ביאור:בבלי שבועות דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מסרבין בו לאכול: מתניתין - בשאין מסרבין בו לאכול [1]; ברייתא התם [על פי התוספות לעיל] במסרבין בו לאכול, וקאמר "לא אכילנא ולא אכילנא" - דכי קא משתבע - הכי קאמר: "שבועה שלא אוכל".

רב אשי אמר: תני [2]: "שבועה שאי אוכל לך".

אי הכי מאי למימרא?

מהו דתימא לישניה דאיתקילא ליה [3] - קא משמע לן.

תנו רבנן: ’’מבטא' (במדבר ל ז) = שבועה [4]; 'איסר' (במדבר ל ג) = שבועה; איסור איסר [כמו במדבר ל,ג: 'לאסר אסר’] [5]: אם אתה אומר 'איסר' = שבועה – חייב, ואם לאו – פטור'.

'אם אתה אומר 'איסר' = שבועה' [6]? והא אמרת 'איסר - [7] שבועה הוא' [8]!?

אמר אביי: הכי קאמר: 'מבטא' = שבועה [9]; 'איסר' - מיתפיס בשבועה [10]; איסור איסר [11]? אם אתה אומר מיתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי [12] – חייב [13], ואם לאו [14] - פטור [15].

וממאי ד'מבטא' = שבועה? דכתיב (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים [להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] - איסר נמי דכתיב (במדבר ל יד) כל נדר וכל שבועת איסר [לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו] אלא ממאי דאיסר מיתפס בשבועה הוא דכתיב (במדבר ל יא) [ואם בית אישה נדרה] או אסרה אסר על נפשה בשבועה [16] - מבטא נמי, הכתיב [17] לכל אשר יבטא האדם בשבועה!?

אלא אמר אביי: מבטא = שבועה מהכא (במדבר ל ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה, ואילו 'שבועה' לא קאמר [18]; במאי אסרה עצמה [19]? – ב'מבטא' [20]!

רבא אמר: לעולם אימא לך מיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי [21], והכי קאמר: 'מבטא' = שבועה; 'איסר' נמי שבועה [22]; [23] אסריה דאיסר [24] - [25] הטילו הכתוב בין נדר לשבועה: הוציאו בלשון נדר = נדר; בלשון שבועה = שבועה [26]; היכן הטילו? (במדבר ל יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבועה.

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: מתפיס בשבועה: אביי אמר: כמוציא שבועה מפיו דמי, ורבא אמר: לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.

מיתיבי: 'איזה איסר האמור בתורה? האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו [27]", "כיום שמת בו פלוני", "כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם", "כיום שראה ירושלים בחורבנה" – אסור'; ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום [28]; בשלמא לאביי - מדמתפיס בנדר – נדר, מתפיס בשבועה – שבועה,


עמוד ב

אלא לרבא קשיא!?

תוספות ד"ה אלא לרבא קשיא. אע"ג דרבא נמי מודה דמתפיס בנדר = נדר, דמשנה שלימה היא: מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" [29], וכן בנדרים קאמר דבקרבן הוי נדר - מכל מקום פריך לרבא אמאי דמפרש איסר דקרא = מתפיס, ורבא משני: דלא קאי אאיסר דקרא:

אמר לך רבא: תריץ ואימא הכי: איזהו איסר? - נדר האמור בתורה: האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו", "כיום שנהרג בו פלוני"'. ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום [30]; מאי טעמא? אמר קרא (במדבר ל ג) איש כי ידור נדר לה' [או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה] - עד שידור בדבר הנדור כיום שמת בו אביו.

פשיטא [31]!?

'כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם' איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא: כיון דכי לא נדר נמי אסור - כי נדר נמי לא הויא עליה איסור, והאי לאו 'מיתפיס בנדר' הוא - קא משמע לן.

[32]

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרבא [33], דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: '"מבטא לא אוכל לך", "איסר לא אוכל לך" = שבועה'.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: "אוֹכַל" ו"לא אוֹכַל" = שקר [34], ואזהרתיה מהכא (ויקרא יט יב) לא תשבעו בשמי לשקר [וחללת את שם אלקיך אני ה’] [35]; "אכלתי" ו"לא אכלתי" = שוא [36], ואזהרתיה מהכא (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא [כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא] [37];

קונמות - [38] עובר ב'לא יחל דברו' [(במדבר ל ג) איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה] [39].

מיתיבי [לרב דימי]: ’’שוא' ו'שקר' - אחד הן' מאי לאו - מדשוא לשעבר [40], אף שקר נמי לשעבר [41]!? אלמא "אכלתי" ו"לא אכלתי" - שקר הוא.

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא, ומאי 'דבר אחד הן'? - דבדיבור אחד נאמרו, כדתניא: 'זכור' (שמות כ ז: זכור את יום השבת לקדשו) ו'שמור' (דברים ה יא: שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך) - בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע

בשלמא התם: 'בדיבור אחד נאמרו' - כדרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה: [42] נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה [43], דאמר קרא 'זכור' ו'שמור' [44]: כל שישנו בשמירה [45] - ישנו בזכירה [46], והני נשי - הואיל ואיתנהו בשמירה [47] - איתנהו נמי בזכירה, אלא הכא - למאי הלכתא מיבעי ליה? - אלא כשם שלוקה על שוא - כך לוקה נמי על שקר [48].

כלפי לייא [49]!?

אלא אימא: כשם שלוקה על שקר [50] - כך לוקה נמי על שוא [51].

פשיטא [52]! האי לאו והאי לאו!?

מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי [53]: [54] 'לא ינקה' כלל -

הערות[עריכה]

  1. ^ הלכך "שאוכל" - דקא אכילנא הוא
  2. ^ בברייתא
  3. ^ נכשל ולא נתכוין לומר "שאי"
  4. ^ מפרש לקמיה
  5. ^ איסרתו של איסר מה הוא?
  6. ^ מאי קאמרת
  7. ^ לשון
  8. ^ והדר תני 'אם אתה אומר'
  9. ^ האומר "מבטא ככר זו עלי" כאומר "שבועה שלא אוכלנו", ואם אכלו - הרי זה בעולה ויורד
  10. ^ "איסר עלי ככר זו" הרי הוא כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר "הרי זה כזה": שהתפיס את השני בראשון
  11. ^ ומהו איסורו של איסר זה
  12. ^ אם תמצי לומר שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי, ואם אכלו חייב קרבן
  13. ^ אף זה האומר "איסר ככר זה עלי" חייב קרבן אם אכלו, שהאיסר - לשון התפסת שבועה הוא
  14. ^ שהמתפיס בשבועה אינו כנשבע לענין קרבן ומלקות
  15. ^ אף האיסר - אין בו לא קרבן ולא מלקות
  16. ^ משמע שאסרתו ותפסתו בדבר שנשבעה עליו כבר
  17. ^ שם
  18. ^ ולא כתיב 'בשבועה'
  19. ^ במה אסרה את נפשה
  20. ^ בלשון 'מבטא'
  21. ^ לא איסתפיק ליה לתנא למימר בהא 'אם אתה אומר', דפשיטא ליה דמיתפיס בשבועה - לאו כמוציא שבועה מפיו הוא
  22. ^ לשון שבועה הוא
  23. ^ היינו פירוש ד'איסור איסר 'אם אתה אומר' והכי קאמר:
  24. ^ איסור של איסר, שאמרתי לך שהוא שבועה
  25. ^ לא כל הלשונות שוות בו, שהרי
  26. ^ אם אמירתו בלשון שבועה, כגון "איסר שלא אוכל ככר זה" - כן לשון הנשבעין: אומרים "שלא אוכל", אף האיסר שהוציאו בלשון זה - שבועה הוא, וחייב קרבן; ואם לאו, אלא הוציאו בלשון נדר: שאמר "איסר ככר זו עלי", שהוא לשון הנודרים "קונם זה עלי" - אף זה נדר ופטור מקרבן
  27. ^ כאשר אסרתי עלי בשר ביום שמת בו אבא לעולם
  28. ^ שקיבל עליו כבר נדר שלא יאכל בשר ביום שמת בו אביו לעולם, וכן יום שמת בו פלוני, וכן יום שנהרג בו גדליה; וקסלקא דעתא השתא דהיינו 'מתפיס בנדר', וקתני: איזהו איסר האמור בתורה שהוא ב'לא יחל דברו'? האומר הרי עלי כו'; אלמא המתפיס בנדר - הרי הוא ב'לא יחל', כנדר עצמו! ומדמתפיס בנדר נדר - מתפיס בשבועה שבועה
  29. ^ נזיר כ:
  30. ^ כלומר: האי תנא - לאו במתפיס בנדר איירי, אלא בעיקר נדר איירי, ואשמעינן שאינו חייב בנדר אלא אם כן פירשהו ואחר כך תלאו בדבר הנידר עליו כבר, כדיליף לה ואזיל מקרא, והכי קאמר: איזהו איסור נדר, אבל מיתפיס בנדר - לאו נדר הוא; והיכי דמי מיתפיס? כגון שלא פירש "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין" אלא אמר "הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו", "כיום שראה את ירושלים בחורבנה"
  31. ^ כיון דטעמא משום דנדור ובא הוא עליו - מיתת אביו מה לי כאן? וכי משום דמת בו אביו מיגרע גרע איסוריה? הרי נדור ובא עליו
  32. ^ הכי גרסינן: סלקא דעתך אמינא דכיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא מיתפיס בנדר הוא קא משמע לן; ואף רבי יוחנן כו'. ולא גרסינן 'כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסורא ב'לא יחל'; לא גרסינן לה להא, דהא אי נמי מדאורייתא הוא, אמרינן (לקמן כה.) הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות.
  33. ^ דאיסור שהוציאו בלשון שבועה = שבועה
  34. ^ כלומר שבועה להבא קרוי 'שבועת שקר'
  35. ^ והכי קאמר: 'לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועתכם לאחר זמן'; והמתרה בו צריך להתרות בו שהוא עובר באזהרת 'לא תשבעו בשמי לשקר'
  36. ^ כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה 'שבועת שוא', דלשון 'שוא' - לשון 'ולא כלום', כמו 'בחבלי השוא' (ישעיהו ה יח) 'לשוא הכיתי את בניכם' (ירמיהו ב ל); אף כאן יצאתה מפיו לבטלה
  37. ^ והמקרא הזה צריך להתרות בו
  38. ^ הרי זה
  39. ^ כלומר: 'לא יחל', דמשמע להבא - לאו לאזהרת שבועת להבא אתא, דשבועת להבא מ'לא תשבעו בשמי לשקר' נפיק, וכי אתא 'לא יחל' - לאזהרת נדרים אתא, לאפוקי מדרבין, דאמר 'אזהרת שבועת להבא אתא מ'לא יחל'
  40. ^ כגון נשבע על דבר שאי אפשר: שהכל יודעים שאין שבועה זו כלום
  41. ^ כגון "אכלתי" ו"לא אכלתי", וההיא לא מיקריא 'שוא' לפי שאין הכל מכירים בה אם אמת אם שקר; ועל כרחך שבועת להבא – מ'לא יחל דברו'; אבל 'לא תשבעו בשמי לשקר' - שבועה לשעבר היא, והכי קאמר: לא תוציאו שבועה לשקר מפיכם
  42. ^ כלומר: להקיש זכור לשמור בקידוש היום - דנפקא לן מ'זכור את יום השבת' - זכרהו על היין,
  43. ^ ואף על גב דשאר מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות - בזו חייבות
  44. ^ דאיתקש ל'שמור' בדיבור אחד
  45. ^ בשמירת לאוי שבת
  46. ^ בקידוש
  47. ^ דכל מצות 'לא תעשה' בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות
  48. ^ להכי קאמר 'אחת הן': לענין מלקות
  49. ^ כלפי היכן אתה פונה? זו היפוך היא: דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש בו מעשה, כגון "לא אוִכַל" ואכל: שעבר על שבועתו על ידי מעשה, אבל "אכלתי" ו"לא אכלתי" - לאו שאין בו מעשה הוא
  50. ^ בלאו שיש בו מעשה
  51. ^ אע"פ שאין בו מעשה, דנפקא לן מ'לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) כד(לקמן דף כא.): ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו אם התרו בו, ומנקין אותו
  52. ^ דהא כתיב קרא 'לא ינקה ה’’
  53. ^ לקמן בשמעתין
  54. ^ אימא