ביאור:בבלי עבודה זרה דף סה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לאבידרנא ^[1] ביום אידם; אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים.

אמר ליה רב יוסף: והתניא 'איזהו גר תושב? - כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים'!?

כי תניא ההיא – להחיותו.

והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל - הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים'?

התם - כגון שקיבל עליו למול ולא מל.

רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם; אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים.

אזל, אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא ^[2] וקיימן זונות ערומות קמיה, אמר ליה: אית לכו כהאי גוונא לעלמא דאתי?

אמר ליה: דידן עדיפא טפי מהאי.

אמר ליה: טפי מהאי מי הוה?

אמר ליה: אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא.

אמר ליה: אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי?

עד דיתבי - אתא ההוא פריסתקא דמלכא, אמר ליה: קום! דקבעי לך מלכא!

כי נפיק ואזיל, אמר ליה: עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע ^[3]!

אמר ליה רבא: אמן!

פקע עיניה דבר שישך.

אמר רב פפי: איבעי ליה למימרא ליה מהאי קרא: (תהלים מה י) בנות מלכים ביקרותיך ^[4] נצבה שגל לימינך בכתם אופיר.

אמר רב נחמן בר יצחק: איבעי ליה למימרא ליה מהכא: (ישעיהו סד ג) [ומעולם לא שמעו לא האזינו] עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ^[5].

שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת:

ואף על גב דלא אמר ליה לעיתותי ערב ^[6]? ורמינהי [דומה לתוספתא עבודה זרה פרק ח מ"ד]: 'השוכר את הפועל ולעיתותי ערב ^[7] אמר לו "העבר חבית של יין נסך ממקום למקום" - שכרו מותר [בתוספתא שלנו לא כתוב חבית של יין נסך' אלא 'הלגין הזה’]’; טעמא דאמר ליה לעיתותי ערב [– אִין], כולי יומא – לא!?

אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין - דאמר לעיתותי ערב תנן;

רבא אמר: ^[8]לא קשיא: הא דאמר ליה "העבר לי מאה חביות במאה פרוטות", הא דאמר ליה "העבר לי חבית חבית בפרוטה" ^[9]; והתניא ^[10]: 'השוכר את הפועל ואמר לו "העבר לי מאה חביות במאה פרוטות", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן - שכרו אסור; "חבית חבית בפרוטה", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן - שכרו מותר'.

השוכר את החמור להביא עליה יין נסך - שכרו אסור:

הא תו למה לי? היינו רישא!?

סיפא איצטריכא ליה: 'שכרה לישב עליה, אף על פי שהניח עובד כוכבים לגינו עליה - שכרו מותר' ^[11].

למימרא דלגין - לאו דינא הוא לאותוביה? – ורמינהי: השוכר את החמור: שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ^[12] ומזונותיו של אותו הדרך ^[13]; מכאן ואילך - חמר מעכב עליו: חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום; מכאן ואילך שוכר מעכב עליו'!

אמר אביי: נהי דלגין, דינא הוא לאותובי, מיהא אי לא מותיב ליה - מי אמרינן ליה ^[14] "נכי ליה ^[15] אגרא דלגינתו ^[16]" ^[17]?

היכי דמי ^[18]? אי דשכיח למזבן ^[19] - חמר נמי לעכב, ואי דלא שכיח למזבן - שוכר נמי לא לעכב!?

אמר רב פפא: לא, צריכא דשכיח למיטרח ולמזבן מאונא לאונא ^[20]: חמר דרכיה למיטרח ולמזבן, שוכר לאו דרכיה למיטרח ולמזבן.

אבוה דרב אחא בריה דרב איקא

עמוד ב

הוה שפיך להו חמרא לעובדי כוכבים ^[21], ואזיל מעבר להו מעברא ^[22], ויהבו ליה גולפי ^[23] באגרא; אתו, אמרו ליה לאביי, אמר להו: כי קא טרח ^[24] - בהתירא קא טרח ^[25].

והא 'רוצה בקיומו ^[26]': דלא נצטרו זיקי ^[27]?

דמתני בהדייהו ^[28]; אי נמי דמייתו פריסדקי בהדייהו ^[29].

והא קא מעבר להו מעברא, דקא טרח באיסורא!?

דאמר ליה למברויא מעיקרא ^[30]; אי נמי דנקיטי ביה קיטרי ^[31].

משנה:

יין נסך שנפל על גבי ענבים - ידיחן ^[32], והן מותרות; ואם היו מבוקעות – אסורות;

נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים: אם יש בהן בנותן טעם – אסור;

^[33]

ומעשה בביתוס בן זונן שהביא גרוגרות ^[34] בספינה, ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן, ושאל לחכמים והתירום.

זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם ^[35] – אסור; כל שאין בהנאתו בנותן טעם ^[36] – מותר, כגון חומץ שנפל על גבי גריסין ^[37].

^[38]

גמרא:

מעשה לסתור ^[39]?

חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אם נותן טעם לפגם הוא מותר, ומעשה נמי בביתוס בן זונן שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של יין נסך ונפל על גביהן ^[40], ובא מעשה לפני חכמים והתירום'.

ההוא כרי דחיטי דנפל עליה חביתא דיין נסך; שרייה רבא לזבוניה לעובדי כוכבים.

איתיביה רבה בר ליואי לרבא: 'בגד שאבד בו כלאים ^[41] - הרי זה לא ימכרנוה לעובד כוכבים ^[42], ולא יעשנה מרדעת לחמור, אבל עושה אותו תכריכין למת מצוה ^[43]'; לעובד כוכבים מאי טעמא לא? - דלמא אתי לזבוניה לישראל; הכי נמי אתי לזבוניה לישראל ^[44]!

הדר שרא למיטחינהו ולמפינהו ^[45] ולזבונינהו לעובדי כוכבים שלא בפני ישראל ^[46].

תוספות ד"ה הבגד שאבד בו כלאים: ואי תימא וליבטיל ברובא, כדפריך בשילהי תמורה ^[47] גבי שער בכור ושער נזיר שארג בבגד, ושם היה בטל אי לאו דמוקי לה בשופרתה, שהוא דבר חשוב ולא בטל?

ותירץ ה"ר יוסי בר יום טוב דשאני כלאים, דכל עיקרן אין אוסרין אלא ע"י עירוב, שהרי שניהם היתר! לכך אוסר עירבן, ולא בטלי;

ואי תימא: והרי בשר בחלב, דכל אחד לחוד שרי, ועירובו אסור, ואפילו הכי בטל, כדאמרינן פרק 'כל הבשר' ^[48]: 'טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר - אם יש בנותן טעם וכו'?

ויש לומר דשאני בשר בחלב, דגלי קרא בדהיא דבטיל, כדאמרינן התם: דרך בישול אסרה תורה.

תנן: 'יין נסך שנפל על גבי ענבים - ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות – אסורות'; 'מבוקעות' – אִין, שאין מבוקעות – לא!?

אמר רב פפא: שאני חיטי: הואיל ואגב צירייהו ^[49] - כמבוקעות דמיין.

הערות

^ שם העובד כוכבים
^ במרחץ של וורדים
^ עין המתאוה לראות רעתכם תעקר שהרי הקב"ה ממלא כל תאוותכם שאף שיחתכם מתבררת
^ לכבוד לך לישראל קא מבשר נביא
^ זולתי עין של הקב"ה את אשר יעשה למחכה לו - לא נראה כבוד וגדולה דוגמתה
^ בתמיה: דהעברת חבית - לאו לעיתותי ערב: לאחר שנשלם כל זמן שכר פעולתו, אלא: קודם גמר זמן שכירותו אמר לו "העבר חבית של יין נסך" קתני מתניתין 'שכרו מותר'
^ דכבר נתחייב לו כל שכרו קודם העברת חבית
^ לעולם דלא אמר ליה לעיתותי ערב, ו
^ מתניתין, דקתני 'מותר' כגון "העבר לי חבית בפרוטה", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן - שדי פרוטה לנהרא, אי נמי לא שקיל מיד עובד כוכבים, ואינך משתרו: דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך, דכל חדא - קנין אגרא באפי נפשא; ברייתא דכי לא אמר ליה לעיתותי ערב - הוי כל שכרו אסור, כגון דאמר ליה העבר מאה חביות במאה פרוטות: דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו - לא יהיב ליה מידי, הלכך כולי אגרא שייך ביה
^ בניחותא
^ לאשמועינן דאגרא - לאו אלגין מקבל ליה, ושרי
^ של יין נסך; לאו דרכיה לאותוביה, הלכך אגרא - לאו עליה קא מתייהב
^ אפילו הוא מהלך שלשה ימים
^ לחמר
^ פחת לו
^ שכר הלגין
^ וכיון דכי לא מותיב - לא מנכי, כי מותיב נמי - אגרא לאו עליה מתחייב, ושרי
^ דשוכר מניח עליה מזונות כל הדרך, וחמר אינו מניח אלא מזונות יום אחד
^ בדרך הליכתן מוצאין מזונות ליקח כל שעה
^ ממסע למסע מהלך יום אחד, כמו 'נטל ועבר תלתא אונין' דסנחריב
^ הוא היה מוכר להם יין, ודרך למוכרי חביות של יין ליתן גם החביות ללוקחין; והכי אמרינן ב'המפקיד' (בבא מציעא מ:) 'איכא גולפי ושדריה': שהלוקח מוכרו בחנות משתכר בהן, לבד מה שהוא משתכר ביין; ורב איקא הוה שפיך להו מגולפי שלקחו ממנו ויהיב בזיקי דידהו
^ להן את מעבר המים
^ דזבון מיניה
^ לשפוך
^ בדידיה קא טרח: שהיין אינו נאסר עד שמגיע לקרקעית של זיקי דידהו; 'זיקי' - של עור; 'גולפי' - של חרס; ולקמיה פריך: 'הא קא מעבר להו מעברא?', דהיינו לאחר שנאסר
^ לאחר שנאסר
^ שלא יתבקעו הנודות שלהם, ויצטרכו לגולפי, ולא יהבי להו ניהליה
^ דאי נמי מצטרו זיקי - לא יהיב להו גולפי
^ כלים רקים לקבל היין היוצא מן הנודות כשהן מתבקעין, דלא איכפת להו אי מצטרו זיקי
^ רב איקא - ריש נהרא הוה, ואמר להו למברויא לספן מעיקרא: "הרי ימים רבים, כל עת שיגיעו אנשים הללו - העבירם בחנם"
^ 'קישרי' - סימן הוא מוסר להם, ומכירם הספן, ומעבירם, ואיהו לא טרח מידי
^ במים
^ 'וכן יין שנפל לתוך החומץ כו' - לא גרס
^ תאנים יבשים
^ שנהנה בטעמו של איסור, דהיינו: בנותן טעם לשבח
^ שנהנה בטעמו
^ דנותן טעם לפגם הוא - מותר
^ וכן היו עושין כו' לא גרסינן במתניתין.
^ יש אדם שמביא ראיות לסתור את דבריו? קתני 'אם יש בהן בנותן טעם אסורות' והדר תני 'מעשה דגרוגרות והתירום'
^ גרוגרות - היין פוגמן
^ שארוג כלאים חוט אחד ואין מקומו ניכר
^ כדמפרש: שמא יחזור וימכור לישראל
^ דכתיב [תהלים פ"ח,ו] 'במתים חפשי': כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות
^ איכא למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל
^ דתו לא זבין להו ישראל מעובד כוכבים, דפתן אסורה
^ דאי חזי ישראל דישראל חבריה מזבין ליה לעובד כוכבים - הדר זבין ליה איהו מיד עובד כוכבים, דסבר פת של היתר היא, שישראל אפאה
^ דף לד.
^ חולין דף קח.
^ סדק שבחיטין; 'צירייהו' - לשון 'מיצטרו זיקי' (לעיל ל.)

[1] שם העובד כוכבים

[2] במרחץ של וורדים

[3] עין המתאוה לראות רעתכם תעקר שהרי הקב"ה ממלא כל תאוותכם שאף שיחתכם מתבררת

[4] לכבוד לך לישראל קא מבשר נביא

[5] זולתי עין של הקב"ה את אשר יעשה למחכה לו - לא נראה כבוד וגדולה דוגמתה

[6] בתמיה: דהעברת חבית - לאו לעיתותי ערב: לאחר שנשלם כל זמן שכר פעולתו, אלא: קודם גמר זמן שכירותו אמר לו "העבר חבית של יין נסך" קתני מתניתין 'שכרו מותר'

[7] דכבר נתחייב לו כל שכרו קודם העברת חבית

[8] לעולם דלא אמר ליה לעיתותי ערב, ו

[9] מתניתין, דקתני 'מותר' כגון "העבר לי חבית בפרוטה", ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן - שדי פרוטה לנהרא, אי נמי לא שקיל מיד עובד כוכבים, ואינך משתרו: דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך, דכל חדא - קנין אגרא באפי נפשא; ברייתא דכי לא אמר ליה לעיתותי ערב - הוי כל שכרו אסור, כגון דאמר ליה העבר מאה חביות במאה פרוטות: דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו - לא יהיב ליה מידי, הלכך כולי אגרא שייך ביה

[10] בניחותא

[11] לאשמועינן דאגרא - לאו אלגין מקבל ליה, ושרי

[12] של יין נסך; לאו דרכיה לאותוביה, הלכך אגרא - לאו עליה קא מתייהב

[13] אפילו הוא מהלך שלשה ימים

[14] לחמר

[15] פחת לו

[16] שכר הלגין

[17] וכיון דכי לא מותיב - לא מנכי, כי מותיב נמי - אגרא לאו עליה מתחייב, ושרי

[18] דשוכר מניח עליה מזונות כל הדרך, וחמר אינו מניח אלא מזונות יום אחד

[19] בדרך הליכתן מוצאין מזונות ליקח כל שעה

[20] ממסע למסע מהלך יום אחד, כמו 'נטל ועבר תלתא אונין' דסנחריב

[21] הוא היה מוכר להם יין, ודרך למוכרי חביות של יין ליתן גם החביות ללוקחין; והכי אמרינן ב'המפקיד' (בבא מציעא מ:) 'איכא גולפי ושדריה': שהלוקח מוכרו בחנות משתכר בהן, לבד מה שהוא משתכר ביין; ורב איקא הוה שפיך להו מגולפי שלקחו ממנו ויהיב בזיקי דידהו

[22] להן את מעבר המים

[23] דזבון מיניה

[24] לשפוך

[25] בדידיה קא טרח: שהיין אינו נאסר עד שמגיע לקרקעית של זיקי דידהו; 'זיקי' - של עור; 'גולפי' - של חרס; ולקמיה פריך: 'הא קא מעבר להו מעברא?', דהיינו לאחר שנאסר

[26] לאחר שנאסר

[27] שלא יתבקעו הנודות שלהם, ויצטרכו לגולפי, ולא יהבי להו ניהליה

[28] דאי נמי מצטרו זיקי - לא יהיב להו גולפי

[29] כלים רקים לקבל היין היוצא מן הנודות כשהן מתבקעין, דלא איכפת להו אי מצטרו זיקי

[30] רב איקא - ריש נהרא הוה, ואמר להו למברויא לספן מעיקרא: "הרי ימים רבים, כל עת שיגיעו אנשים הללו - העבירם בחנם"

[31] 'קישרי' - סימן הוא מוסר להם, ומכירם הספן, ומעבירם, ואיהו לא טרח מידי

[32] במים

[33] 'וכן יין שנפל לתוך החומץ כו' - לא גרס

[34] תאנים יבשים

[35] שנהנה בטעמו של איסור, דהיינו: בנותן טעם לשבח

[36] שנהנה בטעמו

[37] דנותן טעם לפגם הוא - מותר

[38] וכן היו עושין כו' לא גרסינן במתניתין.

[39] יש אדם שמביא ראיות לסתור את דבריו? קתני 'אם יש בהן בנותן טעם אסורות' והדר תני 'מעשה דגרוגרות והתירום'

[40] גרוגרות - היין פוגמן

[41] שארוג כלאים חוט אחד ואין מקומו ניכר

[42] כדמפרש: שמא יחזור וימכור לישראל

[43] דכתיב [תהלים פ"ח,ו] 'במתים חפשי': כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות

[44] איכא למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל

[45] דתו לא זבין להו ישראל מעובד כוכבים, דפתן אסורה

[46] דאי חזי ישראל דישראל חבריה מזבין ליה לעובד כוכבים - הדר זבין ליה איהו מיד עובד כוכבים, דסבר פת של היתר היא, שישראל אפאה

[47] דף לד.

[48] חולין דף קח.

[49] סדק שבחיטין; 'צירייהו' - לשון 'מיצטרו זיקי' (לעיל ל.)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]