ביאור:בבלי שבועות דף ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלא אחת בשנה [1].
ולרבי ישמעאל, דאמר: אֵין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף בר קרבן הוא [2] [## ואם כן שעיר שנעשה בחוץ אינו מכפר על שיש לה ידיעה בסוף, אלא רק על שאין ידיעה כלל], שעיר הנעשה בחוץ אמאי מכפר על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף? האי - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין?
סבר לה כרבי מאיר, דאמר: כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו [3].
אלא למאי הלכתא איתקש חיצון לפנימי [4]? - מה פנימי אינו מכפר בשאר עבירות - אף חיצון אינו מכפר בשאר עבירות [5].
על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף - שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין, דברי ר' יהודה:
אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי טעמא דרבי יהודה [6]? - אמר קרא: (במדבר כח טו) ושעיר עזים אחד לחטאת לה' [על עלת התמיד יעשה ונסכו] [7] - חטא שאין מכיר בו אלא ה' - יהא שעיר זה מכפר.
והאי - מיבעי ליה לכדר"ל, דאמר ריש לקיש: 'מה נשתנה שעיר של ראש חודש, שנאמר בו 'לה’’? אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה [עלי] על שמיעטתי את הירח' [8]?*
אם כן [9] - לימא קרא 'על ה’’; מאי 'לה’’? – לכדאמרן.
ואימא כוליה להכי הוא דאתא [ולא כריש לקיש]?
אם כן נימא קרא 'חטאת ה’’ מאי 'לה’’? - שמעת מינה תרתי.
- תוספות ד"ה שעיר זה יהא כפרה עלי. פירש בערוך: שעיר זה כפרה לישראל, ועלי לקבוע זמן כפרה זו, וקבעתי בראש חודש, להפיס דעתה של ירח:
הרי"ף על מסכת שבועות דף א/א
גמ'. אמר רב יהודה אמ' רב מאי טעמא דר' יהודה דכת' ושעיר עזים אחד לחטאת ליי, חטא שאין מכיר בו אלא יי יהי שעיר זה מכפר, והאי מיבעי לי לכדר' שמעון בן לקיש דאמ' מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנ' בו ליי, אמ' הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמעטתי את הירח, אם כן לימא קרא על יי, מאי ליי, שמעת מינה תרתי, עיקר הא מילתא בפרק אלו טרפות דאמרי' התם ר' שמעון בן פזי ראמי כתי' ויעש אלהים את שני המאורות הגדולי' וכת' את המאור הקטן, אמ' ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחת. אמ' ליה הקב"ה לך ומיעט עצמך, אמר לפניו רבון של עולם מפני שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי, אמ' ליה ולמשול [דף א/ב] ביום ובלילה, מאי רבותא, דשרגא בטיהרא מאי מהניא, אמ' ליה לך וימנו בך ישראל ימים ושנים, לדידיה נמי לא סגיא דלא מנו ביה, דכת' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, אמ' ליה צדיקים יקראו על שמך, יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן, לא הוה מיתבה דעתיה, אמ' הקב"ה הביאו כפרה לפני שמיעטתי את הירח, והינו דאמ' ריש לקי' מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנ' בו ליי, אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמיעטתי את הירח, כלומ' כיון שאמ' לו הקב"ה ולמשול ביום ובלילה ולא נתישבה דעתו ואמ' לו לך עוד וימנו בך ישראל ימים ושנים ולא נתישבה דעתו אמ' לו צדיקים יקראו על שמך ועוד לא נתישבה דעתו, אמ' לו הקב"ה הנני עושה לך כבוד שמישב דעתך תחת שמעטיך, ומאי ניהו שיהו ישראל בכל ראש חדש מקריבין קרבן לפני לכפר עונותיהן, לפיכך אמ' הקב"ה הביאו כפרה לפני בראש חדש לכפר עליכם כדי שתשלימו עלי קרבן כפרה זה הוא הכבוד שאמרתי לעשות לירח בשביל שמעטתיו וזה הוא פירוש הביאו כפרה עלי שמעטתי וכו'. ירושל'.
ונכפר נמי אפילו בשאר עבירות [10]?
תנא דבי רבי ישמעאל: הואיל וזה בא בזמן קבוע וזה בא בזמן קבוע [11]: מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו - אף זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו [12].
תוספות ד"ה הואיל וזה בא בזמן קבוע: פ"ה שעיר חיצון, וכן צ"ל: דאי מפנימי - גמר בסמוך, דפריך 'מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו' - הוה ליה למיפרך 'שכן נכנס דמה לפני ולפנים'! ועוד: אדיליף מפנימי - לילף משעיר המשתלח, דמכפר אשאר עבירות אף על גב דשעיר המשתלח אין קרבן, פנימי נמי לאו קרבן גמור הוא, דנשרף חוץ למחנה, ואית לן למילף טפי משעיר המשתלח דהוי 'חוץ' מ'חוץ'! אבל השתא דגמר מחיצון - ניחא טפי: דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח, וניחא נמי דאיצטריך לעיל היקישא דחיצון מכפר מפנימי: דאין ללמוד מפנימי מבנין אב: דחוץ מבפנים לא ילפינן; ואי תימא: אי מחיצון גמר - תפשוט מהכא דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב: דחיצון גופיה לא ידעינן דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו אלא משום דהוקש לפנימי! ובעיא היא בפרק 'איזהו מקומן' [13]; ויש לומר דהאי לא חשיב בנין אב אלא גילוי מילתא בעלמא כדמוכח בסמוך, והשתא נמי אתי שפיר דקאמר 'ואיתקוש שעירי רגלים לשל ראש חודש' אע"ג דשל ראש חודש לא ידעינן אלא בבנין אב ד'חיצון', וחיצון מהיקשא דפנים! ובקונטרס פירש בסמוך דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש, וילפינן שעירי רגלים מר"ח אע"ג דר"ח לא ידעינן אלא בבנין אב מיוה"כ; וא"א לומר כך: דהא בעיא היא בפרק 'איזהו מקומן' [14] אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש אי לא; ועוד: דהכא גרע מדבר הלמד בהיקש: דאינו חוזר ומלמד בהיקש, כדפ"ה גופיה בסמוך: דהכא שעירי ראשי חדשים גמרינן משעיר החיצון דגמר בהיקש מפנימי!
תוספות ד"ה אף זה אינו מכפר כו'. ואין להקשות 'ונילף מהאי בנין אב דליכפר נמי ר"ח אכפרה דחיצון', דהא איתקש חיצון לפנימי שלא תהא כפרתו פעמים בשנה! ועוד: דלענין זה איכא למיפרך 'מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו': דהשתא ליכא למימר 'גילוי מילתא הוא', דקרא דר"ח - לא משמע אלא אאין בה ואין בה.
אשכחן שעירי ראשי חדשים, שעירי הרגלים מנלן*? וכי תימא 'הא נמי כדתנא דבי רבי ישמעאל' [15] - איכא למיפרך: אי מדראש חדש - שכן תדיר; אי מדיום הכפורים - שכן מרובה כפרתו [16]! וכי תימא
- תוספות ד"ה שעירי רגלים מנ"ל. הכא אין לפרש 'מנין דלא מכפרי נמי אשאר עבירות', כדבעי לעיל אדר"ח - דאם כן מאי פריך בסמוך 'שכן תדיר' 'שכן מרובה כפרתו'? אדרבה: כ"ש דנילף מהתם: דאע"ג דחמירי - לא מכפרי נמי אשאר עבירות!
אלא יש לפרש 'מנלן דמכפרי אטומאת מקדש וקדשיו', דאיכא כרת? אימא דלא מכפר אלא בשאר עבירות דליכא כרת, כיון דאין כפרתו מפורשת, ולא דמי לדר"ח שמפורשת: ד'חטא שאין מכיר בו' - משמע כל חטאים שאינם ידועים, כדפירש הקונטרס בסמוך; ולהכי בעי 'מנלן דלא מכפרי נמי אשאר עבירות', ולהכי נמי חשיב לה בסמוך גילוי מלתא בעלמא.
הא גמרינן ראש חודש מדיוה"כ ולא פרכינן [ולכן כך נלמד גם את כפרת שעירי הרגלים] - התם [בשעיר ראש חודש] כפרה מיכתב כתיבא [17] גלויי מילתא בעלמא הוא [18], אבל הכא [בשעירי רגלים] איכא למימר כולה מילתא לא גמרינן [19];
אלא כדאמר רבי חמא ברבי חנינא: 'שעיר' 'ושעיר' [20] - הכא נמי 'שעיר' 'ושעיר (במדבר כח טו) [ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על עלת התמיד יעשה ונסכו]’, ואיתקוש שעירי רגלים לשעירי ראשי חדשים: מה שעירי ראשי חדשים אינן מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף - אף שעירי הרגלים אינן מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף [21].
תוד"ה כדאמר רב חמא שעיר ושעיר כו' – תימה: ועצרת, דלא כתיב ביה ושעיר מנ"ל?: אי בבנין אב דשאר רגלים, תפשוט מהכא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב! ועוד: דאי בבנין אב אתי למילף בקמא דבתר ר"ח נכתוב 'ושעיר' ואינך ניתי בבנין אב!!
ושמא יש לפרש דלא דריש הכא אלא בההוא שעיר דכתיב בתר ראש חודש, ואינך ושעיר לשום דרשה, וממילא אתו שאר רגלים: דכיון דגלי בחד - הוו אחריני למד סתום מן המפורש, ואפילו בנין אב לא צריך!
ולקמן דפריך מעצרת ויוה"כ - עיקר קושייתו מיוה"כ, ופריך דוקא לר"מ משום דאמר כל השעירים כפרתן שוה ואפילו דיוה"כ;
ור"ת פי' דה"נ סמיך אהיקשא דרבי יונה, כדמסיק לקמן, ולא נקט אלא תחלת סוגיא דלקמן, דהוי כמו וכו' ואע"ג דר' יהודה אית ליה היקשא דבמועדיכם וכר"מ - מ"מ לא מסתבר ליה לרבי יהודה לומר שיהו כל השעירים כפרתן שוה כמו שאומר ר"מ, משום דעדיפא ליה היקשא דחיצון לפנימי ואית לן למימר דאין מכפר ב' כפרות וגם שלא תהא כפרתו פעמים בשנה ולר' מאיר עדיפא היקשא דמועדות.
איבעיא להו: כי אמר רבי יהודה על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף - הני מילי בחטא שאין סופו לִיוָדַע, אבל חטא שסופו ליודע [22] - כמי שיש ידיעה בסוף דמי, ושעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר? או דלמא אפילו חטא שסופו ליודע - השתא מיהא 'חטא שאין מכיר בו אלא ה’’ קרינא ביה?
תא שמע: דתניא: על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וחטא שסופו ליודע - שעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים מכפרים, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ר"ח וכו' [ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין? - על הטהור שאכל את הטמא]:
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מאי טעמיה דרבי שמעון? אמר קרא (ויקרא י יז) [מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא] ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה [לכפר עליהם לפני ה’] והאי קרא - בשעיר דראש חודש כתיב [23], ויליף 'עון' 'עון' מציץ [24]: נאמר כאן ’[את] עון [העדה] ' ונאמר להלן (שמות כח לח) [והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את] עון [הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה’]: מה להלן טומאת בשר [25] - אף כאן טומאת בשר [26].
אי מה להלן עולין [27] - אף כאן עולין [28]? [29]
'עון העדה' כתיב [30]!
מכדי מיגמר גמרי מהדדי [31]; נכפר דראש חודש אדידיה ואדציץ [32] - נפקא מינה להיכא דנשבר הציץ [33]?
תוספות ד"ה וניכפר ר"ח אדידיה ואדציץ. פירוש: קרבן שקרב בטומאה בשעה שקרב ראש חודש: דקרבנות שקרבו בטומאה קודם ראש חודש - אין סברא שיכפר: דהיאך יכפר למפרע מה שכבר קרב בטומאה?
אמר קרא [בשעיר ראש חודש של היום השמיני] 'עון': עון אחד הוא נושא, ואין נושא שני עונות.
ונכפר ציץ אדידיה ואדראש חודש - נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה [34]?
אמר קרא [בשעיר ראש חודש של היום השמיני] ’[ו]אותה [נתן לכם לשאת את עון העדה]’: אותה נושא עון, ואין אחרת נושא עון.
רב אשי אמר: כתיב הכא 'עון העדה': עדה - ולא קדשים, והתם (שמות כח לח) כתיב 'עון הקדשים' – קדשים, ולא עדה [35].
אשכחן שעירי ראשי חדשים דמכפרי על טהור שאכל את הטמא; שעירי רגלים דמכפרי על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מנלן? כדאמר רבי חמא ברבי חנינא [(להלן י,א) בהסבר דרבי רבי מאיר]: 'שעיר' 'ושעיר' - הכא נמי 'שעיר' 'ושעיר',
הערות[עריכה]
- ^ שאין אחד מכל קרבנות השנה מכפר כפרה זו אלא זה בלבד
- ^ בשילהי 'ידיעות הטומאה' (לקמן דף יט:) מוקמינן דלא בעי רבי ישמעאל ידיעה בתחלה בקרבן עולה ויורד
- ^ ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה
- ^ הואיל דלאו לידיעה איתקוש, כדתנן במתניתין
- ^ אלא בטומאת מקדש וקדשיו, כדדרשינן לעיל
- ^ דאמר 'כל האחרים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף חוץ משל יוה"כ'
- ^ בשל ראש חדש כתיב
- ^ להפיס דעתה של לבנה
- ^ דלכדר"ש בן לקיש לחודיה הוא דאתא
- ^ כל חטא שלא נודע, דהא קרא - סתמא כתיב
- ^ שעיר יוה"כ דחיצון
- ^ דהא איתקש לפנימי
- ^ זבחים דף נ.
- ^ שם דף נא.
- ^ הואיל וזה בא כו', ויליף להו - אי מדראש חדש, אי מדיום הכפורים
- ^ של יוה"כ, שהוא מכפר על כל עבירות - תאמר ברגלים? ואע"ג דכתיב בהו 'לכפר' אימא לא מכפרי אמידי דעון כרת
- ^ בגופיה כתיב (במדבר כח טו) [ושעיר עזים אחד] לחטאת לה' [על עלת התמיד יעשה ונסכו] - פירש לך הכתוב בו כפרה על חטא שאינו ידוע, ומשמע דכל חטאים שאינם ידועים במשמע
- ^ דגמרי מיוה"כ שלא יכפר אלא טומאת מקדש וקדשיו, הלכך ליכא למיפרך 'מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו', דהא לא גמרינן מיניה כפרה, אלא מיעוטא הוא דגמרינן מיניה
- ^ אבל כולה מילתא, כגון שעירי הרגלים, דלא מיפרשא כפרה דידהו, 'לכפר' הוא דכתיב בהו, ולא פירש על מה; ואם תאמר בא ללמוד משל יוה"כ שיכפר על טומאת מקדש, שהוא עון כרת – פרכינן: מה ליוה"כ שכן מרובה כפרתו
- ^ 'שעיר' הוה מצי למיכתב בכולהו, וכתיב 'ושעיר': וי"ו מוסיף על ענין ראשון, להקיש; ומהו ההיקש?
- ^ והוא כבר למד בבנין אב מיוה"כ, ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש; כל המלמד בכל המדות חוזר ומלמד, חוץ מהלמד בהיקש שאין חוזר ומלמד בהיקש בקדשים, והכי אמרינן בזבחים בפרק 'איזהו מקומן' (דף מט:)
- ^ כגון שראוהו שנטמא ונכנס למקדש וסופו להודיעו
- ^ בשעיר החטאת 'אשר דרש דרש משה והנה שורף' כתיב, ושל ראש חודש היה; ושלשה שעירים קרבו ביום שהוקם המשכן, והוא יום שמיני של מלואים: שעיר של ראש חודש, דכתיב (שמות מ ב) 'באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד', ושעיר דנחשון שהקריב לחנוכת המזבח, ובכל הנשיאים אומר (במדבר ז) 'שעיר עזים אחד לחטאת', ובשעיר שמיני כתיב (ויקרא ט ג) 'ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת'; והשנים אכלו, ושל ראש חודש נשרף, כדילפינן בתורת כהנים ובשחיטת קדשים בפרק 'טבול יום' (זבחים דף קא:)
- ^ דכתיב ביה 'ונשא אהרן את עון הקדשים' (שמות כח לח)
- ^ שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם או על החלב או על הבשר של עולה שקרב בטומאה, ומרצה ציץ על הקרבן שמכשירו לרצון: שאין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר
- ^ יכפר על האוכל בשר קודש טמא והוא טהור
- ^ מה הציץ אינו מכפר על שום חטא אלא מרצה על העולין
- ^ אף זה ירצה על העולין כי היכי דעביד ציץ
- ^ ונפקא מינה להיכא דנשבר הציץ ולא יכפר על עון האדם האוכל;
- ^ אלמא מכפר על עון אנשים הוא
- ^ בגזירה שוה
- ^ ניכפר אתרוייהו: ניכפר אדידיה - כדקאמרת: 'עון העדה' כתיב: על אדם האוכל טומאת בשר, ואמאי דעביד ציץ
- ^ לרצות על העולין אם נשבר הציץ
- ^ בין ראש חודש לראש חודש
- ^ ה' יתירא דהעדה ודקדשים - דריש למיעוטא