ביאור:בבלי מסכת ברכות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


פרק ראשון – מאימתי קורין את שמע

עמוד א (דלג לעמוד ב)
משנה: (ראה כאן את המשנה עם ניקוד ופרשנים)

מאימתי קורין מאיזו שעה מותר לקרוא את שמע קריאת שמע, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו ד) בערבין בכל ערב כדי לקיים 'ושננתם... ובשכבך...' כפי שמפורט בגמרא? תוספות פי' רש"י ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים כדמפרש בגמ' על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה עיקר והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי אם קרא קודם לכן לא יצא ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. תימא לפירושו והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה (לקמן דף ס:) ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית. ועוד דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך (דף ה.) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך. / המשך א' תוספות ועוד קשה דא"כ פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום פי' באמצע בין שני קריאת שמע בין קריאת שמע של שחרית ובין ק"ש של ערבית. ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. / המשך ב' תוספות על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה
  • משעה שהכהניםרש"י ?:שנטמאו וטבלו והעריב שמשן צאת הכוכבים והגיע עתם לאכול בתרומה נכנסים מותר להם לאכול תרומה (במקרה שנטמאו וטבלו לטהרתם - ראה ויקרא כב, ו) לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה שליש הלילה הראשוןרש"י ?:שליש הלילה, כדמפרש בגמרא (דף ג.); ומשם ואילך עבר זמן: דלא מקרי תו כיוון שלא נקרא עוד אח"כ זמן שכיבה, ולא קרינן ביה ‘בשכבך’ (דברים ו ז), ומקמי הכי נמי ולפני כן גם כן לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו;
    אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת בתפילת ערבית לפני צאת הכוכבים? – כדי לעמוד בתפלה לתפילת שמונה עשרה הנאמרת לאחר קריאת שמע מתוך דברי תורה, והכי תניא וכך למדו בברייתא בברכות ירושלמי;
    ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך; ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מטתו – יצא
    – דברי רבי אליעזר.
  • וחכמים אומרים: עד חצות.
  • רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחררש"י ?:שכל הלילה קרוי זמן שכיבה .
מעשה ובאו בניו של רבן גמליאל, אחרי חצות הלילה מבית המשתה,
אמרו לו: לא קרינו את שמע!
אמר להם אמנם חכמים חלקו עלי ואמרו שצריך לקרא לפני חצות הלילה (ויחיד ורבים שחלקו, הלכה כרבים), ובכל זאת:
אם לא עלה עמוד השחר – חייבין אתם לקרות.
ולא זו רק לגבי קריאת שמע בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות – מצותן עד שיעלה עמוד השחר:
  • הקטר שריפה על המזבח (ויקרא א, ט) חלבים של הַחֵלֶב ואברים ושל האיברים המנותחים של הקורבןרש"י ?:של קרבנות שנזרק דמן ביום; חלבים – של כל קרבנות; אברים – של עולה – מצותן עד שיעלה עמוד השחררש"י ?:להעלות כל הלילה, ואינן נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן בזמן שהן עדיין למטה מן המזבח אינם על המזבח, דכתיב "לֹא יָלִין לַבֹּקֶר " (שמות לד כה) ,
  • וכל הנאכלים ליום אחד קורבנות שחייבים להאכל בו ביום או בלילה שלאחריורש"י ?:כגון: חטאת, ואשם, וכבשי עצרת, ומנחות, ותודה – מצותן עד שיעלה עמוד השחררש"י ?:והוא מביאן להיות נותר גורם להם להיחשב כ"נותר", דכתיב בתודה לגבי קורבן תודה "לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר" "...וְהַנּוֹתָר ...בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז טו), וכלם מתודה מקורבן תודה ילמדו .
אם כן למה אמרו חכמים ‘עד חצות’רש"י ?:בקריאת שמע ובאכילת קדשים ?
כדי להרחיק אדם מן העבירה.רש"י ?:ואסרום באכילה קודם זמנן כדי שלא יבא לאכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת; וכן בקריאת שמע לזרז את האדם שלא יאמר "יש לי עוד שהות" ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. ו’הקטר חלבים’ דקתני הכא שנכתב כאן – לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט להו הכא הזכיר אותם (רבן גמליאל) כאן אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה, והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה (דף כ:) ‘כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים’.


150px
שער מסכת ברכות, דפוס וילנא

גמרא: (ראה כאן את הדף עם המפרשים הקלאסיים)

תנא התנא שאמר את המשנה היכא היכן קאי עמד, על איזה עניין דרש באותו זמןרש"י ?:מהיכא מהכין, מאיזה עניין, הקשר קא סליק יצא דתנא ביה חובת קריאת שמע שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה דקתני שכתבמאימתי‘?
ותו ועוד, שאלה נוספת: מאי שנא מדוע שינה מהמקובל דתני ‘בערבית’ ברישא בראשונה? לתני דשחרית קריאת שמע של שחרית ברישא? תוספות כדאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחילה
תנא אקרא על המקרא, על הפסוק קאירש"י ?:ושם למד חובת הקריאה , דכתיב ‏[1]"בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ",
והכי קתני וכך כתוב: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת מתי הוא?
– משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
ואי ואם בעית תרצה אימא אמור (תשובה נוספת)רש"י ?:הא דתנא ערבין ברישא כלומר, תשובה זאת מתיחסת רק לשאלה השניה, למה הקדים לערבית לשחרית יליף למד מברייתו של עולם:
דכתיב: ‏[2] "וַיְהִי עֶרֶב קודם מוזכר הערב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".
אי הכי אם כך סיפא בסוף המשנה (המשנה הבאה, ראה דף יא ע"א) דקתני שכתוב בה
' בשחר - מברך שתים שתי ברכות לפניה לפני קריאת שמע ואחת לאחריה, תוספות אי אמרת בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך אכ אינו מקפיד קרא אלא אקש. אלא אא דסמיך אקרא דברייתו של עולם אכ קפיד אכל מילי אכ סיפא דקתני וכו':
ובערב - מברך שתים לפניה תוספות (ירושלמי) ושבע ברכות הוי כנגד שבע ביום הללתיך (תהילים קיט) ולא קא חשיב יראו עינינו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת. ודוקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה ושתים לאחריה. '
– לתני דערבית ברישא?
תנא פתח בערבית והדר תני ואחר כך למד בשחרית ‏[3].
- עד דקאי שעמד בנושא של בשחרית פריש מילי הסביר את דברי דשחרית, והדר ואח"כ פריש מילי דערבית.


אמר מר אמר האדון, ציטוט מתוך מקור תנאי: משנה או בריתא: ‘משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן‘...
מכדי והרי כהנים אימת קא אכלי תרומה? משעת צאת הכוכבים?
- לתני ‘משעת צאת הכוכבים’ ‏[4]?!
מלתא אגב אורחיה דבר בדרך אגב הוא קמשמע לן בא ללמד אותנו:
כהנים אימת קא אכלי בתרומה? – משעת צאת הכוכבים.
והא - קמשמע לן דבר זה היה כבר ידוע, והחידוש שבא להשמיע לנו הוא: דכפרה הקרבת הקורבן לא מעכבא לא מעכבת, לא מונעת מהכהן לאכול תרומה. תוספות ואת הא תנינא חדא זימנא במס' נגעים (פיד) ומייתי לה בהערל (דף עד:) העריב שמשו אוכל בתרומה ויל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר אף למה שמפורש כבר:
כדתניא כפי ששנויה הבריתא (על ציטוט מהמשנה אומרים "כדתנן" - כלומר כמו ששינו, למדנו כולנו. לבריתא יש מעמד משני, ולכן אומרים "שנויה", ידועה לאנשים מעטים ולא לכולם[5]:
' "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר"[6]
- ביאת שמשו - מעכבתו מלאכול בתרומה,
- ואין כפרתו - מעכבתו מלאכול בתרומה. '


וממאי דהאי שהפסוק "ובא השמש וטהר" מתפרש: 'ובא השמש' = ביאת שקיעת השמש,
והאי 'וטהר' = טהר יומא הסתיים היום?


עמוד ב
דילמא ביאת זריחת אורו הוארש"י ?:שיאור השמש ביום השמיני , תוספות פי' רשי עד שיזרח אורו של יום השמיני ומאי וטהר טהר גברא שיטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ותימא לפירושו לפרוך אההיא דהערל (דף עד:) דהעריב שמשו אוכל בתרומה וכו' מנלן דביאת שמשו הוא. ועוד היכי מצי למימר דמיירי בזריחה דאי בזריחה הוא הוה מצי למכתב בקרא וזרח השמש וטהר כמו ממזרח השמש (במדבר כא) או לשון יציאה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית יט) ונקט בקרא ובא השמש אלמא דהיינו שקיעת החמה. ועוד דבסמוך קא מבעיא ליה האי ובא השמש אי ביאת אורו הוא ופשיט מברייתא זכר לדבר וכו' תפשוט ממתניתין (דנגעים פיד) העריב שמשו אוכל בתרומה אלמא דהיינו ביאת שמש. ויל דהפ ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת שמש הוא ממש ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים דילמא ביאת אורו הוא דהיינו תחלתה של שקיעת החמה והוא תחלת הכנסתה ברקיע ועדיין יש שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים ומאי וטהר טהר גברא והשתא למתניתין דהערל לא קשה מידי דמצי למימר העריב שמשו דהתם היינו ביאת אורו ואף מהתם לא תפשוט דהיינו צאת הכוכבים. משום הכי איצטריך לאתויי הכא הברייתא דצאת הכוכבים
ומאי 'וטהר' – טהר גברא שהכהן נהפך לטהור על ידי הקרבת הקורבןרש"י ?:ויטהר האיש עצמו בהבאת קרבנותיו, ואחר יאכל ?
אמר רבה בר רב שילא: אם כןרש"י ?:דהאי קרא "וטהר" לשון צווי הוא לימא קרא 'ויטהר'. תוספות . אף על גב דבכמה מקומות כתיב וטהר. התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכא למיטעי הוה ליה למכתב ויטהר:
מאי 'וטהר' = טהר יומא! כדאמרי אינשי כמו שאנשים רגילים לאמר בארמית: "איערב העריב, שקעה שמשא ואדכי ועבר יומא"רש"י ?:{{{2}}} .


במערבא במערב (יחסית לבבל), בארץ ישראל, הא את אימרתו דרבה בר רב שילא לא שמיע להו,
ובעו לה מיבעיא והדבר הוצג להם כשאלה:
האי 'ובא השמש' - ביאת שמשו כלומר 'שקיעה' הוא, ומאי 'וטהר' - טהר יומא?
או דילמא - ביאת אורו כלומר 'זריחה' הוא, ומאי 'וטהר' – טהר גברא?
והדר פשטו לה מברייתא,
מדקתני בברייתארש"י ?:דקתני לקמן בשמעתין בסוגיתנו
'‏[7] סימן לדבר [8] צאת הכוכבים'
– שמע מינה ‏[9] ביאת שקיעת שמשו הוא, ומאי 'וטהר' = טהר יומא.


אמר מר: 'משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'
ורמינהו והשליכו כנגד משנתנו מקור אחר הסותר את הדברים:
' מאימתי קורין את שמע בערבין?
– משהעני נכנס לאכול פתו במלח רש"י ?:שאין לו נר להדליק בסעודתו , תוספות תימא עני גופיה מתי יתפלל דהא אמרת זמן אכילתו היינו זמן קש וכיון שבא זמן קש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא כדתניא לקמן (דף ד:) וקורא קש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה ויש לומר דזמן תפלה הוי קודם לזמן סעודה דלאו דוקא משעני נכנס לאכול אלא פורתא מעיקרא קאמר שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל:- עד שעה שעומד ליפטר מתוך לסיים את סעודתו '
סיפא סוף הדברים האלו (שמותר לקרא עד השעה בה העניים מסיימים את ארוחתם) - ודאי פליגא אמתניתין חולקת על משנתנורש"י ?:{{{2}}} ,
רישא - מי לימא האם נאמר שהיא גם פליגי אמתניתין?
לא!
עני וכהןרש"י ?:עני כל לילותיו וכהן טמא לאכול בתרומה חד שיעורא אותו זמן (העניים נכנסים לאכול באותו זמן שלכהנים מותר לאכול בתרומה, זמן צאת הכוכבים) הוארש"י ?:צאת הכוכבים .


ורמינהו:
' מאימתי מתחילין לקרות קרית שמע בערבית?
  • משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתותרש"י ?:בערבי שבתות ממהרין לסעודה שהכל מוכן – דברי רבי מאיר.
  • וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן.
סימן לדבר: צאת הכוכבים.
ואף על פי שאין ראיה לדבר שסופו של יום הוא בצאת הכוכביםרש"י ?:שהיום כלה בצאת הכוכבים , תוספות ראיה גמורה אינה דהא לא מיירי התם לענין קש:
זכר לדבר ‏[10]:
שנאמר [11]"...וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים, מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים"
ואומר [12]"...וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה". '
מאי 'ואומר' (בהערת אגב מובאת כאן שאלה לגבי התוכן של בריתא זו, ובמהשך תוצג השאלה העולה ממנה על הקביעה ש"עני וכהן חד שיעורא") מאי "ואומר", למה היה צריך להביא גם את הפסוק השני??
וכי תימא הפסוק השני הובא כדי שאם תאמר מכי ערבא שמשא - ליליא הוא? ואינהו והם (אנשי ירושלים שעבדו ביום ובלילה נכנסו לירושלים לישון ולשמור) דמחשכי היו נשארים לעבוד גם בשעות החשיכה (עד צאת הכוכבים, למרות שאחרי השקיעה זה כבר נחשב לילה)רש"י ?:ועושין מלאכה בלילה משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ומקדמי וגם בבוקר, הם היו מקדימים לעבוד כבר מעלות השחר, למרות שרק מהזריחה זה נחשב 'יום'רש"י ?:ומשכימין קודם היום, דאימא יום לא הוי עד הנץ החמה, והם מקדימין מעלות השחר, דהוי כמו מהלך חמשה מילין (פסחים דף צג:) ?
תא שמע בו ושמע את הפסוק השני: 'וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה מכאן שהם עבדו רק ביום, והיום הוא כמו שמוסבר בפסוק הראשון: מעלות השחר עד צאת הכוכבים'רש"י ?:מדקאמר 'והיום מלאכה' אלמא האי דעבר מעלות השחר עד צאת הכוכבים – יממא נחשב ליום הוא, וזכר לדבר איכא: דכל עת מלאכה קורא הכתוב 'יום' .
קא סלקא דעתך כאן השאלה העיקרית: עולה על הדעת (מתוך הנחה שרוב בני אדם אינם עשירים) דעני ובני אדם חד שעורא הוארש"י ?:רוב בני אדם היינו עניים, כלומר: בני אדם בערבי שבתות ועניים בימות החול – חד שעורא הוא ?
ואי אמרת 'עני וכהן חד שעורא הוא' – חכמים היינו שיטתם של חכמים בבריתא זו, היא בדיוק כמו של רבי מאיר?! תוספות סד דעני קדים רבי חנינא היינו ר' אליעזר. ולא מצי למימר דעני קדים לקדוש היום או קדוש היום קדים לשעורא דעני. דלא מסתברא לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דכל זמנים הללו אית ביה:
אלא, שמע מינה: 'עני' - שעורא לחוד, ו'כהן' - שעורא לחוד!
לא! 'עני' ו'כהן' – חד שעורא הוא!
ועני ובני אדם - לאו חד שעורא הוא!


ו'עני' ו'כהן' - חד שעורא הוא?
ורמינהו נשליך מקור תנאי נוסף, שממנו יוכך שעני וכהן הם לא 'חד שיעורא':
' מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין?
  • משעה שקדש היום ניכנסה קדושת השבת, זמן בין השמשות בערבי שבתות רש"י ?:היינו בין השמשות: ספק יום ספק לילה, וכיון דספק הוא – קדש היום מספק – דברי רבי אליעזר.
  • רבי יהושע אומר כמו הדעה במשנתנו: משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
  • רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לפני בין השמשות לאכול בתרומתן רש"י ?:היינו קודם בין השמשות, כדי שיהא להם קודם בין השמשות הערב שמש, והכי אמרינן ב'במה מדליקין' (דף לה.) דזמן הטבילה קודם בין השמשות מעט .
  • אמר לו רבי יהודה: והלא כהנים – מבעוד יום עוד לפני השקיעה (כי הם נטהרים ב"הערב שמש" שלאחר טבילתם, והרי זמן זה בוודאי לא נחשב לזמן שכיבה) הם טובלים?רש"י ?:רבי יהודה לטעמיה, דאמר ב'במה מדליקין': בין השמשות? – כדי מהלך חצי מיל קודם צאת הכוכבים קרוי 'בין השמשות' והוי ספק, הלכך: טבילה דמקמי הכי – 'מבעוד יום' הוא, ולאו זמן שכיבה הוא, ולקמן מפרש מאי אהדר ליה רבי מאיר.
  • רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח.
  • רבי אחאי – ואמרי לה ויש טוענים שאמר זאת רבי אחא – אומר: משעה שרוב בני אדם נכנסין להסברש"י ?:אית דאמרי בימות החול, ואית דאמרי בשבתות; מכל מקום מאוחר הוא (לכולם) . '
ואי אמרת 'עני וכהן חד שעורא הוא' - רבי חנינא היינו רבי יהושע?!
אלא, לאו שמע מינה: 'שעורא דעני' - לחוד, ו'שעורא דכהן' - לחוד?
שמע מינה אכן אפשר ללמוד זאת מכאן, וזאת המסקנה!


הי מנייהו מאוחררש"י ?:דעני או דכהן ?
מסתברא דעני מאוחר:
דאי אמרת 'דעני' מוקדם יותר מוקדם מאכילתו של כהן, הרי זמן זה כבר נקרא בין השמשות, – רבי חנינא היינו רבי אליעזר?!
אלא, לאו שמע מינה: דעני מאוחר?
שמע מינה!


אמר מר: '...אמר ליה רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים?' תוספות תימא תיקשי ליה לנפשיה שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא והוא אומר (לקמן דף כז.) מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית. ויש לומר דלדידיה לא קשיא דלא דריש בשכבך ובקומך אבל לרבנן דדרשי קשיא דאינו זמן שכיבה:
שפיר קאמר ליה טענה טובה אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר?
ורבי מאיר - הכי קאמר ליה:
מי סברת דאנא א'בין השמשות' דידך של שיטתך קא אמינא אנא אומר אני את דברי? (שלשיטתך בין השמשות הוא פרק זמן משמעותי לפני צאת הכוכבים, ואכן כיון שהכוהנים טובלים לפניו, הרי יוצא שהם טובלים לפני השקיעה, וברור שאי אפשר לאמר שזה זמן שכיבה)?
א'בין השמשות' דרבי יוסי - קא אמינא!
דאמר רבי יוסי:
' בין השמשות כהרף עין!
זה נכנס, וזה יוצא הלילה נכנס והיום יוצא, בו זמנית (ולשיטה זאת אני מבין שהכוהנים טובלים בסמוך לבין השמשות, שזה זמן קרוב מאוד לצאת הכוכבים, ואפשר לקרא לו זמן שכיבה) ואי אפשר לעמוד לכוון בדיוק עליו. 'רש"י ?:בין השמשות דרבי יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים, ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים, ורבי מאיר כרבי יוסי סבירא ליה, וכי טביל מקמי הכי – 'סמוך לחשכה' הוא, וזמן שכיבה קרינן ביה.

הערות

  1. ^ "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (קריאת שמע, ספר דברים פרשת ואתחנן - אחרי עשרת הדברות)
  2. ^ פרשת בריאת העולם, בתחילת פרשת בראשית
  3. ^ מאימתי קורין את שמע בשחרית (דף ט עמוד ב)
  4. ^ שהוא גמר ביאת שקיעת השמש, כדיליף כמו שלמד לקמן (עמוד ב)
  5. ^ ספרא אמור פשרתא ד פ"ד מ"ח
  6. ^ "...וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא" (ויקרא כב ז)
  7. ^ תחילת הבריתא: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן
  8. ^ גירסת רש"י: וראיה לדבר
  9. ^ אין כפרתן מעכבתן
  10. ^ איכא יש
  11. ^ נחמיה ד טו
  12. ^ "גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם..." (נחמיה ד טז)


קישורים לאתרים אחרים

  • באתר "הדף היומי" אפשר לראות הקלטה של שיעור בליווי צילום הדף בדפוס וילנא. (על מנת להוריד הקלטה של השיעור יש לעשות מנוי לאתר).

ראה גם

קיצור דרך: bavli brachot 2

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר דעתו במקור אחד סותרת את דעתו במקור אחר [1]?

תוספות דלא מצי למימר בשעה שבני אדם נכנסין וכהן חד שעורא הוא דאם כן רבי מאיר היינו רבי אחאי לפי' רשי שפי' שרוב בני אדם נכנסין להסב דהיינו בעש. [וגם כן] לא מסתברא למימר דבני אדם ממהרין כל כך בערבי שבתות כמו בזמן שהכהנים טובלין דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש:

תרי תנאי אליבא שני תנאים חולקים מה היא דעתו של דרבי מאיר;

קשיא דרבי אליעזר שבבריתא אומר "בשעה שקדש היום בערבי שבתות" [2] אדרבי אליעזר על דעתו של רבי אליעזר במשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן (עד סוף האשמורה הראשונה)" [3]? תוספות דלא מצי למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומתן חד שעורא הוא. דאכ ר' אליעזר היינו ר' יהושע:

תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר;
ואיבעית אימא: רישא תחילת המשנה, "משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם" [4]לאו רבי אליעזר איננה של רבי אליעזר (אלא הוא רק אמר את ההמשך: "עד סוף האשמורה הראשונה") היא [5].


עד סוף האשמורה:

מאי קסבר רבי אליעזר[6]? אי קסבר שלש משמרות הוי הלילה [7]לימא שיאמר 'עד ארבע שעות עד השעה הרביעית של הלילה (הלילה נחלק ל12 שעות "זמניות"), שהיא שליש הלילה', ואי קסבר ארבע משמרות הוי הלילה – לימא 'עד שלש שעות'?

לעולם קסבר שלש משמרות הוי הלילה, והא קא משמע לן ובכך שהשתמש במילה "אשמורות" הוא בא להשמיע לנו דבר נוסף: דאיכא משמרות ברקיע בעולם העליון (יש משמעות לחלוקת הלילה ל-3 גם מבחינה רוחנית) ואיכא משמרות בארעא [8],
דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר [9] "יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג השורש שאג מופיע בפסוק 3 פעמים, כנגד 3 המשמרות עַל נָוֵהוּ" [10], וסימן לדבר: משמרה ראשונה – חמור נוער, שניה – כלבים צועקים, שלישית – תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת מדברת עם בעלה [11];

מאי קא חשיב רבי אליעזר [12]?: אי תחלת אם סימנים אלו באו להציג את תחילת כל משמרת ומשמרת משמרות קא חשיב, תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי? אורתא הוא הרי לא צריך סימן, כיון שזה בתחילת הלילה[13]!? אי סוף משמרות קא חשיב, סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא? יממא הרי תחילת היום הוא!?

אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא.
ואיבעית אימא: כולהו סוף משמרות קא חשיב, וכי תימא אחרונה לא צריך, למאי נפקא מינה? – למיקרי קרית שמע למאן דגני ששוכב, ישן בבית אפל תוספות ואת והלא רבי אליעזר בעי (לקמן ד' ט:) עד שיכיר בין תכלת לכרתי בקש של שחרית. ויל ממ כיון שידע מתי יעלה עמוד השחר. קודם שיקום ויזמן עצמו כבר הגיע אותו עת: ולא ידע זמן קרית שמע אימת האם כבר הגיע: כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו – ליקום עליו לקום וליקרי.


אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם"!

תניא: אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל; בא אליהו זכור לטוב ושמר המתין לי על הפתח [14] עד שסיימתי תפלתי; לאחר שסיימתי תפלתי – אמר לי: שלום עליך רבי! ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך. ואמרתי לו: מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי יפריעו לי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה תוספות לכאורה משמע שאין זה הביננו. דהא קא בעי לקמן (ד' ל) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. אכ לפי' הקונ' שפי' בכאן דהיינו הביננו קשה. אלא עכ היינו תפלה אחרינא כדמפרש לקמן צרכי עמך מרובים וכו'. וגם על זה קשה דלקמן אמרינן שאין לומר תפלת של צרכי עמך אלא במקום סכנה. ורבי יוסי לא הוה במקום סכנה פי' במקום לסטים. מדהשיב לו שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ולא השיב שמא יהרגוני לסטים. ונראה לי כפה תפלה קצרה דהכא היינו הביננו. ואעג דלייט עלה אביי אמאן דמתפלל הביננו. היינו דוקא בעיר אבל בשדה מותר. והא דאמרי' לקמן מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הכי קאמר בין תפלה קצרה דאמר בפ' תפלת השחר (דף כט:) כגון צרכי עמך וכו'. אבל ודאי תפלה קצרה דהכא צל הביננו: [15].

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים:

  • למדתי שאין נכנסין לחורבה
  • למדתי שמתפללין בדרך
  • ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה

ואמר לי: בני! מה קול שמעת בחורבה זו?

ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות!" ואמר לי: חייך וחיי ראשך (לשון של שבועה), לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" – הקב"ה מנענע ראשו ואומר "אשרי המלך שמקלסין שמשבחים אותו בביתו כך [16]; מה לו לאב שהגלה מה נוראה היא ההרגשה לאב שצריך לגרש את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"! תוספות - יהא שמיה הגדול מבורך מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כדכתיב (שמות יז) כי יד על כס יה שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ופירושו כך יהא שמיה שם יה רבא כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומ' ומבורך לעולם הבא. וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם:


תנו רבנן: 'מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה:

  • מפני חשד שלא יחשדו באותו אדם שהוא הולך לשם כדי להסתתר עם אישה [17]
  • מפני המפולת [18]
  • ומפני המזיקין השדים'.

"מפני חשד"? ותיפוק ליה למה אי אפשר להסתפק בטעם ש משום מפולת?[19]

עמוד ב
בחדתי חורבה חדשה, במצב טוב, שאין סכנה שתתמוטט [20].

ותיפוק ליה משום מזיקין?

בתרי שני אנשים נכנסים ביחד לחורבה, ואז ה"מזיקין" לא יכולים לפגוע בהם.
אי בתרי, חשד נמי ליכא גם כן אין, כי מותר לשני גברים להיות במקום סגור עם אישה [21]?
בתרי ופריצי ופרוצים, שידועים בכך שהם אינם מקפידים על הילכות צניעות, ולהם איסור "יחוד" הוא גם שני גברים ואישה[22].

"מפני המפולת"? ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין?

בתרי וכשרי בשני אנשים לא שייך ""מזיקין", ואם הם גם כשרים (לא פרוצים), אז גם לא שייך "חשד".

"מפני המזיקין"? ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת?

בחורבה חדתי ובתרי וכשרי;
אי בתרי – מזיקין נמי ליכא?
במקומן במקומות שיש הרבה "מזיקין", חוששים שהם יזיקו גם לשני אנשים [23] חיישינן [24]: תוספות פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין:
ואיבעית אימא תשובה אחרת במקום "בחורבה חדתי ובתרי וכשרי": לעולם בחד ובחורבה חדתי דקאי בדברא באדם אחד הנכנס לחורבה חדשה הנמצאת בשדה. חורבה חדשה: אין "מפולת". בשדה: אישה לא נמצאת שם, ולכן אין "חשד". אדם אחד: ולכן צריך את הטעם של "מזיקין"[25], דהתם משום חשד ליכא, דהא אשה בדברא לא שכיחא, ומשום מזיקין איכא.


תנו רבנן: ארבע משמרות הוי הלילה – דברי רבי; רבי נתן אומר: שלש.

מאי טעמא דרבי נתן?

דכתיב [26] "וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה"; תנא: 'אין 'תִּיכוֹנָה' אלא שיש לפניה ולאחריה'!
ורבי איך רבי יסביר את המילה תיכונה בפסוק זה, הרי לשיטתו יש 4 משמרות, ואם כן, יש 2 משמרות שהם "תיכונות"?
מאי 'תִּיכוֹנָה'? – אחת מן התיכונה שבתיכונות.
ורבי נתן?
מי כתיב 'תיכונה שבתיכונות'? 'תִּיכוֹנָה' כתיב!

מאי טעמא דרבי?

אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: כתוב אחד אומר (תהלים קיט סב): "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", וכתוב אחד אומר (תהלים קיט קמח): "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת [לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ]" [27] הא כיצד איך אפשר שדוד קם בחצות הלילה, והיה ער שתי "אַשְׁמֻרוֹת"? – ארבע משמרות הוי הלילה.
ורבי נתן?
סבר לה כרבי יהושע, דתנן[28]: "רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד להתעורר בבוקר בשלש שעות בתחילת השעה השלישית, 2 שעות זמניות לאחר תחילת היום": שית דליליא מחצות הלילה עד הבוקר - 6 שעות [29] ותרתי דיממא ו-2 שעות שדוד קם יותר מוקדם מיתר המלכים בעולם [30] – הוו להו שתי משמרות 8 שעות היה דוד ער לפני כל המלכים, ואם של משמרת היא 4 שעות, אפשר לראות בזה 2 משמרות [31] ;[32]
רב אשי אמר הסבר נוסף להבנת שיטת רבי נתן בפסוקים הנ"ל: משמרה ופלגא משמרת וחצי (6 שעות, מחצות הלילה עד הבוקר) נמי 'משמרות' קרו להו.


ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת דברים שהוא בעצמו אמר בחייו. כיון שבאמירת דברים אחרים, יש ביזוי למת שאינו יכול לדבר עוד, והאחרים מראים את עליונותם עליו כאשר הם עוסקים בדיבור. תוספות ופסק רב אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודוקא בארבע אמות שלו:

אמר רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא בדברי תורה אסור להגיד דברי הלכה לידו, כי הוא לא יכול גם להגיד[33], אבל מילי דעלמא דברים אחרים, מעינייני העולם [34] לית לן בה;
ואיכא דאמרי אמר ויש אומרים בשם רבי אבא בר כהנא: לא אמרן אלא [אפילו] בדברי תורה אפילו דברי תורה שזה מצוה, אסור להגיד לפניו, וכל שכן מילי דעלמא.


ודוד, בפלגא דליליא הוה קאי היה עומד, מתעורר? מאורתא מתחילת הלילה [35] הוה קאי, דכתיב (תהלים קיט קמז): "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה"! (וממאי דהאי 'נשף' אורתא הוא - דכתיב [36] (משלי ז ט): "בְּנֶשֶׁף, בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה"[37])

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא: הכי קאמר כך הכונה בפסוק "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ": [38]: מעולם לא עבר עלי אלא שלפני חצות הלילה הייתי מתעורר חצות לילה בשינה [39].
רבי זירא אמר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס היה לומד תורה בזמן שהוא ישן חלקית, כמו שהסוסים ישנים חלקית (בעמידה) [40], מכאן ואילך היה מתגבר כארי.
רב אשי אמר: עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות [41].


ו'נשף' – אורתא הוא?: הא 'נשף' צפרא בוקר הוא, דכתיב [42] "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם " [43], מאי מה הפירוש של הפסוק?, לאו מצפרא ועד ליליא?
לא! מאורתא ועד אורתא.
אי הכי – לכתוב 'מהנשף ועד הנשף' או 'מהערב ועד הערב'?!
אלא אמר רבא [44]: תרי נשפי הוו: נשף ליליא עלה הלילה ואתי יממא ובא היום (ובמשמעות זאת המילה "נשף" היא בוקר), נשף יממא ואתי ליליא [45].


ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב [46] "[וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה] כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם"; מאי 'כחצות'?: אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא 'כחצות' – מי איכא ספיקא קמי שמיא האם יש ספק לה' באיזו שעה מדוייקת חל זמן חצות הליל? אלא דאמר ליה <למחר> בַּחצות <כי השתא>’ ואתא איהו ואמר 'כחצות' [47] אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע? תוספות - ואתא איהו ואמר 'כחצות' ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו. ויל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו:

דוד – סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא:

כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד [48], וכיון שהגיע חצות לילה – בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו תוספות . פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בב דף כה.) שהיא מנשבת עם כל אחד ואחד: [49];

מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר; כיון שעלה עמוד השחר – נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך! עמך ישראל צריכין פרנסה!

אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה זה ימכור סחורה לזה, ולהפך, ויוצאים כולם מורווחים!

אמרו לו: אין הקומץ כמות אוכל קטנה משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו בור מים לא מתמלא רק ממי הגשם הנופלים לתוכו, אלא גם ממים הזורמים אליו בתעלות חצובות באיזור שמסביבו (ראה בויקימילון) [50]! תוספות פירש רשי אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו מים מצד אחר. ורי פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא. שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים: אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד תצאו למלחמה!

מיד יועצים באחיתופל [51], ונמלכין בסנהדרין [52], ושואלין באורים ותומים [53].

אמר רב יוסף: מאי קרא מהו מקראה? על איזו פסוק מתבססת האגדה הנ"ל? – דכתיב [54] "וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב";

אחיתופל – זה יועץ, וכן הוא אומר [55] "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים [כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם]";

הערות

  1. ^ רש"י: לעיל אמר "משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות" והוא שעור מאוחר משל כהן, והכא אמר "משעת טבילה", שהיא קודם בין השמשות
  2. ^ רש"י: דברייתא
  3. ^ רש"י: דמתניתין
  4. ^ רש"י: דמתניתין
  5. ^ רש"י: והא דקתני "דברי רבי אליעזר" – אסוף הזמן קאי דקאמר, "עד סוף האשמורה הראשונה", ופליגי רבנן עליה ואמרי "עד חצות", דרבי אליעזר דריש 'בשכבך' = זמן התחלת שכיבה שבני אדם הולכים לשכב, זה קודם וזה מאוחר, ורבנן דרשי כל זמן שכיבה, דהיינו כל הלילה, אלא שעשו סייג לדבר ואמרו עד חצות, ורבן גמליאל לית ליה אין לו ההוא סייג
  6. ^ רש"י: הוה ליה לומר זמן הניכר
  7. ^ רש"י: דפליגי תנאי לקמן בהא מלתא בדבר זה: איכא מאן יש מי דאמר שלש משמרות הוי הלילה, במשמרות עבודת המלאכים, ושיר שלהם נחלק לשלש חלקים: ראשונה לכת אחת, שניה לכת אחרת, שלישית לכת שלישית, ואיכא מאן דאמר ארבע משמרות הוי הלילה
  8. ^ רש"י: כשנתן לך סימן זמן הקריאה בסוף האשמורה ולא פירש לך סימן מפורש – למדך שיש היכר לכל אדם בדבר, כי היכי דאיכא ברקיע
  9. ^ ירמיהו כה ל
  10. ^ רש"י: 'ישאג' 'שאוג' 'ישאג' – הרי שלש
  11. ^ רש"י: כבר הגיע קרוב ליום, ובני אדם מתעוררים משינתן, והשוכבים יחד מספרים זה עם זה
  12. ^ רש"י: סימנים הללו שנתן למשמרות הארץ היכן נתנו: בתחלת האשמורות או בסופן
  13. ^ רש"י: צאת הכוכבים
  14. ^ רש"י: ושמר = והמתין כמו 'לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת גלולים פלוני' (סנהדרין דף סג:) ובב"ק בפרק 'החובל' (דף צ:) 'שמרה עומדת על פתח חצרה', וכן "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז יא); שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו ב)
  15. ^ רש"י: "הביננו". ולקמן מפרש לה בפרק 'תפלת השחר' (דף כט.)
  16. ^ רש"י: אשרי כל זמן שהיה קלוס זה בתוך בית המקדש
  17. ^ רש"י: שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם
  18. ^ רש"י: שחומת החורבה רעועה ומסוכן הוא פן תפול החומה עליו
  19. ^ רש"י: כלומר: למה לנו שלשה טעמים לדבר אחד – הרי די באחת מהן – אם לא בא ללמדך שיש שעות שאין הטעם הזה, וצריך להניח בשביל זה
  20. ^ רש"י: שנפלה מחדש ???: שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה
  21. ^ רש"י: דתנן (במסכת קידושין דף פ:) "אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים"
  22. ^ רש"י: דאמרינן התם "לא שנו אלא בכשרים"
  23. ^ רש"י: במקום שהם מצויין תדיר
  24. ^ רש"י: אפילו בתרי
  25. ^ רש"י: בשדה
  26. ^ שופטים ז יט
  27. ^ רש"י: אלמא: חצות לילה שהיה דוד עומד – שתי משמרות יש בהם
  28. ^ להלן ט,ב
  29. ^ רש"י: חצות לילה הוי שש שעות
  30. ^ רש"י: ששאר מלכים ישנים
  31. ^ רש"י: של שמונה שעות
  32. ^ רש"י: ורבי נתן אמר לך: האי "קדמו עיני אשמורות" דקאמר דוד- קדמו לשאר מלכים קאמר, שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום, בתחלת שעה שלישית.
  33. ^ רש"י: דבר הלכה אסור לספר לפניו: שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם, והוה ליה (משלי יז ה): "לועג לרש חרף עושהו"
  34. ^ רש"י: שאין גנאי למחריש בהן
  35. ^ רש"י: מתחלת הלילה
  36. ^ [[]]
  37. ^ רש"י: בנשף בערב יום: בהעריב היום קרוי 'נשף'
  38. ^ רש"י: קרא דחצות לילה
  39. ^ רש"י: שקודם לכן הייתי עומד
  40. ^ רש"י: עוסק בתורה כשהוא מתנמנם, כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד
  41. ^ רש"י: והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו'
  42. ^ שמואל א ל יז
  43. ^ רש"י: למחרתם = ליום מחרת של חנייתם שם
  44. ^ גירסת רש"י: רב אשי
  45. ^ רש"י: 'נשף יממא' = קפץ ועלה, כמו 'לנשוף מדוכתיה' (מגילה דף ג.) וכמו 'האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה – טרפה' (חולין דף מב:)
  46. ^ שמות יא ד
  47. ^ רש"י: לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע
  48. ^ רש"י: ונקביו לצד צפון
  49. ^ רש"י: דאמר מר (בבבא בתרא דף כה.) 'ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום: שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה, ושש אחרונות רוח דרומית, ובתחלת הלילה רוח מערבית, ובחצות הלילה – רוח צפונית
  50. ^ רש"י: העוקר חוליא מבור כרוי, וחוזר ומשליכו לתוכו – אין מתמלא בכך; אף כאן: אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר – אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו
  51. ^ רש"י: איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית מערך לוחם, וטכסיסי מארב מלחמה
  52. ^ רש"י: נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם
  53. ^ רש"י: אם יצליחו
  54. ^ דברי הימים א כז לד
  55. ^ שמואל ב טז כג


קישורים לאתרים אחרים


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בניהו בן יהוידע בפסוק המקורי מופיע כ"יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ "?? - זה סנהדרין [1], תוספות מסברא אומר כן. אביתר אלו אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי כלומר היה קודם להם אם כן אורים ותומים היו אחר בניהו. א"כ אביתר שהוזכר אחר בניהו היינו אורים ותומים כך פירש רש"י. ותימא לפירושו פשיטא דאביתר כהן היה בימי דוד שלא היה כהן אחר שכולם נהרגו בנוב עיר הכהנים ולמה צריך ראיה עליה. ועוד לגירסת הקונטרס בניהו בן יהוידע אין זה הפסוק בשום מקום. לכך (מפרש) [גריס] רבינו תם כדאי' (בדה"א כ"ז) ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ופי' רת דכרתי ופלתי היינו סנהדרין שכורתין דבריהם לאמתן ופלתי שמופלאים בהוראה כמו מופלא שבבית דין. וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע. וי"ל דמסתמא ממלא מקום אביו היה וכי היכי דאביו היה מסנהדרין גם הוא היה מהם: וְאֶבְיָתָר - אלו אורים ותומים [2], וכן הוא אומר[3]: "וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי" [4];

ולמה נקרא שמם של האורים והתומים 'כרתי' ו'פלתי'?

'כרתי' - שכורתים דבריהם שאומרים דברים חד משמעיים [5]
'פלתי' - שמופלאים ?? בדבריהם.

ואחר כך 'וְשַׂר צָבָא וכאן נרמז שאחרי התייעצות עם כל הנ"ל, הם יוצאים למלחמה לַמֶּלֶךְ יוֹאָב'[6].


אמר רב יצחק בר אדא - ואמרי לה אמר ויש אומרים זאת בשם רב יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא באיזה פסוק נרמז שדוד היה מתעורר על ידי כינור[7]? [8]"עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר" [9].


רבי זירא אמר תשובה נוספת לשאלה לעיל "ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע?": משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע;
וכיון דדוד הוה ידע כנור למה ליה?
לאתעורי משנתיה;
וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר 'כחצות'?
משה קסבר שמא יטעו אצטגניני חרטומי, יועצי פרעה [10] ויאמרו "משה בדאי הוא שקרן, שהרי אמר שבחצות תהיה מכת בכורות, והנה עכשיו כבר חצות הלילה (לדעתם) ולא קורה כלום"[11],
דאמר מר [12]: למד לשונך לומר "איני יודע", שמא תתבדה יתברר שטעית ותאחז תהיה מקובע בדבריך המקוריים [13].


רב אשי אמר תשובה שלישית: בפלגא אורתא דתליסר באמצע הלילה של ה-13 נגהי ארבסר אור ליום ה-14 הוה קאי [14], והכי קאמר משה לישראל: אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה  מחר, בשעה כמו שאנו נמצאים בה עכשיו, בחצות הליל (והאות כ"ף לא במשמעות של 'בערך') כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים.


"שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי "[15] - לוי ורבי יצחק חלוקים בפירוש הפסוק שני תנאים::

  • חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות 3 שעות זמניות לאחר הזריחה ואני [16] "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ"!
  • ואידך - כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם! לא האם לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם עם אסיפות של אנשים מכובדים ואני ידי מלוכלכות בדם הלכות נידה [17] ובשפיר בדיקה של עור ולד לבדוק אם היולדת חייבת בימי טהרה [18] ובשליא עוד סוג של עור שאפשר לפיו לדעת אם היתה לידה של ולד [19] כדי לטהר אשה לבעלה, ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי, ואומר לו: "מפיבשת רבי! יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי?" ולא בושתי התבישתי במקרים שאמר לי שטעיתי! [20]

אמר רב יהושע בריה דרב אידי: מאי קרא מה הפסוק בו רמוז שדוד שאל את מפיבושת בלי להתבייש?

"וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ"[21];
תנא: לא 'מפיבשת' שמו, אלא 'איש בשת' שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש מלשון: מפיו בושת, מדברי פיו היה מבייש את דוד פני דוד בהלכה [22], לפיכך [23] זכה דוד ויצא ממנו כלאב.
ואמר רבי יוחנן: לא 'כלאב' שמו אלא 'דניאל' שמו [24], ולמה נקרא שמו 'כלאב'? - שהיה מכלים פני מפיבשת כלאב - מכלים אב, מבייש את מפיבושת שהיה רבו בהלכה [25], ועליו אמר שלמה בחכמתו [26] "בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי", ואומר [27] "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר".

ודוד מי קרי לנפשיה לעצמו 'חסיד' והכתיב [28] "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהוָה בְּאֶרֶץ חַיִּים" [29], ותנא משמיה דרבי יוסי: למה נקוד על מעל המילה לולא מסומנות נקודות, שמקובל שהמשמעות שלהם היא לציין שיש הסתייגות מסוימת מהמילה 'לולא'? [30]? אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו!?

שמא יגרום החטא דוד אכן ידע שהוא חסיד, ומה שאמר "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי..." היה מתוך חשש שיחטא בעתיד [31],
כדרבי יעקב בר אידי, דרבי יעקב בר אידי רמי השליך שני פסוקים אחד מול השני לראות אם הם סותרים: כתיב [32] "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", וכתיב [33] "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד"? אמר: שמא יגרום החטא [34],
כדתניא [35]: [36] "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ": "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה" - זו ביאה הכניסה לארץ בימי יהושע ראשונה [37], "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זו ביאה שנייה כניסה שניה לארץ, מגלות בבל [38]; מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון [39], אלא שגרם החטא בגלל שחטאו נכנסו לארץ רק תחת חסותו של כורש [40].


וחכמים אומרים: עד חצות:

חכמים כמאן סבירא להו כמו מי הם סוברים: אם 'זמן שכיבה' פירושו בזמן שהולכים לישון, שיאמרו עד שליש הלילה, ואם פירושו כל הזמן שישנים בו, שיאמרו עד הבוקר [41]? אי כרבי אליעזר סבירא להו [42] - לימרו כרבי אליעזר [43],


עמוד ב

ואי כרבן גמליאל סבירא להו [44] לימרו כרבן גמליאל [45]!?

לעולם כרבן גמליאל סבירא להו, והא דקא אמרי עד חצות - כדי להרחיק את האדם מן העבירה [46]
כדתניא: 'חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר "אלך לביתי ואוכל קימעא [47] ואשתה קימעא ואישן קימעא ואחר כך אקרא קרית שמע ואתפלל", וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה! אבל אלא כך צריך לנהוג: אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת: אם רגיל לקרות – קורא, ואם רגיל לשנות – שונה, וקורא קרית שמע ומתפלל תוספות מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית: ואוכל פתו ומברך; וכל העובר על דברי חכמים - חייב מיתה'!

מאי שנא בכל דוכתא מקום דלא קתני חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה?

איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה כאן יש חשש גדול שאדם יכול להרדם אם הוא לא נזהר, ולכן החמירו יותר [48],
ואיבעית אימא לאפוקי ממאן להוציא, לבטל את דעתו של מי דאמר [49] 'תפלת ערבית רשות' -

קא משמע לן בא להשמיע לנו, ללמד אותנו

להרחבה ראה כאן
דחובה.


אמר מר אמר התנא בבריתא לעיל: קורא קרית שמע[50]ומתפלל [51]' - מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? - זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית שבתפילת ערבית אומר את קריאת שמע ובירכותיה המסתיימות ב"גאל ישראל" ומיד מתפלל תפילת עמידה תוספות ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו. נראה הואיל ותקינו להו רבנן ה"ל כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י,ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו. והלכה כר' יוחנן דברייתא מסייע ליה וכן פסק ה"ג. ואם כן יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה עשרה. ומיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמעינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות. ולא נהירא [דאם כן] ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה דפלוגתא היא דרב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן. ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים ואי תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא פסקינן כרבי יוחנן צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך. אם כן גם לנו יש לסמוך: רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות - באמצע תקנום בין שתי קריאות שמע, כלומר: בשחרית קריאת שמע, 18, 18 של מנחה, 18 של ערבית, ולבסוף שמע בערבית [52] [53]

במאי קא מפלגי?

אי בעית אימא קרא אי תרצה אמור הסבר על סמך פסוק מהמקרא, איבעית אימא סברא על פי סברה הגיונית:
איבעית אימא סברא:
  • דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא בערב נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא,
  • ורבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא - לא הויא גאולה מעלייתא [54];
ואיבעית אימא קרא, ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב [55] "בְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ":
  • רבי יוחנן סבר: מקיש שכיבה לקימה: מה קימה קרית שמע ואחר כך תפלה [56] - אף שכיבה נמי קרית שמע ואחר כך תפלה;
  • רבי יהושע בן לוי סבר: מקיש שכיבה לקימה: מה קימה קרית שמע סמוך למטתו - אף שכיבה נמי קרית שמע סמוך למטתו.

מתיב מקשה מר בריה דרבינא: בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, ואי אמרת בעי שצריך (גם בערבית) לסמוך - הא לא קא סמך גאולה לתפלה, דהא בעי למימר 'השכיבנו'!?

אמרי: כיון דתקינו רבנן השכיבנו - כגאולה אריכתא דמיא;
דאי לא תימא הכי, שחרית היכי מצי סמיך איך יכול לסמוך גאולה לתפילה? והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר:[57]"אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" ולבסוף הוא אומר [58] "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי"? אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח - כתפלה אריכתא דמיא, הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו - כגאולה אריכתא דמיא.


אמר רבי אלעזר אמר רבי אבינא: 'כל האומר "תְּהִלָּה לְדָוִד..." [59] בכל יום שלש פעמים [60] - מובטח לו שהוא בן העולם הבא'

מאי טעמא?: אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת - נימא "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ..." [61], דאתיא בתמניא אפין שבא בשמונה פנים, הא"ב חוזר על עצמו שמונה פעמים! אלא משום דאית ביה [62] "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ"? - נימא הלל הגדול, דכתיב ביה [63] "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר "?

אלא משום דאית ביה תרתי שני היתרונות שצוינו לעיל (א"ב, ושבח לה' שמכין לנו מזון) [64].


אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי בתהלים קמה אין פסוק המתחיל באות נו"ן?

מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל ישראל (בלשון סגי נהור), דכתיב [65] "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל".
במערבא מתרצי לה הכי: נפלה - ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל.
אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי [66] חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר [67]"סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים".

אמר רבי אלעזר בר אבינא: גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאילו במיכאל כתיב [68] "וַיָּעָף במעוף אחד רצוף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים " [69], ואלו גבי גבריאל כתיב [70] "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף בשתי תעופות, עם הפסקה בין לבין, המעידה על דרגה נמוכה יותר"[71].

מאי משמע דהאי אחד - מיכאל הוא?

אמר רבי יוחנן: אתיא 'אחד' 'אחד' הקיש שני פסוקים שיש בהם את המילה 'אחד' כדי לקשר ביניהם: כתיב הכא 'וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים' וכתיב התם [72] "וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי ";

תנא: מיכאל - באחת, גבריאל - בשתים, אליהו - בארבע, ומלאך המות - בשמנה, ובשעת המגפה – באחת.


אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קרית שמע בבית הכנסת - מצוה לקרותו על מטתו.

אמר רבי יוסי [רב אסי או רב יוסף]: מאי קרא? [73] "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה"[74].

אמר רב נחמן:

הערות

  1. ^ רש"י: שהיה אב בית דין
  2. ^ רש"י: שכל ימי דוד היה נשאל באביתר היה דוד שואל את ה' על ידי האורים והתומים שביד אביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא עלתה לו, ושאל צדוק ועלתה לו, כדאמרינן בסדר עולם, ונסתלק אז מן הכהונה [הגדולה]
  3. ^ שמואל ב כ כג
  4. ^ רש"י: ראשון וקודם להם: שבתחילה נוטלים רשות, ואחר כך שואלים אם יצליחו
  5. ^ רש"י: שאומרים דברים קצובים וגמורים; שלא יפחתו ולא יוסיפו
  6. ^ רש"י: להוליך אנשי המלחמה
  7. ^ רש"י: דכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו
  8. ^ תהלים נז ט
  9. ^ רש"י: עורה כבודי: אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים; אעירה שחר: שאר מלכים השחר מעוררן, ואני מעורר את השחר קם לפני הבוקר, וכאילו מעיר את השחר
  10. ^ רש"י: אם אני יודע לכוין השעה - הם אינם יודעים לכוין השעה, וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה
  11. ^ רש"י: הלכך טוב לאחוז לשון 'איני יודע'
  12. ^ רש"י: במסכת דרך ארץ זוטא, פ"ג מ"ב; מסכת כלה רבתי פ"ה מ"א
  13. ^ רש"י: תהא נאחז ונכשל בדבריך
  14. ^ רש"י: ליל שעבר שלשה עשר ולמחרת יגיע ארבעה עשר
  15. ^ תהלים פו ב
  16. ^ תהלים קיט סב
  17. ^ רש"י: שהנשים מראות לו דם נדה אם טמא אם טהור שיש מראות דם טהור באשה
  18. ^ רש"י: הוא עור הולד שהעצמות והגידים והבשר נצורים בתוכו. ויש שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה ואי זה זה המרוקם ובמס' נדה (דף כד ב) מפרש לה ויש שפיר מלא מים ודם שאינו חשוב ולד לישב עליו טומאת יולדת וימי טהרתה
  19. ^ רש"י: דתנן (שם כו.) אין שליא בלא ולד, והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה, וקורין ושטי"דור בלע"ז, ותניא (שם) אין שליא פחותה מטפח, ותחלתה כחוט של ערב וסופה כתורמוס, והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור ואם עשויה כדת שליא שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח, ותשב עליו ימי טומאה וטהרה אם לאו
  20. ^ רש"י: 'זכיתי' ו'חייבתי' שייך בדיני ממונות ודיני נפשות, 'טמאתי' ו'טהרתי' - בהלכות טומאה וטהרה
  21. ^ תהלים קיט מו
  22. ^ רש"י: [מפיבושת = מפי בושת] בדברי הלכה היוצאין מפיו היה בושת לדוד: שפעמים שהיה טועה והוא אומר לו "טעית"
  23. ^ רש"י: בזכות שהיה דוד מקטין עצמו
  24. ^ רש"י: במקום אחד אומר (שמואל ב ג ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וגו' ובמקום אחר אומר: והשֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל (דברי הימים א ג א)
  25. ^ רש"י: כלאב מכלים את הרב, שהיה אב בהוראות
  26. ^ משלי כג טו
  27. ^ משלי כז יא
  28. ^ תהלים כז יג
  29. ^ רש"י: לולא האמנתי לראות בטוב ה' - כבר טרדוני מיראתך, כמו שנאמר 'כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים' (שמואל א כו יט)
  30. ^ רש"י: - לדרוש את הנקודה שהיא ממעטת את משמעות הכתוב, לומר שלא דבר ברור היה לו לראות בטוב ה'; 'לולא' לשון 'אם לא', כמו "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי " (בראשית לא מב)
  31. ^ רש"י: תירוצא הוא: לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד, וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה' - לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב
  32. ^ בראשית כח טו
  33. ^ בראשית לב ח
  34. ^ רש"י: ויירא יעקב שמא אחר הבטחה חטאתי
  35. ^ רש"י: שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת
  36. ^ שמות טו טז
  37. ^ רש"י: שבאו בימי יהושע
  38. ^ רש"י: כשעלו מגלות בבל בימי עזרא
  39. ^ רש"י: לבוא ביד רמה
  40. ^ רש"י: ולא הלכו אלא ברשות כורש, וכל ימי מלכי פרס - נשתעבדו להם: לכורש, ולאחשורוש, ולדריוש האחרון
  41. ^ רש"י: במשמעות 'בשכבך' האמור בתורה
  42. ^ רש"י: דאית ליה 'בשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב: זה מקדים וזה מאחר'
  43. ^ רש"י: דאמר סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן
  44. ^ רש"י: דמשמע ליה 'בשכבך - כל זמן שבני אדם שוכבים', ויש בכלל הזה כל הלילה
  45. ^ רש"י: עד עמוד השחר
  46. ^ רש"י: שמא יסמוך על שהות שיש לו
  47. ^ רש"י: מעט
  48. ^ רש"י: התוקפתו לעבור על דברי חכמים הוזקקו להזהירו יותר
  49. ^ רש"י: לקמן בפרק 'תפלת השחר' (דף כז:)
  50. ^ רש"י: של ערבית תחלה
  51. ^ רש"י: ואחר כך מתפלל
  52. ^ רש"י: בין שני קרית שמע תקנו כל תפלות של יום; דקא סבר תפלת ערבית קודמת לקרית שמע. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר: ערבית נמי קרית שמע ואחר כך תפלה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ודלא כרבי יהושע בן לוי דאמר: תפלה ואחר כך קרית שמע
  53. ^ רש"י: וכל שכן דשחרית, דעיקר גאולת מצרים - בשחרית הוה, כדכתיב "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לג ג), וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים, דכתיב "יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים יט טו), וסמיך ליה "יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה" (תהלים כ ב), ואמרינן בברכות ירושלמי (פ"א ה"א) 'מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה? - לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך; יצא המלך ומצאו שהפליג ?? - אף הוא הפליג!', אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו'.
  54. ^ רש"י: הילכך גאולה דאורתא לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה
  55. ^ דברים ו ז
  56. ^ רש"י: דבשחרית כולהו מודו דבעי מסמך
  57. ^ תהלים נא יז
  58. ^ תהלים יט טו
  59. ^ תהלים קמה הפרק שאנו רגילים לפתוח אותו ב"אשרי"
  60. ^ רש"י: כנגד שלש תפלות
  61. ^ תהלים קיט
  62. ^ תהלים קמה טז
  63. ^ תהלים קלו כה
  64. ^ רש"י: דאתי באל"ף בי"ת, ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי
  65. ^ עמוס ה ב
  66. ^ רש"י: אף על פי שהפסיק נו"ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמיכת הנפילה תכף לה
  67. ^ תהלים קמה יד
  68. ^ ישעיהו ו ו
  69. ^ רש"י: ויעף אלי - בפריחה אחת ולא הרגיע בינתים
  70. ^ דניאל ט כא
  71. ^ רש"י: מועף ביעף = שתי פריחות
  72. ^ דניאל י יג
  73. ^ תהלים ד ה
  74. ^ רש"י: אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם - אמרו מה שכתוב 'עַל לְבָבֶךָ' (דברים ו ו); עַל מִשְׁכַּבְכֶם - שנאמר 'וּבְשָׁכְבְּךָ' (שם,ז); וְדֹמּוּ - בשינה אחרי כן


העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סדהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שנאמר (דברי הימים א כו ד-ה) [ולעבד אדם בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי [פסוק ה] עמיאל הששי יששכר השביעי] פעלתי השמיני [כי ברכו אלקים] וכתיב 'כי ברכו אלהים' (דברי הימים א כו ח) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבדה ששים ושנים לעובד אדום [1].

אמר רבי אבין הלוי: כל הדוחק את השעה [2] - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחת מפניו;

מדרבה ורב יוסף: דרב יוסף 'סיני' [3], ורבה [4] 'עוקר הרים' [5]; אצטריכא להו שעתא [6], שלחו להתם: סיני ועוקר הרים, איזה מהם קודם?

שלחו להו: סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא [7].

אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף, דאמרי ליה כלדאי [8]: מלכת תרתין שנין [9];

מלך רבה עשרין ותרתין שנין, מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא; כל הנך שני דמלך רבה - אפילו אומנא לביתיה לא קרא [10].

ואמר רבי אבין הלוי: מאי דכתיב (תהלים כ ב) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב; אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? - מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה [11].

ואמר רבי אבין הלוי: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה - כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר (שמות יח יב) [ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלקים] ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים; וכי לפני אלהים אכלו? והלא לפני משה אכלו! - אלא לומר לך: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה.

ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מחברו, אל יאמר לו "לך בשלום" אלא "לך לשלום", שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד יח) [וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה] לך לשלום - עלה והצליח; דוד שאמר לו לאבשלום (שמואל ב טו ט) [ויאמר לו המלך] לך בשלום [ויקם וילך חברונה] - הלך ונתלה.

ואמר רבי אבין הלוי: הנפטר מן המת [12] - אל יאמר לו 'לך לשלום' אלא 'לך בשלום', שנאמר (בראשית טו טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום [תקבר בשיבה טובה]:

אמר רבי לוי בר חייא: היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים - אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון [13].

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר (ישעיהו נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי 'בָּנַיִך' אלא 'בוניך';

(תהלים קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול

(תהלים קכב ז) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך

(תהלים קכב ח) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך

(תהלים קכב ט) למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך

(תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

הדרן עלך הרואה וסליקא לה מסכת ברכות

הערות

  1. ^ 'פעלתי השמיני' - בני עובד אדום קא חשיב בדברי הימים, וקא חשיב תמניא, והיא תשיעית; כל אחת ילדה ששה - הם חמשים וארבע; הוסיף עליהם שמונה בנים הראשונים - הרי ששים ושנים לעובד אדום
  2. ^ כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה
  3. ^ 'סיני' היו קורין לרב יוסף, שהיה בקי בברייתות הרבה
  4. ^ בר נחמני
  5. ^ שהיה מחודד יותר בפלפול
  6. ^ להיות אחד מהם ראש ישיבה אצטריכא להו גרסי' הוצרכו להם חכמים
  7. ^ למי שקבץ תבואה למכור כלומר למי שקבץ שמועות
  8. ^ לרב יוסף
  9. ^ אמר: אם אמלוך תחלה - אמות לסוף שנתים! ונדחה מפני השעה ולא אבה למלוך, והשעה עמדה לו שלא הפסיד שנותיו בכך
  10. ^ לא נהג כל אותן השנים שום צד שררה, וכשהיה צריך להקיז דם - היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו
  11. ^ גירסת רש"י: שיאחז בעובי הקורה: אם בא לטלטלה ממקום למקום לתתה בבנין; כלומר: יעקב, שכל הבנים שלו וטרח בגידולם - יבקש עליהם רחמים
  12. ^ כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה - היו מלוים אותו מעיר לעיר, וחוזרים אלו, ואחרים מלוים אותו משם והלאה; והחוזרים קרי 'נפטרים': נוטלין רשות להפטר ממנו
  13. ^ מישיבה לישיבה וממדרש למדרש