ביאור:משנה ברכות פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת ברכות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

----

תפילת הקבע של היחיד[עריכה]

חטיבה I: תפילות הקבע של היחיד בשגרה[עריכה]

התוספתא קושרת בין משנתנו לבין הפרקים הקודמים: "כשם שנתנה תורה קבע לקריית שמע כך נתנו חכמים קבע לתפלה" (תוספתא ג, א.) הדמיון בין תפילה לקריאת שמע הוא בזמנים הקבועים, אבל מהרבה בחינות אחרות דומה התפילה לברכת המזון, שהרי שתיהן תפילות.

מאחורי הזמנים לתפילה חבויה שוב הקביעה כי התפילות הן חובה, כשם שהנחה כזאת עמדה מאחורי משנה א, א לגבי קריאת שמע.

הביטוי "תפילת הערב אין לה קבע" ניתן להתפרש כאי קביעת זמן לתפילת הערב (ואין להקשות מתפילת המוספים, שהרי שם חולק ר' יהודה). יתכן שהדבר נבע מאי קיומו של קרבן תמיד בלילה, וכתוצאה מכך מאי קיום תפילת ערבית במקדש, וראו תוספתא סוכה ד, ה.

פירוש אחר הוא שתפילת הערב אינה חובה אלא רשות, בהתאם להערה הקודמת. כאן ראוי להדגיש את המסקנה של תלמידי רבינו יונה, כי ניתנה כאן רשות למי שרוצה להוסיף תפילה בערב, אבל לא בזמנים אחרים.

(א) תפילת השחר - עד חצות.

סדר הדיון בתפילה הוא מהבוקר לערב, בניגוד לסדר הדיון בקריאת שמע.

רבי יהודה אומר: עד ארבע שעות.

תפילת המנחה - עד הערב.

רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה.

תפלת הערב - אין לה קבע.

ושל מוספין - כל היום.
(רבי יהודה אומר: עד שבע שעות.)
(ב) רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו
תפילה קצרה.

אמרו לו: מה מקום לתפילה זו?

אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי,

וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי.
(ג) רבן גמליאל אומר: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה.

רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה.

רבי עקיבא אומר: אם שגרה תפילתו בפיו – יתפלל שמונה עשרה.

ואם לאו – מעין שמונה עשרה:

(ד) רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע – אין תפילתו תחנונים.


חטיבה II: תפילות קבע במצבים מיוחדים[עריכה]

רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה – מתפלל תפילה קצרה. אומר:

הושע השם את עמך את שארית ישראל,
בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך.
ברוך אתה ה', שומע תפילה.

המשנה עוברת מהחמור אל קדש הקדשים, כמשל לתפילה בכלל.

(ה) היה רוכב על החמור – ירד.

ואם אינו יכול לירד כגון שאין מי שישמור על החמור – יחזיר את פניו.
ואם אינו יכול להחזיר את פניו – יכוון את לבו כנגד (בית) קדש הקדשים:
(ו) היה יושב בספינה או בקרון או באסדה – יכון את לבו כנגד בית קדש הקדשים.

"חבר עיר" הוא קבוצת נכבדי העיר, ראו לדוגמא מגילה כז ב.

(ז) רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר.

וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר.
רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש חבר עיר – היחיד פטור מתפילת המוספין.