לדלג לתוכן

ביאור:בבלי סוכה דף יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת סוכה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ובית נמי, אף על פי שאין גבוה עשרה, כיון דקביע - אוהלא הוא, דלא גרע מקינופות [1].

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישן בכילת חתנים בסוכה [2], לפי שאין לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה.

מיתיבי: הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו?

הכא במאי עסקינן? - בשיש לה גג.

תא שמע: נקליטין שנים וקינופות ארבעה; פירס על גבי קינופות – פסולה, על גבי נקליטין – כשרה, ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים הא גבוהין מן המטה עשרה פסולה אף על פי שאין לה גג!?

שאני נקליטין, דקביעי.

אי קביעי - ליהוי כקינופות [3]?

לגבי קינופות לא קביעי [4], לגבי כילה קביעי [5].

דרש רבה בר רב הונא: מותר לישן בכילה אף על פי שיש לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה; כמאן? כרבי יהודה, דאמר [6] לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, דתנן [סוכה פ"ב מ"א]: 'אמר רבי יהודה: נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקנים [7]'!

ולימא 'הלכה כרבי יהודה'?

אי אמר 'הלכה כרבי יהודה', הוה אמינא הני מילי מטה, דלגבה עשויה [8], אבל כילה - דלתוכה עשויה [9], [10] אימא לא [11]? - קא משמע לן טעמא דרבי יהודה [12] דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע, לא שנא מטה ולא שנא כילה.

משנה:

הדלה עליה [13] את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס [14] וסיכך על גבה - פסולה [15];

ואם היה סיכוך הרבה מהן [16] או שקצצן [17] – כשרה;

זה הכלל [18]: כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ [19] - אין מסככין בו;

וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו.

גמרא:

יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר: [20] או שקצצן כשרה אמר רב [21]: [22] צריך לנענע [23].

אמר ליה רב הונא: הא - שמואל אמרה.

אהדרינהו רב יוסף לאפיה [24] ואמר ליה: אטו מי קאמינא לך דלא אמרה שמואל? אמרה רב ואמרה שמואל!

אמר ליה רב הונא: הכי קאמינא לך: דשמואל אמרה, ולא רב, דרב אכשורי מכשר [25]!

כי הא: דרב עמרם חסידא רמא תכלתא [26] לפרזומא דאינשי ביתיה [27]; תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן [28]. אתא לקמיה דרב חייא בר אשי, אמר ליה: הכי אמר רב: מפסקן והן כשרין! אלמא פסיקתן זו היא עשייתן, הכא נמי קציצתן זו היא עשייתן.

וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן זו היא עשייתן? והא תני שמואל משום רבי חייא: הטיל לשני קרנות בבת אחת [29], ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן – כשרין! מאי לאו שקושר [30] ואחר כך פוסק [31]!

לא, שפוסק ואחר כך קושר.

פוסק ואחר כך קושר - מאי למימרא?

מהו דתימא

עמוד ב

בעינן כנף [32] בשעת פתיל [33] וליכא - קא משמע לן.

מיתיבי: תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן – פסולין; מאי לאו פסולין לעולם [34] ותיובתא דרב?

אמר לך רב: מאי פסולין? - פסולין עד שיפסקו!

ושמואל אמר: פסולין לעולם, וכן אמר לוי: פסולין לעולם, וכן אמר רב מתנה אמר שמואל: פסולין לעולם.

איכא דאמרי: אמר רב מתנה: בדידי הוה עובדא, ואתאי לקמיה דמר שמואל, ואמר לי: פסולין לעולם.

מיתיבי: תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן – פסולין' ועוד תניא גבי סוכה: '(דברים טז יג) [חַג הַסֻּכֹּת] תַּעֲשֶׂה [לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] - ולא מן העשוי; מכאן אמרו: הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן – פסולה [35]; היכי דמי?: אילימא בשלא קצצן - מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי?: תיפוק ליה דמחוברין נינהו! אלא בשקצצן, וקתני פסולה, ושמע מינה דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן, ותיובתא דרב?

אמר לך רב: הכא במאי עסקינן? - דשלפינהו שלופי [36] דלא מינכרא עשיה דידהו [37].

מכל מקום 'תלאן ואחר כך פסק [ראשי חוטין שלהן – פסולין]’, קשיא לרב [38]!?

קשיא.

לימא כתנאי [39]: [40] עבר [41] וליקטן [42] – פסול, דברי רבי שמעון בר יהוצדק; וחכמים מכשירין סברוה [43]: דכולי עלמא לולב צריך אגד [44], וילפינן לולב מסוכה [45]: דכתיב גבי סוכה תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי [46]; מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמאן דמכשיר סבר: 'אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, וגבי לולב נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן', ומאן דפסיל סבר: 'לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, וגבי לולב נמי לא אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן'?

לא! דכולי עלמא [47] לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן, והכא - במילף לולב מסוכה קמיפלגי: מאן דמכשר סבר לא ילפינן לולב מסוכה [48], ומאן דפסיל סבר ילפינן לולב מסוכה!

ואי בעית אימא: אי סבירא לן [49] דלולב צריך אגד [50]כולי עלמא לא פליגי דילפינן לולב מסוכה [51], והכא - בהא קמיפלגי: מר [52] סבר צריך אגד [53], ומר סבר אין צריך אגד, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא [תוספתא סוכה פ"ב ה"י]: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד - כשר; רבי יהודה אומר: אגוד כשר, שאינו אגוד פסול.

מאי טעמא דרבי יהודה?

יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב: כתיב התם (שמות יב כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב [וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר], וכתיב הכא (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים]; מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה.

ורבנן?

לקיחה מלקיחה לא ילפינן [54].

כמאן אזלא הא דתניא: לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו – כשר?: אי רבי יהודה, כי לא אגדו אמאי כשר? אי רבנן, אמאי מצוה?

לעולם רבנן היא, ומשום שנאמר (שמות טו ב) [עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה] זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ [אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ]: התנאה לפניו במצות [55].

זה הכלל: כל דבר שמקבל טומאה [ואין גידולו מן הארץ - אין מסככין בו; וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו]:

מנהני מילי?

אמר ריש לקיש: אמר קרא: (בראשית ב ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ [וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה]: מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה [56] וגידולו מן הארץ [57].

הניחא למאן דאמר [58] ענני כבוד היו, אלא למאן דאמר סוכות ממש עשו להם [59] מאי איכא למימר,

דתניא [ספרא אמור פרשתא יב פרק יז הלכה יא]: '(ויקרא כג מג) [לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם] כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם]; ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם';

הניחא לרבי אליעזר, אלא לרבי עקיבא מאי איכא למימר [60]?

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אמר קרא: (דברים טז יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ [שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ] - מקיש סוכה לחגיגה: מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ;

הערות

[עריכה]
  1. ^ והך מלתא - שמעתא באפי נפשה הוא, דלא תימא בית ככילה, דאי לא גבוה לישתרי להוציא ראשו חוץ לחלון
  2. ^ כילת חתנים אינה כשאר כילה, ואין עושין לה גג, והיא סביבות המטה, וגגה משופע כשל נקליטין
  3. ^ וליפסלא אף בפחות מעשרה
  4. ^ לחשוב כמותה ליפסול אף בפחות מעשרה
  5. ^ הלכך: אינהו פסלי בעשרה אפילו לית להו גג, וכילה לא פסלה אפילו בעשרה כי לית לה גג
  6. ^ לקמן, מפרש בפרק 'הישן'
  7. ^ דמטה לגבי סוכה - אהל עראי הוא: שמסלקין אותה ממקום למקום
  8. ^ לשכב על גבה ולא תחתיה להיות לו אהל, הלכך לאו שם אהל עליה, וטעמא לאו משום עראי הוא, אלא לאו שמה אהל
  9. ^ ולאהל
  10. ^ הלכך
  11. ^ שם אהל עליה ואף על גב דעראי הוא - לא מיפקע שמיה
  12. ^ התם
  13. ^ טרלי"ד בלע"ז
  14. ^ איר"א בלע"ז, והוא נדלה כגפן
  15. ^ שאין מסככין במחובר, דאמר מר (דף יב,א): (דברים טז יג) בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר
  16. ^ ומבטלן ברוב
  17. ^ אף לאחר שסככה בהן, ולא אמרינן תחילת עשייתה בפסול ופסולה
  18. ^ בגמרא יליף לה
  19. ^ כגון עורות בהמה, ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה
  20. ^ הא דתנן
  21. ^ עלה
  22. ^ נהי דאין צריך לחזור ולסותרה כולה, אבל
  23. ^ קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן, דתהוי להו הך כעשייה; דאי לא - פסולה משום 'תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי', דהכי משמע (דברים טז יג) [חַג הַ]סֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ: כשאתה עושה אותה - תהא ראויה לסוכה, ולא מן העשוי בפסול שאינו ראוי לסוכה ואתה מתקנו בתיקון מועט, כי האי, דמכשר לה בקציצה, ולא הדר סתר לה; ומיהו נענוע קרוב לסתירה הוא: שמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוֹזר ומגביה את חבירו ומניחו
  24. ^ בכעס
  25. ^ בלא נענוע, דקסבר: קציצתה זו היא גמר עשייתה, והיכי דמי 'תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי'? - כגון החוטט בגדיש לעשות לו סוכה, שהסיכוך היה מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העומרים ומשליך, והסוכה נעשית מאליה, דופנותיה וסככה; אבל זה שקיצצן - זהו מעשה שלה, שנגמר בהכשר
  26. ^ הטיל ציצית
  27. ^ לטלית אשתו, דקסבר לילה זמן ציצית הוא, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ (במדבר טו לט) - פרט לכסות סומא, אבל כסות לילה חייב, והויא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ונשים חייבות
  28. ^ תלאן לציציות בכנפות הטלית חוט אחד כפול ארבעה, ותוחבו בכנף ועודנו חוט אחד, כופלו - והרי הן שמנה כפלים, ופוסק ראשין שלהן, ונעשין שמנה חוטין; ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם, ונמצאת עשוין בפסול: דאין בה אלא חוט אחד!
  29. ^ שעשה ארבע כפלים ארוכין כשיעור שתי ציציות, ותוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אחר בכנף זה, וכפף הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה
  30. ^ עשה הגדיל בזו ובזו
  31. ^ אמצעה, ונעשו שתים, ואף על פי שנעשו בפסול: דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא
  32. ^ אחד ולא שנים
  33. ^ בשעה שפותלו = שתולה בו הפתילים
  34. ^ ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור
  35. ^ ולא גרסינן בברייתא 'אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן'
  36. ^ פשחן מן האילן עד שניתקן
  37. ^ ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך: ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן - לא הוי עשיה מעלייא
  38. ^ דמכשר
  39. ^ אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא
  40. ^ ענבי ההדס, דתנן לקמן (פ"ג מ"ב, דף לב,ב) אם היו ענביו מרובין מעליו - פסול דהוה ליה 'מנומר', ולא הדר הוא, ואם מיעטו כשר, ואין ממעטין ביום טוב דמתקן מנא להכשיר את הפסול; וקתני בברייתא:
  41. ^ על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין ביום טוב
  42. ^ ביום טוב
  43. ^ רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג
  44. ^ לאגוד שלשה המינין כאחד, ושייכא בה 'עשיה'
  45. ^ בבנין אב
  46. ^ מה מצינו בסוכה: שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפסוּל - אף לולב כן
  47. ^ תרוייהו הנך תנאי סבירא להו
  48. ^ לפסול בה את העשוי
  49. ^ להו לתרוייהו
  50. ^ ושייכא ביה עשיה, ד
  51. ^ למיפסל, ולקיטתן לאו זו היא עשייתן
  52. ^ רבי שמעון [בר יהוצדק]
  53. ^ לאגוד שלשה המינים, ושייכא ביה עשיה, ועל כרחך מבעוד יום אגדו עם ענביו, וכי לוקטו ביום טוב הוה ליה 'מן העשוי'
  54. ^ לא למדוה, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא אם כן למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו, ושמא מקראות הללו - לא לדרוש גזירה שוה נכתבו
  55. ^ סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה
  56. ^ דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם, וזה איננו אחד מאלה
  57. ^ שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו, וסוכה מעננים ילפינן, שהרי זכר לענני כבוד הוא, כדכתיב (ויקרא כג מג) כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי ומתרגמינן 'ארי במטלות ענניי'
  58. ^ סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר
  59. ^ מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות
  60. ^ מי יאמר לנו שלא היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות