון
- ^ נוטל שלא בשבועה, דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא
- ^ והוה ליה רע לשמים ורע לבריות
- ^ דלהבא כי משתבע
- ^ שבדעתו לקיימה, ואפילו עבר עליה - שכפאו יצרו - אינו חשוד בכך על השבועה שעבר להוציא לשקר מפיו