ביאור:בבלי עבודה זרה דף לז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הואיל וראוי לביאה - מטמא נמי בזיבה [1].
אמר רבינא: הלכך הא תינוקת עובדת כוכבים בת שלש שנים ויום אחד, הואיל וראויה לביאה - מטמאה נמי בזיבה!
פשיטא [2]!?
מהו דתימא: האי [3] - [4] ידע [5] לארגולי [6], והא [7] לא ידעה לארגולי [8] - קא משמע לן.
מיסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה אכתפיה דרבי שמלאי שמעיה, אמר ליה: שמלאי! לא היית אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן!
אמר לו: בימינו תתיר אף את הפת.
אמר לו: אם כן קרו לן 'בית דינא שריא', דתנן [עדויות פ"ח מ"ד]: העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא [9] – דכן [10], ועל משקה בית מטבחיא [11] – דכן [12], ועל דיקרב למיתא [13] - מסאב [14]; וקרו ליה 'יוסף שריא' [15]!?
אמר ליה: התם שרא תלת [16], ומר שרא חדא, ואי שרי מר חדא אחריתי - אכתי תרתין הוא דהויין!
אמר ליה: אנא שראי אחריתי.
מאי היא?
דתנן [גיטין פ"ז מ"ח]: 'זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש ומת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט [17]', ותני עלה: 'ורבותינו התירוה לינשא' [ללא יבום או חליצה], ואמרינן: מאן 'רבותינו'? אמר רב יהודה אמר שמואל: בית דינא דשרו משחא; סברי לה כרבי יוסי, דאמר 'זמנו של שטר מוכיח עליו [18]' ואמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: 'רבי יהודה הנשיא [19] הורה [20], ולא הודו לו כל שעתו [21]' - ואמרי לה 'כל סייעתו'.
אמר ליה רבי אלעזר לההוא סבא: כי שריתוה, לאלתר שריתוה [22], דלא אתי [23]? או דלמא לאחר שנים עשר חודש, דהא איקיים ליה תנאיה?
ותיבעי לך אמתניתין, דתנן [גיטין פ"ז מ"ח] '"הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש" ומת בתוך שנים עשר חודש - הוי [במשנה: הרי זה] גט' דהא איקיים ליה תנאי; ותיבעי לך: לאלתר הוי גיטא דהא לא אתא? או דלמא לאחר י"ב חודש, דהא איקיים ליה תנאיה?
אין הכי נמי [24], אלא [25] משום דהוית בההוא מניינא [26]!
אמר אביי: הכל מודים [27] "[28] לכשתצא חמה מנרתיקה" – 'לכי נפקא' קאמר לה [29], וכי מיית בליליא – 'גט לאחר מיתה' הוא [30]; "על מנת שתצא חמה מנרתיקה" [31] – 'מעכשיו' קאמר לה [32], וכי מיית בליליא - הא ודאי תנאה הוי, וגט מחיים הוא [33], כדרב הונא, דאמר רב הונא: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי [34]; לא נחלקו אלא ב"אם תצא" [35]: רבי יהודה הנשיא סבר לה כרבי יוסי, דאמר [36] 'זמנו של שטר מוכיח עליו', והוה ליה כ"מהיום אם מתי" כ"מעכשיו אם מתי" [37]; ורבנן לית להו דרבי יוסי, והוה ליה כ"זה גיטך אם מתי" גרידא [38].
גופא: העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על אייל קמצא דכן, ועל משקה בי מטבחיא דכן, ועל דיקרב למיתא מסאב, וקרו ליה יוסף שריא.
מאי 'אייל קמצא'?
רב פפא אמר: שושיבא [39];
ורב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר: סוסביל;
רב פפא אמר שושיבא, וקמיפלגי [40] בראשו ארוך: מר סבר ראשו ארוך אסור, ומר סבר ראשו ארוך מותר [41].
רב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר
'סוסביל' [42]: בראשו ארוך כולי עלמא לא פליגי דאסור, והכא - בכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק קמיפלגי [43]: מר [יוסי בן יועזר] סבר: רובא כל דהו בעינן, ומר סבר: רובא דמנכר [44] בעינן.
ועל משקה בי מטבחיא דכן:
מאי 'דכן'?
רב אמר: דכן ממש; ושמואל אמר: דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן.
רב אמר: 'דכן ממש': קסבר טומאת משקין דרבנן [45], וכי גזור רבנן טומאה - במשקין דעלמא, אבל במשקה בי מטבחיא - לא גזרו רבנן;
ושמואל אמר: 'דכן מלטמא אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן': קסבר טומאת משקין דאורייתא [46], לטמא אחרים – דרבנן, וכי גזרו רבנן - במשקין דעלמא, במשקין בי מטבחיא לא גזרו.
ועל דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא:
'יוסף אסרא' מיבעי ליה? ועוד: דאורייתא היא, דכתיב (במדבר יט טז) וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת [או בעצם אדם או בקבר יטמא שבעת ימים]!?
דאורייתא דיקרב טמא, דיקרב בדיקרב טהור, ואתו אינהו וגזור אפילו דיקרב בדיקרב, ואתא איהו [47] ואוקמה אדאורייתא.
דיקרב בדיקרב נמי דאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יט כב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא [והנפש הנגעת תטמא עד הערב] [48]!?
אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן, דאמר משמיה דרב נחמן: דאורייתא דיקרב בדיקרב בחיבורין [49] - טומאת שבעה, שלא בחיבורין [50] - טומאת ערב, ואתו אינהו וגזור אפילו שלא בחיבורין טומאת שבעה, ואתא איהו ואוקמה אדאורייתא [51].
דאורייתא מאי היא?
דכתיב (במדבר יט יא) הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים, וכתיב (במדבר יט כב) וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וגו' [52] וכתיב [סוף הפסוק] 'והנפש הנוגעת תטמא עד הערב' - הא כיצד? - כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין.
אמר להו רבא: לאו אמינא לכו 'לא תתלו ביה בוקי סריקי [53] ברב נחמן'? הכי אמר רב נחמן: ספק טומאה ברשות הרבים התיר להן [54].
והא הלכתא [55] - מסוטה גמרינן לה: מה סוטה רשות היחיד [56] אף טומאה רשות היחיד [57]!?
תוספות ד"ה הא הלכתא מסוטה גמרינן לה. לאו דוקא מסוטה גמרינן, דספק טומאה ברשות הרבים היכא דאיכא חזקת טהרה - לא הוצרכנו ללמוד מסוטה, אלא אמרינן העמד דבר על חזקתו! ולא גמרינן מסוטה אלא לומר דברשות היחיד ספיקו טמא, דבסוטה נמי הוי ספק טומאה ברשות היחיד.
הא אמר רבי יוחנן: הלכה [58] ואין מורין כן [59], ואתא איהו ואורי ליה אורויי.
תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: קורות נעץ להם ואמר "עד כאן רשות הרבים, עד כאן רשות היחיד" [60]!
כי אתו [61] לקמיה דרבי ינאי, אמר להו: הא מיא בשיקעתא דבנהרא, זילו טבולו!
והשלקות:
מנהני מילי [62]?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אמר קרא (דברים ב כח) אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי [רק אעברה ברגלי] – כמים: מה מים שלא נשתנו - אף אוכל שלא נשתנה.
אלא מעתה חטין ועשאן קליות [63] - הכי נמי דאסורין? וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'חיטין ועשאן קליות מותרין'!?
אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן - אף אוכל שלא נשתנה מברייתו.
אלא מעתה, חיטין וטחנן - הכי נמי דאסורין? וכי תימא הכי נמי, והתניא: 'חיטין ועשאן קליות, הקמחים והסלתות שלהן מותרין'!?
אלא כמים: מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי האור - אף אוכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור.
מידי אור כתיב?
הערות
[עריכה]- ^ דטעמא דגזירת זיבה - משום ביאה הואי, כדאמרן: שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור; הלכך לא גזרו עליה עד דחזי לביאה
- ^ כיון דתינוק משעה שראוי - הוא הדין לתינוקת
- ^ תינוק כשראוי לביאה
- ^ הוא
- ^ ערום
- ^ להמשיך ישראל אצלו
- ^ אבל תינוקת בת שלש, אף על גב דבת ביאה היא
- ^ אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי - עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה?
- ^ מין חגב הוא
- ^ שהוא טהור ומותר באכילה
- ^ הדם והמים שהן בבית המטבחיים שבעזרה
- ^ לא גזרו עליהם טומאת משקין; ופלוגתא היא לקמן: רב אמר דכן ממש: דסבר אין משקין מקבלין טומאה אלא מדרבנן, ובהני - לא גזור; ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים, אבל טומאת עצמן יש בהן; קסבר שמואל: יש למשקין טומאה מן התורה להיטמא, ולא מצו רבנן לדכינהו
- ^ הנוגע במת
- ^ טמא; ולקמן פריך: הא דאורייתא היא!?
- ^ ועוד: הא - חומרא היא, ו'יוסף אסרא' מיבעי ליה
- ^ דהא לקמן מפרש דהאי 'על דיקרב למיתא מסאב' - קולא היא
- ^ דהא לא אמר שיהא גט אלא עד י"ב חודש, והוא כבר מת ואין יכול לגרש, וזקוקה ליבם אם אין לו בן; אבל אי אמר "מעכשיו יהא גט אם לא באתי עד י"ב חודש", ומת בתוך כך - הרי זה גט, ואינה זקוקה ליבם
- ^ בבבא בתרא בפרק 'יש נוחלין' (דף קלו.): 'הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו - צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה" דלהוי משמע: גופא – מהיום: שלא אהא רשאי למכרם, ופירא - לאחר מיתה; ואם לא כתב "מהיום" אלא "לאחר מיתה" - לא אמר כלום, ויירשו אחיו עמו; או אם היה עליו בעל חוב מאוחר לאחר מתנה זו – בעל החוב גובה את חובו; רבי יוסי אמר: אינו צריך, דלהכי כתיב זמן בשטר, לומר: מעכשיו תהא מתנה מגופה של קרקע, ופירות לאחר מיתה, דאי לא בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה - למה כתב זמן בשטר? והכי נמי זמנו של גט מוכיח, דהכי קאמר ליה: "מעכשיו יהא גט אם לא באתי", ותנאה בעלמא הוא, וכי לא אתא - איקיים תנאה
- ^ בן בנו של רבי היה
- ^ שהיא מותרת לינשא
- ^ כל ימיו נחלקו עליו
- ^ כששמעו בו שמת
- ^ הכי גרסינן: לאלתר שריתוה, דודאי לא אתי עוד
- ^ דאיכא למיבעי אמתניתין
- ^ להכי בעינן בעיין לה אקמייתא:
- ^ דרבי יהודה נשיאה, דשרייה, וידעת לאימת שרייה; ומדרבי יהודה נשמע למתניתין להיכא דאמר לה מעכשיו
- ^ ואפילו רבי יוסי, היכא דאמר לה בהאי לישנא
- ^ הרי זה גיטך
- ^ דליהוי גיטא, ומקמי הכי לא ליהוי גיטא
- ^ לאו גיטא הוא, ואף על גב דאמר רבי יוסי 'זמנו של שטר מוכיח עליו' וכמאן דכתיב ביה 'מהיום' דמי - הוה ליה כ'מהיום ולאחר מיתה', ותנן [גיטין, משנה פ"ז מ"ג, לפי גירסת הבבלי בדף עב,א]: '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט' דמספקא האי 'לאחר מיתה' אי תנאה הוי, והכי משמע: 'מהיום יהא גט אם אמות'? אי חזרה הוה: דהדר ביה ממאי דאמר 'מהיום'?; ולא דמי למתנה שכתוב בה "מהיום ולאחר מיתה", דהתם הכי קאמר: גופא מהיום קני, ופירא לאחר מיתה; אבל גט - ליכא למימר הכי; וכי האי גוונא מפרש לה ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלו.)
- ^ ודכוותה הכא: "על מנת שלא אבוא כל שנים עשר חודש"
- ^ דליהוי גיטא על מנת שתתקיים תנאי זה, וכי מקיים תנאי זה ונפקא חמה - איגלאי מילתא למפרע דבשעת מסירה הוי גט
- ^ ודכוותיה מת בתוך י"ב חודש - הרי נתקיים התנאי שלא בא, והוה ליה גט למפרע
- ^ 'על מנת' - ודאי תנאה משמע, והכי קאמר: 'מעכשיו יהא גט על מנת שיתקיים תנאי זה'; וכל אימת דמתקיים תנאה - הוה ליה גט למפרע
- ^ ומת בליליא, דכוותיה התם ב"אם לא באתי", דאמרינן התם בפרק 'מי שאחזו קורדיקוס' (גיטין עב. עז.) אם שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע 'לכשיתקיים': אמר "מהיום" גלי דעתיה דמעכשיו; לא אמר "מהיום" הוי משמע לכשיתקיים; הלכך
- ^ דאף על גב דלא כתב "מהיום"
- ^ כמאן דכתב "מהיום" דמי, והוה ליה כ"מהיום אם מתי", דאמרינן במסכת גיטין (עב:) תנאה הוא, וכי מיית - הוי גיטא למפרע, מחיים
- ^ דאמרינן התם דלשון "אם", כי לא אמר "מהיום" - משמע "לכשאמות" קאמר; והכא נמי משמע, ולכשתצא ולכשלא אבוא, והוה ליה גט לאחר מיתה
- ^ מין חגב וראשו ארוך
- ^ יוסי בן יועזר ורבנן
- ^ דסימני חגבים טהורים נפקא לן מארבה, סלעם, חרגול, חגב, ופליגי תנאי ב'אלו טריפות' (חולין דף סו.): בראשו ארוך איכא דדאין ליה בכלל ופרט: דאין בכלל אלא מה שבפרט: הני מיני שרי, אבל מין אחרינא לא, וכל מינא דהני - אין ראשו ארוך; ואיכא דדאין בכלל ופרט וכלל, ומרבי 'כל כעין הפרט': לא ראי ארבה כראי סלעם וכו', הצד השוה שבהן שיש להן ארבעה רגלים ארבעה כנפים ויש להן קרסולין, וכנפיו חופין את רובו - אף אני אביא כל שיש לו ארבעה סימנים הללו'
- ^ סוסביל אין ראשו ארוך, אבל אין כנפיו חופין את רובו לֵרָאות לעינים, אלא בצמצום על ידי מדידה
- ^ ולא גרסינן 'וקרסולין', דהני קרסוליים - לא חפו מידי, שהן שתי רגלים ארוכין מן הארבעה, ובהן הוא מדלג, והיינו 'כרעים ממעל לרגליו לנתר' (ויקרא יא כא)
- ^ רוב הנראה לעינים
- ^ ובמסכת פסחים (דף טז.) פרכינן: והכתיב (ויקרא יא לד) ’[מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא] וכל משקה אשר ישתה [בכל כלי יטמא] (ויקרא יא לד)? ומשני: 'מאי 'יטמא'? – הכשר'
- ^ טומאת עצמן מדאורייתא רמיא עלייהו אם נטמא
- ^ יוסף, ואסהיד על דיקרב למיתא מסאב - דהא דאורייתא היא, אבל דיקרב בדיקרב - לא גזרינן עליה, והיינו 'יוסף שריא'
- ^ אותו שנגע במת קרי 'טמא', וקאמר: כל מי שיגע בו אותו טמא - יטמא
- ^ בשעה שהיה זה נוגע במת בא חבירו ונגע בו
- ^ לאחר שפירש מן המת בא חבירו ונגע בו
- ^ והכי קאמר: על דיקרב למיתא - מסאב טומאת שבעה, אבל דיקרב בדיקרב - לא מסאב אלא טומאת ערב
- ^ משמע שבעת ימים, כסתם טומאת מת
- ^ כדים ריקים כלומר דברים שאינן טעם
- ^ שאינם נוהגין בה איסור, והכי קאמר: ועל דיקרב ודאי למיתא – מסאב, אבל מספק - לא
- ^ דטהור, דכל איסור ספק טומאה מהתם נפקא, דאפיק לה קרא בלשון טומאה: 'ונסתרה והיא נטמאה' - מגיד לך הכתוב שעל הספק אסור; מכאן אתה דן לשרץ לטמא מספק
- ^ שהרי אין סתירה ברשות הרבים
- ^ אף טומאת ספק בשרץ אינה אלא ברשות היחיד [במסכת סוטה (דף כח:)]
- ^ דבספק טומאה ברשות הרבים - טהור
- ^ ברבים, דלא ליזלזלו בה טפי
- ^ קורות נעץ להן לסימנין בין רשות הרבים ובין שדות של בקעה שהן רשות היחיד לטומאה: שבעל השדה מקפיד בדריסת הרגל; ועוד: דאמרינן ב'השותפין' (בבא בתרא יב.) ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים, כגון מקום פנוי הסמוך לרשות הרבים, והוא ארוך הרבה לארבע אמות הראשונות - רשות הרבים לטומאה; ובאותן מקומות נעץ להן קורות
- ^ מי שאירע בו ספק טומאה ברשות הרבים
- ^ דבישולי עובדי כוכבים אסירי
- ^ יבשו בתנור