ביאור:בבלי שבועות דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת שבועות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מסרבין בו לאכול: מתניתין - בשאין מסרבין בו לאכול ^[1]; ~~ברייתא~~ התם [על פי התוספות לעיל] במסרבין בו לאכול, וקאמר "לא אכילנא ולא אכילנא" - דכי קא משתבע - הכי קאמר: "שבועה שלא אוכל".

רב אשי אמר: תני ^[2]: "שבועה שאי אוכל לך".

אי הכי מאי למימרא?

מהו דתימא לישניה דאיתקילא ליה ^[3] - קא משמע לן.

תנו רבנן: ’’מבטא' (במדבר ל ז) = שבועה ^[4]; 'איסר' (במדבר ל ג) = שבועה; איסור איסר [כמו במדבר ל,ג: 'לאסר אסר’] ^[5]: אם אתה אומר 'איסר' = שבועה – חייב, ואם לאו – פטור'.

'אם אתה אומר 'איסר' = שבועה' ^[6]? והא אמרת 'איסר - ^[7] שבועה הוא' ^[8]!?

אמר אביי: הכי קאמר: 'מבטא' = שבועה ^[9]; 'איסר' - מיתפיס בשבועה ^[10]; איסור איסר ^[11]? אם אתה אומר מיתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי ^[12] – חייב ^[13], ואם לאו ^[14] - פטור ^[15].

וממאי ד'מבטא' = שבועה? דכתיב (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים [להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] - איסר נמי דכתיב (במדבר ל יד) כל נדר וכל שבועת איסר [לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו] אלא ממאי דאיסר מיתפס בשבועה הוא דכתיב (במדבר ל יא) [ואם בית אישה נדרה] או אסרה אסר על נפשה בשבועה ^[16] - מבטא נמי, הכתיב ^[17] לכל אשר יבטא האדם בשבועה!?

אלא אמר אביי: מבטא = שבועה מהכא (במדבר ל ז) ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה, ואילו 'שבועה' לא קאמר ^[18]; במאי אסרה עצמה ^[19]? – ב'מבטא' ^[20]!

רבא אמר: לעולם אימא לך מיתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ^[21], והכי קאמר: 'מבטא' = שבועה; 'איסר' נמי שבועה ^[22]; ^[23] אסריה דאיסר ^[24] - ^[25] הטילו הכתוב בין נדר לשבועה: הוציאו בלשון נדר = נדר; בלשון שבועה = שבועה ^[26]; היכן הטילו? (במדבר ל יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבועה.

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: מתפיס בשבועה: אביי אמר: כמוציא שבועה מפיו דמי, ורבא אמר: לאו כמוציא שבועה מפיו דמי.

מיתיבי: 'איזה איסר האמור בתורה? האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו ^[27]", "כיום שמת בו פלוני", "כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם", "כיום שראה ירושלים בחורבנה" – אסור'; ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום ^[28]; בשלמא לאביי - מדמתפיס בנדר – נדר, מתפיס בשבועה – שבועה,

עמוד ב

אלא לרבא קשיא!?

תוספות ד"ה אלא לרבא קשיא. אע"ג דרבא נמי מודה דמתפיס בנדר = נדר, דמשנה שלימה היא: מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" ^[29], וכן בנדרים קאמר דבקרבן הוי נדר - מכל מקום פריך לרבא אמאי דמפרש איסר דקרא = מתפיס, ורבא משני: דלא קאי אאיסר דקרא:

אמר לך רבא: תריץ ואימא הכי: איזהו איסר? - נדר האמור בתורה: האומר "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו", "כיום שנהרג בו פלוני"'. ואמר שמואל: והוא שנדור ובא מאותו היום ^[30]; מאי טעמא? אמר קרא (במדבר ל ג) איש כי ידור נדר לה' [או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה] - עד שידור בדבר הנדור כיום שמת בו אביו.

פשיטא ^[31]!?

'כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם' איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא: כיון דכי לא נדר נמי אסור - כי נדר נמי לא הויא עליה איסור, והאי לאו 'מיתפיס בנדר' הוא - קא משמע לן.

^[32]

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרבא ^[33], דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: '"מבטא לא אוכל לך", "איסר לא אוכל לך" = שבועה'.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: "אוֹכַל" ו"לא אוֹכַל" = שקר ^[34], ואזהרתיה מהכא (ויקרא יט יב) לא תשבעו בשמי לשקר [וחללת את שם אלקיך אני ה’] ^[35]; "אכלתי" ו"לא אכלתי" = שוא ^[36], ואזהרתיה מהכא (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא [כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא] ^[37];

קונמות - ^[38] עובר ב'לא יחל דברו' [(במדבר ל ג) איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה] ^[39].

מיתיבי [לרב דימי]: ’’שוא' ו'שקר' - אחד הן' מאי לאו - מדשוא לשעבר ^[40], אף שקר נמי לשעבר ^[41]!? אלמא "אכלתי" ו"לא אכלתי" - שקר הוא.

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא, ומאי 'דבר אחד הן'? - דבדיבור אחד נאמרו, כדתניא: 'זכור' (שמות כ ז: זכור את יום השבת לקדשו) ו'שמור' (דברים ה יא: שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך) - בדיבור אחד נאמרו, מה שאין יכול הפה לדבר ומה שאין האוזן יכול לשמוע

בשלמא התם: 'בדיבור אחד נאמרו' - כדרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה: ^[42] נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ^[43], דאמר קרא 'זכור' ו'שמור' ^[44]: כל שישנו בשמירה ^[45] - ישנו בזכירה ^[46], והני נשי - הואיל ואיתנהו בשמירה ^[47] - איתנהו נמי בזכירה, אלא הכא - למאי הלכתא מיבעי ליה? - אלא כשם שלוקה על שוא - כך לוקה נמי על שקר ^[48].

כלפי לייא ^[49]!?

אלא אימא: כשם שלוקה על שקר ^[50] - כך לוקה נמי על שוא ^[51].

פשיטא ^[52]! האי לאו והאי לאו!?

מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי ^[53]: ^[54] 'לא ינקה' כלל -

הערות

^ הלכך "שאוכל" - דקא אכילנא הוא
^ בברייתא
^ נכשל ולא נתכוין לומר "שאי"
^ מפרש לקמיה
^ איסרתו של איסר מה הוא?
^ מאי קאמרת
^ לשון
^ והדר תני 'אם אתה אומר'
^ האומר "מבטא ככר זו עלי" כאומר "שבועה שלא אוכלנו", ואם אכלו - הרי זה בעולה ויורד
^ "איסר עלי ככר זו" הרי הוא כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר "הרי זה כזה": שהתפיס את השני בראשון
^ ומהו איסורו של איסר זה
^ אם תמצי לומר שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי, ואם אכלו חייב קרבן
^ אף זה האומר "איסר ככר זה עלי" חייב קרבן אם אכלו, שהאיסר - לשון התפסת שבועה הוא
^ שהמתפיס בשבועה אינו כנשבע לענין קרבן ומלקות
^ אף האיסר - אין בו לא קרבן ולא מלקות
^ משמע שאסרתו ותפסתו בדבר שנשבעה עליו כבר
^ שם
^ ולא כתיב 'בשבועה'
^ במה אסרה את נפשה
^ בלשון 'מבטא'
^ לא איסתפיק ליה לתנא למימר בהא 'אם אתה אומר', דפשיטא ליה דמיתפיס בשבועה - לאו כמוציא שבועה מפיו הוא
^ לשון שבועה הוא
^ היינו פירוש ד'איסור איסר 'אם אתה אומר' והכי קאמר:
^ איסור של איסר, שאמרתי לך שהוא שבועה
^ לא כל הלשונות שוות בו, שהרי
^ אם אמירתו בלשון שבועה, כגון "איסר שלא אוכל ככר זה" - כן לשון הנשבעין: אומרים "שלא אוכל", אף האיסר שהוציאו בלשון זה - שבועה הוא, וחייב קרבן; ואם לאו, אלא הוציאו בלשון נדר: שאמר "איסר ככר זו עלי", שהוא לשון הנודרים "קונם זה עלי" - אף זה נדר ופטור מקרבן
^ כאשר אסרתי עלי בשר ביום שמת בו אבא לעולם
^ שקיבל עליו כבר נדר שלא יאכל בשר ביום שמת בו אביו לעולם, וכן יום שמת בו פלוני, וכן יום שנהרג בו גדליה; וקסלקא דעתא השתא דהיינו 'מתפיס בנדר', וקתני: איזהו איסר האמור בתורה שהוא ב'לא יחל דברו'? האומר הרי עלי כו'; אלמא המתפיס בנדר - הרי הוא ב'לא יחל', כנדר עצמו! ומדמתפיס בנדר נדר - מתפיס בשבועה שבועה
^ נזיר כ:
^ כלומר: האי תנא - לאו במתפיס בנדר איירי, אלא בעיקר נדר איירי, ואשמעינן שאינו חייב בנדר אלא אם כן פירשהו ואחר כך תלאו בדבר הנידר עליו כבר, כדיליף לה ואזיל מקרא, והכי קאמר: איזהו איסור נדר, אבל מיתפיס בנדר - לאו נדר הוא; והיכי דמי מיתפיס? כגון שלא פירש "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין" אלא אמר "הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו", "כיום שראה את ירושלים בחורבנה"
^ כיון דטעמא משום דנדור ובא הוא עליו - מיתת אביו מה לי כאן? וכי משום דמת בו אביו מיגרע גרע איסוריה? הרי נדור ובא עליו
^ הכי גרסינן: סלקא דעתך אמינא דכיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא מיתפיס בנדר הוא קא משמע לן; ואף רבי יוחנן כו'. ולא גרסינן 'כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסורא ב'לא יחל'; לא גרסינן לה להא, דהא אי נמי מדאורייתא הוא, אמרינן (לקמן כה.) הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות.
^ דאיסור שהוציאו בלשון שבועה = שבועה
^ כלומר שבועה להבא קרוי 'שבועת שקר'
^ והכי קאמר: 'לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועתכם לאחר זמן'; והמתרה בו צריך להתרות בו שהוא עובר באזהרת 'לא תשבעו בשמי לשקר'
^ כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה 'שבועת שוא', דלשון 'שוא' - לשון 'ולא כלום', כמו 'בחבלי השוא' (ישעיהו ה יח) 'לשוא הכיתי את בניכם' (ירמיהו ב ל); אף כאן יצאתה מפיו לבטלה
^ והמקרא הזה צריך להתרות בו
^ הרי זה
^ כלומר: 'לא יחל', דמשמע להבא - לאו לאזהרת שבועת להבא אתא, דשבועת להבא מ'לא תשבעו בשמי לשקר' נפיק, וכי אתא 'לא יחל' - לאזהרת נדרים אתא, לאפוקי מדרבין, דאמר 'אזהרת שבועת להבא אתא מ'לא יחל'
^ כגון נשבע על דבר שאי אפשר: שהכל יודעים שאין שבועה זו כלום
^ כגון "אכלתי" ו"לא אכלתי", וההיא לא מיקריא 'שוא' לפי שאין הכל מכירים בה אם אמת אם שקר; ועל כרחך שבועת להבא – מ'לא יחל דברו'; אבל 'לא תשבעו בשמי לשקר' - שבועה לשעבר היא, והכי קאמר: לא תוציאו שבועה לשקר מפיכם
^ כלומר: להקיש זכור לשמור בקידוש היום - דנפקא לן מ'זכור את יום השבת' - זכרהו על היין,
^ ואף על גב דשאר מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות - בזו חייבות
^ דאיתקש ל'שמור' בדיבור אחד
^ בשמירת לאוי שבת
^ בקידוש
^ דכל מצות 'לא תעשה' בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות
^ להכי קאמר 'אחת הן': לענין מלקות
^ כלפי היכן אתה פונה? זו היפוך היא: דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש בו מעשה, כגון "לא אוִכַל" ואכל: שעבר על שבועתו על ידי מעשה, אבל "אכלתי" ו"לא אכלתי" - לאו שאין בו מעשה הוא
^ בלאו שיש בו מעשה
^ אע"פ שאין בו מעשה, דנפקא לן מ'לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) כד(לקמן דף כא.): ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו אם התרו בו, ומנקין אותו
^ דהא כתיב קרא 'לא ינקה ה’’
^ לקמן בשמעתין
^ אימא

[1] הלכך "שאוכל" - דקא אכילנא הוא

[2] בברייתא

[3] נכשל ולא נתכוין לומר "שאי"

[4] מפרש לקמיה

[5] איסרתו של איסר מה הוא?

[6] מאי קאמרת

[7] לשון

[8] והדר תני 'אם אתה אומר'

[9] האומר "מבטא ככר זו עלי" כאומר "שבועה שלא אוכלנו", ואם אכלו - הרי זה בעולה ויורד

[10] "איסר עלי ככר זו" הרי הוא כמי שנשבע על הככר וחזר ואמר על ככר אחר "הרי זה כזה": שהתפיס את השני בראשון

[11] ומהו איסורו של איסר זה

[12] אם תמצי לומר שהמתפיס בשבועה כמוציא שבועה מפיו דמי, ואם אכלו חייב קרבן

[13] אף זה האומר "איסר ככר זה עלי" חייב קרבן אם אכלו, שהאיסר - לשון התפסת שבועה הוא

[14] שהמתפיס בשבועה אינו כנשבע לענין קרבן ומלקות

[15] אף האיסר - אין בו לא קרבן ולא מלקות

[16] משמע שאסרתו ותפסתו בדבר שנשבעה עליו כבר

[17] שם

[18] ולא כתיב 'בשבועה'

[19] במה אסרה את נפשה

[20] בלשון 'מבטא'

[21] לא איסתפיק ליה לתנא למימר בהא 'אם אתה אומר', דפשיטא ליה דמיתפיס בשבועה - לאו כמוציא שבועה מפיו הוא

[22] לשון שבועה הוא

[23] היינו פירוש ד'איסור איסר 'אם אתה אומר' והכי קאמר:

[24] איסור של איסר, שאמרתי לך שהוא שבועה

[25] לא כל הלשונות שוות בו, שהרי

[26] אם אמירתו בלשון שבועה, כגון "איסר שלא אוכל ככר זה" - כן לשון הנשבעין: אומרים "שלא אוכל", אף האיסר שהוציאו בלשון זה - שבועה הוא, וחייב קרבן; ואם לאו, אלא הוציאו בלשון נדר: שאמר "איסר ככר זו עלי", שהוא לשון הנודרים "קונם זה עלי" - אף זה נדר ופטור מקרבן

[27] כאשר אסרתי עלי בשר ביום שמת בו אבא לעולם

[28] שקיבל עליו כבר נדר שלא יאכל בשר ביום שמת בו אביו לעולם, וכן יום שמת בו פלוני, וכן יום שנהרג בו גדליה; וקסלקא דעתא השתא דהיינו 'מתפיס בנדר', וקתני: איזהו איסר האמור בתורה שהוא ב'לא יחל דברו'? האומר הרי עלי כו'; אלמא המתפיס בנדר - הרי הוא ב'לא יחל', כנדר עצמו! ומדמתפיס בנדר נדר - מתפיס בשבועה שבועה

[29] נזיר כ:

[30] כלומר: האי תנא - לאו במתפיס בנדר איירי, אלא בעיקר נדר איירי, ואשמעינן שאינו חייב בנדר אלא אם כן פירשהו ואחר כך תלאו בדבר הנידר עליו כבר, כדיליף לה ואזיל מקרא, והכי קאמר: איזהו איסור נדר, אבל מיתפיס בנדר - לאו נדר הוא; והיכי דמי מיתפיס? כגון שלא פירש "הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין" אלא אמר "הרי עלי יום זה כיום שמת בו אביו", "כיום שראה את ירושלים בחורבנה"

[31] כיון דטעמא משום דנדור ובא הוא עליו - מיתת אביו מה לי כאן? וכי משום דמת בו אביו מיגרע גרע איסוריה? הרי נדור ובא עליו

[32] הכי גרסינן: סלקא דעתך אמינא דכיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא מיתפיס בנדר הוא קא משמע לן; ואף רבי יוחנן כו'. ולא גרסינן 'כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסורא ב'לא יחל'; לא גרסינן לה להא, דהא אי נמי מדאורייתא הוא, אמרינן (לקמן כה.) הנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות.

[33] דאיסור שהוציאו בלשון שבועה = שבועה

[34] כלומר שבועה להבא קרוי 'שבועת שקר'

[35] והכי קאמר: 'לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועתכם לאחר זמן'; והמתרה בו צריך להתרות בו שהוא עובר באזהרת 'לא תשבעו בשמי לשקר'

[36] כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה 'שבועת שוא', דלשון 'שוא' - לשון 'ולא כלום', כמו 'בחבלי השוא' (ישעיהו ה יח) 'לשוא הכיתי את בניכם' (ירמיהו ב ל); אף כאן יצאתה מפיו לבטלה

[37] והמקרא הזה צריך להתרות בו

[38] הרי זה

[39] כלומר: 'לא יחל', דמשמע להבא - לאו לאזהרת שבועת להבא אתא, דשבועת להבא מ'לא תשבעו בשמי לשקר' נפיק, וכי אתא 'לא יחל' - לאזהרת נדרים אתא, לאפוקי מדרבין, דאמר 'אזהרת שבועת להבא אתא מ'לא יחל'

[40] כגון נשבע על דבר שאי אפשר: שהכל יודעים שאין שבועה זו כלום

[41] כגון "אכלתי" ו"לא אכלתי", וההיא לא מיקריא 'שוא' לפי שאין הכל מכירים בה אם אמת אם שקר; ועל כרחך שבועת להבא – מ'לא יחל דברו'; אבל 'לא תשבעו בשמי לשקר' - שבועה לשעבר היא, והכי קאמר: לא תוציאו שבועה לשקר מפיכם

[42] כלומר: להקיש זכור לשמור בקידוש היום - דנפקא לן מ'זכור את יום השבת' - זכרהו על היין,

[43] ואף על גב דשאר מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות - בזו חייבות

[44] דאיתקש ל'שמור' בדיבור אחד

[45] בשמירת לאוי שבת

[46] בקידוש

[47] דכל מצות 'לא תעשה' בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - נשים חייבות

[48] להכי קאמר 'אחת הן': לענין מלקות

[49] כלפי היכן אתה פונה? זו היפוך היא: דאילו שקר אשכחן בה לאו שיש בו מעשה, כגון "לא אוִכַל" ואכל: שעבר על שבועתו על ידי מעשה, אבל "אכלתי" ו"לא אכלתי" - לאו שאין בו מעשה הוא

[50] בלאו שיש בו מעשה

[51] אע"פ שאין בו מעשה, דנפקא לן מ'לא ינקה ה’’ (שמות כ ו) כד(לקמן דף כא.): ה' הוא דלא ינקה, אבל בית דין של מטה מלקין אותו אם התרו בו, ומנקין אותו

[52] דהא כתיב קרא 'לא ינקה ה’’

[53] לקמן בשמעתין

[54] אימא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]