ביאור:בבלי ברכות דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ברכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דכולהו שלקי ^[1]' ^[2];

אם כן - הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל, ותנן [ברכות פ"ו מ"ז]: זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה?

הכא במאי עסקינן? - בחושש בגרונו ^[3], דתניא: החושש בגרונו - לא יערענו בשמן תחלה בשבת ^[4], אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע. ^{ביאור אסור להכין את האניגרון לצורך רפואי בשבת, אבל כן מותר לבלוע כי יש בזה הנאה.}

פשיטא!?

מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל ^{ביאור אסור לברך על תרופה} - קא משמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה ^[5] - בעי ברוכי צריך לברך.

^[6]

קמחא דחיטי ^[7]: רב יהודה אמר "בורא פרי האדמה" ^[8], ורב נחמן אמר "שהכל נהיה בדברו". ^{ביאור רב יהודה אומר שעל קמח חיטה מברכים "בורא פרי אדמה ורב נחמן אומר "שהכל נהיה בדברו"}

אמר ליה רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דרבי יוחנן ושמואל קיימי כוותיה, דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית - מברכין עליו "בורא פרי העץ" - אלמא אף על גב דאשתני ^{ביאור הרי שנשתנה בערך שלו כשהוכן אניגרון ויש יותר שמן זית שזה העיקר ואז מברכים עליו "בורא פרי העץ"} - במלתיה קאי, הכי נמי אף על גב דאשתני ^[9] - במלתיה קאי ^[10]. ^{ביאור כיוון שקמח חיטה נשאר בערך שלו, מברכים עליו "בורא פרי אדמה"}

מי דמי?: התם לית ליה עלויא אחרינא, הכא אית ליה עלויא אחרינא: בפת ^[11]!

וכי אית ליה עלויא אחרינא - לא מברכינן עליה "בורא פרי האדמה" אלא "שהכל" והאמר רבי זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא [על דלעת חיה], וקמחא דשערי קמח שעורה - מברכינן עלייהו "שהכל נהיה בדברו" מאי לאו ^[12] דחיטי בורא פרי האדמה ^[13]!? ^{ביאור האם לא מברכים על קמח חיטה "בורא פרי האדמה"?}

לא! דחיטי נמי "שהכל נהיה בדברו".

ולשמעינן דחיטי וכל שכן דשערי? ^{ביאור האם גם על שעורה מברכים "שהכל נהיה בדברו"?}

אי אשמעינן דחיטי, הוה אמינא 'הני מילי דחיטי, אבל דשערי - לא לבריך עליה כלל' - קא משמע לן.

ומי גרע ממלח וזמית, דתניא [בברייתא ברכות מ,ב]: על המלח ועל הזמית ^[14] אומר "שהכל נהיה בדברו" ^[15]?

אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה, אבל קמחא דשערי, הואיל וקשה לקוקיאני לבלוע ^[16] - לא לבריך עליה כלל' קא משמע לן: כיון דאית ליה הנאה מיניה ^[17] - בעי ברוכי. ^{ביאור כשיש הנאה מאוכל – צריך לברך עליו}

קורא ^[18]: רב יהודה אמר "בורא פרי האדמה" ושמואל אמר "שהכל נהיה בדברו": רב יהודה אמר "בורא פרי האדמה" - פירא הוא, ושמואל אמר "שהכל נהיה בדברו" - הואיל וסופו להקשות.

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! חריף! כוותך מסתברא, דהא צנון סופו להקשות ^[19], ומברכינן עליה "בורא פרי האדמה" - ולא היא: צנון נטעי אינשי אדעתא לשם דפוגלא ^[20], דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. ^{ביאור לא נטעו את הדקל כדי לאכול ממנו את פירותיו}

וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי - לא מברכינן עליה? ^{ביאור היכן שלא נטעו עץ לאכילה מפירותיו ובכל זאת גדלו פירות שלא ציפו להם, האם צריך לברך על פירות אלה?} והרי צלף ^[21], דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ^[22], דתניא: 'על מיני נצפה ^[23]: על העלין ועל התמרות ^[24] אומר "בורא פרי האדמה", ועל האביונות ^[25] ועל הקפריסין ^[26] אומר "בורא פרי העץ"'!?

אמר רב נחמן בר יצחק: צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא ^[27], דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ^[28].

ואף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה - הלכתא כותיה דשמואל. ^{ביאור צריך לפעול על פי הלכת הרב שמואל, כאשר מקשה פרי – מברכים עליו "שהכל נהיה בדברו"}

אמר רב יהודה אמר רב: צלף של ערלה פרי לא למאכל בחוצה לארץ - זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ^[29]; למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו: על מיני נצפה: על העלים ועל התמרות אומר "בורא פרי האדמה" ועל האביונות ועל הקפריסין אומר "בורא פרי העץ"?

הוא דאמר כרבי עקיבא, דתנן [מעשרות פ"ד מ"ו]: רבי אליעזר אומר: צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין; רבי עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי.

ונימא 'הלכה כרבי עקיבא'?

אי אמר 'הלכה כרבי עקיבא', הוה אמינא אפילו בארץ - קא משמע לן: כל המיקל בארץ ^[30] - הלכה כמותו בחוצה לארץ ^[31], אבל בארץ – לא!

ונימא 'הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ', דכל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוצה לארץ?

אי אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי גבי מעשר אילן ^[32], דבארץ גופא מדרבנן ^[33], אבל גבי ערלה - דבארץ מדאורייתא - אימא בחוצה לארץ נמי נגזור'? - קא משמע לן.

רבינא אשכחיה מצאו למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין, אמר ליה: מאי דעתך, כרבי עקיבא, דמיקל? ולעביד מר כבית שמאי דמקילי טפי בנוסף, דתניא [תוספתא כלאים פ"ג מ"יד]: צלף - בית שמאי אומרים: כלאים בכרם ^[34], ובית הלל אומרים: אין כלאים בכרם; אלו ואלו מודים שחייב בערלה? ^{ביאור כלומר חייב מעשר בחוצה לארץ?}

[וממשיך רבינא להסביר את התוספתא כדי להגיע לקושיא על מר בר רב אשי:] הא - גופא קשיא: אמרת צלף - בית שמאי אומרים: כלאים בכרם, אלמא מין ירק הוא; והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה - אלמא מין אילן הוא! הא - לא קשיא: בית שמאי ספוקי מספקא להו ^{ביאור בית שמאי אומרים שבכלאים צריך מעשר בחו"ל} , ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא; ^{ביאור כאן מחמירים ושם מחמירים}

מכל מקום לבית שמאי הוה ליה ספק ערלה ^[35], ותנן 'ספק ערלה פרי אסור למאכל בארץ ישראל אסור ובסוריא ^[36] מותר, ובחוצה לארץ ^[37] - יורד

עמוד ב

ולוקח ^[38], ובלבד שלא יראנו לוקט ^[39]'?

רבי עקיבא במקום רבי אליעזר - עבדינן כותיה ^{ביאור רבי עקיבא ורבי אליעזר עושים כבית שמאי}, ובית שמאי במקום בית הלל אינה משנה ^[40].

ותיפוק ליה דנעשה שומר לפרי ^[41], ורחמנא אמר (ויקרא יט כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם ערלתו את פריו [שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל] - את הטפל לפריו, ומאי ניהו? - שומר לפרי.

אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי? - היכא דאיתיה בין בתלוש בין במחובר; הכא - במחובר איתיה, בתלוש ליתיה ^[42].

איתיביה אביי [עוקצין פ"ב מ"ג]: פיטמא של רמון ^[43] מצטרפת ^[44], והנץ שלו ^[45] אין מצטרף'; מדקאמר הנץ שלו אין מצטרף ^[46], אלמא דלאו אוכל הוא, ותניא גבי ערלה קליפי רמון והנץ שלו, קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה ^[47]'!?

אלא אמר רבא: היכא אמרינן דנעשה להו שומר לפירי? - היכא דאיתיה בשעת גמר פירא, האי קפרס ליתיה בשעת גמר פירא ^[48].

איני! והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי ^[49] דערלה אסירי, הואיל ונעשו שומר לפירי שהפרי נהיה חלק מהעץ ; ושומר לפירי אימת הוי? - בכופרא ^[50], וקא קרי ליה 'שומר לפירי'! ^{ביאור גם לפני בשלות התמרים אסור לאוכלם}

רב נחמן סבר לה כרבי יוסי ^[51], דתנן [ערלה פ"א מ"ז]: רבי יוסי אומר: סמדר אסור מפני שהוא פרי ^[52], ופליגי רבנן עליה ^[53].

מתקיף לה רב שימי מנהרדעא: ובשאר אילני ^[54] מי פליגי רבנן עליה?: והתנן [שביעית פ"ד מ"י]: 'מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית ^[55]? - בית שמאי אומרים: כל האילנות משיוציאו ^[56]; ובית הלל אומרים: החרובין משישרשרו ^[57], והגפנים משיגרעו ^[58], והזיתים משיניצו כשיהיו ניצנים ^[59], ושאר כל האילנות משיוציאו', ואמר רב אסי: הוא 'בוסר' הוא 'גרוע' ^[60] הוא 'פול הלבן' –

'פול הלבן' סלקא דעתא ^[61]? - אלא אימא: שיעורו 'כפול הלבן';

מאן שמעת ליה דאמר ^[62] 'בוסר אִין, סמדר לא' ^[63]? – רבנן ^[64], וקתני 'שאר כל האילנות משיוציאו ^[65]'!?

אלא אמר רבא: היכא אמרינן דהוי שומר לפרי - היכא דכי שקלת ליה לשומר מיית פירא מת הפרי; הכא - כי שקלת ליה - לא מיית פירא. ^{ביאור איפה שקטפו את הפרי כשהוא כבר ערל, הוא נחשב מת אז אם לא קטפו אותו, הוא נשאר חי כי הוא חלק מהעץ.}

הוה עובדא ושקלוה לנץ דרמונא ויבש רמונא, ושקלוה לפרחא דביטיתא ^[66] - ואיקיים ביטיתא.

<והלכתא כמר בר רב אשי דזריק את האביונות ואכיל את הקפריסין; ומדלגבי ערלה לאו פירא נינהו - לגבי ברכות נמי לאו פירא נינהו, ולא מברכינן עליה "בורא פרי העץ" אלא "בורא פרי האדמה".>

פלפלי: רב ששת אמר "שהכל", רבא אמר לא כלום; ואזדא רבא לטעמיה הלך לפי שיטתו של רבא, דאמר רבא: כס פלפלי ביומי דכפורי ^[67] – פטור ^[68]; כס זנגבילא ביומא דכפורי – פטור.

מיתיבי: 'היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר (ויקרא יט כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם ערלתו את פריו [שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל] איני יודע שעץ מאכל הוא? אלא מה תלמוד לומר: 'עץ מאכל'? - להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה, ואיזהו זה הפלפלין, ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר (דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה [ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת]’?

לא קשיא: הא ברטיבתא הא ביבשתא.

אמרי ליה רבנן למרימר: כס זנגבילא ביומא דכפורי – פטור.

והא אמר רבא 'האי המלתא ^[69] דאתיא מבי הנדואי ^[70] – שריא ^[71], ומברכין עליה "בורא פרי האדמה"'?

לא קשיא: הא ברטיבתא הא ביבשתא.

חביץ קדרה ^[72], וכן דייסא ^[73]: רב יהודה אמר "שהכל נהיה בדברו", רב כהנא אמר "בורא מיני מזונות"; בדייסא גרידא בדייסה בלבד כולי עלמא לא פליגי ד"בורא מיני מזונות"; כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה ^[74]: רב יהודה אמר "שהכל" - סבר דובשא דבש עיקר; רב כהנא אמר "בורא מיני מזונות" - סבר סמידא ^[75] עיקר.

אמר רב יוסף: כותיה דרב כהנא מסתברא, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות".

גופא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו "בורא מיני מזונות", ואיתמר נמי: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שהוא מחמשת המינין - מברכין עליו "בורא מיני מזונות" – וצריכא: דאי אשמעינן 'כל שהוא', הוה אמינא 'משום דאיתיה בעיניה, אבל על ידי תערובות – לא',

הערות

^ כל מיני ירק שלוק
^ לא אתא הכא אלא לפרושי לן מאי ניהו
^ וצריך לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל
^ בשבת, דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו, וכיון דלא בלע ליה - מוכחא מילתא דלרפואה הוא, וחכמים גזרו על כל רפואות הנכרות משום שחיקת סמנים, שהיא מלאכה; 'תחלה' – כלומר: לכתחלה לא יתן השמן בפיו לשם ערעור כי אם לשם בליעה, ואם בא להשהותו - ישהנו
^ לבד הרפואה יש לו הנאת אכילה
^ 'והלכתא וכו' עד 'פטר להו' לא גרסינן ומהלכות גדולות הוא
^ אוכל קמח חטים כמות שהיא
^ כשאר כוסס חטין, דתניא לקמן (בפרקין דף לז.) שמברך "בורא פרי האדמה"
^ וגרע, הואיל ולא אשתני לעלויא מעלייתא
^ והוה ליה ככוסס חטין
^ הלכך יצא מכלל פרי, ולכלל דרך אכילתו לא בא; אבל השמן מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו, ועיקר הפרי לכך נטעוהו - הלכך פרי הוא
^ מדאמר שערי - מכלל דסבירא ליה
^ דחשיב
^ שלמיר"א [מי מלח של שימורים]
^ והיכי תיסק אדעתין דלא תבעי ברכה
^ תולעים שבמעיים
^ באכילה
^ רך של דקל, כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות, הנוסף בשנה זו – רך, ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ
^ שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ
^ לאכלו כשהוא רך, וּשְׁמוֹ 'פוגלא'
^ מין עץ
^ שם פריו
^ הוא צלף; לפי שגדלים בו כמה מיני אכילה קרי ליה 'מיני'
^ בתוך העלים גדלים כמין תמרות, ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה
^ הוא הפרי
^ הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי, כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים
^ לאכול את העלים ואת התמרות, שאינן ממעטין את האילן בכך
^ לאכול את הקורא, שהאוכלו ממעט ענפי האילן
^ ערלה בחוצה לארץ - מדברי סופרים היא
^ בערלה
^ דכיון דאינה מן התורה הלך אחר המיקל
^ דהא דרבי עקיבא - לגבי מעשר איתמר
^ דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן: שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר
^ קסבר מין ירק הוא
^ האי 'מכל מקום' - מסקנא דפירכא דרבינא הוא, ולמימר שאף הפרי עצמו מותר בחוצה לארץ, דהא בארץ ספק הוא
^ ארם צובה שכבש דוד והוסיפה על גבול ארץ ישראל
^ הלוקח מן החשוד על הערלה, ויודע הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות
^ הימנו אף על פי שספק הוא אם יביא מן הנטיעות
^ שלא יראנו החבר כשהוא לוקט מן הנטיעות
^ ואין זה ספק, אלא ודאי
^ דאי נמי רבי עקיבא, דאמר לענין מעשר דלאו פירא נינהו - לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה ליה 'שומר'
^ סופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל
^ הפרח שבראשו כעין שיש לתפוחים ולספרגלין
^ לכביצה לטומאת אוכלין
^ 'נץ' ברמון כ'קפרס' באביונות
^ אף על גב דקיימא לן ב'העור והרוטב' (חולין קיז:) שומרים מצטרפין לטומאה קלה, דהיינו טומאת אוכלין - הני מילי קליפת האגוז והרמון, אבל הנץ – 'שומר על גבי שומר' הוא, ואין מצטרף; והכי אמרינן ב'העור והרוטב' (קיט:)
^ דרחמנא רבינהו מאת 'פריו - הטפל לפריו' והא נץ ליתיה שומר בתלוש: שכשמתיבש נופל מעל הקליפה
^ כשמגיע סמוך לבשולו הוא נופל ממנו
^ מתחלי בתמרי - כקפרס בצלף
^ כשהתמרים קטנים קודם בשולם
^ דכופרא הוי פרי ואף על פי שלא נגמר, לפיכך שומר שלו חשוב שומר
^ ענבים, כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו - קרוי 'סמדר'; וקאמר רבי יוסי: כיון שבא לכלל סמדר - קרוי 'פרי', ואסור משום ערלה
^ והלכה כרבים; הלכך אביונות בעוד שהקפריסין בהן - לאו פירי נינהו, ולא מיקרו קפריסין 'שומר לפרי'
^ חוץ מן הענבים
^ דרחמנא אמר ’[ויקרא כה,ו: והיתה שבת הארץ לכם] לאכלה - ולא להפסד'
^ את הפרי
^ משיראו בהן כמין שרשרות של חרובין
^ שהענבים גסים כגרוע; ולקמן מפרש לה
^ משיגדל הנץ סביב
^ כל מקום שהזכירו בוסר הוא גרוע
^ הא בענבים קיימינן
^ גבי ענבים
^ בוסר הוא דהוי פרי אבל סמדר לא
^ רבנן הוא דפליגי עליה דרבי יוסי במסכת ערלה
^ הוי פרי הראוי
^ אביונות
^ כל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה
^ מכרת
^ ליטואר"יו בלע"ז [דייסא מעשבים ממותקים, לתרופה – אוצר הלעזים; שטיינזלץ: תבלין מזנגביל]
^ כושיים
^ אין בה לא משום בשול נכרים ולא משום געול נכרים
^ מין מאכל קפוי, כמו חלב שחבצוהו בקיבה - כך עושין מאכל קפוי בקדרה; ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא, וקרו ליה אברושד"י
^ של חטים כתושות במכתשת
^ לקמן מפרש לה: חטי דמתברי באשיתא, ויהבו בהו דובשא, ועביד להו בקדירה
^ סלת

[1] כל מיני ירק שלוק

[2] לא אתא הכא אלא לפרושי לן מאי ניהו

[3] וצריך לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל

[4] בשבת, דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו, וכיון דלא בלע ליה - מוכחא מילתא דלרפואה הוא, וחכמים גזרו על כל רפואות הנכרות משום שחיקת סמנים, שהיא מלאכה; 'תחלה' – כלומר: לכתחלה לא יתן השמן בפיו לשם ערעור כי אם לשם בליעה, ואם בא להשהותו - ישהנו

[5] לבד הרפואה יש לו הנאת אכילה

[6] 'והלכתא וכו' עד 'פטר להו' לא גרסינן ומהלכות גדולות הוא

[7] אוכל קמח חטים כמות שהיא

[8] כשאר כוסס חטין, דתניא לקמן (בפרקין דף לז.) שמברך "בורא פרי האדמה"

[9] וגרע, הואיל ולא אשתני לעלויא מעלייתא

[10] והוה ליה ככוסס חטין

[11] הלכך יצא מכלל פרי, ולכלל דרך אכילתו לא בא; אבל השמן מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו, ועיקר הפרי לכך נטעוהו - הלכך פרי הוא

[12] מדאמר שערי - מכלל דסבירא ליה

[13] דחשיב

[14] שלמיר"א [מי מלח של שימורים]

[15] והיכי תיסק אדעתין דלא תבעי ברכה

[16] תולעים שבמעיים

[17] באכילה

[18] רך של דקל, כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות, הנוסף בשנה זו – רך, ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ

[19] שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ

[20] לאכלו כשהוא רך, וּשְׁמוֹ 'פוגלא'

[21] מין עץ

[22] שם פריו

[23] הוא צלף; לפי שגדלים בו כמה מיני אכילה קרי ליה 'מיני'

[24] בתוך העלים גדלים כמין תמרות, ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה

[25] הוא הפרי

[26] הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי, כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים

[27] לאכול את העלים ואת התמרות, שאינן ממעטין את האילן בכך

[28] לאכול את הקורא, שהאוכלו ממעט ענפי האילן

[29] ערלה בחוצה לארץ - מדברי סופרים היא

[30] בערלה

[31] דכיון דאינה מן התורה הלך אחר המיקל

[32] דהא דרבי עקיבא - לגבי מעשר איתמר

[33] דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן: שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר

[34] קסבר מין ירק הוא

[35] האי 'מכל מקום' - מסקנא דפירכא דרבינא הוא, ולמימר שאף הפרי עצמו מותר בחוצה לארץ, דהא בארץ ספק הוא

[36] ארם צובה שכבש דוד והוסיפה על גבול ארץ ישראל

[37] הלוקח מן החשוד על הערלה, ויודע הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות

[38] הימנו אף על פי שספק הוא אם יביא מן הנטיעות

[39] שלא יראנו החבר כשהוא לוקט מן הנטיעות

[40] ואין זה ספק, אלא ודאי

[41] דאי נמי רבי עקיבא, דאמר לענין מעשר דלאו פירא נינהו - לענין ערלה אסירי קפריסין דהוה ליה 'שומר'

[42] סופו שנופל הימנו כשמגיע להתבשל

[43] הפרח שבראשו כעין שיש לתפוחים ולספרגלין

[44] לכביצה לטומאת אוכלין

[45] 'נץ' ברמון כ'קפרס' באביונות

[46] אף על גב דקיימא לן ב'העור והרוטב' (חולין קיז:) שומרים מצטרפין לטומאה קלה, דהיינו טומאת אוכלין - הני מילי קליפת האגוז והרמון, אבל הנץ – 'שומר על גבי שומר' הוא, ואין מצטרף; והכי אמרינן ב'העור והרוטב' (קיט:)

[47] דרחמנא רבינהו מאת 'פריו - הטפל לפריו' והא נץ ליתיה שומר בתלוש: שכשמתיבש נופל מעל הקליפה

[48] כשמגיע סמוך לבשולו הוא נופל ממנו

[49] מתחלי בתמרי - כקפרס בצלף

[50] כשהתמרים קטנים קודם בשולם

[51] דכופרא הוי פרי ואף על פי שלא נגמר, לפיכך שומר שלו חשוב שומר

[52] ענבים, כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו - קרוי 'סמדר'; וקאמר רבי יוסי: כיון שבא לכלל סמדר - קרוי 'פרי', ואסור משום ערלה

[53] והלכה כרבים; הלכך אביונות בעוד שהקפריסין בהן - לאו פירי נינהו, ולא מיקרו קפריסין 'שומר לפרי'

[54] חוץ מן הענבים

[55] דרחמנא אמר ’[ויקרא כה,ו: והיתה שבת הארץ לכם] לאכלה - ולא להפסד'

[56] את הפרי

[57] משיראו בהן כמין שרשרות של חרובין

[58] שהענבים גסים כגרוע; ולקמן מפרש לה

[59] משיגדל הנץ סביב

[60] כל מקום שהזכירו בוסר הוא גרוע

[61] הא בענבים קיימינן

[62] גבי ענבים

[63] בוסר הוא דהוי פרי אבל סמדר לא

[64] רבנן הוא דפליגי עליה דרבי יוסי במסכת ערלה

[65] הוי פרי הראוי

[66] אביונות

[67] כל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה

[68] מכרת

[69] ליטואר"יו בלע"ז [דייסא מעשבים ממותקים, לתרופה – אוצר הלעזים; שטיינזלץ: תבלין מזנגביל]

[70] כושיים

[71] אין בה לא משום בשול נכרים ולא משום געול נכרים

[72] מין מאכל קפוי, כמו חלב שחבצוהו בקיבה - כך עושין מאכל קפוי בקדרה; ולקמן מפרש לה קמחא ודובשא ומשחא, וקרו ליה אברושד"י

[73] של חטים כתושות במכתשת

[74] לקמן מפרש לה: חטי דמתברי באשיתא, ויהבו בהו דובשא, ועביד להו בקדירה

[75] סלת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]