לדלג לתוכן

ביאור:בבלי עבודה זרה דף נז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאי משכחנא תנא דאסר כרבי נתן [1] - אוסריניה אפילו בהנאה, דתניא: מדדו [2] בין ביד [3] בין ברגל – ימכר [4]; רבי נתן אומר: ביד אסור, ברגל מותר.

אימר דאמר רבי נתן ביד, ברגל מי אמר?

אלא דאי משכחנא תנא דשרי, כרבי שמעון [5] - אישרייה אפילו בשתייה [6].

ההוא עובדא דהוה בבירם: דההוא עובד כוכבים דהוה קא סליק בדיקלא, ואייתי לוליבא; בהדי דקא נחית - נגע בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה; שרייה רב לזבוניה לעובדי כוכבים.

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: והא מר הוא דאמר 'תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך' [7]!?

אמר להו: אימור דאמרי אנא – בשתייה, בהנאה מי אמרי?

גופא: אמר רב: תינוק בן יומו עושה יין נסך.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו [8], וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו [9] - רוקן ומדרסן בשוק טמא' - ואמרי לה 'טהור'; 'יינן: גדולים עושים יין נסך, קטנים אין עושים יין נסך; ואלו הן גדולים ואלו הן קטנים: גדולים = יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה, קטנים אינם יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה'; קתני מיהת גדולים – אִין, קטנים לא!

תרגמה אבני שפחות.

הא 'וכן' קאמר!?

ארוקן ומדרסן.

הניחא למאן דאמר 'טמא', אלא למאן דאמר 'טהור' מאי איכא למימר?

הא קא משמע לן: עבדים דומיא דבני שפחות: מה בני שפחות מלו ולא טבלו - הוא דעושין יין נסך, מלו וטבלו – לא, אף עבדים כן - לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים, אף על פי שמלו וטבלו - עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם' - קא משמע לן דלא.

גופא: אמר רב נחמן 'אמר שמואל: הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים - אף על פי שמלו וטבלו - עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם; וכמה? - אמר רבי יהושע בן לוי: עד שנים עשר חדש'.

איתיביה רבה לרב נחמן: 'הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו, וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו - רוקן ומדרסן


עמוד ב

[10] בשוק טמא [11]' - ואמרי לה 'טהור' [12]; 'יינן: גדולים עושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך; אלו הן גדולים ואלו הן קטנים? גדולים = שיודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה, קטנים = שאין יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה'; קתני מיהת 'מלו ולא טבלו' – אִין, מלו וטבלו – לא!

תרגמה אבני שפחות [13].

הא 'וכן' קתני?

ארוקן ומדרסן [14].

הניחא למאן דאמר 'טמא' [15], אלא למאן דאמר 'טהור' מאי איכא למימר [16]?

הא קא משמע לן: עבדים דומיא דבני שפחות: מה בני שפחות גדולים הוא דעושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך - אף עבדים נמי: גדולים עושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך [17], לאפוקי מדרב, דאמר רב: 'תינוק בן יומו עושה יין נסך' - קא משמע לן דלא.

ההוא עובדא דהוה במחוזא: אתא עובד כוכבים עייל לחנותא דישראל, אמר להו: "אית לכו חמרא לזבוני"? אמרו ליה: "לא"!

הוה יתיב חמרא בדוולא [בדלי], שדי ביה ידיה, שיכשך ביה, אמר להו: "האי - לאו חמרא הוא [18]"!? שקליה האיך [19] בריתחיה, שדייה לדנא; שרייה רבא לזבוני לעובדי כוכבים; איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן [20]; נפקי שיפורי דרבא ושרו, ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן ואסרי;

הערות

[עריכה]
  1. ^ יין בהנאה במגעו של עובד כוכבים, אף על פי שלא נסכו לעבודת כוכבים: דניסוך לא הוי אסור בהנאה אלא על ידי שכשוך
  2. ^ עובד כוכבים ליין של ישראל
  3. ^ שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה יין יש בו, כמו שעושין בקנה שקורין פייל"א
  4. ^ דכיון דלא נתכוין לנסך
  5. ^ דשרי מגע של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך
  6. ^ כדקתני מתניתין: 'נפל לבור ועלה כו' - רבי שמעון מתיר אף בשתיה
  7. ^ אלמא לא בעינן כוונה
  8. ^ דקיימא לן ביבמות (דף מו.): לעולם אינו גר עד שימול ויטבול
  9. ^ אף על פי שנולדו בבית ישראל ולא גדלו בין העובדי כוכבים - בעו מילה וטבילה, וכשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי; דאי טבלה אמו - אינהו למה להו טבילה?
  10. ^ אפילו
  11. ^ שאין טומאתן ספק, אלא טומאתן ודאית מדרבנן: שגזרו על העובדי כוכבים שיהו כזבין לכל דבריהן
  12. ^ דמלו ולא טבלו - מילתא דלא שכיחא הוא, ולא גזור עלייהו
  13. ^ דכיון דאצל ישראל גדלו; ולא גזרו על יינן בקטנותן
  14. ^ הושוו בני השפחות לעבדים הנקחין מן השוק, ולא איֵינָן
  15. ^ איצטריך למתני בני השפחות משום רוקן ומדרסן, לאשמועינן דטמא;
  16. ^ כיון דעבדים טהור - כל שכן אבני השפחות: דלגבי יין לא הושוו אהדדי, ואיסורי דיין נסך - לאו קאי עלייהו, למה ליה למיתנינהו בהדדי? הכי איבעי ליה למיתני: עבדים שמלו ולא טבלו - רוקן טהור; בני השפחות שמלו ולא טבלו, יינם: גדולים כו'
  17. ^ ודאי לענין נסך ערבינהו, ומיהו לאו לענין קטנים ולאפוקי מדרב; אלא לענין גדולים דקאמר עושין יין נסך -ודוקא לא טבלו, אבל מלו וטבלו – לא
  18. ^ בתמיה
  19. ^ האי ישראל בריתחיה כלומר לא תשתה ממנו
  20. ^ ולא היו אצלו בעיר להתווכח עמו