ביאור:בבלי עבודה זרה דף ל
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
איחלופי [1] - כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.
תנו רבנן: יין מבושל ואלונתית [2] של עובדי כוכבים – אסורין [3]; אלונתית כברייתא [4] – מותרת [5].
ואיזו היא אלונתית?
כדתניא גבי שבת: עושין אנומלין [6], ואין עושין אלונתית [7]; ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונתית? – אנומלין: יין ודבש ופלפלין; אלונתית: יין ישן ומים צלולין [8] ואפרסמון, דעבדי לבי מסותא.
רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: יין מזוג [9] - אין בו משום גילוי [10]; יין מבושל - אין בו משום ניסוך.
איבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?
תא שמע: העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי.
רבי ינאי בר ישמעאל חלש; על לגביה רבי ישמעאל בן זירוד ורבנן לשיולי ביה; יתבי וקא מבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?
אמר להו רבי ישמעאל בן זירוד: הכי אמר רבי שמעון בן לקיש משום גברא רבה, ומנו? - רבי חייא: יין מבושל אין בו משום גילוי.
אמרו ליה: נסמוך?
מחוי להו רבי ינאי בר ישמעאל: עלי ועל צוארי.
שמואל ואבלט [11] הוו יתבי; אייתו לקמייהו חמרא מבשלא - משכיה [אבלט] לידיה [12]; אמר ליה שמואל: "הרי אמרו 'יין מבושל אין בו משום יין נסך' [13] [ואינך צריך למשוך ידך מיין זה]".
אמתיה דרבי חייא - איגלויי לה ההוא חמרא מבשלא; אתיא לקמיה דרבי חייא; אמר לה 'הרי אמרו יין מבושל אין בו משום גילוי'.
שמעיה דרב אדא בר אהבה איגלי ליה חמרא מזיגא; אמר ליה: הרי אמרו 'יין מזוג אין בו משום גילוי'.
אמר רב פפא: לא אמרן אלא דמזיג טובא אבל מזיג ולא מזיג [14] – שתי [15].
ומזיג ולא מזיג מי שתי? והא רבה בר רב הונא הוה קאזיל בארבא, והוה נקיט חמרא בהדיה, וחזייה לההוא חיויא דצרי ואתי [16]; אמר ליה לשמעיה: סמי עיניה דדין [17]!
שקיל קלי מיא [18], שדא ביה - וסר לאחוריה!
אחייא מסר נפשיה [19], אמזיגא לא מסר נפשיה [20].
ואמזיגא לא מסר נפשיה? והא רבי ינאי הוה בי עכבורי [21], ואמרי ליה בר הדיא הוה בי עכבורי - הוו יתבי, והוו קא שתו חמרא מזיגא; פש להו חמרא בכובא [22] וצרונהי בפרונקא [23], וחזיא לההוא חיויא דשקיל מיא ורמא בכובא עד דמלא בכובא וסליק חמרא עילויה פרונקא ושתי!?
אמרי: דמזיג איהו - שתי, דמזיגי אחריני - לא שתי.
אמר רב אשי ואיתימא רב משרשיא: פירוקא לסכנתא [24]? [25]!
אמר רבא: הלכתא: יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך; יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך.
שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא [26] דמיא, והוה ניים גבה; אתא לגביה דרב חלקיה בר טובי, אמר ליה: הרי אמרו 'אימת ישן עליהן [27]' והני מילי ביממא, אבל בליליא לא - ולא היא: לא שנא ביממא ולא שנא בליליא, 'אימת ישן עליהן' לא אמרינן.
רב לא שתי מבי ארמאה, אמר: לא זהירי בגילוי; מבי ארמלתא [28] שתי [29], אמר: סירכא דגברא [30] נקיטא [31].
שמואל לא שתי מיא מבי ארמלתא; אמר: לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא, אבל מבי ארמאה שתי: נהי דאגילויא לא קפדי אמנקרותא [32] מיהא קפדי [33];
איכא דאמרי: רב לא שתי מיא מבי ארמאה, אבל מבי ארמלתא שתי; שמואל לא שתי מיא: לא מבי ארמאה ולא מבי ארמלתא.
אמר רבי יהושע בן לוי: שלש יינות הן, ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק: 'חד' - טילא חריפא [34] דמצרי זיקי [35]; 'מר' - ירנקא [36]; 'מתוק' - חוליא [37].
רב חמא מתני [38] לעילויא [39]: 'חד' = חמר ופלפלין [40]; 'מר' = אפסינתין [41]; 'מתוק' = מי בארג [42]
אמר רבי שמעון בן לקיש: קרינא - אין בו משום גילוי.
מאי 'קרינא'?
אמר רבי אבהו: חמרא חליא [43] דאתי מעסיא.
אמר רבא: ובמקומו [44] יש בו משום גילוי; מאי טעמא? - חמר מדינה הוא [45].
אמר רבא: האי חמרא דאקרים [46]: עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ומשום יין נסך,
מכאן ואילך [47]אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך;
ונהרדעי אמרי: אפילו לבתר תלתא יומי - חיישינן משום גילוי; מאי טעמא? - זימנין מיקרי שתי.
תנו רבנן: 'יין תוסס [48] - אין בו משום גילוי; וכמה תסיסתו? - שלשה ימים;
השחלים [49] - אין בהם משום גילוי, ובני גולה נהגו בהן איסור;
ולא אמרן אלא דלית בהו חלא [50], אבל אית בהו חלא - מיגרי בהו [51];
כותח הבבלי [52] - אין בו משום גילוי, ובני גולה נהגו בו איסור.'
אמר רב מנשי: אי אית ביה נקורי [53] – חיישינן;
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: מי טיף טיף [54] - אין בו משום גילוי.
אמר רב אשי: והוא דעביד טיף להדי טיף טיף [55].
אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: פי תאנה [56] [פירוש אחר: בקצה התחתון של התאנה שנפתח – עפ"ר על ידי חרק או כשמתבקע מבשלות] - אין בו משום גילוי; כמאן? כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה, ואינו חושש, משום שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלתי ולי יהושיע].
אמר רב ספרא משום רבי יהושע דרומא: 'שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע [57], של בינוני מפעפע [58], ושל זקן צף'.
למימרא דכמה דקשיש - כחוש חיליה? והתניא: 'שלשה, כל זמן שמזקינין - גבורה מתוספת בהן; אלו הן: דג, נחש, וחזיר'!
כח אוסופי הוא דקא מוסיף, זיהריה [59] קליש.
'של בחור שוקע' - למאי הלכתא?
דתניא: חבית שנתגלה, אף על פי ששתו ממנה תשעה ולא מתו - לא ישתה ממנה עשירי [60]; מעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו, ושתה עשירי ומת.
אמר רבי ירמיה: זהו 'שוקע';
וכן אבטיח שנתגלתה, אף על פי שאכלו ממנה תשעה בני אדם ולא מתו - לא יאכל ממנה עשירי [61]; מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתו, ואכל עשירי ומת.
אמר רבי: זהו 'שוקע'.
תנו רבנן: 'מים שנתגלו - הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים [62]; ולא ירביץ בהן את הבית [63], ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן: לא בהמתו, ולא בהמת חבירו; ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו; אחרים אומרים: מקום שיש סירטא [64] – אסור; אין סירטא – מותר'. 'אחרים' היינו תנא קמא [65]!?
איכא בינייהו גב היד וגב הרגל ורומני דאפי [66].
אמר מר: 'לא ישקה מהן: לא בהמתו, ולא בהמת חבירו' – והתניא: 'אבל משקהו לבהמת עצמו'!?
כי תניא ההיא - לשונרא [67].
אי הכי - דחבריה נמי?
דחבריה כחיש.
דידיה נמי כחיש.
הדר בריא.
דחבריה נמי הדר בריא.
זימנין דבעי לזבונא, ומפסיד ליה מיניה.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא: שלשה יינות הן: יין נסך [68] אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה [69] בכזית [70];
הערות
[עריכה]- ^ לשתות
- ^ פושו"ן
- ^ שהרי תחלתו יין
- ^ שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים, אלא לקחה עשויה מיד ישראל
- ^ בהנאה: דתו לא מנסך ליה
- ^ בשבת, שהוא לשתות
- ^ שהוא לרפואה: להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ, כדמפרש
- ^ שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין, ושופין העליונים בנחת במסננת
- ^ שני חלקי מים ואחד יין
- ^ שאין נחש שותה הימנו
- ^ עובד כוכבים היה
- ^ שלא יגע בו ויאסרנו
- ^ ושמעינן מהכא דאף בשתיה מותר
- ^ שאין בו מים הרבה
- ^ שותה הנחש
- ^ מבקע במים ובא, כמו (פסחים דף מ.) (צריא דחיטי) ביקוע, כמו 'דמצרי זיקי' לקמן
- ^ הראה לו לנחש דבר שיקוץ ביין זה וישוב
- ^ מעט מים
- ^ למות ובא ושותה לעין כל
- ^ ומיהו כי לא חזו ליה - שתי
- ^ מקום
- ^ בלע"ז: קובא
- ^ כיסוי של בגד קשרו על פיהן
- ^ לדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ ולסתור ראיות שאנו מביאין? ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו
- ^ אלא ודאי לא שנא הכי ולא שנא הכי אסור
- ^ שם מדת יין שבעיר
- ^ אימת אדם הישן על הנחש, ולא מסר נפשיה משום מיא, ואיהו הוה ניים אגבייהו
- ^ ישראל
- ^ ואף על גב דלא בקיאי בהלכות גילוי
- ^ ומנהגא דגברא
- ^ ואתיא
- ^ נקיון
- ^ ומכסין המים שלא תפול בהן פסולת
- ^ מין יין חזק, ואין טעמו טוב ומתוק אלא כחומץ, ומתוך חזקו אין נחש שותהו
- ^ מבקע נודות מחזקו
- ^ רע ומר
- ^ מחמת השמש בתוך הענבים, ושוב אינו הגון
- ^ להנך שלש יינות
- ^ שינוי שלהן לשבח
- ^ 'חד' = חריף מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו
- ^ אולישנ"א בלע"ז
- ^ משקה משובח; 'בארג' לשון פרס 'משובח', כמו 'סוסיא בארג' ב'חלק', וכולן - אין נחש שותה מהן
- ^ מתוק
- ^ במדינתו
- ^ והנחשים רגילין בו
- ^ החמיץ ולא חומץ הגון
- ^ נתקלקל הרבה ו
- ^ יין חדש מגיתו: עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה 'תוסס'
- ^ קרשי"ן טרוף בכלי, ושחוק, ויין או מים נתונין בו
- ^ חומץ
- ^ החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים, ואין שותין בו ממנו
- ^ חזק הוא כחומץ, כדמפרש ב'אלו עוברין' (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא: משג"א בלע"ז
- ^ כמין מקום נשיכת הנחש
- ^ כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף
- ^ שמטפטף תדיר, והטיפים רודפות זו את זו, ותכופות, והנחש שומע ובורח
- ^ כשתולשין אותה - נעשה לה פה קצר במקום עוקצה
- ^ לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי
- ^ בינתיים
- ^ ארס שלו
- ^ שהארס שוקע למטה וישתהו וימות
- ^ מלפפון; 'מלון' בלע"ז, וגסה היא; וכשפותחין אותה לאכול קצת, ועומדת מגולה - אוכל נחש ממנה, והיא רכה, והארס שוקע בה; הלכך שמעינן מרב ספרא טובא: ראשון לא ישתה - שמא נחש זקן שתה שם, וצף הארס למעלה; אמצעיים - שמא נחש בינוני היה, ומפעפע; שתו תשעה - לא ישתה עשירי, שמא בחור היה
- ^ שמא יעבור אדם יחף, ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו, וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר - שוב אין לו רפואה
- ^ להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה
- ^ סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר
- ^ דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים
- ^ פומיל"א של פנים אשר אצל העין, ואין שם סדק; ולאחרים שרי
- ^ דלא מזיק ליה ארס, דשונרא אכיל ליה לחיויא, כדאמרינן ב'ערבי פסחים' (פסחים דף קיב:)
- ^ שנתנסך לעבודת כוכבים
- ^ משא ואהל
- ^ כמת: איתקש תקרובת עבודת כוכבים למת