ביאור:בבלי שבועות דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ו'תירוש' - חמרא הוא, וכתיב 'ואכלת'!?

ודלמא על ידי אניגרון [1], דאמר רבה בר שמואל: ’’אניגרון' = מיא דסילקי [2]; 'אכסיגרון' = מיא דכולהו סילקי [3]'?

אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר [ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] - יין חמרא הוא, וכתיב 'ואכלת'!?

ודלמא הכי נמי על ידי אניגרון!?

'שכר' כתיב: מידי דמשכר [4].

ודלמא [5] דבילה קעילית [6], דתניא: 'אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש ועבד חייב'?

אלא גמר 'שכר' 'שכר' מנזיר: מה להלן יין - אף כאן יין.

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [7]: '"שבועה שלא אוכל" ואכל ושתה - אינו חייב אלא אחת' - אי אמרת בשלמא שתיה בכלל אכילה איצטריך ליה לתנא לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת, אלא אי אמרת שתיה לאו בכלל אכילה – "שבועה שלא אוכל" ואכל ועשה מלאכה - מי איצטריך לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת?

אמר ליה אביי: אלא מאי - שתיה בכלל אכילה? אימא סיפא: '"שבועה שלא אוכל ושלא אשתה" ואכל ושתה - חייב שתים'; כיון דאמר "שלא אוכל" - איתסר ליה בשתיה; כי אמר "שלא אשתה" - אמאי חייב? אילו אמר "שלא אשתה" תרי זימני - מי מיחייב תרתי?

אמר ליה: התם: דאמר "שלא אשתה" והדר אמר "שלא אוכל" - דשתיה בכלל אכילה איתא, אכילה בכלל שתיה ליתא; אבל אמר "שבועה שלא אוכל ושלא אשתה" ואכל ושתה – מאי? - אינו חייב אלא אחת? אי הכי אדתני רישא '"שבועה שלא אוכל" ואכל ושתה - אינו חייב אלא אחת' ליתני '"שבועה שלא אוכל ושלא אשתה" אינו חייב אלא אחת', וכל שכן "שלא אוכל" לחודיה!? אלא לעולם כדקתני, ושאני הכא: כיון דאמר "שלא אוכל" והדר אמר "שלא אשתה" - גלי אדעתיה דהך 'אכילה' דאמר - אכילה גרידתא היא.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [8]: "שבועה שלא אוכל" ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין לשתיה – פטור', הא ראוין – חייב! ואמאי? הא "שבועה שלא אוכל" קאמר!

דלמא דאמר תרתי: "שבועה שלא אוכל", "שבועה שלא אשתה".

"שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין [ופת שעורין ופת כוסמין" ואכל - חייב על כל אחת ואחת]:

[9] ודלמא [10] למיפטר נפשיה [11] מאחרנייתא [12] קאתי [13]?

הוה ליה למימר "[14] חטין ושעורין וכוסמין" [15].

ודלמא לכוס [16]?

דהוה ליה למימר "פת חטין ושעורין וכוסמין".

ודלמא 'פת חטין – לאכול, שעורין וכוסמין לכוס?

דהוה ליה למימר "פת חטין ושל שעורין ושל כוסמין" [17].


עמוד ב

ודלמא על ידי תערובת [18]?

אימא "וכן של שעורים וכן של כוסמין", "פת" "פת" למה לי? - שמע מיניה לחלק.

"שבועה שלא אשתה" ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת ["שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש" ושתה - חייב על כל אחת ואחת]:

בשלמא התם דאמרת - מייתרא ליה "פת" "פת" לחיובא, אלא הכא מאי הוה למימר? דלמא למיפטר נפשיה ממשקין אחריני קאתי?

אמר רב פפא: הכא - במונחין לפניו עסקינן: שהיה לו לומר "שבועה שלא אשתה אלו".

ודלמא אלו הוא דלא שתינא, אחריני שתינא [19]?

אלא דאמר "שבועה דלא שתינא כגון אלו [20]".

דלמא [21] כגון אלו [22] דלא שתינא, בציר מהכי וטפי מהכי שתינא?

אלא כגון דאמר "שבועה שלא אשתה ממין אלו".

ודלמא מין אלו הוא דלא שתינא, הא אינהו גופייהו שתינא?

אימא "שלא אשתה אלו ומינייהו".

רב אחא בריה דרב איקא אמר: במסרהב בו חבירו עסקינן, דאמר לו "בוא ושתה עמי יין ושמן ודבש", דהיה לו לומר "שבועה שלא אשתה עמך" [23]; "יין ושמן ודבש" למה לי? - לחייב על כל אחת ואחת.

שבועות כג,ב: תנן התם [פ"ה מ"ג] [24]: '"תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך" [ונשבע] "שבועה שאין לך בידי כלום" - אינו חייב אלא אחת; "שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין" - חייב על כל אחת ואחת'; ואמר רבי יוחנן: אפילו פרוטה מכולם מצטרפת [25].

פליגי בה [26] רב אחא ורבינא: חד אמר: אפרטי מיחייב, אכללי לא מיחייב [27], וחד אמר: אכללי נמי מיחייב [28].

הכא מאי [29]?

[30]

אמר רבא: הכי? השתא: התם [לגבי פקדון בפ"ה מ"ג] מיחייב אכללא ומיחייב אפרטא: דהא אי משתבע והדר משתבע מיחייב תרתי [31]; הכא [32], אי סלקא דעתך איתא בכללא [33] - אפרטי אמאי מיחייב? [34] מושבע ועומד הוא [35]!?

שבועה שלא אוכל [ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה – פטור.]:

הא גופא קשיא: אמרת "שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין לשתיה – פטור", והדר תני '"שבועה שלא אוכל" ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים – חייב'; מאי שנא רישא דפטור ומאי שנא סיפא דחייב [36]?

הא - לא קשיא: רישא בסתם וסיפא במפרש; [37] מפרש נמי גופיה תיקשי: 'אמאי? מושבע מהר סיני הוא'?

רב ושמואל ורבי יוחנן, דאמרי: בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין [38]*;

  • תוספות ד"ה בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין: אין להקשות דלוקי כולה במפרש ורישא בשאינו כולל דברים האסורים עם דברים המותרים, דהא משמע דוקא אכל אוכלין שאינן ראוין פטור, אבל ראוין – חייב.

וריש לקיש אמר: אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן, אי בסתם אליבא דרבי עקיבא, דאמר 'אדם אוסר עצמו בכל שהוא'.

בשלמא רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש: דמוקים לה למתניתין כדברי הכל, אלא ריש לקיש - מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?

אמר לך: כי אמרינן איסור כולל -

הערות[עריכה]

  1. ^ שהוא מין מאכל, כדתניא בתוספתא דביצה: הביאו לפניו אניגרון ואכסיגרון ועליהן פלפלין שחוקים, ורגילין לתת לתוכן יין, כדתניא בתוספתא דדמאי, או תרומת יין לתוך אניגרון ואכסיגרון [בתוספתא שלנו ליכא]
  2. ^ תבשיל של תרדין
  3. ^ שלקות של ירק
  4. ^ כלומר דרך שכרות
  5. ^ ו'שכר' דקרא - לאו איין קאי אלא
  6. ^ קאמר שהיא משכרת; 'קעילית' - על שם מקומה
  7. ^ דשתיה בכלל אכילה
  8. ^ דשתיה בכלל אכילה
  9. ^ אמאי קתני 'חייב על כל אחת ואחת'?
  10. ^ האי דפריש להו - לאו לאפושי בשבועות קאתי, אלא
  11. ^ בשבועה
  12. ^ מדברים אחרים
  13. ^ דאי אמר "לא אוכל" סתם - היה נאסר בכל האוכלים
  14. ^ שלא אוכל
  15. ^ וכי אמר "פת" "פת" - לחלק
  16. ^ כלומר: אי אמר הכי - הוה משמע שלא יהא כוסס חטין כמות שהן, אבל הפת היה אוכל
  17. ^ דכיון דאמר "ושל" - אפת קאי
  18. ^ אי אמר הכי - הוה משמע שלא יאכל פת שיש בה כל המינין הללו בערבוביא, אבל של כל מין ומין בפני עצמו – יאכל!
  19. ^ ממין זה
  20. ^ משמע ממין אלו
  21. ^ אי אמר הכי הוי משמע
  22. ^ = כשיעור הזה
  23. ^ ולא צריך לפרש, דכי אישתבע - אמאי דמסרהבין בו אישתבע
  24. ^ גבי שבועת הפקדון
  25. ^ לחייבו על שבועה, ולא על כל אחת ואחת - אלא לחייבו אשם אחד
  26. ^ ב'חייב על כל אחת ואחת' דמתניתין [בפ"ה מ"ג], ובדרבי יוחנן
  27. ^ כלומר: על כל אחת ואחת דתנן במתניתין: שלש אשמות הן, ולא ארבע: דלא אמרינן '"שבועה שאין לך בידי" - חדא שבועה היא, וכי הדר פירש "חטים ושעורים וכוסמין" – לחלק, הרי ארבעה'; הא - לא אמרינן אלא "שבועה שאין לך בידי" - אפרטי קאי, וכי אמר רבי יוחנן 'פרוטה מכולם מצטרפת' - ארישא דמתניתין איתמר, דקתני: 'אינו חייב אלא אחת'; אבל סיפא מכל מין ומין חדא שבועה באנפי נפשה היא: אי ליכא בכל מין שוה פרוטה - לא מיחייב
  28. ^ [גורסת רש"י:] וחד אמר מיחייב אכללות ומיחייב אפרטי: על כל אחת דקתני במתניתין - ארבע אשמות הן: כי אמר "שבועה שאין לך בידי" - כלל כולן יחד, וכי הדר פריש להו - נשבע על כל מין ומין לבדו, יש כאן ארבע שבועות; ומילתא דרבי יוחנן - קיימא בין ארישא דקתני 'אינו חייב אלא אחת', בין אסיפא דקתני 'חייב על כל מין ומין' ואשבועתא דכללא; דאילו אשלש שבועות דפרטא - ליכא לאוקומה, שהרי אין במין אחד שוה פרוטה, ואנן – 'כפירת ממון' בעינן
  29. ^ מי פליגי בה נמי רב אחא ורבינא במתניתין לחייביה ארבע: חדא א"שלא אוכל", ותלתא אפירושא דפרטא
  30. ^ 'מי מחית איניש נפשיה לפחות מכשיעור' לא גרסינן לה, ושיבוש הוא.
  31. ^ דכל שעתא ושעתא ממונא קא כפר ליה כדתנן בפרק 'שבועת הפקדון' (לקמן לו:) 'השביע עליו חמש פעמים וכפר - חייב על כל אחד ואחד' הילכך כי נמי אמרינן 'שבועתא דכללא - שבועתא באפי נפשה היא' איכא לחיובא אשבועתא דפרטא
  32. ^ אבל גבי "שלא אוכל"
  33. ^ למיהוי שבועה באפי נפשה ואסר עצמו בכל המיני
  34. ^ הרי כבר
  35. ^ מושבע ועומד הוא עליהן, ואין שבועה חלה על שבועה
  36. ^ קסלקא דעתא: נבילה וטריפה נמי 'אוכלין שאינן ראוין' הן
  37. ^ כלומר: אם קושיא אחרת אין כאן - זו יש לה תירוץ; וכן כל דוכתא דאיכא 'הא לא קשיא' - יש קושיא גדולה מזו:
  38. ^ שפירש ואמר "שבועה שלא אוכל נבילות ושחוטות"