משנה ביצה ג
ביצה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק שלישי ("אין צדין") · >>
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.
אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, ונותנין לפניהם מזונות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שווין.
זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.
משנה ב
מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב.
ומעשה בנכרי אחד, שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.
משנה ג
בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי.
רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה.
שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה.
אבל מביא בידו אברים אברים.
משנה ד
בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום, יעלה וישחוט, ואם לאו, לא ישחוט.
רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום, אין זה מן המוכן.
משנה ה
בהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה.
ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאה.
ונכנס לבית המדרש ושאל, ואמרו לו: לא יזיזם ממקומם.
משנה ו
אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהן.
רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ.
וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.
משנה ז
אין משחיזין את הסכין ביום טוב, אבל משיאה על גבי חברתה.
לא יאמר אדם לטבח: שקול לי בדינר בשר, אבל שוחט ומחלקים ביניהן.
משנה ח
אומר אדם לחברו, מלא לי כלי זה, אבל לא במידה.
רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו.
מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מידותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב.
אבא שאול אומר: אף במועד עושה כן (מפני בירורי המידות).
וחכמים אומרים: אף בחול עושה כן, מפני מיצוי המידות.
הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.
אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב,
- וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת;
- אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין,
- וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה, אָסוּר;
- וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, מֻתָּר:
מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב,
- אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
- וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
- וְאָמַר: מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ:
בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת,
- לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַּזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ.
- שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְּמוֹט וּבְמוֹטָה.
- אֲבָל מֵבִיא בְּיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:
בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:
בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
- וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ,
- וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה,
- וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל,
- וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם:
אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב;
- אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:
אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב,
- אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.
לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר;
- אֲבָל שׁוֹחֵט, וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן:
אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה;
- אֲבָל לֹא בְּמִדָּה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ.
- מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית,
- שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
- וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- אַף בְּמוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן,
- מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵּן,
- מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.
הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ:
- תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן;
- שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) אין צדין דגים מן הביברין - ביום טוב,
- ואין נותנין לפניהם - מזונות,
- אבל - צדין חיה ועוף מן הביברין,
- ונותנין לפניהם - מזונות.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא כל הביברין - שווין.
- זה הכלל -
- כל המחוסר צידה - אסור.
- ושאינו מחוסר צידה - מותר.
(ב) מצודות חיה, עופות, ודגים -
- שעשאם - מערב יום טוב,
- לא יטול מהן - ביום טוב,
- אלא אם כן יודע - שניצודו מבעוד יום.
- שעשאם - מערב יום טוב,
- מעשה בגוי אחד,
- שהביא דגים - לרבן גמליאל,
- ואמר: "מותרין הן,
- אלא - שאין רצוני לקבל ממנו".
(ג) בהמה מסוכנת -
- לא ישחוט,
- אלא אם כן - ידוע,
- שהוא יכול לאכל ממנה כזית צלי - מבעוד יום.
- רבי עקיבה אומר:
- אפילו כזית חי - מבית טביחתה.
- שחטה בשדה -
- לא יביאנה - במוט, ובמטה,
- אבל מביאה בידו - איברים, איברים.
(ד) בכור - שנפל לבור,
- רבי יהודה אומר:
- ירד המומחה - ויראה,
- אם יש בו מום - יעלה, וישחוט.
- ואם לאו - לא ישחוט.
- ירד המומחה - ויראה,
- רבי שמעון אומר:
- כל שאין מומו ניכר - מערב יום טוב,
- אין זה - מן המוכן.
- כל שאין מומו ניכר - מערב יום טוב,
(ה) בהמה שמתה -
- לא יזיזנה - ממקומה.
- מעשה, כששאלו את רבי טרפון -
- עליה, ועל החלה שנטמאת,
- ונכנס לבית המדרש - ושאל,
- ואמרו לו: "לא יזיזם - ממקומן".
(ו) אין נמנין - על הבהמה,
- כתחילה - ביום טוב.
- אבל, נמנין עליה - מערב יום טוב,
- ושוחטים - ומחלקין ביניהם.
- רבי יהודה אומר:
- שוקל אדם - בשר,
- כנגד הכלי, או כנגד הקופיס.
- שוקל אדם - בשר,
- וחכמים אומרין:
- אין משגיחים בכף מאזנים - כל עיקר.
(ז) אין משחיזים - את הסכין,
- אבל, משיאה - על גבי חברתה.
- לא יאמר אדם - לטבח:
- "מכור לי בדינר - בשר".
- אבל - שוחט הוא,
- והן מחלקין - ביניהם.
(ח) אומר אדם - לחנווני:
- "מלא לי - כלי זה",
- אבל - לא במידה.
- רבי יהודה אומר:
- אם היה כלי של מידה - לא ימלאנו.
- "מלא לי - כלי זה",
- מעשה, בשאול בן בוטנית,
- שהיה ממלא את מדותיו - מערב יום טוב,
- ונותנן ללקוחות - ביום טוב.
- אבא שאול אומר:
- אף במועד - עושה כן.
- וחכמים אומרין:
- אף בחול - היה עושה כן,
- מפני - מיצוי המדות.
- אומר אדם לחברו:
- "תן לי ביצים ואגוזים - במנין",
- שכן דרך בעל הבית,
- להיות מונה - בתוך ביתו.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה ביצה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב