ביאור:ספרי במדבר/כט
ספרי במדבר לפרשת פנחס פרק כט[עריכה]
פיסקה קנ[עריכה]
על במדבר כט יב-לד
קביעת החיוב להביא קרבן חגיגה בחג ראשון של סוכות, וראו לעיל קמו. כאן מפרידה הדרשה בין "חג לה'" לבין "שבעת ימים". |
"ובחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו
וחגותם חג לה' שבעת ימים" (במדבר כט יב) - קבעו הכתוב חובה
ראו לעיל קמז; ומנחות ד ב. אבל אם מצא פחות משבעה כבשים – לא יקריב אותם, כי הכבשים מעכבים זה את זה, וראו תוספתא מנחות ו ו, שם טוען ר' יהודה שהפרים אינם מעכבים זה את זה, כי ממילא בחג הסוכות אין להם מספר קבוע. |
"והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כט יג), הרי שמצא פרים ולא מצא אילים אילים ולא מצא כבשים
שומע אני לא יקריב עד שימצא את כולם? ת"ל: "שבעת ימים תקריבו אשה לה'" (ויקרא כג לו), אפילו אחד מהם
או אפילו כולם מצוים? ת"ל: "פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים יהיו".
ניסוך המים היה מנהג עממי, והצדוקים התנגדו לו וניסו לחבל בו (ראו תוספתא סוכה ג טז), כי אינו מופיע בתורה שבכתב. הדרשות מנסות למצוא לו מקור בה. ר' עקיבא מציג את המנהג כמקביל לשני טקסים שנזכרו בתורה – העומר והביכורים (ראו שם הלכה יח;) ר' יהודה בן בתירא מוצא מקור בשינויים של המילה "ונסכה" בימי החג השונים, ור' נתן מסיק מהביטוי "נסך שיכר" שיש גם נסך שאינו של יין (אלא של מים), ראו לעיל קמג. |
מנין לנסוך המים בחג? היה ר' עקיבא אומר: נאמר הביאו עומר בפסח - שתתברך לכם תבואה שבשדות
ונאמר הביאו ביכורים בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן; אף נסוך המים בחג - כדי שיתברכו לכם גשמי שנה!
ר' יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני "ונסכיהם" (במדבר כט יט) ונאמר בששי "ונסכיה" (במדבר כט לא)
ונאמר בשביעי "כמשפטם" (במדבר כט לג)
מ"ם יו"ד מ"ם - הרי מים! נמצינו למדים לנסוך המים מן התורה!
ר' נתן אומר: "בקודש הסך נסך שכר לה'" (במדבר כח ז), למה נאמר? להביא את המים!
פיסקה קנא[עריכה]
על במדבר כט לה-לו
ראו תוספתא סוכה ד יח, שבמוצאי שמיני עצרת עדיין לנו בירושלים, ולא יצאו ממנה במהלך היום אפילו לבית פאגי שהיתה קרובה לירושלים, אלא רק למחרת. |
"ביום השמיני עצרת תהיה לכם" - עצרו הכתוב מלצאת! מירושלים
הרי שהביא קדשיו מבית פגי לירושלם; שומע אני יאכלם בירושלם וילך וילן בבית פאגי?
ת"ל: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם" - עצרו הכתוב מלצאת!
אין עצירה אלא כניסה, השארות בירושלים, איסור יציאה שנאמר "אני עצור לא אוכל לבוא בית ה'" (ירמיה לו ה).
"ויהי דבר ה' אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה" (ירמיה לג א)
דרשת גזירה שווה מרחיבה את העצירה בעצרת גם ליו"ט ראשון של סוכות, ובדומה ניתן להסיק גם לשבועות ולא' פסח. אבל אם סיים להקריב את קרבנותיו לפני כניסת שביעי של פסח יכול לצאת משם בחול המועד, שנאמר "ופנית בבקר והלכת לאהליך" (דברים טז ז). |
אין לי אלא יום טוב האחרון, שעצור מלצאת; יום טוב הראשון מנין?
דין הוא: הואיל וזה קרוי 'מקרא קודש' וזה קרוי 'מקרא קודש'; מה זה עצור מלצאת - אף זה עצור מלצאת!
ראו לעיל קמז; ומנחות ד ב. אבל אם מצא פחות משבעה כבשים – לא יקריב אותם, כי הכבשים מעכבים זה את זה, וראו תוספתא מנחות ו ו. |
"והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר אחד איל אחד" (במדבר כט לו),
הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני שלא יקריב עד שימצא את כולם?
ת"ל: "והקרבתם אשה לה' עצרת הוא " (ויקרא כג לו), אפילו אחד מהן
או אפילו כולם מצוים? ת"ל: "פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים"
פיסקה קנב[עריכה]
על במדבר כט לט
השוו ספרי דברים סג, שלכתחילה יש להביא את הנדר ברגל הסמוך; אכן אם לא הביא ברגל הסמוך יכול להביא באלו שאחריו; וראו פירוט בתוספתא ראה"ש א, ב. |
"אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם" (במדבר כט לט) - אלו נדרים ונדבות שנודר ברגל, שיביאם ברגל באותו הרגל
אתה אומר אלו נדרים ונדבות שנודר ברגל שיביאם ברגל; או אינו אלא נדרים ונדבות שנודר קודם הרגל שיביאם ברגל?
כשהוא אומר "כי תדור נדר לה' אלהיך" וגו' (דברים כג כב), הרי נדרים ונדבות שנדורו קודם לרגל אמורין
הא מה ת"ל "אלה תעשו לה' במועדיכם"? אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל, שמביאם ברגל!
"לבד מנדריכם... לעולותיכם" - אלו קיני זבים וזבות, שנתנה תורה רשות שיביאם ברגל.
ר' ישמעאל דורש את סמיכות הפרשיות, וטוען שפס' א בא להפריד בין נדרי הקדש שהופיעו כאן, ומחייבים גם את הנשים – לבין נדרי איסור, שיידונו בפרשת מטות, וניתנים בתנאים מסוימים להפרה. |
"לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם - ויאמר משה אל בני ישראל" (במדבר כט לט-ל א),
להפסיק הענין, דברי ר' ישמעאל; שאם קורא אני "לבד מנדריכם ונדבותיכם - וידבר משה אל ראשי המטות"
איני יודע במה ענין הכתוב מדבר! כשהוא אומר "לבד מנדריכם" - הפסיק הענין, דברי ר' ישמעאל!