ביאור:משנה ביצה פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
|
למרות שלדעת בית הלל מותר לטלטל ולהעביר אש ביום טוב, יש גם לכך מגבלות. |
טלטול והדלקה ביום טוב
[עריכה]חטיבה I: מה נוטלים ומה מביאים?
[עריכה](א) המביא כדי יין ממקום למקום - לא יביאם בסל ובקופה שזו דרך הובלה בכמויות
|
מותר להביא אף בסל ובקופה, אם אינו נושא אותם מאחוריו כדרך חול. משנה זו לדעת בית הלל, שהתירו (לעיל ב, ה) לעשות מדורה ביום טוב, ולכן התירו לקושש עצים ביו"ט. אבל ראו תוספתא ג, י, שגם בית שמאי מתירים להביא עצים ביו"ט לבשל עליהם, וראו שם מחלוקת בין רשב"א לר' נתן על היקף ההיתר. אבל בשבת אין היתר להוביל תבן לבהמות, או לקושש עצים, וראו שבת כ, ד, ושם ט, ה. |
- אבל מביא הוא על כתפו או לפניו.
- וכן המוליך את התבן - לא יפשיל את הקופה לאחוריו, אבל מביאה הוא בידו.
ומתחילין בערמת התבן שלא לקח ממנה לפני יום טוב, גם אם לא הכין אותה מראש לצורך החג, אבל לא בעצים שבמוקצה המיועדים לבניין:
(ב) אין נוטלין עצים מן הסוכה כי אסור להרוס ביום טוב, אלא מן הסמוך לה ממה שנשען עליה, שנטילה משם אינה נחשבת הריסת מבנה..
מביאין עצים מן השדה - מן המכונס, ומן הקרפף מחסן עצים - אפילו מן המפוזר.
|
ראו תוספתא ג, ט, שגם בשמיני עצרת אין לפרק את הסוכה אלא אם אמר שיעשה זאת בחוה"מ. לעניין הגדרת הקרפף, ראו עירובין ב, ה: מדובר במחסן פרטי על גבול העיר עם השדה. ההגדרה של ר' יוסי עוסקת בהקשר של המשנה, ולא בהקשר של עירובין. |
איזהו "קרפף"? - כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה.
- רבי יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת על ידי פתיחת מנעול, ואפילו בתוך תחום שבת המרוחק מהעיר אלפיים אמה.:
חטיבה II: פתיחה, שבירה וחיתוך
[עריכה](ג) אין מבקעין עצים, לא מן הקורות שזה "מוקצה" שבמשנה א, ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב.
|
הקורה שנשברה ביו"ט דומה לבהמה שמתה ביו"ט (לעיל ג, ה,) אבל ההפסד באיסור להשתמש בה בחג אינו גדול, ולכן גם הסוברים שניתן לחתוך את הבהמה לכלבים מודים כאן, וראו תוספתא ג, יא. את עצי הקרפף מותר לבקע, אבל בשינוי. בית סתום - כנראה כך איחסנו פירות לזמן ממושך, בחדר ללא שום פתח. למרות שבערב יום טוב לא היה יכול לקחת את הפירות - אין זה "מוקצה" ולא "נולד", כי הפירות היו קיימים אתמול. לכן גם בית הלל, שאוסרים ביצה שנולדה ביום טוב, מודים שאפשר לאכלם. על פירות אדם חושב יותר מאשר על קורות להסקה, ולכן גם האוסרים לקחת בקעת מקורה שנשברה ביום טוב מתירים לאכול את הפירות. |
- ואין מבקעין לא בקרדום ולא במגירה במשור ולא במגל, אלא בקופיץ. סכין גדולה, כמו קרדום בלי ידית
בית שהוא מלא פירות, סתום ונפחת נפלו אבנים מסתימת הבית ביום טוב, ואפשר לקחת מהפירות - נוטל ממקום הפחת.
- רבי מאיר אומר: אף פוחת לכתחילה, ונוטל:
(ד) אין פוחתין את הנר - מפני שהוא עושה כלי.
|
השוו שבת ב, ד-ה. לסיכום דיני הפתילה ביו"ט ראו תוספתא ג, כא. משחק מילים: פותחת – נפחת – פוחתין – חותכין. |
- ואין עושין פחמין ביום טוב, ואין חותכין את הפתילה לשנים.
- רבי יהודה אומר: חותכה באור לשתי נרות:
|
אין להכין כלי בישול ביו"ט אפילו מחתיכת חרס או נייר. אין לגרוף את האפר שבתנור, למרות שהאפר "מוכן" (לעיל א, א), כי זו עבודה שניתן לדחותה. |
(ה) אין שוברין את החרס, ואין חותכין את הניר לצלות בו מליח דג קטן,
- ואין גורפין תנור וכירים, אבל מכבשין כובשים ומרדדים את האפר,
חטיבה III: מקלות, בקעת וקיסם
[עריכה]- ואין מקיפין שתי חביות מעמידין אותן כבסיס לקדירה לשפות עליהן את הקדרה,
|
מדובר באילתורים באמצעות מקלות ועצים, ולא במקלות המיועדים לכך. השוו לדיני שבת, שבת ח, ז. |
- ואין סומכין את הקדרה בבקעת, בחתיכת עץ וכן בדלת, אין משעינים אותה על בקעת
- ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב
- ורבי אלעזר ברבי שמעון מתיר:
|
ר' אליעזר מיקל בדיני מוקצה. הלשון "נוטל" מדמה את גישתו למשנה ג, שם התירו ליטול פירות גם מהפתח שנפתח ביום טוב, ונראה שלדעתו אין הבדל בין פירות לעצי הסקה. שיטת חכמים דומה לדברי בית הלל, "שאפר כירה מוכן הוא" (לעיל א, ב.) ייתכן ש'מלפניו' הכוונה מלפניו בחצר, דהיינו ממה שסמוך לבית, משום שדעתו על כך, ואילו בתוך הבית מותר ליטול ולגבב מכל מקום, וכך נראה שפירש הירושלמי. |
(ו) רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו ממה שיש לו בבית. לחצוץ בו שניו,
- ומגבב מן החצר - ומדליק, שכל מה שבחצר מוכן הוא.
חטיבה IV: הדלקה והקצאה
[עריכה]- וחכמים אומרים: מגבב משלפניו מהבית, ולא מהחצר. - ומדליק:
(ז) אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים, ולא מן העפר, ולא מן המים,
- ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן.
|
בענייני הבערת האש (יצירת אש חדשה) דומה יום טוב לשבת, ראו שמות לה ג. על אף שמותר להבעיר מאש קיימת, מכל מקום יצירת אש חדשה הינה יצירה משמעותית העומדת לעצמה ואינה כחלק מהכנת האוכל, והיה לו לעשותה מערב יום טוב. הדיון בהבערת האש קשור לדיון על העצים המגובבים להדלקתה: למרות שגיבב עצים מהבית (ולדעת ר' אליעזר מהחצר) בהיתר - אינו רשאי להדליק אותם באש חדשה אלא דווקא באש קיימת. גם בשבת אין ר' אליעזר מחמיר בדיני מוקצה. הלשון של ההכנה דומה לזו שראינו בפרק א, ג. סיום במוקצה כמו בהתחלת הפרק. |
ועוד אמר רבי אליעזר: עומד אדם על המוקצה תאנים וענבים בתהליכי ייבוש ערב שבת בשביעית כי אז אין צורך לעשר,
- ואומר "מכאן אני אוכל למחר".
- וחכמים אומרים, עד שירשום, ויאמר "מכאן ועד כאן".