ביאור:בבלי עבודה זרה דף מב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
של מציק אחד [1] ברימון, שהטילה נפל לבור, ובא כהן והציץ [2] לידע אם זכר אם נקבה [3], ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו, מפני שחולדה וברדלס [4] מצוין שם [5].' והא הכא דודאי הטילה נפל, ספק גררוהו ספק לא גררוהו - וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי!?
לא תימא 'הטילה נפל לבור' אלא אימא 'הטילה כמין נפל לבור [6]'.
והא 'לידע אם זכר אם נקבה הוא' קתני?
הכי קאמר: 'לידע אם רוח הפילה אם נפל הטילה [7], ואם תימצי לומר נפל הטילה [8] - לידע אם זכר אם נקבה [9];
ואיבעית אימא: כיון שחולדה וברדלס מצוין שם - ודאי גררוהו [10].
איתיביה 'מצא תבנית יד תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד' – אמאי? הא שברים נינהו?
הא - תרגמה שמואל בעומדין על בסיסן.
איתיביה: 'עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו [11], וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים' – אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה!?
אמר אביי: שפחסה [12].
וכי פחסה מאי הוי? והא תנן [13] [פ"ד מ"ה]: 'פחסה, אף על פי שלא חסרה - בטלה'!?
הני מילי דפחסה עובד כוכבים [14], אבל פחסה ישראל - לא בטלה [15].
ורבא אמר: לעולם כי פחסה ישראל נמי בטלה [16], אלא גזרה [17]: דלמא מגבה לה [18] והדר מבטיל לה, והוי עבודת כוכבים ביד ישראל, וכל עבודת כוכבים ביד ישראל אינה בטלה לעולם [19].
איתיביה [תוספתא עבודה זרה פ"ז מ"ו]: 'עכו"ם שהביא אבנים מן המרקוליס [20] וחיפה בהן דרכים וטרטיאות – מותרות [21], וישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות – אסורות' - אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה?
הכא נמי כדרבא [22].
תוספות ד"ה הכא נמי כדרבא. צריך עיון בכל הני, ודקארי לה מאי קארי לה! פשיטא דלישני בהו כדרבא! ועיין היטב תוספות שבת מג. ד"ה כופה עליה, ועוד שם קכג: ד"ה איתיביה אביי.
תוספות שבת דף מג,א ד"ה כופה עליה כלי שלא תשבר כו'. כל הנהו דמייתי - ידע המקשה דמצי לשנויי בצריך למקומו, אלא שרוצה לידע אם יש לתרץ בענין אחר!
תוספות שבת דף קכג,ב ד"ה איתיביה אביי מדוכה. בשלמא לדידי מוקמינן לצורך מקומו, וה"מ לשנויי כר' נחמיה, כדשני לעיל; ואביי נמי הוה ידע דהא משני ליה רבה הכי לעיל, אלא פריך לרבא: אולי יאמר תירוץ אחר? ורבא לא בעי לשנויי כרבי נחמיה, דלית הלכתא כוותיה, ורבה - דמשני ליה כר' נחמיה - משום דמשמע ליה אין מטלטלין אותם בשום ענין.
איתיביה: 'עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו [23] - היא ושיפוייה מותרין [24]; לצרכה [25] - היא אסורה, ושיפוייה מותרין [26]; וישראל ששיפה עבודת כוכבים [27] - בין לצרכו בין לצרכה - היא ושיפוייה אסורין [28]'; - אמאי? תיהוי [29] כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה?
הכא נמי כדרבא.
איתיביה: 'רבי יוסי אומר: [30] שוחק וזורה לרוח או מטיל לים; אמרו לו: אף היא נעשה זבל [31], וכתיב (דברים יג יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך]’ – אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה?
הכא נמי כדרבא.
איתיביה: 'רבי יוסי בן יסיאן אומר: מצא צורת דרקון [32] וראשו חתוך, ספק עובד כוכבים חתכו [33], ספק ישראל חתכו [34] – מותר [35]; ודאי ישראל חתכו – אסור' – אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה?
הכא נמי כדרבא.
איתיביה: '[36] רבי יוסי אומר: אף לא ירקות בימות הגשמים, מפני שהנבייה נושרת עליהן [37]' – אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה?
שאני התם דעיקר עבודת כוכבים קיימת [38].
והא שיפויין, דעיקר עבודת כוכבים קיימת, וקתני 'לצרכה - היא אסורה ושיפוייה מותרין'?
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: לפי שאין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה [39].
איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: 'קן שבראש האילן של הקדש - לא נהנין [40] ולא מועלין [41]; בראשה של אשרה - יתיז בקנה [42]'; קסלקא דעתא כגון ששברה ממנו עצים וקינתה בהן, וקתני 'יתיז בקנה [43]' [44]!?
הכא במאי עסקינן? - כגון דאייתי עצים מעלמא וקינתה בהן; דיקא נמי דקתני גבי הקדש 'לא נהנין ולא מועלין': אי אמרת בשלמא דאייתי עצים מעלמא - היינו דקתני גבי הקדש 'לא נהנין ולא מועלין': לא נהנין מדרבנן [45], ולא מועלין מדאורייתא, דהא לא קדישי; אלא אי אמרת ששברה עצים ממנו וקינתה בהן - אמאי לא מועלין? הא קדישי!?
מידי איריא!? [46] הכא בגידולין הבאין [47] לאחר מכאן [48] עסקינן [49], וקא סבר [50]: אין מעילה בגידולין [51].
ורבי אבהו אמר רבי יוחנן [52]: [53] מאי 'יתיז'? - יתיז באפרוחין [54].
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: אסברה לך [55]: באפרוחין - כאן וכאן [56] מותרין [57], בביצים - כאן וכאן אסורין [58].
תוספות ד"ה בביצים כאן וכאן אסור: פירוש משום דצריכין לאילן, וגזור בהו רבנן כעל האילן עצמו, כפ"ה; א"נ י"ל דגזור בהו רבנן דחיישינן שמא יעלה על האילן, דחייס עלייהו פן יפלו.
אמר רב אשי: ואפרוחין שצריכין לאמן כביצים דמו.
משנה:
המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה [59], צורת דרקון - יוליכם לים המלח;
פירוש המשניות לרמב"ם: "צורת חמה ולבנה" אין ענינו שימצא עיגול ויאמר "זה הוא שמש" או קשת עגול ויאמר "זה לבנה", אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלאס"ם מיחסים לכוכבים צורות עד שאומרין: צורת שבתי = צורת זקן שחור, וצורת גוגה = צורת נערה יפה בחלי זהב, וצורת השמש = צורת המלך מעוטר יושב על עגלה; וכן מייחסים לכל המזלות וכוכבים צורות הרבה, והם באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה, לפי שהם מאמרים כוזבים, והכזב על הדבר מן הדברים יגדל וירחב בלי ספק.
ואמרו צורת חמה ולבנה, ר"ל שימצא הצורה המיוחסת אל השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: שעל המכובדין [60] - אסורין, שעל המבוזין - מותרין.
גמרא:
למימרא דלהני הוא דפלחי להו, למידי אחרינא לא? ורמינהי: 'השוחט לשום ימים, לשום נהרות, לשום מדבר, לשום חמה, לשום לבנה, [61] לשום כוכבים ומזלות, לשום מיכאל שר הגדול, לשום שילשול קטן [62], הרי אלו זבחי מתים'!?
אמר אביי: מיפלח - לכל דמשכחי פלחי [63], מיצר ומפלחי [64] - הני תלתא, דחשיבי, [65] ציירי להו ופלחי להו, למידי אחרינא - לנוי בעלמא עבדי להו.
מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא [66] ותני: 'כל המזלות מותרין (לקמן דף מג:) מפרש מאי 'מותרין'</ref> חוץ ממזל חמה ולבנה, וכל הפרצופין מותרין [67] חוץ מפרצוף אדם, וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון [68]'.
אמר מר 'כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה' - הכא במאי עסקינן? אילימא בעושה [69], אי בעושה - כל המזלות מי שרי? והכתיב (שמות כ יט) לא תעשון אתי [אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם] - לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום [70]!
אלא פשיטא – במוצא [71], וכדתנן: 'המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון - יוליכם לים המלח'!?
אי במוצא - אימא מציעתא: 'כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם'; אי במוצא - פרצוף אדם מי אסור? והתנן: 'המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון - יוליכם לים המלח'; צורת דרקון – אִין, פרצוף אדם – לא!
אלא פשיטא בעושה [72], וכדרב הונא בריה דרב יהושע [73].
אי בעושה - אימא סיפא: 'כל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון' ואי בעושה - צורת דרקון מי אסיר? והכתיב (שמות כ יט) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב [לא תעשו לכם] –
הערות
[עריכה]- ^ גברא אלמא, וישראל הוה
- ^ על שפת הבור
- ^ כהן חכם ומורה הוראה הוה, ונתכוין להורות לה ישיבת ימי הטומאה וימי טהרה
- ^ בלשון ארמי 'אפא'
- ^ וכבר אכלוהו או גררוהו לחור שלהן, ולא איהל כהן זה על המת
- ^ וספק ספיקא היא, דשמא לא נפל היה, אלא שפיר מלא רוח
- ^ ולא תשב עליו ימי טומאה וטהרה אם נפל הפילה
- ^ ואם יראה שהוא נפל
- ^ עדיין יציץ אם זכר אם נקבה
- ^ שחזקתן בכך, והא ודאי הוא
- ^ בין ששניהן עובדין ליראה אחת, בין שזה עובד לפעור וזה למרקוליס; והא דעבודת כוכבים מותרת על ידי ביטול נפקא (לקמן נב.): 'מנין לעובד כוכבים שפוסל עבודת כוכבים וכו'
- ^ הכה עליה ישראל בפטיש עד שנתמעכה צורתה אבל לא חיסרה כלום, הלכך לא בטיל
- ^ גבי עובד כוכבים
- ^ דגלי דעתיה ומבזי ומבטל לה
- ^ דלא דמי לעבודת כוכבים שנשתברה מאליה: דהתם אמר - איהי נפשה לא מצלה וכו', אבל הכא - קסבר עובד כוכבים 'לא קפדא עבודת כוכבים אפחיסה'
- ^ הוי ביטול מעליא
- ^ רבנן גזור דכל ביטול ישראל - לאו ביטול
- ^ וקני לה בהגבהה דכל דבר הפקר כגון מציאה נקנית בהגבהה
- ^ וטעונה גניזה, כדילפינן בפרק 'רבי ישמעאל' (לקמן נב.) מ'ושם בסתר' (דברים כז טו)
- ^ יש עכו"ם שעובדין לגל של אבנים, וקורין לה 'מרקוליס', וכל הבא - זורק לה אבן; והיא עבודתה
- ^ שהרי ביטלו העובד כוכבים שסתר לגל
- ^ דלמא מגבה לה לכולה מרקוליס ברישא, והדר מבטל ליה וסותרו
- ^ שצריך לשפאין, להסיק בשפאיה
- ^ דהא בטלה עובד כוכבים ששיפה [לצרכו]
- ^ ליפותה
- ^ דמיזרק זריק להו, ולא פלח להו
- ^ של עובד כוכבים
- ^ דאי של ישראל - אפילו שיפה נמי עובד כוכבים - היא ושפאיה אסורין, דעבודת כוכבים דישראל לאו בת בטולי היא
- ^ הך דשיפה ישראל לצרכו
- ^ המוצא עבודת כוכבים של מתכת
- ^ כלומר: הוא מתכוין לאבדה שלא יהנה ישראל ממנה - וגם עתה יהנה ישראל ממנה, שהרי השחקים נעשים זבל
- ^ סתמא לעבודת כוכבים כדתנן במתניתין (דף מב:)
- ^ והוי ביטול
- ^ ולא הוי ביטול
- ^ דתלינן בעובד כוכבים, דהא ספק ספיקא הוא, ושמא לא נעבד מעולם
- ^ מתניתין [פ"ג מ"ח] קתני: 'זורעין תחתיה של אשירה ירקות בימות הגשמים' - שהצל קשה להן, וכן צל אילן קשה להן, ואין נהנה ממנה, 'אבל לא בימות החמה' - שהצל יפה להן, ונמצא נהנה מאשירה; כל אשירה - אילן הוא
- ^ על הירקות, והוה לזבל, ונמצא בעל הירק נהנה מן האשירה; 'נבייה' הן העלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים
- ^ האילן לא בטל, הלכך נבייה הנושרת ממנה אסורה
- ^ זה דרכה כל השנה להשיר עלין שלה ולגדל אחרים, אבל שפאן עובד כוכבים - דעתו לבטלן ולהשליכן
- ^ דאסור מדרבנן
- ^ אם נהנה לא מעל מדאורייתא שיתחייב קרבן מעילה; לקמן מפרש טעמא
- ^ ישליך עצי הקנה במקל מן האילן וישרפנה, ויהנה מהם, ולא יעלה על האשירה ויטלם, דאם כן נמצא משתמש באשירה במקום סולם, וזו היא הנאה ממנו: מן האשירה
- ^ וישרוף עצי הקנה
- ^ אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת
- ^ דלמא אתו לאיתהנויי מעצי האילן דהקדש גופיה, ובאשירה לא גזור משום דבדילי מינה
- ^ כלומר: מהא לא תסייעיה לרבי יוחנן; לעולם בשקינתה בעצי הקדש גופו, ומשום הכי לא מועלין:
- ^ באילן
- ^ אחר שהוקדש
- ^ והוא לא הקדיש אלא אילן
- ^ האי תנא
- ^ ומדרבנן הוא דאסירי, וגבי אשירה נמי: בשקינתה בעצי אשירה עצמן, וקתני 'יתיז', כריש לקיש
- ^ מהדר לתרוצי לתיובתיה בשינויא אחרינא
- ^ לעולם לא תוקמה בשינויא דחיקא דאייתי עצים מעלמא, ואפילו הכי לא תילף מיניה היתר שברי עבודת כוכבים:
- ^ דהא דקתני 'יתיז בקנה' - אאפרוחין קאי, לא אעצים; ואיצטריך לאשמועינן דלא גזרינן התזת קנה שמא יעלה דרך האילן, ורישא – בעצים; וקסבר 'אין מעילה בגידולין' וגלי אהקדש - דאסור מדרבנן, וכל שכן לאשירה - דמדאורייתא נמי אסירא תוספת יותר מעיקרה, כדתנן במתניתין [פ"ד מ"ז]: 'גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף - נוטל מה שהחליף' - והשאר מותר; והא דלא ערבינהו - משום דלא מצי למיתני ליה 'ולא מועלין באשירה', דהא לא שייכא בה דין מעילה; וסיפא באפרוחין וגלי באשירה, והוא הדין להקדש; וקסבר: אין מעילה בגידולין
- ^ מתניתין אליבא דרבי יוחנן
- ^ בין בהקדש בין באשירה
- ^ דאין צריכין לאילן
- ^ שצריכין לאילן, וגזור בה רבנן כעל אילן עצמו
- ^ צורת חמה = מזל חמה; וכן לבנה; ורבנן היא דאמרי (לעיל דף מ:) כל שאר צלמים מותרין; ובגמרא מפרש מאי שנא הני
- ^ שעל כלים מכובדים, שתשמישן לכבוד; ובגמרא מפרש לה
- ^ גירסת רש"י: לשם הרים: לשר הממונה על ההרים,
- ^ תולעת; אלמא אורחייהו למיפלחינהו, ומסתמא נמי נגזור דלמא פלחינהו
- ^ ומספיקא לא גזור רבנן עלייהו, דאם כן אין לך המותר
- ^ לצייר צורה כדי לעבדה
- ^ הלכך
- ^ מלקט משניות החמורות לתרצן, ואומרן בבית המדרש כדי שיתנו לבן לפרקן
- ^ ודגים לא קרי 'פרצוף' אלא 'צורה'
- ^ דומה לנחש
- ^ והאי 'מותרין' דקאמר: מותר לציירן
- ^ 'אתי' = בדמות העומדין אצלי
- ^ ומותרין בהנאה קאמר
- ^ דכל פרצופין, כגון דחיה ובהמה - מותר לציירן; ואף על גב דשור ואריה ונשר - שמשין של מעלה הן, לא דמו: דהתם ארבעתן יחד לגוף אחד, והכא חד פרצוף ותו לא, חוץ מפרצוף אדם: דאפילו לחודיה אסור
- ^ דאמר לקמן בשמעתין: קרי ביה 'לא תעשון אותי' - כדמותי