ביאור:בבלי שבועות דף מה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת שבועות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון [1] ואפילו שבועת שוא [2];
היה אחד מהן משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית - שכנגדו נשבע ונוטל;
היו שניהן חשודין - חזרה השבועה למקומה [3], דברי רבי יוסי; רבי מאיר אומר: יחלוקו.
[משנה ה] 'והחנוני על פנקסו' – כיצד?
לא שיאמר לו "כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתים זוז", אלא אומר לו "תן לבני סאתים חטין"! "תן לפועלי סלע מעות"!: הוא אומר "נתתי" והן אומרים "לא נטלנו" - הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין.
אמר בן ננס: כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא [4]? אלא: הוא נוטל שלא בשבועה [הר"ן מוחק 'שלא', וגורס: 'הוא נוטל בשבועה’], והן נוטלין שלא בשבועה.
[משנה ו] אמר לחנוני "תן לי בדינר פירות"! ונתן לו; אמר לו "תן לי אותו דינר"! אמר לו "נתתיו לך, ונתתו באונפלי [5]" - ישבע בעל הבית [6][7] שנתן לו את הדינר.
אמר לו "תן לי את הפירות"! אמר לו "נתתים לך, והולכתים לתוך ביתך" - ישבע חנוני.
רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו - ידו על העליונה [8].
אמר לשולחני "תן לי בדינר מעות [9]" ונתן לו, אמר לו "תן לי את הדינר"! אמר לו "נתתי לך, ונתתו באונפלי"! - ישבע בעל הבית; נתן לו את הדינר, אמר לו "תן לי את המעות"! אמר לו "נתתים לך והשלכת לתוך כיסך"! - ישבע שולחני.
רבי יהודה אומר: אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינר.
[משנה ז] כשם שאמרו [10] 'הפוגמת כתובתה [11] - [12] לא תפרע אלא בשבועה'; ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה; מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים - לא תפרע אלא בשבועה; והנפרעת שלא בפניו [13] - לא תפרע אלא בשבועה [14] - וכן היתומים - לא יפרעו [15] אלא בשבועה [16]:
שבועה "שלא פקדנו אבא [17]", ו"לא אמר לנו אבא", "שלא מצינו בין שטרותיו של אבא [18]", "ששטר זה פרוע [19]"!
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב - הרי זה נשבע [20] ונוטל.
אמר רבי שמעון בן גמליאל: אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו "שטר זה אינו פרוע" - הוא נוטל שלא בשבועה [גליון הש"ס: עיין ראש פ"א דב"מ סוף סימן ג].
[משנה ח] [משנה ח] ואלו נשבעין שלא בטענה [רש"י מודפס בדף מח,ב] [21]:
השותפין, והאריסין, והאפוטרופין [22], והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית [23], ובן הבית [24];
אמר לו "מה אתה טועניני"? "רצוני שתשבע לי" – חייב.
חלקו השותפין והאריסין [25] - אין יכול להשביעו;
נתגלגל לו שבועה [26] ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל [27];
והשביעית משמטת את השבועה [28].
גמרא:
כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין – מנלן?
דאמר קרא: (שמות כב י) [שבעת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו] ולקח בעליו ולא ישלם [29]; מי שעליו לשלם - לו שבועה.
ואלו נשבעין ונוטלין [השכיר, והנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה, וחנוני על פנקסו]:
מאי שנא שכיר דתקינו ליה רבנן, דמשתבע ושקיל?
אמר רב יהודה אמר שמואל: 'הלכות גדולות שנו כאן'!
- 'הלכות'? הני הלכתא נינהו [30]?
אלא אימא 'תקנות גדולות שנו כאן'; תוס'
- 'גדולות'? מכלל דאיכא 'קטנות'?
אלא אמר רב נחמן אמר שמואל: 'תקנות קבועות שנו כאן': עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר, משום כדי חייו.
משום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית [31]?
בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל, כי היכי דאיתגרון ליה פועלין [32].
אדרבה: שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע, כי היכי דליגריה בעל הבית [33]!
בעל הבית - על כורחיה אגר [34].
שכיר נמי - על כורחיה מיתגר [35]!?
אלא בעל הבית - טרוד בפועליו הוא [36]. [תוספות ד"ה בעל הבית טרוד בפועליו: ולא פלוג בין פועל אחד ליש לו פועלים הרבה; ובירושלמי קאמר: עסקיו מרובין.]
וליתב ליה בלא שבועה?
כדי להפיס דעתו של בעל הבית.
וליתב ליה בעדים [37]?
טריחא ליה מילתא.
וליתב ליה מעיקרא [38]?
שניהן רוצין בהקפה [39].
אי הכי [40] - אפילו קצץ נמי [41], אלמה תניא 'אומן אומר "שתים קצצת לי"! והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת" - המוציא מחבירו [42] עליו הראיה [43]'?
קציצה ודאי מידכר דכיר ליה.
אי הכי [44] - אפילו עבר זמנו נמי [45], אלמה תניא 'עבר זמנו ולא נתן לו הרי זה אינו נשבע ונוטל: חזקה אין בעל הבית עובר בבל תלין'.
והאמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא?
הני מילי מקמי דלימטי זמן חיובא הוא; כי מטי זמן חיובא - רמי אנפשיה ומידכר. תוס
וכי שכיר עובר משום בל תגזול (ויקרא יט יג: לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר) [46]?
גבי בעל הבית איכא תרי חזקי: חדא דאין בעל הבית עובר בבל תלין, וחדא דאין שכיר משהא שכרו.
אמר רב נחמן אמר שמואל: לא שנו [47] אלא ששכרו בעדים [48], אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו "לא שכרתיך מעולם" - יכול לומר לו "שכרתיך ונתתי לך שכרך" [49].
אמר ליה רבי יצחק: יישר, וכן אמר רבי יוחנן!
מכלל דפליג עליה ריש לקיש?
איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה, ואיכא דאמרי מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה.
איתמר נמי: אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו "לא שכרתיך מעולם" - יכול לומר לו "שכרתיך ונתתי לך שכרך". [עיין תוספות ד"ה מתוך]
אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא!
אמר ליה רבא: מאי מעליותא? אם כן שבועת שומרין דחייב רחמנא [50] - היכי משכחת לה [51]? מתוך שיכול לומר לו "לא היו דברים מעולם" יכול לומר לו נאנסו!?
דאפקיד ליה בעדים.
מתוך שיכול לומר לו "החזרתיו לך" יכול לומר לו "נאנסו"!?
דאפקיד ליה בשטרא [52].
מכלל דתרוייהו סבירא להו 'המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים, בשטר צריך להחזיר לו בעדים'!
קרי רמי בר חמא עליה דרב ששת (שמואל א כא יג) וישם דוד את הדברים האלה בלבו [בתנ"ך כתוב 'בלבבו’] [וירא מאד מפני אכיש מלך גת] [53]: דאשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בשכיר?
אמר ליה: אִין, תנינא: 'שכיר בזמנו [54] נשבע ונוטל, כיצד? בזמן שאמר לו "שכרתני ולא נתת לי שכרי". והלה אומר "שכרתיך ונתתי לך שכרך"; אבל אמר לו "שתים קצצת לי" והלה אומר "לא קצצתי לך אלא אחת" - המוציא מחבירו עליו הראיה.' הא מדסיפא בראיה - הוי רישא בלא ראיה [55].
אמר רב נחמן בר יצחק:
הערות
[עריכה]- ^ בין שנחשד על שבועת העדות בין שנחשד על שבועת הפקדון: שכפר ונשבע על שקר
- ^ שהוא רע לשמים עליה, ולא לבריות - אף על פי כן הוא נפסל על ידה לשבועה
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ כיצד אלו ואלו באין לבית דין לישבע שבועת שוא מביניהם: דלית בהו דאינו משקר
- ^ תיק העשוי למעות
- ^ שבועת היסת
- ^ Note: קשה על פירוש רש"י כיצד במשנה יש שבועת היסת, שהרי בימי רב נחמן נתקנה: וכן אומר רש"י בעצמו מח,ב ד"ה הא שאר שני שבוע מגלגלין: שבועת הלואה שאין [בה] הודאה אטו שבועת השותפין אלמא מגלגלין בדרבנן וכשנשנית זו בימי התנאים עדיין לא תיקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תיקנוה: אם כן לפי רש"י משנה זו תוקנה בימי רב נחמן? וכן אומרים תוספות ד"ה עקרוה רבנן שבועה מבעל הבית: אף על גב דכופר הכל פטור, דלא נתקנה שבועת היסת עד בימי רב נחמן - מכל מקום על בעל הבית שייכא טפי; ועוד: דאפילו במודה במקצת שדיוה אשכיר!
- ^ ארישא פליג, דקתני 'ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר', ואתא רבי יהודה למימר: אין צריך שבועה, שאין דרך חנוני המוכר שלא בהקפה ליתן את הפירות עד שיקבל את הדינר
- ^ פרוטות של נחושת
- ^ משנה היא במסכת כתובות (פ"ט מ"ו, דף פז.)
- ^ במוציאה שטר כתובתה ומודה שקבלה מקצתה ונמצא שאין לסמוך על שטר כתובתה
- ^ ואם טוען בעל דנתקבלה כולה
- ^ ששלח גט ממדינת הים
- ^ כולהו א'כשם' קיימי: כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה
- ^ כך היתומין לא יפרעו
- ^ ובגמרא מוקי ביתומים מן היתומים
- ^ בשעת מיתה
- ^ שובר על שטר זה
- ^ שלא אמר לנו קודם לכן
- ^ שלא מצא שובר
- ^ משמע שאין אדם תובעו כלום; בגמרא פריך: אטו בשופטני עסקינן?
- ^ שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן, אבל בנכסי יתומין - פלוגתא דתנאי היא במסכת גיטין ב'הניזקין' (דף נב.)
- ^ שהושיבה בעלה חנוונית, או שמינה אפוטרופסא לעסוק בנכסיו
- ^ אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהם; בגמרא מפרש מאי שנא הני
- ^ ולא השביעו בשעת חלוקה
- ^ עליהן אחרי כן
- ^ מגלגלין גם את זו עליו
- ^ לאו אהך שבועה דשותפות קאי: דאין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה, אלא מלוה ושבועתה
- ^ רישא דקרא 'שבועת ה' תהיה בין שניהם ולקח בעליו' את השבועה 'ולא ישלם' הנתבע שוב כלום
- ^ בתמיה: וכי הלכה למשה מסיני הם
- ^ בתמיה
- ^ שאם ישבע הוא ויפסידו פועלים - לא ימצא עוד פועלים למלאכתו, שיגורו ממנו שהוא כופר בשכר פועליו
- ^ שלא יחשדוהו בתובע שכרו אחר שקבלו
- ^ פועלים כשהוא צריך להם
- ^ שהוא צריך למזונות
- ^ שנותן שכר לכמה פועלים, וכסבור שנתן לזה
- ^ יתקנו חכמים שלא יתן אדם שכר לפועל אלא בעדים, ולא יבא לידי שבועה
- ^ ליתקון רבנן שיתן אדם לפועליו שכרן שחרית עד שלא יתחילו במלאכה, ואם תבע לערב - לא יטול כלום, ולא תהא שם שבועה
- ^ בעל הבית פעמים שאין מצויות לו מעות שחרית, ופועל - שלא יוציא המעות עד הלילה לפרנסתו
- ^ דמשום טרדא דבעל הבית שקלוה לשבועה מיניה
- ^ אפילו נחלקו על הקציצה - ליהמנוה לשכיר בשבועה
- ^ היינו אומן
- ^ צריך להביא עדים, ולא יהא נאמן בשבועה
- ^ דבעל הבית טרוד ושמא שכח
- ^ אפילו תבעו שכיר לאחר שעבר זמן גבייתו המפורש בבבא מציעא בפרק 'המקבל' (פ"ט מ"יא, דף קו:): 'שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום' - לישבע נמי שכיר ולשקול
- ^ לקבל שכרו שתי פעמים
- ^ דנשבע ונוטל
- ^ שיש עדים שאמר לו עשה עמי מלאכה היום בשכר ועשה עמו
- ^ ונאמן בלא שבועה
- ^ לשומר שכר לישבע על שבורה ומתה, כדכתיב (שמות כב ט) 'ומת או נשבר או נשבה [פסוק י] שבועת ה' תהיה בין שניהם'
- ^ שיהא צריך שבועה
- ^ שאם יאמר "החזרתיו לך" אומר לו "היה לך ליטול את השטר מידי"
- ^ ששם על לב לדעת אם איתא להא דשמואל ורב דלעיל אי לא
- ^ אם תבעו בתוך זמן גבייתו
- ^ מכלל ד'נשבע ונוטל' דרישא - בלא שום ראיה: אינו צריך להביא עדים שעשה עמו, וליתא לדרב ושמואל דלעיל, דאוקמוה למתניתין בששכרו בעדים