ביאור:בבלי שבועות דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'גילוי עריות' נמי היכי דמי? אי במזיד - בר קטלא הוא! אי בשוגג - בר קרבן הוא!?

במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה;

'שפיכות דמים' נמי - היכי דמי? אי במזיד - בר קטלא הוא, אי בשוגג - בר גלות הוא!?

במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה;

אי נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו ^[1].

אמר מר: 'יכול על שלש טומאות הללו יהא שעיר מכפר? - תלמוד לומר: (ויקרא טז טז) [וכפר על הקדש] מטומאות בני ישראל [ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא כל טומאות; מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות? בטומאת מקדש וקדשיו - אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי יהודה.'

- מאי 'חלק ^[2]'? דמייתי בעולה ויורד ^[3]? <סימן: עבודה זרה, יולדת, מצורע, נזיר> אימא עבודה זרה, ומאי 'חלק'? - דמייתי שעירה ולא כשבה ^[4]?

אמר רב כהנא: אנן - חלק להקל קאמרינן ^[5], והאי - חלק להחמיר הוא ^[6]!

אימא יולדת, דחלק: דמייתא עולה ויורד ^[7]?

אמר רב הושעיא: (ויקרא טז טז) [וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם] לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא 'לכל טומאתם' ^[8].

ולרבי שמעון בן יוחאי, דאמר ^[9] 'יולדת נמי חוטאת היא ^[10]' - מאי איכא למימר?

רבי שמעון לטעמיה, דאמר [(לעיל ז,ב)] 'ממקומו הוא מוכרע' ^[11].

אימא מצורע?

^[12]

אמר רב הושעיא: 'לכל חטאתם' ולא 'לכל טומאתם'.

ולרבי שמואל בר נחמני, דאמר: על שבעה דברים נגעים באין ^[13] - מאי איכא למימר?

התם נגעיה דאכפר ליה ^[14], וקרבן - לאישתרויי בקהל.

ואימא נזיר טמא, דחלק: דמייתי תורים ובני יונה ^[15]?

אמר רב הושעיא: 'לכל חטאתם' ולא לכל טומאתם ^[16].

ולרבי אלעזר הקפר, דאמר ^[17] נזיר נמי חוטא הוא ^[18], מאי איכא למימר?

סבר לה כרבי שמעון, דאמר [(לעיל ז,ב)] 'ממקומו הוא מוכרע'.

אמר מר: 'רבי שמעון אומר: ממקומו הוא מוכרע: הרי הוא אומר: 'וכפר על הקדש מטומאות' - מטומאות של קודש כו' - שפיר קאמר רבי שמעון!?

ורבי יהודה אמר לך: ההוא - מיבעי ליה: כי היכי דעביד לפני ולפנים ^[19] - הכי נעביד בהיכל ^[20].

ורבי שמעון?

ההוא - מ'וכן יעשה' (ויקרא טז טז: וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם) נפקא.

ורבי יהודה?

אי מההיא - הוה אמינא ניתי פר ושעיר אחריני ונעביד? קא משמע לן ^[21]!

ורבי שמעון?

'וכן יעשה לאהל מועד' - מיניה משמע ^[22].

אמר מר: 'יכול על כל טומאה שבקודש יהא שעיר זה מכפר ^[23]? תלמוד לומר 'ומפשעיהם לכל חטאתם [חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים שאינם בני קרבן - אף חטאים שאינם בני קרבן]’; מאי ניהו? יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ^[24].

האי בר קרבן ^[25] הוא ^[26]?

לא, צריכא: דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה ^[27]: סלקא דעתא אמינא: אדמייתי -

עמוד ב

ניתלי ליה ^[28]? קא משמע לן.

אמר מר: 'ומנין ל'יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף' ששעיר זה תולה? [תלמוד לומר: 'לכל חטאתם'- חייבי חטאות במשמע]’ - 'מנין'? מאי קא קשיא ליה ^[29]?

הכי קא קשיא ליה: השתא דאמרת 'חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים דלאו בני קרבן - אף חטאים נמי דלאו בני קרבן' - אימא: מה פשעים דלאו בני קרבן לעולם - אף חטאים דלאו בני קרבן לעולם, ומאי נינהו? - אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, אבל יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, כיון דכי מתידע ליה - בר קרבן הוא, אימא לא ליתלי! וכי תימא 'אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר', סלקא דעתא אמינא ניפוך מיפך ^[30] - אמר קרא (ויקרא טז טז) 'לכל חטאתם' - מכלל דבני חטאות נינהו.

ונתכפר כפרה גמורה [ולא רק 'תולה’]?

אי כתיב 'מחטאתם' - כדקא אמרת; השתא דכתיב 'לכל חטאתם' ^[31], ^[32] להנך דאתו לכלל חטאת ^[33].

וכי מאחר שאינו מכפר - לְמַה 'תולה'?

אמר רבי זירא: לומר: שאם מת ^[34] - מת בלא עון.

אמר ליה רבא: אם מת - מיתה ממרקת ^[35]!?

אלא אמר רבא: להגן עליו מן היסורין.

אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר [השעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר שנאמר ’[שעיר עזים אחד חטאת] מלבד חטאת הכפורים [ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם]’ (במדבר כט יא) על שזה מכפר - זה מכפר: מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה - אף החיצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה]:

מכדי איתקושי איתקוש להדדי, ונכפר פנימי אדידיה ^[36] ואדחיצון ^[37], ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון ^[38]?

אמר קרא: (שמות ל י) [וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה’] ^[39] 'אחת': כפרה אחת מכפר ^[40], ואינו מכפר שתי כפרות.

ונכפר חיצון אדידיה, ואמאי דעביד פנימי?

נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה.

אמר קרא (שמות ל י) אחת בשנה ^[41] כפרה זו לא תהא

הערות

^ הרבה שנויין במסכת מכות (פ"ב): כגון שהרגו דרך עלייה, או מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה ראשו וקִבלָהּ
^ בטומאת מקדש משאר טומאות
^ ושאר שגגת עבירה בקרבן קבוע
^ ובשאר כריתות: או כשבה או שעירה
^ האי מה מצינו שחלק - חילוק שהוא להקל מיבעי לן לאשכוחי, דומיא דשעיר הפנימי, דקולא הוא: שיחיד מתכפר בקרבן צבור שלא חסר בו ממון משלו
^ שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים - יביאנה בעל כרחו
^ שאם עבר עליה יום הכפורים אוכלת בקדשים בלא קרבן
^ וקרבן יולדת אינו בא לכפרה אלא לטהרה מטומאתה: לאכול בקדשים
^ במסכת נדה בפרק 'המפלת' (דף לא:)
^ שכשכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה
^ ואיהו לא צריך להך דרשה ד'חלק'
^ 'מה חלק דמייתי צפרים' לא גרסינן: שאין זה להקל: שהצפרים אינן קריבין, ולבד הקרבן הם באין שבעה ימים לפני הקרבן; והכי גרסינן: 'אימא מצורע?', ו'חלק' דידיה לא מיצטריך לפרושה, דהא פריש גבי קושיא דיולדת: ומאי חילוק? - דמייתא בעולה ויורד, והיא גופה איתא במצורע.
^ מפרש במסכת ערכין בפרק 'יש בערכין' - אלמא על חטאת אתי קרבן דיליה
^ בצער נגעו נתכפר לו העון
^ דכתיב (במדבר ו י) 'וביום השמיני יביא שתי תורים'
^ וכי מייתי נזיר קרבן - למיחל עליה נזירות טהרה מייתי, כדכתיב (שם, פסוק יב) 'והזיר לה' את ימי נזרו והימים הראשונים יפלו' וגזרת הכתוב הוא דלא חיילא נזירות עד דמייתי קרבן
^ במסכת תענית (דף יא.)
^ שציער עצמו מן היין
^ דמפרש לעיל: במנינא: אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, וכן מדם השעיר
^ ואתא האי 'וכפר על הקדש' לאיתויי היכל: שיעשה כמו כן על הפרוכת מבחוץ
^ 'וכפר' - מההוא גופיה, והדר כתיב 'וכן יעשה' לפרושי: מה היא כפרה שהכתוב מצוה עליו שיהא ככל אשר עשה לפנים
^ ואייתר ליה 'וכפר על הקדש' לדרשה
^ בין שיש בה ידיעה, בין שאין בה ידיעה
^ ה"ג מאי ניהו יש בה ידיעה כו', ולא גרסינן 'טומאה במקדש מאי ניהו'; והכי פירושא: קתני 'מה פשעים שאינן בני קרבן - אף חטאים', ומאי ניהו? – טומאה, דממעיט מהאי קרא: ההיא דבת קרבן, ואיזו? זו שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף
^ עולה ויורד
^ ולמה לי למימר דלא ניכפר האי שעיר עלה
^ ערב יום הכפורים, ולא היה שהות להביא קרבנו
^ מן היסורים
^ דאמר 'ומנין שעל זה מכפר'? הא יליף לה דעל שאינה בת קרבן מכפר, וזו אינה בת קרבן, ואתיא ליה מ'חטאים דומיא דפשעים'
^ זה [הפנימי] יכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, דלא אתי לכלל קרבן, והחיצון יתלה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, ולהכי איצטריך 'לכל חטאתם'
^ ולא כתיב 'מפשעיהם ו[מ]חטאתם'
^ לומר:
^ עכשיו הוא בפשע, שאינו בר קרבן, ויתלה עליו עד שיבא לכלל חטאת
^ קודם שיוודע לו
^ דהכי אמרינן בפרק בתרא דיומא (פו.): שמיתה ממרקת כל העונות שעשה תשובה עליהן ואין התשובה גומרת כפרתן ולא יום הכפורים גומר כפרתן, כגון עבירות חמורות
^ לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף
^ על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף
^ אם לא היה להם שעירים בכל הצורך
^ ובמזבח הפנימי כתיב, שמכפר עליו מדם הפר ושעיר: פר לכהנים ושעיר לעם; והכא קרא יתירא הוא, דלמאי איצטריך? אי לאורויי לך שדם חטאת הכפורים מכפר עליו - בהדיא כתיב ב'אחרי מות' (ויקרא טז יח): 'ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו וגו' [ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב]? אלא לדרשה אתא, וקאמר
^ דאין כאן אלא כפרה אחת
^ תרי זימני כתיבי 'אחת בשנה' [בפסוק זה]: 'וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר [עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה’]’ ברישיה דקרא סמך 'אחת' ל'וכפר על קרנותיו', ודרשינן מיניה 'וכפר אחת - שאין כאן אלא כפרה אחת' ולימד שאינו מכפר כפרה אחרת, ובסיפא דקרא סמך 'יכפר' ל'בשנה', דכתיב: 'אחת בשנה יכפר' לומר

[1] הרבה שנויין במסכת מכות (פ"ב): כגון שהרגו דרך עלייה, או מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה ראשו וקִבלָהּ

[2] בטומאת מקדש משאר טומאות

[3] ושאר שגגת עבירה בקרבן קבוע

[4] ובשאר כריתות: או כשבה או שעירה

[5] האי מה מצינו שחלק - חילוק שהוא להקל מיבעי לן לאשכוחי, דומיא דשעיר הפנימי, דקולא הוא: שיחיד מתכפר בקרבן צבור שלא חסר בו ממון משלו

[6] שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים - יביאנה בעל כרחו

[7] שאם עבר עליה יום הכפורים אוכלת בקדשים בלא קרבן

[8] וקרבן יולדת אינו בא לכפרה אלא לטהרה מטומאתה: לאכול בקדשים

[9] במסכת נדה בפרק 'המפלת' (דף לא:)

[10] שכשכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה

[11] ואיהו לא צריך להך דרשה ד'חלק'

[12] 'מה חלק דמייתי צפרים' לא גרסינן: שאין זה להקל: שהצפרים אינן קריבין, ולבד הקרבן הם באין שבעה ימים לפני הקרבן; והכי גרסינן: 'אימא מצורע?', ו'חלק' דידיה לא מיצטריך לפרושה, דהא פריש גבי קושיא דיולדת: ומאי חילוק? - דמייתא בעולה ויורד, והיא גופה איתא במצורע.

[13] מפרש במסכת ערכין בפרק 'יש בערכין' - אלמא על חטאת אתי קרבן דיליה

[14] בצער נגעו נתכפר לו העון

[15] דכתיב (במדבר ו י) 'וביום השמיני יביא שתי תורים'

[16] וכי מייתי נזיר קרבן - למיחל עליה נזירות טהרה מייתי, כדכתיב (שם, פסוק יב) 'והזיר לה' את ימי נזרו והימים הראשונים יפלו' וגזרת הכתוב הוא דלא חיילא נזירות עד דמייתי קרבן

[17] במסכת תענית (דף יא.)

[18] שציער עצמו מן היין

[19] דמפרש לעיל: במנינא: אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, וכן מדם השעיר

[20] ואתא האי 'וכפר על הקדש' לאיתויי היכל: שיעשה כמו כן על הפרוכת מבחוץ

[21] 'וכפר' - מההוא גופיה, והדר כתיב 'וכן יעשה' לפרושי: מה היא כפרה שהכתוב מצוה עליו שיהא ככל אשר עשה לפנים

[22] ואייתר ליה 'וכפר על הקדש' לדרשה

[23] בין שיש בה ידיעה, בין שאין בה ידיעה

[24] ה"ג מאי ניהו יש בה ידיעה כו', ולא גרסינן 'טומאה במקדש מאי ניהו'; והכי פירושא: קתני 'מה פשעים שאינן בני קרבן - אף חטאים', ומאי ניהו? – טומאה, דממעיט מהאי קרא: ההיא דבת קרבן, ואיזו? זו שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף

[25] עולה ויורד

[26] ולמה לי למימר דלא ניכפר האי שעיר עלה

[27] ערב יום הכפורים, ולא היה שהות להביא קרבנו

[28] מן היסורים

[29] דאמר 'ומנין שעל זה מכפר'? הא יליף לה דעל שאינה בת קרבן מכפר, וזו אינה בת קרבן, ואתיא ליה מ'חטאים דומיא דפשעים'

[30] זה [הפנימי] יכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, דלא אתי לכלל קרבן, והחיצון יתלה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, ולהכי איצטריך 'לכל חטאתם'

[31] ולא כתיב 'מפשעיהם ו[מ]חטאתם'

[32] לומר:

[33] עכשיו הוא בפשע, שאינו בר קרבן, ויתלה עליו עד שיבא לכלל חטאת

[34] קודם שיוודע לו

[35] דהכי אמרינן בפרק בתרא דיומא (פו.): שמיתה ממרקת כל העונות שעשה תשובה עליהן ואין התשובה גומרת כפרתן ולא יום הכפורים גומר כפרתן, כגון עבירות חמורות

[36] לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף

[37] על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף

[38] אם לא היה להם שעירים בכל הצורך

[39] ובמזבח הפנימי כתיב, שמכפר עליו מדם הפר ושעיר: פר לכהנים ושעיר לעם; והכא קרא יתירא הוא, דלמאי איצטריך? אי לאורויי לך שדם חטאת הכפורים מכפר עליו - בהדיא כתיב ב'אחרי מות' (ויקרא טז יח): 'ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו וגו' [ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב]? אלא לדרשה אתא, וקאמר

[40] דאין כאן אלא כפרה אחת

[41] תרי זימני כתיבי 'אחת בשנה' [בפסוק זה]: 'וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר [עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה’]’ ברישיה דקרא סמך 'אחת' ל'וכפר על קרנותיו', ודרשינן מיניה 'וכפר אחת - שאין כאן אלא כפרה אחת' ולימד שאינו מכפר כפרה אחרת, ובסיפא דקרא סמך 'יכפר' ל'בשנה', דכתיב: 'אחת בשנה יכפר' לומר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]