ביאור:משנה ערלה פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת מסכת ערלה: א ב ג

מסכת ערלה עם מפרשי המשנה: א ב ג

----

דווקא בפרק זה, המרוחק ביותר מהמטע, והעוסק במוצרים שלשם ייצורם השתמשו בערלה, ובערלה בחו"ל - היחס לערלה הוא מחמיר יחסית, ומובאת דעת ר' מאיר שאינו מבטל את האיסור.

ספק ערלה - אסור![עריכה]

חטיבה I: תוצרי הערלה[עריכה]

למרות שהערלה חלה רק על פרי מאכל, היא כוללת את כל השימושים בפרי, ולא רק את אכילתו, וראו ספרא קדושים פרשה ג.

ר' מאיר אינו מבטל בגד שלם, והשוו לעיל, א, ו - שם היה מדובר על גפן שלמה. לדעת חכמים ראו להלן משנה ז וכן תוספתא ה.

(א) בגד שצבעו בקליפי ערלה כגון קליפות רימון או אגוז - ידלק. ישרף.

נתערב באחרים - כולם ידלקו, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: יעלה באחד ומאתים:


ר' מאיר מחמיר אפילו בצביעת חלק מהבגד, וראו לעניין הסיט, כמידת מינימום לאריגה - שבת יג, ד.

אריגת האיסור בגודל של מלוא הסיט אוסרת את הבגד.

(ב) הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה,

וארגו בבגד, ואין ידוע איזה הוא
רבי מאיר אומר: ידלק הבגד.
וחכמים אומרים: יעלה באחד ומאתים:


לגבי צמר הבכור - ראו בכורות ג, ד. מדובר כאן בבכור שעדיין בחיים.

לגבי שער הנזיר - ראו ספרי על במדבר ו ה "קדושת שיער", וראו נזיר ו, ח.

שער הנזיר מחוץ למקדש ושער פטר החמור - דינם קבורה, אבל כיוון שנארגו - יש לשרוף את הבגד.

צמר או שיער של קודשי בדק הבית - אוסר אפילו בפחות מסיט.

(ג) האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד - ידלק הבגד.

ומשער הנזיר ומפטר חמור בשק - ידלק השק.
ובמוקדשין - מקדשין כל שהן:


תבשיל ופת שבושלו באמצעות שריפת קליפות עורלה - דינם כמו בגד שנצבע בה.

אבל כאן מודה ר' מאיר שניתן לבטלו ברוב, כי אין דרכו להימנות (ראו משנה ז).

וראו תוספתא ז, שאם הפכו הקליפות לגחלים - אינן אוסרות.

(ד) תבשיל שבשלו בקליפי ערלה - ידלק.

נתערב באחרים - יעלה באחד ומאתים:


(ה) תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה, ואפה בו את הפת - תדלק הפת.

נתערבה באחרות - תעלה באחד ומאתים:


חטיבה II: דברים שאינם מתבטלים אפילו במאתיים[עריכה]

ראו תרומות י, ו. כאמור במשנה ה, אין להשתמש בתלתן אפילו כחומר בעירה לבישול.

ר' מאיר לשיטתו במשנה א - גם בכלאי הכרם.

(ו) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם - ידלקו

נתערבו באחרים - כולם ידלקו, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: יעלו באחד ומאתים:


לפי משנה ב אפילו חוט באורך סיט - דרכו להימנות!

ראו מחלוקת דומה לעניין חתיכות של בשר חטאת ופרוסות של לחם הפנים בתוספתא תרומות ח, יד.

לעניין החביות ראו תוספתא מע"ש ב, כ, שמדובר דווקא בחביות יין.

לעניין חלפות תרדים ראו תוספתא תרומות ה, יא, שר' יהודה בן בבא מוציא אותם מהרשימה.

לגבי כלאים בדלעת יוונית - השוו גם כלאים ב, יא.

וראו מדרשים על הכינוי "אגוזי פרך" כמין מובחר של אגוזים שנפרך מעצמו, בפסיקתא רבתי יא.

(ז) שהיה רבי מאיר אומר: את שדרכו למנות - מקדש.

וחכמים אומרים: אינו מקדש, אלא ששה דברים בלבד.
ורבי עקיבא אומר: שבעה, ואלו הם:
אגוזי פרך, רמוני בדן, אגוזים מפרך (בית פוריק) ורימונים מבאדן וחביות סתומות מלאות יין
וחולפות תרדין, וקולסי קלחי כרוב, ודלעת יונית.
רבי עקיבא אומר: אף ככרות של בעל הבית.
הראוי לערלה אגוזים, רימונים וחביות - ערלה, לכלאי הכרם כל השבעה - כלאי הכרם:


(ח) (כיצד)? - נתפצעו האגוזים, נתפרדו הרמונים,

נתפתחו החביות, נתחתכו הדלועים, נתפרסו הככרות - יעלו באחד ומאתים:


חטיבה III: ערלה, חדש וכלאיים בחו"ל[עריכה]

המשנה מחזירה לתחילת המסכת, שם נקבע שכיבוש הארץ היה רק ציון זמן לתחילת איסורי הערלה, והיא חלה גם על שטחים שלא נכבשו, כלומר על חו"ל.

משחק המילים "לוקח ובלבד שלא..." - "לוקט ובלבד שלא..." מצביע אולי על ספק בנוסחת המשנה, והתאמה של הנוסחאות השונות - זו לחו"ל וזו לסוריה.

והשוו מגילת המקדש, לפיה העורלה ניתנת לכוהנים ואינה מושמדת, והיא חלה רק בא"י.

וראו קידושין א, ט, שאיסור החדש בחו"ל הוא מדברי ר' אליעזר, ולעומת זאת ספרא אמור פרשה י, הדומה למשנתנו. וראו גם תוספתא תרומות ב, יג, שם הותרו ערלה וכלאים בשדה הגוי אפילו בארץ.

חדש, ערלה וכלאים הם איסורים שאינם תלויים ישירות במקדש, ויתכן שזו הסיבה לכך שהם קיימים גם בחו"ל.

וראו תוספתא ח, שמקילה בערלה בחו"ל, ולדעת ר' אליעזר מתירה אותה לגמרי.

(ט) ספק ערלה בארץ ישראל - אסור, ובסוריא - מותר

ובחוצה לארץ - יורד ולוקח, לא בודק אם יש ספק, אבל ובלבד שלא יראנו לוקט. בתנאי שלא ראה את בעל השדה מלקט

כרם נטוע ירק, וירק נמכר חוצה לו, והירק הנמכר חשוד ככלאי כרם

בארץ ישראל - אסור, ובסוריא - מותר
ובחוצה לארץ - יורד ולוקט, ובלבד שלא ילקוט היהודי ביד.

החדש - אסור מן התורה בכל מקום.

והערלה - הלכה, מסורת והכלאים - מדברי סופרים: