ביאור:בבלי שבועות דף ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'גילוי עריות' נמי היכי דמי? אי במזיד - בר קטלא הוא! אי בשוגג - בר קרבן הוא!?

במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה;

'שפיכות דמים' נמי - היכי דמי? אי במזיד - בר קטלא הוא, אי בשוגג - בר גלות הוא!?

במזיד ולא אתרו ביה, בשוגג ולא אתידע ליה;

אי נמי בהנך דלאו בני גלות נינהו [1].

אמר מר: 'יכול על שלש טומאות הללו יהא שעיר מכפר? - תלמוד לומר: (ויקרא טז טז) [וכפר על הקדש] מטומאות בני ישראל [ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא כל טומאות; מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות? בטומאת מקדש וקדשיו - אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי יהודה.'

- מאי 'חלק [2]'? דמייתי בעולה ויורד [3]? <סימן: עבודה זרה, יולדת, מצורע, נזיר> אימא עבודה זרה, ומאי 'חלק'? - דמייתי שעירה ולא כשבה [4]?

אמר רב כהנא: אנן - חלק להקל קאמרינן [5], והאי - חלק להחמיר הוא [6]!

אימא יולדת, דחלק: דמייתא עולה ויורד [7]?

אמר רב הושעיא: (ויקרא טז טז) [וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם] לכל חטאתם [וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם] - ולא 'לכל טומאתם' [8].

ולרבי שמעון בן יוחאי, דאמר [9] 'יולדת נמי חוטאת היא [10]' - מאי איכא למימר?

רבי שמעון לטעמיה, דאמר [(לעיל ז,ב)] 'ממקומו הוא מוכרע' [11].

אימא מצורע?

[12]

אמר רב הושעיא: 'לכל חטאתם' ולא 'לכל טומאתם'.

ולרבי שמואל בר נחמני, דאמר: על שבעה דברים נגעים באין [13] - מאי איכא למימר?

התם נגעיה דאכפר ליה [14], וקרבן - לאישתרויי בקהל.

ואימא נזיר טמא, דחלק: דמייתי תורים ובני יונה [15]?

אמר רב הושעיא: 'לכל חטאתם' ולא לכל טומאתם [16].

ולרבי אלעזר הקפר, דאמר [17] נזיר נמי חוטא הוא [18], מאי איכא למימר?

סבר לה כרבי שמעון, דאמר [(לעיל ז,ב)] 'ממקומו הוא מוכרע'.

אמר מר: 'רבי שמעון אומר: ממקומו הוא מוכרע: הרי הוא אומר: 'וכפר על הקדש מטומאות' - מטומאות של קודש כו' - שפיר קאמר רבי שמעון!?

ורבי יהודה אמר לך: ההוא - מיבעי ליה: כי היכי דעביד לפני ולפנים [19] - הכי נעביד בהיכל [20].

ורבי שמעון?

ההוא - מ'וכן יעשה' (ויקרא טז טז: וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם) נפקא.

ורבי יהודה?

אי מההיא - הוה אמינא ניתי פר ושעיר אחריני ונעביד? קא משמע לן [21]!

ורבי שמעון?

'וכן יעשה לאהל מועד' - מיניה משמע [22].

אמר מר: 'יכול על כל טומאה שבקודש יהא שעיר זה מכפר [23]? תלמוד לומר 'ומפשעיהם לכל חטאתם [חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים שאינם בני קרבן - אף חטאים שאינם בני קרבן]’; מאי ניהו? יש בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף [24].

האי בר קרבן [25] הוא [26]?

לא, צריכא: דאתידע ליה סמוך לשקיעת החמה [27]: סלקא דעתא אמינא: אדמייתי -


עמוד ב

ניתלי ליה [28]? קא משמע לן.

אמר מר: 'ומנין ל'יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף' ששעיר זה תולה? [תלמוד לומר: 'לכל חטאתם'- חייבי חטאות במשמע]’ - 'מנין'? מאי קא קשיא ליה [29]?

הכי קא קשיא ליה: השתא דאמרת 'חטאים דומיא דפשעים: מה פשעים דלאו בני קרבן - אף חטאים נמי דלאו בני קרבן' - אימא: מה פשעים דלאו בני קרבן לעולם - אף חטאים דלאו בני קרבן לעולם, ומאי נינהו? - אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, אבל יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, כיון דכי מתידע ליה - בר קרבן הוא, אימא לא ליתלי! וכי תימא 'אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר', סלקא דעתא אמינא ניפוך מיפך [30] - אמר קרא (ויקרא טז טז) 'לכל חטאתם' - מכלל דבני חטאות נינהו.

ונתכפר כפרה גמורה [ולא רק 'תולה’]?

אי כתיב 'מחטאתם' - כדקא אמרת; השתא דכתיב 'לכל חטאתם' [31], [32] להנך דאתו לכלל חטאת [33].

וכי מאחר שאינו מכפר - לְמַה 'תולה'?

אמר רבי זירא: לומר: שאם מת [34] - מת בלא עון.

אמר ליה רבא: אם מת - מיתה ממרקת [35]!?

אלא אמר רבא: להגן עליו מן היסורין.

אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר [השעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר שנאמר ’[שעיר עזים אחד חטאת] מלבד חטאת הכפורים [ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם]’ (במדבר כט יא) על שזה מכפר - זה מכפר: מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה - אף החיצון אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה]:

מכדי איתקושי איתקוש להדדי, ונכפר פנימי אדידיה [36] ואדחיצון [37], ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון [38]?

אמר קרא: (שמות ל י) [וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה’] [39] 'אחת': כפרה אחת מכפר [40], ואינו מכפר שתי כפרות.

ונכפר חיצון אדידיה, ואמאי דעביד פנימי?

נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה.

אמר קרא (שמות ל י) אחת בשנה [41] כפרה זו לא תהא

הערות[עריכה]

  1. ^ הרבה שנויין במסכת מכות (פ"ב): כגון שהרגו דרך עלייה, או מי שיצאה אבן מתחת ידו והוציא הלה ראשו וקִבלָהּ
  2. ^ בטומאת מקדש משאר טומאות
  3. ^ ושאר שגגת עבירה בקרבן קבוע
  4. ^ ובשאר כריתות: או כשבה או שעירה
  5. ^ האי מה מצינו שחלק - חילוק שהוא להקל מיבעי לן לאשכוחי, דומיא דשעיר הפנימי, דקולא הוא: שיחיד מתכפר בקרבן צבור שלא חסר בו ממון משלו
  6. ^ שאם לא ימצא שעירה אלא בדמים יקרים - יביאנה בעל כרחו
  7. ^ שאם עבר עליה יום הכפורים אוכלת בקדשים בלא קרבן
  8. ^ וקרבן יולדת אינו בא לכפרה אלא לטהרה מטומאתה: לאכול בקדשים
  9. ^ במסכת נדה בפרק 'המפלת' (דף לא:)
  10. ^ שכשכורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה
  11. ^ ואיהו לא צריך להך דרשה ד'חלק'
  12. ^ 'מה חלק דמייתי צפרים' לא גרסינן: שאין זה להקל: שהצפרים אינן קריבין, ולבד הקרבן הם באין שבעה ימים לפני הקרבן; והכי גרסינן: 'אימא מצורע?', ו'חלק' דידיה לא מיצטריך לפרושה, דהא פריש גבי קושיא דיולדת: ומאי חילוק? - דמייתא בעולה ויורד, והיא גופה איתא במצורע.
  13. ^ מפרש במסכת ערכין בפרק 'יש בערכין' - אלמא על חטאת אתי קרבן דיליה
  14. ^ בצער נגעו נתכפר לו העון
  15. ^ דכתיב (במדבר ו י) 'וביום השמיני יביא שתי תורים'
  16. ^ וכי מייתי נזיר קרבן - למיחל עליה נזירות טהרה מייתי, כדכתיב (שם, פסוק יב) 'והזיר לה' את ימי נזרו והימים הראשונים יפלו' וגזרת הכתוב הוא דלא חיילא נזירות עד דמייתי קרבן
  17. ^ במסכת תענית (דף יא.)
  18. ^ שציער עצמו מן היין
  19. ^ דמפרש לעיל: במנינא: אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, וכן מדם השעיר
  20. ^ ואתא האי 'וכפר על הקדש' לאיתויי היכל: שיעשה כמו כן על הפרוכת מבחוץ
  21. ^ 'וכפר' - מההוא גופיה, והדר כתיב 'וכן יעשה' לפרושי: מה היא כפרה שהכתוב מצוה עליו שיהא ככל אשר עשה לפנים
  22. ^ ואייתר ליה 'וכפר על הקדש' לדרשה
  23. ^ בין שיש בה ידיעה, בין שאין בה ידיעה
  24. ^ ה"ג מאי ניהו יש בה ידיעה כו', ולא גרסינן 'טומאה במקדש מאי ניהו'; והכי פירושא: קתני 'מה פשעים שאינן בני קרבן - אף חטאים', ומאי ניהו? – טומאה, דממעיט מהאי קרא: ההיא דבת קרבן, ואיזו? זו שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף
  25. ^ עולה ויורד
  26. ^ ולמה לי למימר דלא ניכפר האי שעיר עלה
  27. ^ ערב יום הכפורים, ולא היה שהות להביא קרבנו
  28. ^ מן היסורים
  29. ^ דאמר 'ומנין שעל זה מכפר'? הא יליף לה דעל שאינה בת קרבן מכפר, וזו אינה בת קרבן, ואתיא ליה מ'חטאים דומיא דפשעים'
  30. ^ זה [הפנימי] יכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, דלא אתי לכלל קרבן, והחיצון יתלה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, ולהכי איצטריך 'לכל חטאתם'
  31. ^ ולא כתיב 'מפשעיהם ו[מ]חטאתם'
  32. ^ לומר:
  33. ^ עכשיו הוא בפשע, שאינו בר קרבן, ויתלה עליו עד שיבא לכלל חטאת
  34. ^ קודם שיוודע לו
  35. ^ דהכי אמרינן בפרק בתרא דיומא (פו.): שמיתה ממרקת כל העונות שעשה תשובה עליהן ואין התשובה גומרת כפרתן ולא יום הכפורים גומר כפרתן, כגון עבירות חמורות
  36. ^ לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף
  37. ^ על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף
  38. ^ אם לא היה להם שעירים בכל הצורך
  39. ^ ובמזבח הפנימי כתיב, שמכפר עליו מדם הפר ושעיר: פר לכהנים ושעיר לעם; והכא קרא יתירא הוא, דלמאי איצטריך? אי לאורויי לך שדם חטאת הכפורים מכפר עליו - בהדיא כתיב ב'אחרי מות' (ויקרא טז יח): 'ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו וגו' [ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב]? אלא לדרשה אתא, וקאמר
  40. ^ דאין כאן אלא כפרה אחת
  41. ^ תרי זימני כתיבי 'אחת בשנה' [בפסוק זה]: 'וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר [עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא לה’]’ ברישיה דקרא סמך 'אחת' ל'וכפר על קרנותיו', ודרשינן מיניה 'וכפר אחת - שאין כאן אלא כפרה אחת' ולימד שאינו מכפר כפרה אחרת, ובסיפא דקרא סמך 'יכפר' ל'בשנה', דכתיב: 'אחת בשנה יכפר' לומר