ביאור:תוספתא/סוכה/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת סֻכָּה פֶּרֶק ד[עריכה]

שמחת בית השואבה[עריכה]

(א)
בָּרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁהָיוּ רוֹאִין שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֲבָה,


ראו משנה ה, ב, שם נזכר "תיקון גדול" ואין הסבר מה תיקנו. כאן מתואר תיקון, אבל הוא אינו מכונה "גדול"



הָיוּ אֲנָשִׁים רוֹאִין מִבִּפְנִים, וְנָשִׁים רוֹאוֹת מִבַּחוּץ.
וּכְשֶׁרָאוּ בֵית דִּין שֶׁהֵן בָּאִין לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ,
עָשׂוּ שָׁלֹשׁ גְּזוּזְטְרָאוֹת בָּעֲזָרָה, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ רוּחוֹת,
שֶׁשָּׁם נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת וְרוֹאוֹת בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֲבָה, וְלֹא הָיוּ מְעֹרָבִין.

(ב)
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה הָיוּ מְרַקְּדִין לִפְנֵיהֶן בַּאֲבוּקוֹת, וְאוֹמְרִין לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תֻשְׁבָּחוֹת.


ראו משנה ה, ד.
החסידים משבחים בעיקר את עצמם, שלא חטאו או שחזרו בתשובה.



מָה הָיוּ אוֹמְרִין? "אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא! וְכָל מִי שֶׁחָטָא - יִמָּחֵל!"
וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין: "אַשְׁרֵי יַלְדוּתִי שֶׁלֹּא בִּיְּשָׁה אֶת זִקְנוּתִי!" - אֵלּוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה.
וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין: "אַשְׁרֵיךְ זִקְנוּתִי, שֶׁתְּכַפְּרִי עַל יַלְדוּתִי!" - אֵלּוּ בַעֲלֵי תְּשׁוּבָה.

(ג)
הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר: "לִמְקוֹם שֶׁלִּבִּי אוֹהֵב - לְשָׁם רַגְלַי מוֹלִיכוֹת אוֹתִי.


הלל עושה שימוש בשיחה אנושית אופיינית, אבל מעלה אותה לרמה של שיחה עם הקב"ה. הוא מהלל בכך את ציבור העולים לרגל, שטרחו ובאו לבית ה'.
ביתו של הקב"ה הוא המקדש, ובחג הסוכות הבית שלנו הוא הסוכה הצמודה לבית שלנו, ומסמלת את הקירבה בין בית האדם לבית ה'.



אִם אַתָּה תָּבֹא לְבֵיתִי - אֲנִי אָבֹא לְבֵיתָךְ.
אִם אַתָּה לֹא תָּבֹא לְבֵיתִי - אֲנִי לֹא אָבֹא לְבֵיתָךְ.
שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ כ) בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי - אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ."

(ד)

מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיָה מְרַקֵּד בִּשְׁמֹנֶה אֲבוּקוֹת שֶׁלְּאוֹר, וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ.

וּכְשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה - מַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בָּאָרֶץ עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, שׁוֹחֶה וְנוֹשֵׁק וְזוֹקֵף מִיָּד.


מופעי ג'אגלינג ולוליינות ע"י החכמים במטרה למשוך את הקהל לבוא, ואז לשמוע את הדרשות.




(ה)
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: כָּל יְמֵי שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֲבָה, לֹא הָיִינוּ רוֹאִין שֵׁנָה:


סדר היום של עולי הרגל. ר' יהושע מתאר תפילה אחת ביום, והתיאור עולה בקנה אחד עם העולה מתוספתא ראה"ש ב, יז,



מַשְׁכִּימִין אָנוּ לְתָמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר, מִשָּׁם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מִשָּׁם לַמּוּסָפִין, מִשָּׁם לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה,
וּמִשָּׁם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. מִשָּׁם לְתָמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם, מִשָּׁם לשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֲבָה.

(ו)

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: כָּל שֶׁלֹּא רָאָה בְּדִפְּלָסְטוֹן diplóstoon: בניין של עמודים כפולים שֶׁלַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָה שֶׁלְּמִצְרָיִם,

לֹא רָאָה כָבוֹד לְיִשְׂרָאֵל מִיָּמָיו.


ר' יהודה מתאר את הכבוד לישראל לא בתמונה מהמקדש אלא בתמונה מאלכסנדריה, שם פעל בית כנסת גדול מאד עד חורבן הקהילה במרד התפוצות. הסגנון "מי שלא ראה..." דומה לסגנון תיאור שמחת בית השואבה במשנה ה, א, וכן לסגנון תיאור ירושלים ותיאור המקדש השני בבבלי סוכה נא ב ובבא בתרא ד א.
ההפרדה בבית הכנסת לא היתה לפי מינים, כמתואר בהלכה א, אלא לפי מקצועות.



כְּמִין בָּסִילִיקֵי גְּדוֹלָה הָיְתָה, סְטֹו לִפְנִים מִסְּטֹו. פְּעָמִים הָיוּ שָׁם כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם,
וְשִׁבְעִים וְאַחַת קָתֶדְרָאוֹת שֶׁלַּזָּהָב הָיוּ שָׁם, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאֶחָד זָקֵן,
כָּל אַחַת וְאַחַת מֵעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ רִבּוֹא, משקל הקתדרא
וּבָמָה שֶׁלָּעֵץ בָּאֶמְצַע, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ.
נָטַל לִקְרוֹת - וְהַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין - וְהֵן עוֹנִין "אָמֵן" עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה,
וְהַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין - וְהֵן עוֹנִין "אָמֵן".
וְלֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין מְעֻרְבָּבִין, אֶלָּא זֶהָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, כַּסָּפִים בִּפְנֵי עַצְמָן,
וְגַרְדִּיִּים אורגים בִּפְנֵי עַצְמָן, טַרְסִיִּים אורגים בחוטי מתכת בִּפְנֵי עַצְמָן, וְנַפָּחִין בִּפְנֵי עַצְמָן.
וְכָל כָּךְ לָמָּה? - כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אַכְסְנַי בָּא וְנִטְפָּל לְאֻמָּנוּתוֹ, וּמִשָּׁם פַּרְנָסָה יוֹצְאָה.

(ז)
וּלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וְכָל כְּלֵי שִׁיר.

מֵהֶן אוֹמְרִים: (תהלים קלד א) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יי כָּל עַבְדֵי יי,
הָעֹמְדִים בְּבֵית יי בַּלֵּילוֹת."

(ח)

יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: (תהלים קלד ב) "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יי!"

(ט)
וּכְשֶׁנִּפְטָרִין זֶה מִזֶּה, מַה הָיוּ אוֹמְרִים? - (תהלים קכח ה-ו) "יְבָרֶכְךָ יי מִצִּיּוֹן,


הברכה היא לציון ולירושלים, בניגוד לאלכסנדריה.



וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל."

תקיעות במקדש, והחליל[עריכה]

(י)
שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָם. קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ, הֵרִיעוּ, וְתָקָעוּ.


ראו משנה ה, ד-ה.
ר' יהודה מונה כל שלוש תקיעות (תקיעה-תרועה-תקיעה) – כתקיעה אחת. כך יוצא שהמינימום, שבמשנה נמצא 21 תקיעות – מכונה בפיו שבע, ואילו המקסימום, שבמשנה נמנה כ-48 תקיעות – מכונה כאן 16.
היו תוקעים גם בנעילת השערים במקדש, אבל תקיעה זו אינה נספרת כי נעשתה ע"י כהנים אחרים, לא אלו שתקעו בפתיחת השערים.
גם התקיעות לפני המזבח והתקיעות במעלה העשירית (ראו משנה ד) היו מבוצעות בידי כהנים שונים.



רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין פָּחוּת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה:
שָׁלֹשׁ - לִפְתִיחַת שְׁעָרִים; הָאוֹמֵר הכהן שתוקע עַל פְּתִיחָתָן אֵינוֹ אוֹמֵר עַל נְעִילָתָן;
הָאוֹמֵר עַל נְעִילָתָן אֵינוֹ אוֹמֵר עַל פְּתִיחָתָן.
שָׁלֹשׁ - לִפְנֵי מִזְבֵּחַ; הָאוֹמֵר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֵינוֹ אוֹמֵר לַמַּעֲלָה הָעֲשִׂירִי;
הָאוֹמֵר לַמַּעֲלָה הָעֲשִׂירִי אֵינוֹ אוֹמֵר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ.

(יא)
כֵּיצַד "שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה"?


התקיעה בכניסת השבת מתוארת במשנה ה ה, ומפורטת כאן.



חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל חֲצוֹצְרוֹת, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הַגַּג גָּבוֹהַּ שֶׁבָּעִיר.
נָטַל לִקְרוֹת התחיל לתקוע תקיעה ראשונה - הַסְּמוּכִין לָעִיר בְּטֵלִין, הַסְּמוּכִין לַתְּחוּם מִתְכַּנְּסִין וּבָאִין לְתוֹךְ הַתְּחוּם,
לֹא הָיוּ נִכְנָסִין מִיָּד, אֶלָּא מַמְתִּינִין עַד שֶׁיָּבֹאוּ כֻלָּם, וְיִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּן בְּבַת אַחַת.
מֵימָתַי הוּא נִכְנָס? - מִשֶּׁיְּמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁלְּמַיִם וְיִצְלֶה לוֹ דָגָה, וְיַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר.

(יב)
כֵּיצַד "שָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל"?


התקיעה הזאת מבדילה ומסמנת את כניסת השבת ואיסורי המלאכה.
ר' יוסי מתיר להדליק נר מייד אחרי שש התקיעות של כניסת השבת.



חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל חֲצוֹצְרוֹת, וְעוֹלֶה לַגַּג גָּבוֹהַּ שֶׁבָּעִיר.
נָטַל לִקְרוֹת התחיל לתקוע - מַעֲבִירִין תַּבְשִׁיל מִגַּבֵּי כִּירָה, וְטוֹמְנִין לוֹ מֵחַם, וּמַדְלִיקִין לוֹ אֶת הַנֵּר.
גָּמַר מִלִּקְרוֹת, סיים את התקיעה האחרונה אֲפִלּוּ מֵחַם בְּיָדוֹ - אֵין טוֹמְנוֹ, אֶלָּא מַנִּיחוֹ בָּאָרֶץ.
אֲפִלּוּ נֵר בְּיָדוֹ - אֵין נוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה, אֶלָּא מַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת מַנִּיחַ חֲצוֹצְרוֹת בְּרֹאשׁ הַגַּג, וְיוֹרֵד וּבָא לוֹ.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: רָצָה לְהַדְלִיק אַחַר שֵׁשׁ, מַדְלִיק.
אָמְרוּ לוֹ: נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁעוּרִין!
אֶלָּא מָקוֹם הָיָה בְּרֹאשׁ הַגַּג, שֶׁשָּׁם חַזַּן הַכְּנֶסֶת מַנִּיחַ חֲצוֹצְרוֹת.

(יג)

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת – תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. תוקעים רק תקיעה אחת, כדלהלן
אַחַר הַשַּׁבָּת – מַבְדִּילִין במוצ"ש וְלֹא תּוֹקְעִין.
כֵּיצַד תּוֹקְעִין? - תּוֹקֵעַ פְּשׁוּטָה אַחַת וְאֵינוֹ מֵרִיַע.

(יד)
הֶחָלִיל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בִּתְחִלָּתוֹ. דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵה בֵּי רַבִּי יְהוּדָה.


ר' יוסי חולק על משנה ה, א, ואומר שאם חל יו"ט בערב שבת – מותר לקיים את השמחה בשבת. חכמים חולקים עליו וטוענים שהשמחה אינה דוחה את יו"ט, קל וחומר את השבת.



וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ דּוֹחֶה אֲפִלּוּ אֶת יוֹם טוֹב.

פיס בין המשמרות[עריכה]

(טו)

כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשַׁלְּשׁוֹת בַּפָּרִים, חוּץ מִשְּׁתַּיִם הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁשּׁוֹנוֹת וְלֹא מְשַׁלְּשׁוֹת.

רַבִּי לְעָזָר בֶּן פַּרְטָא וְרַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: לֹא הָיָה פַּיִס לְחֶלְבֵי שָׂעִיר,


אילו היו 72 פרים היתה כל משמרת מקבלת שלושה, אבל בחג הסוכות היו רק 70 פרים. לכן שתי משמרות הקריבו רק שני פרים.
"מי מעלה איברים" היה אחד הפייסות הקבועים, ראו תמיד ג, א. וראו גם דעת ר' אליעזר בן יעקב שם ה, ב. לדעתם של ר' אליעזר ור' אלעזר בחג התקיימו גם הפייסות רגילים בין כל 24 המשמרות, בלי חלוקה למשמרות. אבא יוסי טוען שבחג היו עושים את הפיס בתוך המשמרת שנקבעה לכך בהגרלה מוקדמת, ור' חנינא טוען שההגרלה שקבעה מי מתחיל להקריב בתחילת החג גזרה גם איזו משמרת תקריב את השעיר, וראו בסוף משנה ה, ו, כר' חנינא.



אֶלָּא מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ - הוּא מַעֲלֶה אֶת חֶלְבֵי שָׂעִיר.
אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר: לֹא הָיָה פַּיִס אֶלָּא לְרָאשֵׁי מִשְׁמָרוֹת בִּלְבַד,
וּשְׁאָר כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת חוֹזְרוֹת חֲלִילָה.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגֳנוֹס אוֹמֵר: לֹא הָיָה פַּיִס אֶלָּא לְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלֶּחָג בִּלְבַד,
וּשְׁאָר כָּל ימוֹת הֶחָג חוֹזְרוֹת חֲלִילָה.

(טז)

כֵּיצַד מְפַיְּסִין? נִכְנָסִין לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וּמַקִּיפִין וְעוֹמְדִין כְּכּוֹכְלֵיאָס. kokhliárion: סיבוב החילזון

הַמְּמֻנֶּה בָּא וְנוֹטֵל מִצְנַפְתּוֹ שֶׁלְּאֶחָד מֵהֶן, וְיוֹדְעִין שֶׁמִּמֶּנּוּ פַּיִס מַתְחִיל.


הממונה בוחר מספר שרירותי, וכן ממי הוא מתחיל – שיטה המוכרת בימינו כ"מספר מוות".
כל כהן נספר פעם אחת, גם אם הוציא שתי אצבעות, והשוו יומא ב, א, שבהגרלות אחרות היו מונים לעיתים שתי אצבעות.



לֹא הָיוּ מוֹצִיאִין שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, אֶלָּא אַחַת אַחַת.
הַיְּחִידִים שֶׁבָּהֶם מוֹצִיאִין שְׁתַּיִם, וְלֹא הָיוּ מוֹנִין לָהֶן אֶת הַיְּתֵרָה.

(יז)
וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג - פַּיִס לְעַצְמוֹ, זְמַן לְעַצְמוֹ, רֶגֶל לְעַצְמוֹ,


רמז ברור למקור חג הסוכות בחנוכת המקדש הראשון.



קָרְבָּן לְעַצְמוֹ, שִׁיר לְעַצְמוֹ, בְּרָכָה לְעַצְמָהּ,
שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח סו) "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ".

(יח)
יָכוֹל לֹא הָיוּ טְעוּנִין לִינָה? - תִּלְמֹד לוֹמַר: (דברי הימים ב ז י)


היציאה מירושלים היתה למחרת שמיני עצרת, אבל הפרידה מהמקום ומהמלך היתה ביום השמיני עצמו.



"וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם".
הָא כֵּיצַד? – נִפְטְרוּ מִבְּעוֹד יוֹם, בשמיני, לנו בירושלים, הִשְׁכִּימוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.

חלוקת המשמרות[עריכה]

(יט)
הַתְּמִידִין וְהַנְּדָרִים וְהַנְּדָבוֹת, וְהַבְּכוֹרוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת, וּמוּסְפֵי שַׁבָּת,


המשמר הקבוע כאן הוא המשמר שהיה עובד לבדו אלמלא חג הסוכות, ואינו המשמר הבא אחריו כמו במשנה ה, ח.



חַטֹּאות צִבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, וְעוֹלַת חוֹבָה שֶׁלַיָּחִיד
עֲבוֹדָתָן וַאֲכִילָתָן בַּמִּשְׁמָר הַקָּבוּעַ.

(כ)
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שבחג השבועות - עֲבוֹדָתָן וַאֲכִילָתָן בְּכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בָּאוֹת חוֹבַת הָרֶגֶל.


בניגוד לקרבנות השגרתיים המנויים בהלכה יט.




(כא)
לֶחֶם הַפָּנִים - עֲבוֹדָתוֹ בַּמִּשְׁמָר הַקָּבוּעַ, וַאֲכִילָתוֹ בְּכָל הַמִּשְׁמָרוֹת.


למרות שהוא קבוע חילקו אותו לכל המשמרות, וראו משנה ה, ז.




(כב)
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? נוֹתֵן חֲצִי חַלָּה לְכָל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר - וְהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.


12 חלות בלחם הפנים, מתחלקות ל-24 משמרות.




(כג)

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה שֶׁהָיָה מְחַלֵּק לֶחֶם הַפָּנִים יוֹצֵא וְעוֹמֵד עַל הָרוֹבֵד שֶׁבָּאוּלָם,

מַפְרִיס - וּמַנִּיחַ, מַפְרִיס - וּמַנִּיחַ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּא וְנוֹטֵל חֶלְקוֹ


בניגוד להלכה כב. וראו משנה ה, ז, כדעת ר' יהודה, שחילקו ישירות לכל הכהנים.



וּלְבַעֲלֵי מוּמִין שֶׁבַּכְּהֻנָּה, מוֹצִיאִין לָהֶם חֶלְקָן לַחוּץ,
מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְכֹלִין לְהִכָּנֵס בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.

(כד)
מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא מַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלַּשַּׁחַר בַּמּוּסָפִין. וקרבן מוסף, אם זו שבת


העברת העבודה בחזרה לשגרת המשמרות אחרי החג, וראו משנה ה, ח.




(כה)

הַנִּכְנָס מַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבַּיִם וְלֶחֶם הַפָּנִים.
מִפְּנֵי מָה מִשְׁמָר הַנִּכְנָס חוֹלֵק בַּצָּפוֹן? מִפְּנֵי שֶׁקָּרוֹב לָעֲבוֹדָה.

(כו)
עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע טַבָּעוֹת הָיוּ שָׁם, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה.


ראו מידות ג, ה. בדרך כלל היו משתמשים בטבעת השניה (תמיד ד, א,) אבל בחג השתמשו בכולן חוץ מזו של בלגה, ראו הלכה כח.




(כז)

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע חַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמְרוֹת לְוִיָּה.

(כח)
בִּלְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם, וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה,


הסיבה לפגיעה במשמרת בלגה: אם מדובר בעונש למרים בת בלגה לא ברור למה זכה משמר ישבאב, המשרת לפניה. ההסבר השני, שאנשי המשמר איחרו - מסביר זאת, אבל קשה להאמין שבגלל איחור אחד הם נענשו כך. הסבר נוסף ראו בספר מקבים ב ג, ד: מנלאוס המועל בכספי המקדש היה מבני בלגה.
לגבי מקום החלוקה ראו משנה ה, ח.



מִפְּנֵי מִרְיָם בַּת בִּלְגָּה שֶׁנִּשְׁתַּמְּדָה. הָלְכָה וְנִשֵּׂאת לִסְטְרָטִיוֹט אֶחָד מִמַּלְכֵי יָוָן
וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לָהֵיכָל, בָּאתָה וְטָפְחָה עַל גַּגּוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, אָמְרָה לוֹ:
"לוּקוֹס, לוּקוֹס! זאב, זאב אַתָּה הֶחְרַבְתָּ מָמוֹנָן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם!"
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי עִכּוּב מִשְׁמָרוֹת שלא התיצבו למשמרתם בזמן נִכְנַס יֶשֶׁבָאב המשרת לפניהם וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתֶּיהָ,
לְפִיכָךְ בִּלְגָּה נִרְאֵית יוֹצֵא לְעוֹלָם, חולקים בדרום וְיֶשֶׁבָאב נִרְאֵית נִכְנֶסֶת לְעוֹלָם. חולקים בצפון
כָּל הַשְּׁכֵנִים הָרָעִים לֹא קִבְּלוּ שָׂכָר חוּץ מִיֶּשֶׁבָאב,
שֶׁהִיא שְׁכֵנָה שֶׁלְּבִלְגָּה, וְקִבְּלָה שָׂכָר.
סליק פרקא
וחסלת מסכתא דסוכה