ביאור:בבלי עבודה זרה דף נז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דאי משכחנא תנא דאסר כרבי נתן [1] - אוסריניה אפילו בהנאה, דתניא: מדדו [2] בין ביד [3] בין ברגל – ימכר [4]; רבי נתן אומר: ביד אסור, ברגל מותר.
אימר דאמר רבי נתן ביד, ברגל מי אמר?
אלא דאי משכחנא תנא דשרי, כרבי שמעון [5] - אישרייה אפילו בשתייה [6].
ההוא עובדא דהוה בבירם: דההוא עובד כוכבים דהוה קא סליק בדיקלא, ואייתי לוליבא; בהדי דקא נחית - נגע בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה; שרייה רב לזבוניה לעובדי כוכבים.
אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: והא מר הוא דאמר 'תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך' [7]!?
אמר להו: אימור דאמרי אנא – בשתייה, בהנאה מי אמרי?
גופא: אמר רב: תינוק בן יומו עושה יין נסך.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו [8], וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו [9] - רוקן ומדרסן בשוק טמא' - ואמרי לה 'טהור'; 'יינן: גדולים עושים יין נסך, קטנים אין עושים יין נסך; ואלו הן גדולים ואלו הן קטנים: גדולים = יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה, קטנים אינם יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה'; קתני מיהת גדולים – אִין, קטנים לא!
תרגמה אבני שפחות.
הא 'וכן' קאמר!?
ארוקן ומדרסן.
הניחא למאן דאמר 'טמא', אלא למאן דאמר 'טהור' מאי איכא למימר?
הא קא משמע לן: עבדים דומיא דבני שפחות: מה בני שפחות מלו ולא טבלו - הוא דעושין יין נסך, מלו וטבלו – לא, אף עבדים כן - לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים, אף על פי שמלו וטבלו - עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם' - קא משמע לן דלא.
גופא: אמר רב נחמן 'אמר שמואל: הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים - אף על פי שמלו וטבלו - עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם; וכמה? - אמר רבי יהושע בן לוי: עד שנים עשר חדש'.
איתיביה רבה לרב נחמן: 'הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו, וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו - רוקן ומדרסן
[10] בשוק טמא [11]' - ואמרי לה 'טהור' [12]; 'יינן: גדולים עושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך; אלו הן גדולים ואלו הן קטנים? גדולים = שיודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה, קטנים = שאין יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה'; קתני מיהת 'מלו ולא טבלו' – אִין, מלו וטבלו – לא!
תרגמה אבני שפחות [13].
הא 'וכן' קתני?
ארוקן ומדרסן [14].
הניחא למאן דאמר 'טמא' [15], אלא למאן דאמר 'טהור' מאי איכא למימר [16]?
הא קא משמע לן: עבדים דומיא דבני שפחות: מה בני שפחות גדולים הוא דעושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך - אף עבדים נמי: גדולים עושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך [17], לאפוקי מדרב, דאמר רב: 'תינוק בן יומו עושה יין נסך' - קא משמע לן דלא.
ההוא עובדא דהוה במחוזא: אתא עובד כוכבים עייל לחנותא דישראל, אמר להו: "אית לכו חמרא לזבוני"? אמרו ליה: "לא"!
הוה יתיב חמרא בדוולא [בדלי], שדי ביה ידיה, שיכשך ביה, אמר להו: "האי - לאו חמרא הוא [18]"!? שקליה האיך [19] בריתחיה, שדייה לדנא; שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים; איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן [20]; נפקי שיפורי דרבא ושרו, ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסרי;
הערות
[עריכה]- ^ יין בהנאה במגעו של עובד כוכבים, אף על פי שלא נסכו לעבודת כוכבים: דניסוך לא הוי אסור בהנאה אלא על ידי שכשוך
- ^ עובד כוכבים ליין של ישראל
- ^ שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה יין יש בו, כמו שעושין בקנה שקורין פייל"א
- ^ דכיון דלא נתכוין לנסך
- ^ דשרי מגע של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך
- ^ כדקתני מתניתין: 'נפל לבור ועלה כו' - רבי שמעון מתיר אף בשתיה
- ^ אלמא לא בעינן כוונה
- ^ דקיימא לן ביבמות (דף מו.): לעולם אינו גר עד שימול ויטבול
- ^ אף על פי שנולדו בבית ישראל ולא גדלו בין העובדי כוכבים - בעו מילה וטבילה, וכשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי; דאי טבלה אמו - אינהו למה להו טבילה?
- ^ אפילו
- ^ שאין טומאתן ספק, אלא טומאתן ודאית מדרבנן: שגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין לכל דבריהן
- ^ דמלו ולא טבלו - מילתא דלא שכיחא הוא, ולא גזור עלייהו
- ^ דכיון דאצל ישראל גדלו; ולא גזרו על יינן בקטנותן
- ^ הושוו בני השפחות לעבדים הנקחין מן השוק, ולא איֵינָן
- ^ איצטריך למתני בני השפחות משום רוקן ומדרסן, לאשמועינן דטמא;
- ^ כיון דעבדים טהור - כל שכן אבני השפחות: דלגבי יין לא הושוו אהדדי, ואיסורי דיין נסך - לאו קאי עלייהו, למה ליה למיתנינהו בהדדי? הכי איבעי ליה למיתני: עבדים שמלו ולא טבלו - רוקן טהור; בני השפחות שמלו ולא טבלו, יינם: גדולים כו'
- ^ ודאי לענין נסך ערבינהו, ומיהו לאו לענין קטנים ולאפוקי מדרב; אלא לענין גדולים דקאמר עושין יין נסך -ודוקא לא טבלו, אבל מלו וטבלו – לא
- ^ בתמיה
- ^ האי ישראל בריתחיה כלומר לא תשתה ממנו
- ^ ולא היו אצלו בעיר להתווכח עמו