ביאור:בבלי שבועות דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואכל תאנים [1], והפריש קרבן, ואחר כך אכל ענבים לחודייהו [2] - הויא להו ענבים 'חצי שיעור', ואחצי שיעור לא מיחייב קרבן [3]' הכא נמי: כגון דאמר "שבועה שלא אוכל עשר" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תשע" ואכל תשע, והפריש קרבן, ואחר כך אכל עשירית - הויא לה עשירית 'חצי שיעור', ואחצי שיעור לא מיחייב [4].

משנה:

איזו היא שבועת שוא?

1. נשבע לשנות את הידוע לאדם: אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב, ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש;

2. נשבע על דבר שאי אפשר לו: "אם לא ראיתי גמל שפורח באויר", ו"אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד".

3. אמר לעדים "בואו והעידוני"! - "שבועה שלא נעידך" [5]!

4. נשבע לבטל את המצוה: שלא לעשות סוכה* ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין - זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור;

"שבועה שאוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה": הראשונה שבועת ביטוי, והשניה שבועת שוא [6]; אכלהּ - עבר על שבועת שוא, לא אכלהּ - עבר על שבועת ביטוי.

  • [## כרבי אליעזר, שאומר שמצוה לעשות סוכה ומברכים על עשית סוכה, שמכשירי מצוה – מצוה.]

גמרא:

אמר עולא: והוא שניכר [7] לשלשה בני אדם [8].

נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל פורח באויר: "שבועה שראיתי" לא קאמר; מאי 'אם לא ראיתי'?

אביי אמר: תני "שבועה שראיתי".

רבא אמר: באומר "יאסרו כל פירות שבעולם עלי [9] אם לא ראיתי גמל פורח באויר"!

אמר ליה רבינא לרב אשי: ודלמא האי גברא - ציפורא רבא חזי, ואסיק ליה שמא 'גמלא' [10], וכי קא משתבע - אדעתיה דידיה אישתבע! וכי תימא: בתר פומיה אזלינן, ולא אזלינן בתר דעתיה - והא תניא: [11] 'כשמשביעין אותו אומרים לו: הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין!'; מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: דלמא איסקונדרי [12] יהיב ליה ואסיק להו 'זוזי' [13], דכי קא משתבע - אדעתיה דידיה קא משתבע'?

לא [14]! התם [15] - משום 'קניא דרבא' [16].

תא שמע: וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל אמר להן: דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם, אלא על דעת המקום ועל דעתי! [17]'; ואמאי? לימא להו "קיימו מאי דאמר אלוה"!? לאו משום דמסקי אדעתייהו עבודת כוכבים [18]?

לא, משום דעבודת כוכבים נמי איקרי 'אלוה', דכתיב (שמות כ יט) [לא תעשון אתי] אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם] [19].

ולימא להו "קיימו תורה" [20]?

[21] חדא תורה [22].

ולימא "קיימו שתי תורות"!?

תורת חטאת תורת אשם [23].

"קיימו כל התורה כולה"!?

עבודת כוכבים, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים: שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה [24].

ולימא להו "קיימו מצוה!"?

חדא מצוה.

"קיימו מצות!"?

תרתי.

"כל המצות כולן!"?

מצות ציצית, דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן [25].

ולימא להו: "קיימו שש מאות ושלש עשרה מצות!"?

ולטעמיך [26] - לימא להו "על דעתי", 'על דעת המקום' למה לי [27]?


עמוד ב

אלא כי היכי דלא תהוי הפרה לשבועתייהו [28].

ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:

ולא [29]? והא: ההוא [30] דהוה בשני שבור מלכא הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא [31]!!?

אמר שמואל: בטרוף [32].

כולהו נמי מיטרף טריפין?

[33] בשגבו טרוף [34].

"שבועה שאוכל ככר זו", "שבועה שלא אוכלנה": [הראשונה שבועת ביטוי, והשניה שבועת שוא; אכלהּ - עבר על שבועת שוא, לא אכלהּ - עבר על שבועת ביטוי]:

[35] השתא משום שבועת ביטוי מיחייב, משום שבועת שוא לא מיחייב [36]? הרי יצתה שבועה לשוא [37]!?

אמר רבי ירמיה: תני 'אף על שבועת ביטוי' [38].

משנה:

שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, בקרובים וברחוקים [39], בכשרין [40] ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו [41], וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד;

שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים [42], בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין ומפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור;

אחת זו ואחת זו: המושבע מפי אחרים חייב.

"<אם> לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום"; "משביעך אני" ואמר "אמן" – חייב.

[43]

גמרא:

אמר שמואל: כל העונה "אמן" אחר שבועה - כמוציא שבועה בפיו דמי [44], דכתיב (במדבר ה כב) [ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך] ואמרה האשה אמן אמן.

אמר רב פפא משמיה דרבא: מתניתא וברייתא נמי דיקא [45], דקתני [פ"ד מ"א]:

'שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד [46]; ובפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו, ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין [47] - דברי רבי מאיר'

ותניא בברייתא:

'שבועת העדות כיצד? אמר לעדים: בואו והעידוני! "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות"! או שאמרו "אין אנו יודעין לך עדות", "משביע אני עליכם" ואמרו <לו> "אמן", בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפרו בהם – חייבין, דברי רבי מאיר'

קשיין אהדדי [48]! אלא לאו שמע מינה: הא [בברייתא] דענה "אמן", הא [במשנה] דלא ענה "אמן"?

שמע מינה.

אמר רבינא משמיה דרבא: מתניתין דהכא נמי דיקא: דקא תני 'שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין' - מפי עצמו אּין, מפי אחרים לא! וקתני סיפא 'זה וזה מושבע מפי אחרים חייב'; קשיין אהדדי!? אלא לאו שמע מינה הא דענה "אמן" הא דלא ענה "אמן"?

ואלא שמואל מאי קא משמע לן?

דוקיא דמתניתין קא משמע לן [49].

הדרן עלך שבועות שתים


שבועות פרק רביעי שבועת העדות

הערות[עריכה]

  1. ^ בהעלם שבועה אחרונה
  2. ^ בהעלם שבועה ראשונה
  3. ^ וכיון שהפריש קרבן על התאנים - תו לא מיצטרפי ענבים בהדייהו לאיחיובי אשבועתא קמייתא
  4. ^ הכא נמי: "שבועה שלא אוכל עשר וחזר ואמר שלא אוכל תשע ואכל תשע והפריש קרבן וחזר ואכל עשירית הויא לה עשירית חצי שיעור
  5. ^ ביטול מצוה הוא, היינו 'דבר שאי אפשר'
  6. ^ שהרי נשבע לבטל את המצוה
  7. ^ העמוד
  8. ^ הוא דהוי 'שוא', אבל לא ניכר - הויא שבועת שקר
  9. ^ בשבועה
  10. ^ העלה לו שם 'גמל'
  11. ^ גבי שבועת הדיינין תניא ליה המשביעין את המחויב שבועה בבית דין,
  12. ^ חתיכות עץ קטנות שמשחקין בהן
  13. ^ כינה את שמם 'מעות'
  14. ^ לעולם בתר פומיה אזלינן
  15. ^ והא דאיצטריך לן למימר 'לא על דעתך'
  16. ^ משום דבפומיה יש שבועה ברמאות, כגון דיהיב ליה קנה ונתן המעות לתוכו, והפקידו אצלו, ונשבע שהחזיר לו מעותיו, ולאחר שבועה יחזור ויטלנו; ועובדא הוה קמיה דרבא הכי
  17. ^ דכתיב (דברים כט יג) 'לא אתכם לבדכם': לא כשאתם סבורים כאשר בלבבכם
  18. ^ ומסקו ליה שמא 'אלוה'
  19. ^ וכי אזלת נמי בתר פומייהו - קושטא מדמו לאישתבועי
  20. ^ וישביעם על כן? לאו משום דמסקי אדעתייהו עבירות, וקרו להו 'תורה' ומשתבעי אדעתייה
  21. ^ ומשני:
  22. ^ אי הוה אמר הכי - משמע חדא תורה, ואנן אית לן כתב ובעל פה
  23. ^ אי אמר "קיימו תורות" הוו מסקי אדעתייהו לאישתבועי אהנך תרתי דאיקרו 'תורות', ולא אשאר מצות
  24. ^ דכתיב גבי עבודת כוכבים (במדבר טו כב) 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה'
  25. ^ דכתיב (במדבר טו לט) 'וזכרתם את כל מצות ה’’ גימטריא שלה שש מאות, ושמונה חוטין, וחמשה קשרים - הרי י"ג
  26. ^ דבעית למימר דהאי דאמרינן להו 'לא על דעתכם' כי היכי דלא ליסקי אדעתייהו מאי דבעו, ומסקי ליה האי שמא
  27. ^ למימר? ותיסגי ליה בחד
  28. ^ אלא הכי קאמר להו: לא על דעתכם, כי היכי דתהוי שבועתכם על דעת אחרים ולא יוכלו הם להתירה, דנדר שהודר על דעת רבים - אין לו הפרה
  29. ^ הוי נחש עב כקורת בית הבד - בתמיה
  30. ^ נחש
  31. ^ מלא שלש עשרה אורוות [אולי צ"ל 'עורות’] סוסים תבן; שהיה בולע בני אדם, ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן, ובלעם, ובערו בגופו ומת; לישנא אחרינא גרסינן 'ארידתא' = חבילות
  32. ^ הא דקאמר 'כקורת בית הבד' - שיש בו חריצים: כך ראיתי נחש מנומר
  33. ^ ומשני:
  34. ^ נשבע שהיה טרוף בגבו, ואין נחש עשוי בחברבורות אלא בגרונו
  35. ^ קתני 'לא אכלה עובר משום שבועת ביטוי';
  36. ^ בתמיה: וכי הנשבע לבטל את המצות וקיים שבועתו אינו עובר משום 'שוא'?
  37. ^ והרי כשיצאה השבועה מפיו - יצאה לשקר, על דבר שאי אפשר לו, ומאותה שעה הוא עובר אפילו קיים שבועתו
  38. ^ והכי קאמר: אכלה - עבר על שבועת שוא לחודה; לא אכלה - עבר על שתיהן: על שבועת ביטוי שלא קיים, ועל שבועת שוא - אף על פי שקיימה
  39. ^ כגון "שאתן לפלוני" רחוק או קרוב
  40. ^ לעדות, או
  41. ^ שמוציא הוא שבועה מפיו, כדכתיב קרא, והוא הדין נמי למושבע מפי אחרים ואמר "אמן" כדקתני סיפא: 'ואחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים - חייב'; אבל לא אמר "אמן" - פטור, כגון: משביעני עליך אם אכלת אם לא אכלת, ואמר לו "אכלתי או לא אכלתי"
  42. ^ אמר על האיש שהוא אשה, בין קרוב ובין רחוק
  43. ^ משום דבעי למיתני בשבועת העדות (לקמן דף ל.) 'באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים וכו' - תני בהנך נוהגת בכל אלו.
  44. ^ לכל דבר: בין להתחייב משום ביטוי, דבעינן שיוציא בשפתיו, בין לענין שבועת עדות, דמחייב רבי מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין
  45. ^ מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי
  46. ^ מפרש לקמן למעוטי מלך, דתנן (סנהדרין יח.) 'המלך לא מעיד'
  47. ^ דכתיב (ויקרא ה א) 'אם לא יגיד' - במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר, וקרא - במושבע מפי אחרים כתיב 'ושמעה קול אלה', אבל מפי עצמו - בין בבית דין בין שלא בבית דין – חייבין, דיליף ליה רבי מאיר בפרק ד(לקמן לא.) בגזירה שוה
  48. ^ דהא הכא מפי אחרים הוא, ומחייב רבי מאיר שלא בבית דין
  49. ^ אשמעינן דדוקא תנן 'מפי עצמו' בשבועת ביטוי, אבל מפי אחרים – פטור; ודקתני מתניתין סיפא 'אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב' - דדוקא בענו "אמן" תנן, כדקתני 'ואמרו "אמן"': דלא תימא אורחא דמילתא קתני