ביאור:בבלי עבודה זרה דף לב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
האי חלא דשיכרא דארמאה – אסור, דמערבי ביה דורדיא [1] דיין נסך.
אמר רב אשי: ומאוצר [2] שרי: כיון דמערבי ביה - מסרא סרי [3].
וחרס הדרייני:
מאי 'הדרייני'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: חרס של הדריינוס קיסר [4].
כי אתא רב דימי – אמר: קרקע בתולה היתה, שלא עבדה אדם מעולם [5], עבדה ונטעה, ורמי ליה לחמרא בגולפי [6] חיורי [7], ומייצי להו לחמרייהו, ומתברו להו בחספי, ודרו בהדייהו [8]; וכל היכא דמטו - תרו להו [9] ושתו.
אמר רבי יהושע בן לוי: וראשון שלנו [10] כשלישי שלהן [11].
איבעיא להו: מהו לסמוך בהן כרעי המטה? רוצה בקיומו על ידי דבר אחר [12] - שרי או אסור?
תא שמע: דרבי אלעזר ורבי יוחנן: חד אסר וחד שרי.
<והלכתא כמאן דאסר>
מיתיבי: 'הדרדורין [13] והרוקבאות [14] של עובדי כוכבים, יין של ישראל כנוס בהן - אסור בשתיה ומותר בהנאה; העיד שמעון בן גודא לפני בנו של רבן גמליאל על רבן גמליאל ששתה ממנו בעכו, ולא הודו לו;
נודות של עובדי כוכבים: רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע בן קפוסאי: אסור לעשות מהן שטיחין לחמור [15].' - והא הכא [16] דרוצה בקיומו על ידי דבר אחר [17], וקתני דאסור!
וליטעמיך - קנקנים של עובדי כוכבים ליתסרו למיזבן! מאי שנא נודות ומאי שנא קנקנים?
אמר רבא: גזירה שמא יבקע נודו ויטלנו [18] ויתפרנו על גבי נודו [19].
ולמ"ד רוצה בקיומו על ידי דבר אחר אסור - מאי שנא קנקנים דשרו?
אמר לך: התם ליתיה לאיסוריה בעיניה, הכא איתיה לאיסוריה בעיניה.
ולא הודו לו:
ורמינהי 'יין הבא ברוקבאות של עובדי כוכבים - אסור בשתיה ומותר בהנאה; העיד שמעון בן גודע לפני בנו של רבן גמליאל על רבן גמליאל ששתה ממנו בעכו והודו לו'!?
מאי 'לא הודו לו' דקאמר? התם - כל סייעתו, אבל בנו מודי ליה.
איבעית אימא: גודא לחוד וגודע לחוד [20].
ועורות לבובין:
תנו רבנן [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"ה מ"ג]: איזהו 'עור לבוב'? - כל שקרוע כנגד הלב [21], וקדור [22] כמין ארובה, יש עליו קורט דם [23] – אסור [24] [## מן הסתם, כי כן דרבם, אבל סתם דם על חתך בעור שחוטה אינו מחיים],
אין עליו קורט דם – מותר [25].
אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא מלחו, אבל מלחו – אסור: אימא מלחו העברתו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזמן שהקרע שלו עגול – אסור; משוך - מותר:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
אמר ליה אביי: 'הלכה' - מכלל דפליגי [26]?
אמר ליה: מאי נפקא לך מינה [27]?
אמר ליה: גמרא גמור זמורתא תהא [28]?
בשר הנכנס לעבודת כוכבים [29] – מותר [30]:
מאן תנא [31]?
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דלא כרבי אלעזר, דאי כרבי אלעזר - האמר [32] 'סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים' [33].
והיוצא אסור מפני שהוא כזבחי מתים:
מאי טעמא?
אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים.
מני?
רבי יהודה בן בתירא היא, דתניא: 'רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמא באהל? שנאמר (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת מטמא באהל - אף תקרובת עבודת כוכבים מטמאה באהל' [34].
ההולכין לתרפות - אסורין לשאת ולתת עמהם:
אמר שמואל: עובד כוכבים ההולך לתרפות [35]: בהליכה אסור, דאזיל ומודי קמי עבודת כוכבים; בחזרה מותר: מאי דהוה הוה.
ישראל ההולך לתרפות - בהליכה מותר: דלמא הדר ביה ולא אזיל; בחזרה אסור: כיון
הערות
[עריכה]- ^ שמרים
- ^ אם הביאו מן האוצר: מכלי העשוי לקיום
- ^ מסריח כשמשהין אותו
- ^ כשיוצא בגייסות - מוליכן עמו
- ^ והיה כל כחה קיים - והוציאתו ביין זה, ונעשה חזק
- ^ כלי חרס
- ^ חדשים, דמייצי
- ^ נושאין עמהן
- ^ שורין אותן במים
- ^ יין משובח שלנו
- ^ כשהוא שרוי שלש פעמים במים - היו המים השלישיים משובחין כיין שלנו
- ^ ישראל רוצה בקיומו של יין נסך, ולא בשבילו, אלא בשביל החרס ולסמיכה
- ^ לגינין קטנים
- ^ תרגומה של חמת רוקבא והן של עור
- ^ דשטיל"ש
- ^ גבי שטיחין
- ^ דאינו רוצה בקיומו של יין
- ^ לשטיח מעל החמור
- ^ ויתן יינו של עובד כוכבים טעם ביינו של ישראל
- ^ לזה לא הודה ולזה הודה אחרי כן
- ^ שכן דרך עובד כוכבים להוציא דרך אותו קרע הלב של שור מחיים
- ^ כנקב עגול
- ^ גלדי בלע"ז קרושט"א
- ^ בידוע שמחיים נקרע
- ^ אחר הפשטו אירע בו כך, ולא לעבודת כוכבים
- ^ מיבעיא קבעי לה מיניה: מי פליגי רבנן עליה אי לא
- ^ בין חלוקין בין לא חלוקין הלכה כמותו
- ^ בתמיה: אביי תלמידו של רב יוסף, וקאמר ליה: אתה מלמדנו לומר 'הלכה כמותו' - ותהא כזמר בעלמא, דאי אין חולקין – 'הלכה' למה לי
- ^ שהעובד כוכבים רוצה להכניסו
- ^ בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו: קודם שיקריבו אותו
- ^ דבשר העובד כוכבים מותר בהנאה
- ^ בשחיטת חולין ב'השוחט' (דף לח:)
- ^ וכי שחטה - עבדה לעבודת כוכבים בשחיטתו, ונאסרה, דשחיטתה היא תקרובתה
- ^ ומינה: מה מת אסור בהנאה, כדגמרינן בסנהדרין (דף מז:) 'ותמת שם מרים' – 'שם' 'שם' מעגלה ערופה - אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה
- ^ לבקש טעותן למקום אחר