משנה ביצה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ביצה פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק שלישי ("אין צדין") · >>

פרקי מסכת ביצה: א ב ג ד ה

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות.

אבל צדין חיה ועוף מן הביברין, ונותנין לפניהם מזונות.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שווין.

זה הכלל: כל המחוסר צידה אסור, ושאינו מחוסר צידה מותר.

משנה ב

מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב.

ומעשה בנכרי אחד, שהביא דגים לרבן גמליאל, ואמר: מותרין הן, אלא שאין רצוני לקבל הימנו.

משנה ג

בהמה מסוכנת לא ישחוט, אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי.

רבי עקיבא אומר: אפילו כזית חי מבית טביחתה.

שחטה בשדה, לא יביאנה במוט ובמוטה.

אבל מביא בידו אברים אברים.

משנה ד

בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום, יעלה וישחוט, ואם לאו, לא ישחוט.

רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום, אין זה מן המוכן.

משנה ה

בהמה שמתה, לא יזיזנה ממקומה.

ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה ועל החלה שנטמאה.

ונכנס לבית המדרש ושאל, ואמרו לו: לא יזיזם ממקומם.

משנה ו

אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביום טוב, אבל נמנין עליה מערב יום טוב ושוחטין ומחלקין ביניהן.

רבי יהודה אומר: שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ.

וחכמים אומרים: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר.

משנה ז

אין משחיזין את הסכין ביום טוב, אבל משיאה על גבי חברתה.

לא יאמר אדם לטבח: שקול לי בדינר בשר, אבל שוחט ומחלקים ביניהן.

משנה ח

אומר אדם לחברו, מלא לי כלי זה, אבל לא במידה.

רבי יהודה אומר: אם היה כלי של מידה, לא ימלאנו.

מעשה באבא שאול בן בטנית, שהיה ממלא מידותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב.

אבא שאול אומר: אף במועד עושה כן (מפני בירורי המידות).

וחכמים אומרים: אף בחול עושה כן, מפני מיצוי המידות.

הולך אדם אצל חנווני הרגיל אצלו, ואומר לו: תן לי ביצים ואגוזים במניין, שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו.

משנה מנוקדת

(א)

אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב,

וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת;
אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין,
וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין.
זֶה הַכְּלָל:
כָּל הַמְּחֻסָּר צֵידָה, אָסוּר;
וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, מֻתָּר:
(ב)

מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,

לֹא יִטּוֹל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב,
אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
וּמַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל,
וְאָמַר: מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ:
(ג)

בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת,

לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כַּזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ.
שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְּמוֹט וּבְמוֹטָה.
אֲבָל מֵבִיא בְּיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:
(ד)

בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:
(ה)

בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.

וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ,
וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה,
וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל,
וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם:
(ו)

אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב;

אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר:
(ז)

אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב,

אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.

לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר;

אֲבָל שׁוֹחֵט, וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן:
(ח)

אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה;

אֲבָל לֹא בְּמִדָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם הָיָה כְּלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ.
מַעֲשֶׂה בְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית,
שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב,
וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
אַף בְּמוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵּן,
מִפְּנֵי בֵּרוּרֵי הַמִּדּוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵּן,
מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.

הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ:

תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן;
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:


נוסח הרמב"ם

(א) אין צדין דגים מן הביברין - ביום טוב,

ואין נותנין לפניהם - מזונות,
אבל - צדין חיה ועוף מן הביברין,
ונותנין לפניהם - מזונות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
לא כל הביברין - שווין.
זה הכלל -
כל המחוסר צידה - אסור.
ושאינו מחוסר צידה - מותר.


(ב) מצודות חיה, עופות, ודגים -

שעשאם - מערב יום טוב,
לא יטול מהן - ביום טוב,
אלא אם כן יודע - שניצודו מבעוד יום.
מעשה בגוי אחד,
שהביא דגים - לרבן גמליאל,
ואמר: "מותרין הן,
אלא - שאין רצוני לקבל ממנו".


(ג) בהמה מסוכנת -

לא ישחוט,
אלא אם כן - ידוע,
שהוא יכול לאכל ממנה כזית צלי - מבעוד יום.
רבי עקיבה אומר:
אפילו כזית חי - מבית טביחתה.
שחטה בשדה -
לא יביאנה - במוט, ובמטה,
אבל מביאה בידו - איברים, איברים.


(ד) בכור - שנפל לבור,

רבי יהודה אומר:
ירד המומחה - ויראה,
אם יש בו מום - יעלה, וישחוט.
ואם לאו - לא ישחוט.
רבי שמעון אומר:
כל שאין מומו ניכר - מערב יום טוב,
אין זה - מן המוכן.


(ה) בהמה שמתה -

לא יזיזנה - ממקומה.
מעשה, כששאלו את רבי טרפון -
עליה, ועל החלה שנטמאת,
ונכנס לבית המדרש - ושאל,
ואמרו לו: "לא יזיזם - ממקומן".


(ו) אין נמנין - על הבהמה,

כתחילה - ביום טוב.
אבל, נמנין עליה - מערב יום טוב,
ושוחטים - ומחלקין ביניהם.
רבי יהודה אומר:
שוקל אדם - בשר,
כנגד הכלי, או כנגד הקופיס.
וחכמים אומרין:
אין משגיחים בכף מאזנים - כל עיקר.


(ז) אין משחיזים - את הסכין,

אבל, משיאה - על גבי חברתה.
לא יאמר אדם - לטבח:
"מכור לי בדינר - בשר".
אבל - שוחט הוא,
והן מחלקין - ביניהם.


(ח) אומר אדם - לחנווני:

"מלא לי - כלי זה",
אבל - לא במידה.
רבי יהודה אומר:
אם היה כלי של מידה - לא ימלאנו.
מעשה, בשאול בן בוטנית,
שהיה ממלא את מדותיו - מערב יום טוב,
ונותנן ללקוחות - ביום טוב.
אבא שאול אומר:
אף במועד - עושה כן.
וחכמים אומרין:
אף בחול - היה עושה כן,
מפני - מיצוי המדות.
אומר אדם לחברו:
"תן לי ביצים ואגוזים - במנין",
שכן דרך בעל הבית,
להיות מונה - בתוך ביתו.


פירושים

משנה ביצה, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב