ביאור:בבלי שבועות דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כל אחת ואחת, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, אינו מדבר אלא בתביעת ממון – עדות, שלא עשה בה נשים כאנשים, קרובים כרחוקים, פסולין ככשרים, ואינו חייב אלא אחת בפני בית דין [1] - אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון[2]!

[רבי שמעון דוחה את הקל-וחומר:] מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע [3] כנשבע [4] ומזיד כשוגג תאמר בעדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג? - תלמוד לומר: 'תחטא' 'תחטא' לגזירה שוה: נאמר כאן [בשבועת העדות] ' תחטא' (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו] ונאמר להלן [בשבועת הפקדון] 'תחטא' (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו); מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון - אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון.

מתקיף לה [לדברי רבי אליעזר (לעיל לג,ב)] רבה בר עולא: 'או' 'או' (ויקרא ה ד: 'או נפש כי תשבע לבטא... להרע או להיטיב') ביטוי יוכיחו, שהן 'או'אין, ויש עמהן שבועה, ואין עמהן כהן, ומדברים שלא בתביעת ממון!?

מסתברא מפקדון הוה ליה [לשבועת העדות] למילף, שכן 'תחטא' מ'תחטא' [5]!

אדרבה, מביטוי הוה ליה למילף, שכן חטאת מחטאת [6]!

אלא מסתברא מפקדון הוה ליה למילף, שכן חטא [7], במזיד [8], תבעיה וכפריה [9] ועבריה [10]!

אדרבה, מביטוי הוה ליה למילף, שכן חטאת שירדה לחומש [11]!

הנך נפישן.

גליון הש"ס: תמוה לי: הא קאי על רבי אליעזר, דלא יליף מ'תחטא' 'תחטא'! גם אם הוי גזירה שוה – איך אמרינן עלה 'אדדרבה – מבטוי הוה ליה למילף שכן חטאת מחטאת'!? וגם מה צריך ר"א ללללימודא ד'או'אין כיון דיליף מגזירה שוה ד'תחטא'!?

ולזה היה נראה בפשוטו דמה דאמרינן 'שכן 'תחטא' 'תחטא – היינו דדונה יותר לפקדון, כיון דבשניהם כתיב 'תחטא', וכדאמרינן עלה 'אדרבה מבטוי שכן חטאת מחטאטת, היינו דלענין זה דומה יותר לבטוי. ודברי רש"י צע"ג.

'רבי עקיבא אומר: (ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה]: יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור; הא כיצד? - תבָעוֹ ממון -חייב, תבעו דבר אחר - פטור':

איפוך אנא?

רבי עקיבא - א'או'אין דרבי אליעזר סמיך [12].

מאי בינייהו: בין רבי אליעזר ובין רבי עקיבא [13]?

איכא בינייהו משביע עדי קרקע: לרבי אליעזר – חייבין [14], לרבי עקיבא – פטורין.

ולרבי יוחנן דאמר התם 'משביע עדי קרקע - אפילו לרבי אליעזר פטורין' [15] - הכא מאי איכא בין רבי אליעזר לרבי עקיבא?

איכא בינייהו עדי קנס [16].

'רבי יוסי הגלילי אומר: (ויקרא ה א) והוא עד או ראה או ידע [אם לוא יגיד ונשא עונו] - בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר':

אמר ליה רב פפא לאביי: לימא רבי יוסי הגלילי [17] לית ליה דרבי אחא [18], דתניא:

'רבי אחא אומר: גמל האוחר [19] בין הגמלים [20] ונמצא גמל הרוג בצידו - בידוע שזה הרגו [21]'

דאי אית ליה דרבי אחא - בדיני נפשות נמי משכחת לה [22], כרבי שמעון בן שטח [23], דתניא:

אמר רבי שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו, ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף, והרוג מפרפר; אמרתי לו "רשע! מי הרגו לזה? או אני או אתה, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה (דברים יז ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [לא יומת על פי עד אחד], אלא המקום יפרע ממך! אמרו: לא זזו משם עד שנשכו נחש ומת' [24]!

אפילו תימא אית ליה דרבי אחא: בשלמא ידיעה בלא ראיה משכחת לה, אלא ראיה בלא ידיעה - היכי משכחת לה [25]? מי לא בעי מידע [26] אם עובד כוכבים הרג או ישראל הרג, אם אדם טרפה הרג או שלם הרג?

תוספות ד"ה אי טריפה הרג אי שלם הרג. תימה: הא אזלינן בתר רובא, דמרוצח דייקינן לה בפרק קמא דחולין [27] דלא חיישינן דלמא במקום סייף - נקב הוה?

וי"ל דמיירי כגון דאיכא קמן חד טריפה וחד שלם, דצריך לידע איזה מהם הרג.

כלומר: צריך לדעת לזהות את הגוף של הנהרג, אך לא יותר מזה; כגון שאינו יודע אם הנהרג הוא ישראל, אך בית הדין מכיר שהוא ישראל.

שמע מינה קסבר רבי יוסי הגלילי משביע עדי קנס פטור [28], דאי סלקא דעתא 'חייב', נהי דידיעה בלא ראיה אשכחן לה, ראיה בלא ידיעה מי לא בעי מידע נכרית בעל, בת ישראל בעל, בתולה בעל, בעולה בעל?

יתיב רב המנונא קמיה דרב יהודה, ויתיב רב יהודה וקא מיבעיא ליה: "מנה מניתיך בפני פלוני ופלוני"


עמוד ב

ועדים רואין אותו מבחוץ [29] – מאי?

אמר ליה רב המנונא: והלה מה טוען? אי אמר "לא היו דברים מעולם" - הוחזק כפרן [30]; אי אמר "אין, שקלי, ודידי שקלי" - כי אתו עדים מאי הוי?

אמר ליה: המנונא! את עול תא [31]!

ההוא דאמר ליה לחבריה "מנה מניתי לך בצד עמוד זה"; אמר ליה: "לא עברתי בצד עמוד זה!" אתו תרי סהדי, אסהידו ביה דהשתין מים בצד עמוד זה; אמר ריש לקיש: הוחזק כפרן.

מתקיף לה רב נחמן: האי - דינא פרסאה הוא? מי קאמר 'מעולם' - 'בעסק זה' קאמר ליה!

איכא דאמרי: ההוא דאמר ליה לחבריה "מנה מניתי לך בצד עמוד זה", אמר ליה: "לא עברתי בצד עמוד זה מעולם"; נפקו ביה סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה; אמר רב נחמן: הוחזק כפרן. אמר ליה רבא לרב נחמן: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לה ולאו אדעתיה [32].

רבי שמעון אומר חייב כאן [בשבועת העדות] וחייב בפקדון [מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון - אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון; ועוד קל וחומר: מה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים, וחייב על כל אחת ואחת, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, אינו מדבר אלא בתביעת ממון – עדות, שלא עשה בה נשים כאנשים, קרובים כרחוקים, פסולין ככשרים, ואינו חייב אלא אחת בפני בית דין - אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון!? מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בעדות שכן עשה בה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג? - תלמוד לומר: 'תחטא' 'תחטא' לגזירה שוה: נאמר כאן [בשבועת העדות] ' תחטא' (ויקרא ה א) [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו] ונאמר להלן [בשבועת הפקדון] 'תחטא' (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו); מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון - אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון.]:

מחכו עלה במערבא [33].

מאי חוכא?

דקתני 'מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע מזיד כשוגג': מכדי מושבע מפי עצמו בעדות - לרבי שמעון מנא ליה? - דגמר מפקדון; פקדון נמי מושבע מפי אחרים נגמר מעדות!?

ומאי חוכא? דלמא רבי שמעון - בקל וחומר מייתי לה [34]: מפי אחרים חייב, מפי עצמו לא כל שכן!?

אלא חוכא אמזיד כשוגג, דקתני 'מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע מזיד כשוגג' - מכדי מזיד גבי עדות מנא ליה? דלא כתיב ביה 'ונעלם'? הכא נמי לא כתיב ביה 'ונעלם'?

אמר להו רב הונא: ומאי חוכא? דלמא מזיד דלאו כשוגג בפקדון - ממעילה רבי שמעון גמר לה [35], והיינו חוכא: אדגמר לה ממעילה - נגמר לה מעדות [36]!?

מסתברא ממעילה הוה ליה למילף, שכן מעילה ממעילה!

אדרבה: מעדות הוה ליה למילף, שכן 'תחטא' מ'תחטא'!

מסתברא ממעילה הוה ליה למילף, שכן 'מעילה' 'בכל' 'נהנה' 'בקבוע' 'חומש' ו'אשם' [37]!

אדרבה: מעדות הוה ליה למילף, שכן 'חטא' 'הדיוט' 'בשבועה' 'תבעיה 'וכפריה' ו'או'אין [38]!

הנך נפישין [39].

אלא מאי חוכא?

כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב, אמרי: היינו חוכא: מכדי רבי שמעון - גזירה שוה גמיר [40]; למה ליה דפריך 'מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע מזיד כשוגג [41]' [42]?

ומאי חוכא? דלמא כי פריך [43] - מקמי דתיקום ליה גזירה שוה [44], בתר דקמא ליה גזירה שוה לא פריך [45]!

ולא [46]? והאמר להו רבא בר איתי [47] לרבנן: מאן תנא 'שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה' - רבי שמעון היא [48]!

[49] דלמא [50] מזיד כשוגג פריך [51] [52] דגמר לה ממעילה [53] דהנך נפישין [54], אבל מושבע כנשבע [55] לא פריך [56]!

[57] ותהדר עדות ותגמר לה מפקדון מזיד דלאו כשוגג: מה פקדון שוגג – אִין, מזיד – לא, אף עדות: שוגג – אִין, מזיד – לא, כי היכי דיליף פקדון ממעילה [58]!?

הערות[עריכה]

  1. ^ אם השביעָם בבית דין
  2. ^ Note:כיצד ניתן ללמוד קל וחומר זה? הרי פקדון הוא בהכרח שוה פרוטה, ולכן בשבועת הפקדון יש בהכרח כפירת ממון, ואין לומדים אפשר – עדות, שיש בה עדויות שאינן כפירת ממון – מאי אפשר: שבועת הפקדוןת שהיא תמיד כפירת ממון! אולי יש לומר דעדיפה מיניה משני: שפורך את הקל-וחומר לגופו, ואינו טוען אענה חיצונית כגון זו שבקושיה כאן.
  3. ^ מפי אחרים
  4. ^ כנשבע עצמו; ולקמן מפרש לה לכולה
  5. ^ בשניהן כתיב 'תחטא' לגזירה שוה
  6. ^ עדות וביטוי בחטאת, אבל שבועת הפקדון באשם
  7. ^ סימן הוא: 'שכן חטא': 'תחטא' מ'תחטא'
  8. ^ ובשניהן חייב על המזיד, אבל ביטוי כתיב בה 'ונעלם'
  9. ^ עדות ופקדון באין על ידי טענה וכפירה, מה שאין כן בשבועת ביטוי
  10. ^ עדות ופקדון שתיהן השבועות לשעבר, אבל ביטוי עיקרה להבא
  11. ^ סימן הוא: עדות וביטוי שניהן בחטאת ובעולה ויורד ואין בהם חומש לאפוקי פקדון, שהוא באשם, ובקרבן קבוע, ומוסיף עליו חומש, כדכתיב (ויקרא ה כד) 'ושילם אותו בראשו וחמשתיו יוסף עליו'
  12. ^ דאינו אלא בתביעת ממון, ואתביעת ממון גופה קאמר 'יש מהן שהוא חייב ויש מהן שהוא פטור'
  13. ^ הי נינהו תביעת ממון דפטר רבי עקיבא ומחייב בהו רבי אליעזר
  14. ^ דגבי השבת גזילה שמעינן ליה (לקמן דף לז:) דמיחייב השבה על גזילת קרקע, וקסלקא דעתא דהוא הדין לשבועת הפקדון או לשבועת העדות
  15. ^ וכן לשבועת הפקדון, לקמן היא, בפרק 'שבועת הפקדון' (שם)
  16. ^ לרבי אליעזר חייבין, וכן בשבועת הפקדון, דשמעינן ליה דדריש פרשת שבועת הפקדון בריבויי ומיעוטי גבי 'והשיב את הגזלה' (ויקרא ה כג) והא דאמרינן בכתובות (דף מב.) גבי פקדון 'יצאו אלו שהם קנס' - דלא כרבי אליעזר
  17. ^ דאמר 'אין עדות מתקיימת אלא בראיה וידיעה' חוץ מעדות ממון
  18. ^ דדָאִין ומחייב בדדמי, כגון גמל האוחר בין הגמלים
  19. ^ בועט ברגליו
  20. ^ ולי נראה כשבא ליזקק לנקיבה - הוא נלחם ומכה ברגליו גמלים שסביבותיו, ולשון 'אוחר' נופל בתשמיש גמלים, דתניא בבכורות (דף ח.) 'גמל אחור כנגד אחור'
  21. ^ דמחייב ליה בלא ראיה, בדדמי
  22. ^ דמתקיימת בלא ראיה
  23. ^ כגון הא
  24. ^ דאי דיינת ליה בדיני ממונות גבי גמל משום דבידוע שזה הרגו - הכי נמי בידוע שזה הרגו
  25. ^ אם ראה שהרג אדם ואינו יודע מי הוה ההרוג - מי מצי מסהיד עליה
  26. ^ גירסת רש"י: למידק
  27. ^ דף יא: ושם
  28. ^ מילתא באפי נפשה היא, והכי קאמר: מדקאמר רבי יוסי הגלילי 'אין שבועת העדות אלא בעדות המתקיימת בידיעה בלא ראיה וראיה בלא ידיעה' - שמע מינה דסבירא ליה 'משביע עדי קנס דאונס ומפתה וכפרו - פטורין'
  29. ^ ולא הכיר הנתבע בהם
  30. ^ שהרי ראו אלו שמנה לו, ואף על פי שאינן יודעין אם הלואה אם מתנה - נעשה כפרן בדבר, שהרי אמר לו "לא היו דברים מעולם", ואין נאמן עוד בשבועה
  31. ^ אתה ראוי ליכנס לבית המדרש, שאתה מחכים את רבך
  32. ^ דלא רמיא עליה דאיניש כי הכא: שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן
  33. ^ אהא דרבי שמעון, דגמר מפקדון בגזירה שוה ד'תחטא' 'תחטא'
  34. ^ מיניה וביה, ולית ליה גזירה שוה
  35. ^ נאמר כאן (ויקרא ה כא) 'ומעלה מעל' ונאמר להלן (ויקרא ה טו) 'כי תמעול מעל'
  36. ^ לחיובא בגזירה שוה ד'תחטא' 'תחטא'
  37. ^ בשניהם נאמר מעילה, ושניהם נוהגים בכל, אבל עדות אינו נוהג אלא בראויין להעיד; ושניהם נהנו בעבירה שבידם: זה נהנה מן ההקדש, וזה כפר ממון, לאפוקי עדות שלא נהנה; ושניהם בקרבן קבוע - ועדות בעולה ויורד, ושניהם בחומש ואשם - ועדות בחטאת, ואין שם חומש
  38. ^ בשניהם נאמר 'תחטא', ודינו עם ההדיוט, אבל מעילה - דינו עם ההקדש; ושניהם בשבועה וע"י תביעה וכפירה הן באין, ובשניהם נאמר 'או'אין - מה שאין כן במעילה
  39. ^ ד'תבעיה' ו'כפריה' - חדא היא
  40. ^ ד'תחטא' 'תחטא' גמיר, דקתני סיפא דמילתיה 'תלמוד לומר: 'תחטא' תחטא' לגזירה שוה
  41. ^ אמאי פריך ברישא 'לא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג'
  42. ^ כי היכי דגמר עדות מפקדון לענין שאינו מדבר אלא מתביעת ממון - נגמר נמי פקדון מעדות: למושבע כנשבע ומזיד כשוגג
  43. ^ שכן לא עשה כו'
  44. ^ בתחלת משנתו, כשהיה בא ללמדה בבנין אב דחייב כאן וחייב בפקדון
  45. ^ אבל לבתר דקמא ליה גזירה שוה ד'תחטא' 'תחטא' - לא שמעינן ליה דפרכה; והאי דפרכה ברישא - לאו משום דסבירא ליה (הא דהוה) גמיר גזירה שוה מרבו, אלא להודיעך בא שהוצרך גזירה שוה לכתוב, שלא תאמר 'למה הוצרכה, והלא יש ללמד במה מצינו'? לפיכך התחיל ללמדה תחלה בבנין אב, והודיע תשובות שיש להשיב עליו, לכך הוצרכה גזירה שוה, וכן דרך תנאים וספרי וספרא
  46. ^ פריך בתמיה: כלומר: ובתר דקמא - לא הוה פריך? כלומר: דיליף הא נמי בגזירה שוה שעשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג
  47. ^ בפרק 'שבועת הפקדון'
  48. ^ דאמר 'לא עשה בו מזיד כשוגג'; אלמא סבירא ליה כי פירכיה, והא דלא פרכה לגזירה שוה בהא פירכא בתר דקמא ליה, משום דגזירה שוה מופנה היא, ואין משיבין עליה
  49. ^ ומשני:
  50. ^ כי פריך -
  51. ^ במזיד כשוגג - הוא דסבירא ליה כי פירכיה קמייתא, ואפילו בתר גזירה שוה
  52. ^ משום
  53. ^ ד'לא עשה בה מזיד כשוגג', וניחא ליה לגמרה ממעילה לפטורא ולא מעדות לחיובא, משום
  54. ^ כדאמרינן לעיל: 'שכן מעילה בכל נהנה בקבוע חומש ואשם'
  55. ^ מילף יליף פקדון מעדות
  56. ^ ולא סבירא ליה כפירכיה - מדקמא ליה גזירה שוה, וליכא חוכא
  57. ^ ופרכינן:
  58. ^ כלומר: היינו חוכא: לבתר דגמר פקדון ממעילה למזיד דלאו כשוגג - היכי פריך 'תאמר בעדות שעשה בו מזיד כשוגג' בתר דקמא ליה גזירה שוה ד'תחטא' 'תחטא'? ליהדר עדות וליליף מפקדון למזיד דלא כשוגג, דהא ילפא פקדון ממעילה