ביאור:תוספתא/סוכה/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת סֻכָּה פֶּרֶק ג

ערבה והלל

(א)
לוּלָב דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בִּתְחִלָּתוֹ, וַעֲרָבָה בְּסוֹפוֹ.

ראו משנה ד, ב-ג, וראו שם משנה ה.
אבא שאול טוען שהערבה היא מהתורה, ומגדיל את הפער מהצדוקים.

מַעֲשֶׂה וְכָבְשׁוּ עָלֶיהָ בֵּיתָסִין אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת.
הִכִּירוּ בָהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ, וּבָאוּ וּגְרָרוּם וְהוֹצִיאוּם מִתַּחַת אֲבָנִים בַּשַּׁבָּת,
לְפִי שֶׁאֵין בֵּיתָסִין מוֹדִין שֶׁחִבּוּט עֲרָבָה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
עֲרָבָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִן הַתּוֹרָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כג מ) "וְעַרְבֵי נָחַל": עֲרָבָה לַלּוּלָב וַעֲרָבָה לַמִּזְבֵּחַ.
רַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים:
"לְיָהּ וְלָךְ הַמִּזְבֵּחַ! לְיָהּ וְלָךְ הַמִּזְבֵּחַ!"

(ב)
שְׁמֹנָה עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה וְלַיְלָה אֶחָד קוֹרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל.

ראו משנה ד, ח.

וְאֵלּוּ הֵן: שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה,
וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וְלֵילוֹ, וְיוֹם טוֹב שֶׁלָּעֲצֶרֶת.

שער המים

(ג)

לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שַׁעַר הַמַּיִם'? שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁלְּמַיִם שֶׁלַּנִּסּוּךְ בֶּחַג.

רַבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בּוֹ מַיִם מְפַכִּין.

הפשט הוא כת"ק, אבל נוספו כאן דרשות נוספות על שם השער. וראו גם מידות ב, ו.

מְלַמֵּד שֶׁמְּפַכִפְּכִין וְיוֹצְאִין כְּמֵי הַפַּךְ הַזֶּה, וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל מז ג-ה) "בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ,
וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם." - מְלַמֵּד שֶׁאָדָם עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו.
"וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם." - מְלַמֵּד שֶׁאָדָם עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד בִּרְכָּיו.

(ד)
דָּבָר אַחֵר "מַיִם בִּרְכָּיִם" - שֶׁמִּתְבָּרְכִין וְהוֹלְכִין.

הדרשה הזאת היא על ההבדל בין מי ברכים למים ברכים.

(ה)

"וַיָּמָד אֶלֶף, וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם." - מְלַמֵּד שֶׁאָדָם עוֹבֵר בַּמַּיִם עַד מָתְנַיִם.

(ו)

"וַיָּמָד אֶלֶף, נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר",
יָכוֹל לֹא יַעַבְרֶנּוּ בָּרֶגֶל, אֲבָל יַעַבְרֶנּוּ בְּסִחוּי? - תִּלְמֹד לוֹמַר "כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ",
יָכוֹל לֹא יַעֲבֹר בְּסִחוּי, אֲבָל יַעַבְרֶנּוּ בִּסְפִינָה קְטַנָּה?
תִּלְמֹד לוֹמַר "כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ" - מִלְּהָשִׁיט.

(ז)

יָכוֹל לֹא יַעַבְרֶנּוּ בִּסְפִינָה קְטַנָּה, אֲבָל יַעַבְרֶנּוּ בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: (ישעיה לג כא) "בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט".

(ח)

יָכוֹל לֹא יַעַבְרֶנּוּ בַּסְּפִינָה גְּדוֹלָה, אֲבָל יַעַבְרֶנּוּ בְּבוּרְנֵי  ספינה הנקראת liburna גְדוֹלָה?

תִּלְמֹד לוֹמַר "וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ."

הדרשות עוסקות ביחזקאל מז, בזכריה יד ובמי באר מרים הנקשרים לשירת הבאר בבמדבר כא, וקושרות את כולם לחזון הגאולה והברכה המשיחי ולניסוך המים המסמל אותו.
הקשר בין גאולה למים אופייני לאקלים א"י, וראו גם תענית א, ד.

וְאוֹמֵר: (זכריה יד ח) "בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם".

(ט)

יָכוֹל יִתְעָרְבוּ בַּמֵּי מַעְיָנוֹת אֲחֵרוֹת?
תִּלְמֹד לוֹמַר: (זכריה יג א) "בַּיּוֹם הַהוּא,
יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, לְחַטַּאת וּלְנִדָּה."
מָקוֹר אֶחָד הוּא לְחַטָּאת וּלְנִדָּה.
לְאָן הוֹלְכִין? - לַיָּם הַגָּדוֹל, לְיַמָּהּ שֶׁלְּטִבֶּרְיָה, וּלְיַמָּהּ שֶׁלִּסְדוֹם, כְּדֵי לְרַפּוֹת אֶת מֵימָן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל מז ח) "וַיֹּאמֶר אֵלַי: הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה,
וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה, וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים, וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם."
"הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה", זֶה יַמָּהּ שֶׁלִּסְדוֹם;
"וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה", זֶה יַמָּהּ שֶׁלְּטִבֶּרְיָה;
"וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים, זה הים הגדול (התיכון). וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם."
וְאוֹמֵר: (יחזקאל מז ט) "וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ
אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה, וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד,
כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ, וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל."

(י)

וְאוֹמֵר: (יחזקאל מז י-יא) "וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם,
מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ, לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל, רַבָּה מְאֹד.
בִּצֹּאתָו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ."
וְאוֹמֵר: (יחזקאל מז יב) "וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ
מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל, לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ, לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר,
כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים, וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל, וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה."
מְלַמֵּד שֶׁכָּל מֵימֵי בְרֵאשִׁית עֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין כְּמִפִּי הַפַּךְ הַזֶּה.

(יא)

וְכָךְ הָיְתָה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר:
דּוֹמָה לְסֶלַע מָלֵא כְבָרָה, מְפַכְפֶּכֶת וְעוֹלָה כְּמִפִּי הַפַּךְ הַזֶּה.
עוֹלָה עִמָּהֶן לֶהָרִים, וְיוֹרֶדֶת עִמָּהֶן לַגֵּאָיוֹת.
מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹרִין - הִיא שׁוֹרָה כְּנֶגְדָּן,
מָקוֹם גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁלְּאֹהֶל מוֹעֵד.
נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִין וְסוֹבְבִין אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹתֵיהֶן,
וְאוֹמֵר עָלֶיהָ אֶת הַשִּׁירָה: (במדבר כא יז) "עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ! עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ!"
וְהֵן מְבַעְבְּעִין וְעוֹלִין כְּעַמּוּד לְמַעְלָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ בְּמַקְלוֹ,
אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וְאִישׁ לְמִשְׁפַּחְתּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כא יח) "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם,
בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה."

(יב)

"וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה",

הִיא סוֹבֶבֶת כָּל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּמַשְׁקָה אֶת כָּל הַיְשִׁימֹן,

המדבר הפך לים!

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן." וְהִיא נֶעְשֵׂית נְחָלִים גְּדוֹלִים,
שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים עח כ) "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם, וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ."
הֵן יוֹשְׁבִין בְּאִסְקָפָאוֹת  skáphai: ספינות קטנות וּבָאִין זֶה אֵצֶל זֶה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קה מא) "פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם, הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר."

ניסוך המים

(יג)

הָעוֹלֶה דֶּרֶךְ יָמִין - עוֹלֶה דֶּרֶךְ יָמִין, וְהָעוֹלֶה דֶּרֶךְ שְׂמֹאל - עוֹלֶה דֶּרֶךְ שְׂמֹאל.

כֵּן מַיִם שֶׁמִּתְמַצִּין הֵימֶנָּה, הִיא נֶעְשֵׂית נַחַל גָּדוֹל וְהוֹלְכִין לַיָּם הַגָּדוֹל,

בניגוד למשנה (ד, ט,) הקובעת שבעת ניסוך המים פונים דווקא שמאלה, הברייתא משאירה כאן חופש לכהן.
בהמשכה היא חוזרת לתיאור של הנחל הגדול ששימש גם נתיב סחר.

וּמְבִיאִין מִשָּׁם כָּל חֶמְדַּת הָעוֹלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ב ז) "זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יי אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר."

(יד)

שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁלַּכֶּסֶף הָיוּ בְרֹאשׁוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ, אֶחָד שֶׁלַּמַּיִם וְאֶחָד שֶׁלַּיַּיִן

מַעֲרָבִי שֶׁלַּמַּיִם, הָיָה דֶּרֶךְ הָרְגִילָה, לַמִּזְרָחִי שֶׁלַּיַּיִן.

ראו משנה ד, ט.

עֵירָה שֶׁלַּמַּיִם בְּתוֹךְ שֶׁלַּיַּיִן, אוֹ שֶׁלַּיַּיִן בְּתוֹךְ שֶׁלַּמַּיִם - יָצָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁלַּסִּיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַשְׁחִירִין מִפְּנֵי הַיַּיִן,
וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֹטְמִין דַּקִּין, שֶׁבָּהֶן יוֹרְדִין לְסִילוֹן,
שֶׁבְּנָאוֹ מִי שֶׁבָּנָה אֶת הַהֵיכָל.

(טו)
הֵן יוֹרְדִין לַשִּׁית וּמְנַקִּין אוֹתוֹ, וְנִבְלָעִין בְּתוֹכוֹ,

ראו מידות ג, ג, וכן סוכה מט א.
ת"ק טוען שהיין נבלע בדרך נס. ר' יוסי טוען שהיה שם נקב לתהום שעליו בנוי המקדש, וראב"צ טוען שהכל בידי אדם, כולל ניקוי שרידי היין.

שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כח ז) "בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ",
שֶׁעָשָׂה לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁיִּבָּלַע בִּקְדֻשָּׁה.
רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: שִׁית הָיָה נָקוּב לַתְּהוֹם,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ה א-ב) "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ,
כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק,
וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ" - זֶה הֵיכָל; "יֶקֶב חָצֵב בּוֹ" - זֶה מִזְבֵּחַ;
"וְגַם יֶקֶב חָצֵב" - זֶה הַשִּׁית.
רַבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: לוּל קָטָן הָיָה בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לְמַעֲרָבוֹ שֶׁלַּכֶּבֶשׁ.
אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה, פִּרְחֵי כְהֻנָּה יוֹרְדִין לְשָׁם,
וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם יַיִן קָרוּשׁ כְּעִגּוּלֵי דְבֵלָה.
מַעֲלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִּקְדֻשָּׁה,
שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כח ז) "בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ",
כַּשֵּׁם שֶׁנִּסּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה - כָּךְ שְׂרֵפָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה.

(טז)
מֵימָתַי מְנַסְּכִין אוֹתָן? - עִם אֵבָרֵי תָּמִיד.

השוו תוספתא יומא א, ח, וכן תוספתא פרה ג, ה. וראו בירושלמי המנסה לזהות את הכהן, ודחוק הוא.

שֶׁכְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה בְּבֵיתָסִי אֶחָד שֶׁנִּסֵּךְ עַל רַגְלָיו,
וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן, וְנִפְגְּמָה קַרְנוֹ שֶׁלַּמִּזְבֵּחַ,
וּבָטְלָה עֲבוֹדָה בּוֹ בְּיוֹם, עַד שֶׁהֵבִיאוּ גּוּשׁ אֶחָד שֶׁלַּמֶּלַח וְנָתְנוּ עָלָיו,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִזְבֵּחַ פָּגוּם.
שֶׁכָּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ לֹא קֶרֶן וְלֹא כֶבֶשׁ וְלֹא יְסוֹד - פָּסוּל.
רַבִּי יוֹסֵה בֵּי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַסּוֹבֵב.

נִסּוּךְ הַמַּיִם - כָּל שִׁבְעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שְׁמוֹנֶה.
אֶלָּא שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנֶה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁלֹשֶׁת לָגִּין.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: הַמַּרְבֶּה בַּמַּיִם מְמָעֵט בַּיָּמִים. ת"ק
וְהַמַּרְבֶּה בַּיָּמִים מְמָעֵט בַּמַּיִם. ר' יהודה

(יז)
מֵי הֶחָג - חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

דין המים - כקרבן, והמתיר שלהם הוא קרבן התמיד.
וראו גם משנה ד, י. אמנם החבית אינה מקודשת, אבל היא רכוש ההקדש, ולכן מועלים בה, וראו גם מעילה ג, ז, וכן מעילה ה, א.

לְפִיכָךְ, אִם לָנוּ אוֹ שֶׁנִּטְמְאוּ - יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה
אֲבָל חָבִית וּצְלוֹחִית עַצְמָן - מוֹעֲלִין בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן גּוּפָן הֶקְדֵּשׁ.

(יח)
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה: אָמְרָה תּוֹרָה,

לדעת ר' עקיבא ניסוך המים הוא מהתורה, כשם שסובר אבא שאול (בהלכה א) לגבי מצוות ערבה.

ביכורי החיטים הם תחילת הביכורים מפירות האילן, למרות ההבדלים הרבים ביניהם.

והשוו ראה"ש א, ב, שם נוסף גם ראש השנה לרשימת ימי הדין, המופיעים לפנינו כאפיון של הרגלים.

הֲבֵא עֹמֶר שְׂעוֹרִין בַּפֶּסַח, שֶׁהוּא פֶּרֶק שְׂעוֹרִין, כְּדֵי שֶׁתִּתְבָּרַךְ עָלֶיךָ תְּבוּאָה!
הֲבֵא בִּכּוּרִים חִטִּים בָּעֲצֶרֶת, שֶׁהוּא פֶּרֶק אִילָן. כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עָלֶיךָ פֵּרוֹת אִילָן!
הֲבֵא נִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחַג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עָלֶיךָ מִי גְּשָׁמִים!
וְאוֹמֵר: (זכריה יד יז-יח) "וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ
אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ יי צְבָאוֹת - וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.
וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה - וְלֹא עֲלֵיהֶם".