מדרש רבה על אחרי מות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף מדרש רבה על אחרי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · אחרי מות · >>


סדר אחרי מות[עריכה]

פרשיות: כ כא כב כג


<< · ויקרא רבה · כ · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה כ[עריכה]

ויקרא רבה פרשה כ פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

ויקרא רבה · כ · א · >>


א. [עריכה]

"אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" ר' שמעון פתח (קהלת ט, ב): "הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע" "לצדיק" זה נח שנאמר בו (בראשית ו, ט): "איש צדיק" אמר ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו "ולרשע" זה פרעה נכה כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו הכישו ארי ושברו זה מת צולע וזה מת צולע היינו דכתי' "מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא" "לטוב" זה משה שנא' (שמות א, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא" ר' מאיר אומר שנולד מהול "ולטהור" זה אהרן שהיה עוסק בטהרתן של ישראל שנאמר (מלאכי ב, ו): "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" "ולטמא" אלו מרגלים אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל ואלו אמרו גנאי אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו היינו דכתיב "לטוב ולטהור ולטמא".
"וְלַזֹּבֵחַ" זה יאשיה שנאמר (דה"ב לה, ז): "וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים" "וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ" זה אחאב שביטל קרבנות הה"ד (שם יח, ח) "ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב" זבח לו זבח ולא קרבנות זה מת בחצים וזה מת בחצים היינו דכתי' "לזובח ולאשר איננו זובח" "כַּטּוֹב כַּחֹטֶא" - "כטוב" זה דוד שנאמר (ש"א יז, יב): "וישלח ויביאהו והוא טוב רֹאִי" א"ר יצחק "טוב ראי" בהלכה כל הרואהו נזכר לתלמודו "כַּחֹטֶא" זה נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג, כד): "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק" זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה וזה החריב בית המקדש ומלך ארבעים שנה הוי "מקרה אחד וגו'".
"כנשבע" זה צדקיה שנאמר (דה"ב לו, יג): "וגם במלך נבוכדנצר מרד [אשר השביעו באלהים]" "כאשר שבועה ירא" זה שמשון שנאמר (שופטים טו, יב): "ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי" זה מת בנקור עינים (מ"ב כה, ז): "ואת עיני צדקיהו עִוֵּר" וזה מת בנקור עינים (שופטים טז, כא): "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו" הה"ד "מקרה אחד לנשבע וגו'".
ד"א "מקרה אחד" אלו בני אהרן דכתיב בהון (מלאכי ב, ו): "בשלום ובמישור" "לרשע" זה עדת קרח דכתיב בהון (במדבר טז, כו): "סורו נא וגו'" אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופין:

<< · ויקרא רבה · כ · ב · >>


ב. [עריכה]

ד"א "אַחֲרֵי מוֹת" ר' לוי פתח (תהלים עה, ה): "אמרתי להוללים אל תהולו" - "להוללים" למערבביא אלו שלבם מלא עליהם חלחליות רעות ר' לוי הוה צווח להון אללייא שמביאין אללי לעולם "ולרשעים אל תרימו קרן" אמר להם הקב"ה לרשעים הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשין לשמוח ריש לקיש בשם ר' שמעון בן מנסיא אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עושה דיסקרי אחד לו ואחד לביתו של מי עושה נאה לא את שלו כך אדם הראשון נברא לתשמיש של הקדוש ברוך הוא וגלגל חמה לתשמישן של בריות.
א"ר לוי בשם ר' חמא בר חנינא י"ג חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן שנאמר (יחזקאל כח, יג): "בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו" ר' שמעון ב"ל אמר חד עשר ורבנן אמרי עשר ולא פליגי מאן דעבד להן תלת עשר עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת מאן דעבד להון חד סר עבד להו חדא מאן דעבד להון עשרה לא עבד חד מנהון ואחר כל השבח הזה (בראשית ג, יט): "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח נולד לו בן למאה שנה ובסוף א"ל הקדוש ברוך הוא (שם כב, ב) "קח נא את בנך" והלך אברהם מהלך ג' ימים לאחר ג' ימים ראה ענן קשור על גב ההר א"ל בני רואה אתה מה שאני רואה אמר ליה הן מה אתה רואה אמר ליה ענן קשור על גב ההר אני רואה אמר לישמעאל ולאליעזר רואים אתם כלום אמרו ליה לאו א"ל הואיל ואינכם רואים כלום וחמור זה אינו רואה (שם, ה) "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומים לחמור נטל את יצחק בנו והעלהו הרים והורידו גבעות העלהו על אחד מן ההרים ובנה מזבח וסדר עצים וערך מערכה ונטל את הסכין לשוחטו ואלולי שקראו מלאך מן השמים כבר היה נשחט תדע שכן שחזר יצחק אצל אמו ואמרה לו אן היית ברי א"ל נטלני אבי והעלני הרים והורידני גבעות וכו' אמרה ווי על ברי דריות' אלולי המלאך כבר היית שחוט א"ל אין באותה שעה צווחה ששה קולות כנגד ששה תקיעות אמרו לא הספיקה את הדבר עד שמתה הה"ד (שם כג, ב) "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" ומהיכן בא ר' יהודה ב"ר סימן אמר מהר המוריה בא והיה אברהם מהרהר בלבו ואומר שמא ח"ו נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו יצתה בת קול ואומרת לו (קהלת ט, ז): "לך אכול בשמחה לחמך".
ישראל לא שמחו בעולמי שמח ישראל בעושיו אינו אומר אלא (תהלים קמט, ב): "ישמח" עתידין הן לשמוח במעשיו של הקב"ה לע"ל כביכול הקדוש ברוך הוא לא שמח בעולמו שמח ה' במעשיו אינו אומר אלא (שם קד, לא) "ישמח" עתיד הקב"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לע"ל אלישבע בת עמינדב לא שמחה בעולם שראתה ה' כתרים ביום אחד יבמה מלך אחיה נשיא בעלה כהן גדול שני בניה ב' סגני כהונה פנחס בן בנה משוח מלחמה כיון שנכנסו בניה להקריב ונשרפו נהפכה שמחתה לאבל הה"ד "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן":

<< · ויקרא רבה · כ · ג · >>


ג. [עריכה]

ר' אבא בר כהנא פתח (קהלת ב, ב): "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל" אם הדין דחוכא מעורב מה חדותא מהניא מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו וברביעי שלו זימן אצלו אורחים משאכלו ושתו והטיבו את לבם אמר לבנו עלה והביא לנו חבית אחד מן העליה כיון שעלה הכישו נחש ומת המתין לו לירד ולא ירד אמר אני עולה ורואה מה טיבו של בני עלה ומצאו שהכישו נחש ומת ומוטל בין החביות המתין עד שגמרו סעודתן אמר להם רבותי לא לברך את בני ברכת חתנים באתם אלא ברכו עליו ברכת אבלים לא להכניס את בני לחופה באתם באו והכניסוהו לקברו הפטיר עליו ר' זכאי דמן כבול "לשחוק אמרתי מהולל":

<< · ויקרא רבה · כ · ד · >>


ד. [עריכה]

ר' יודן גלייה פתח (איוב לט, כז): "אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר" אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון (כח): "סֶלַע יִשְׁכֹּן" מקדש ראשון "ויתלונן" לינה אחת מקדש השני "על שן סלע ומצודה" לינות הרבה דתנינן תמן משניטל הארון היתה שם אבן שתייה ולמה נקראת כן א"ר יוסי ב"ר חלפתא שממנה הושתת העולם הה"ד (תהלים נ, ב): "מציון מכלל יופי".
כיצד היתה תפלתו של כה"ג ביום הכפורים בצאתו מן הקדש אומר יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה שחונה וטלולה שנת רצון שנת ברכה שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו ואל יגביהו ישראל שררה אלו על אלו ואל תפנה לתפלת עוברי דרכים רבנן דקיסרין אמרו על אחינו שבקסרין שלא יגביהו שררה רבנן דרומא אמרו על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהן קבריהן (איוב לט, כט): "משם חפר אוכל" משם היה (מיילל) נוטל אוכל של כל ימות השנה (שם,) "למרחוק עיניו יביטו" מראש השנה היה יודע מה בסופה הא כיצד בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה עולה לדרום היה יודע שהדרום שבע עולה למערב היה יודע שהמערב שבע עולה למזרח היה יודע שהמזרח שבע וכן כולם עולה באמצע הרקיע יודע שהעולם כולו שבע אחר כל השבח הזה (שם, ל) "ואפרוחיו יעלעו דם" ראה אפרוחיו מגעגעין באדמה ושתק אלא ובאשר חללים נדב ואביהוא שם הוא השכינה ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי ור' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמרו (ויקרא י, ד): "קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש" מאת פני הארון אינו אומר אלא מאת פני הקודש כאדם שאומר לחבירו העבר המת הזה מאת פני האבל הזה עד מתי אבל זה מצטער הה"ד [[:קטגוריה:|"אחרי מות שני בני אהרן"]]:

<< · ויקרא רבה · כ · ה · >>


ה. [עריכה]

ר' אחא ור' זעירא פתח (איוב לז, א): "אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ" מהו "ויתר" יקפץ כד"א (ויקרא יא, כא): "לנתר בהן על הארץ" אמר הקב"ה לא יהיו בניו של אהרן דומין למטהו שנכנס יבש ויצא לח טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו גידר את הפרוכת ויצאת חרבו מלאה דם נכנס בשלום ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים הה"ד [[:קטגוריה:|"אחרי מות שני בני אהרן"]]:

<< · ויקרא רבה · כ · ו · >>


ו. [עריכה]

ר' ברכיה פתח (משלי יז, כו): "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב" אמר הקדוש ברוך הוא אף על פי שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב אלא "לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר" הה"ד "אחרי מות".
תני ר' אליעזר לא מתו בניו של אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן ומעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבו ר' אליעזר אמר לאימא שלום אי לאשתו של זה אינו מוציא שבתו לא באת שבתו עד שמת נכנסו חכמים אצלו א"ל נביא אתה אמר להם (עמוס ז, יד): "לא נביא אנכי ולא בן נביא" אלא כך מקובלני כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה:

<< · ויקרא רבה · כ · ז · >>


ז. [עריכה]

תני ר' אלעזר אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהיה רחוק לו י"ב מיל כמחנה ישראל הה"ד (במדבר לג, מט): "ויחנו על הירדן" וכמה הם י"ב מיל ר' תנחום ב"ר ירמיה הוה בחפר הוו שיילין ביה והוא מורה אמרו לו לא כן אלפין בי מדרשא אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד י"ב מיל והא רבי מני רבך יתיב בצפורי אמר להון יתי עלי אין ידעית מן ההיא ענתה לא אורי:

<< · ויקרא רבה · כ · ח · >>


ח. [עריכה]

בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן על הקריבה ועל הקרבה על אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים ועל ההקרבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו על אש זרה אש מבית כירים הכניסו ועל שלא נטלו עצה זה מזה שנאמר (ויקרא י, א): "איש מחתתו" איש מעצמו עשו שלא נטלו עצה זה מזה א"ר ירמיה בן אלעזר בד' מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכולן מזכיר סורחנן כל כך למה להודיעך שלא היה בידם אלא עון זה בלבד א"ר אלעזר המודעי בא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקב"ה שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנם כל כך למה להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו:

<< · ויקרא רבה · כ · ט · >>


ט. [עריכה]

ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן כתיב בהם מיתה על שהיו שתויי יין וכתיב בו מיתה שנאמר (ויקרא י, ט): "יין ושכר אל תשת" ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכתיב בו מיתה שנאמר (שמות כח, מג): "והיו על אהרן ועל בניו" ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה שנאמר (שם, לה) "והיה על אהרן לשרת" וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים שנאמר (שם ל, כא) "ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו" וכתיב (שם, כ) "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים" ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה הה"ד (במדבר ג, ד): "וימת נדב ואביהוא [וגו' ובנים לא היו להם]" אבא חנין אומר ע"י שלא היה להם נשים דכתיב (ויקרא טז, ו): "וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו":

<< · ויקרא רבה · כ · י · >>


י. [עריכה]

ר' לוי אמר שחצים היו הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם מה היו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהונה אי זו אשה הוגנת לנו ר' מנחמא בשם ר' יהושע בן נחמיה אמר (תהלים עח, סג): "בחוריו אכלה אש" למה בחוריו אכלה אש משום "בתולותיו לא הוללו" ועוד מן הדא (שמות כד, א): "ואל משה אמר עלה אל ה'" מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ואומרים מתי ב' זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור ר' יודן בשם ר' איבו אמר בפיהם אמרו זה לזה ר' פנחס אמר בלבם הרהרו א"ר ברכיה אמר להם הקדוש ברוך הוא (משלי כז, א): "אל תתהלל ביום מחר" הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן ועוד מן הדא (שמות כד, יא): "ואל אצילי בני ישראל" א"ר פנחס מכאן שהיו ראויין להשלחת יד דא"ר יהושע וכי קילורין עלת עמהן מסיני דאת אמר "ויחזו את האלהים" אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה "ויחזו את האלהים" כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה רבי יוחנן אמר אכילה ודאי כד"א (משלי יז, טו): "באור פני מלך חיים" א"ר תנחומא מלמד שפרעו את ראשיהן וגיסו לבם וזנו עיניהם מן השכינה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה לא זן עיניו מן השכינה שנאמר (שמות ג, ו): "ויסתר משה פניו" ונהנה מן השכינה מנין שנאמר (שם לד, כט) "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" בשכר ויסתר זכה (שם לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים" בשכר כי ירא זכה "וייראו מגשת אליו" בשכר מהביט זכה (במדבר יב, ח): "ותמונת ה' יביט" נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו ממנה מן הדא (שם ג, ד) "וימת נדב ואביהוא לפני ה'" וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מתים בחייהם ר' יודן דיפו בעא מיניה ר' פנחס ב"ר חמא בשם רבי סימון הכא את אמר (ויקרא י, ב ובמדבר ג, ד): "לפני ה'" "לפני ה'" שני פעמים ולהלן הוא אומר (שם,) "על פני אהרן אביהם" פעם אחת אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא כפליים מאביהן במדבר סיני אמר רבי מאיר וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה משל למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבינה דבר של שמצה אמר המלך אם הורגו אני עכשיו אני מערבב שמחת בתי אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי כך אמר הקב"ה אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה בתי זו התורה הה"ד (שיר ג, יא): "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" "ביום חתונתו" זה הר סיני "וביום שמחת לבו" זה אהל מועד:

<< · ויקרא רבה · כ · יא · >>


יא. [עריכה]

(במדבר ג, ד): "ובנים לא היו להם" ר' יעקב בר אבין בשם ר' אבין בשם ר' אחא אמר אלו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ולאיתמר דתנינן תמן כל הקודם לנחלה קודם לכבוד ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו "ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם" ר' יצחק אמר בחייו ר' חייא בר אבא אמר במותו על דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו כתיב הכא פני ולהלן הוא אומר (בראשית כג, ג): "ויקם אברהם מעל פני מתו" מה להלן במותו אף כאן במותו על דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן (שם יא, כח) "וימת הרן על פני תרח אביו" מה להלן בחייו אף כאן בחייו אירע טומאה באהרן שמש אלעזר אירע באלעזר שמש איתמר מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערבי ניתזא צינורא מפיו על בגדיו וטמאתו ונכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמם שני בניה כהנים גדולים אמרו ז' בנים היו לה לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה שלחו אחריה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי אמרו כל קמחייא קמח וקמח דקמחית סלת וקרון עלה (תהלים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה" על דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו מת אהרן שמש אלעזר מת אלעזר שמש איתמר:

<< · ויקרא רבה · כ · יב


יב. [עריכה]

א"ר אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא מיתתו של אהרן כשבירת לוחות א"ר חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת ומנין שיוה"כ מכפר שנאמר (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם" ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכתיב (ש"ב כא, יד): "ויקברו את עצמות שאול" וכתיב "ויעתר אלהים לארץ אחרי כן".

<< · ויקרא רבה · כ · >>


<< · ויקרא רבה · כא · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה כא[עריכה]

ויקרא רבה פרשה כא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

ויקרא רבה · כא · א · >>


א. [עריכה]

"בזאת יבא אהרן" הדא היא דכתיב (תהלים כז, א): "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא" ר"א פתר קריא בים "אורי" בים שנאמר (שמות יד, כ): "ויאר את הלילה" "וישעי" "התיצבו וראו את ישועת ה'" "ממי אירא" "ויאמר משה אל תיראו" "ה' מעוז חיי" (שם טו, ב) "עזי וזמרת יה" "ממי אפחד" (שם, טז) "תפול עליהם אימתה ופחד" "בקרוב עלי מרעים" (שם יד, י) "ופרעה הקריב" "לאכול את בשרי" (שם טו, ט) "אמר אויב ארדוף אשיג וגו'" א"ר שמואל בר נחמן אין הרשע הזה יוצא מן העולם עד שמוצא אפופסים שלו מתוך פיו "אמר אויב ארדוף וגו'" תורישם ידי אינו אומר אלא "תורישמו" מוריש אני עשרי וכבודי להם (ב): "צָרַי וְאֹיְבַי לִי" (תהלים קלו, טו): "ונער פרעה וחילו" מכאן ואילך אמרו ישראל (ג): "אם תחנה עלי מחנה" של מצרים "לא יירא לבי". "אם תקום עלי" מלחמתן של מצרים "בזאת אני בוטח" בזאת שהבטחתני שנאמר (שמות יד, יד): "ה' ילחם לכם":

<< · ויקרא רבה · כא · ב · >>


ב. [עריכה]

רבי שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים (תהלים כז, ב): "בקרוב עלי מרעים" זה גלית שנאמר (ש"א יז, טז): "ויגש הפלשתי השכם והערב" "לאכל את בשרי" (שם, מד) "ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים" ר' אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו אמר ר' תנחומא אנא אמינא טעמא ואבא אליך אינו אומר אלא לכה אלי מלמד שהארץ אחזתו ר' ינאי בשם רבי שמעון ברבי ינאי אומר רמ"ח קופליות של ברזל נתן הקב"ה על רמ"ח איברים שיש בו באדם באותה שעה אמר דוד (תהלים קמ, ט): "אל תתן ה' מאוויי רשע" לא תתן תחמודתא "זממו אל תפק" לא תרפי ליה "ירומו סלה" חזק כתפוי ר' יודן אמר מתאוה בדוד שהיה יפה עינים וטוב ראי מיד אמר דוד "אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע" תחמודתא אבל (משלי י, כד): "ותאות צדיקים יתן" ורבנן אמרי הלקהו בצרעת שנאמר (ש"א יז, מט): "יסגרך ה' בידי" ואין יסגרך זה אלא צרעת כד"א "ויקרא יג" "צרי ואויבי לי" (שם, מט) "ותטבע האבן במצחו" מכאן ואילך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא (תהלים כז, ג): "אם תחנה עלי מחנה" של פלשתים "לא יירא לבי" "אם תקום עלי מלחמה" של פלשתים "בזאת אני בוטח" - "בזאת" אמר רבי לוי בסקווטריס שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים (דברים לג, ז): "וזאת ליהודה":

<< · ויקרא רבה · כא · ג · >>


ג. [עריכה]

ר' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים (תהלים כז, ב): "בקרוב עלי מרעים" אלו עמלקים שנאמר (ש"א ל, א): "ועמלקים פשטו אל נגב ואל צקלג" "לאכל את בשרי" (שם, ה) "ושתי נשי דוד נשבו" "צרי ואויבי לי" (שם, יז) "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם" מהו "למחרתם" אמר ריב"ל שתי לילות ויום אחד מי היה מאיר לו הקב"ה בזיקים וברקים הוא שדוד אומר (תהלים יח, כט): "כי אתה תאיר נרי" מכאן ואילך אמר דוד (תהלים כז, ג): "אם תחנה עלי מחנה" של עמלקים "לא יירא לבי" "אם תקום עלי מלחמה" של עמלקים "בזאת אני בוטח" א"ר לוי בסקווטריס שהכתיב משה לזקנים "וזאת ליהודה":

<< · ויקרא רבה · כא · ד · >>


ד. [עריכה]

רבנן פתרין קרא בראש השנה ויום הכפורים (תהלים כז, א): "אוֹרִי" בר"ה "וְיִשְׁעִי" ביום הכפורים "ממי אירא" (שמות טו, ב): "עזי וזמרת יה" "בקרוב עלי מרעים" אלו שרי אומות העולם "לאכל את בשרי" לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין לגיהנם "צרי ואויבי לי" בימות החמה שס"ה יום השטן גימטריא שס"ד שכל ימות השנה השטן מקטרג וביום הכפורים אינו מקטרג אמרו ישראל לפני הקב"ה (תהלים כז, ג): "אם תחנה עלי מחנה" של סמא"ל לא יירא לבי שהבטחתני [[:קטגוריה:|"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ"]]:

<< · ויקרא רבה · כא · ה · >>


ה. [עריכה]

"בזאת יבא אהרן" - זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי כד, ו): "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ מִלְחָמָה".

ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אמר: אם עשית חבילות של עבירות - עשה כנגדן חבילות של מצות:

  • (משלי ו, יז): "עינים רמות" - (דברים ו, ח): "והיו לטוטפות בין עיניך";
  • "לשון שקר" - "ולמדתם אותם את בניכם";
  • "ידים שופכות דם נקי" - "וקשרתם לאות על ידך";
  • (יח): "לב חורש מחשבות און" - "והיו הדברים האלה";
  • "רגלים ממהרות לרוץ לרעה" - הוי רץ אחר מילה, שהיא בין ברכים;
  • (יט): "יפיח כזבים עד שקר" - (ישעיה מג, יב): "ואתם עדי נאום ה'";
  • "ומשלח מדנים בין אחים" - (תהלים לד, טו): "בקש שלום ורדפהו".

ר' יוחנן פתר קריא בקברניטין[1], דאמר ר' יוחנן: לעולם יעשה אדם עצמו קברניט, האיך יכול לעשות מצוה.

רבי בנאה פתר קרייא במשניות, דאמר רבי בנאה: לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות, שאם ירתק[2] - יפתחו לו, אם לתלמוד לתלמוד, אם להגדה להגדה. ר' אלעזר בשם ר' יהושע בן לוי אמר: עמוד ברזל משנה:

הערות[עריכה]

  1. ^ מנהיג הספינה, ודרש "תחבולות" מלשון "רב החובל", ופירש: יעשה את עצמו רב ומנהיג האיך וכו' (מתנות כהונה)
  2. ^ פירש בערוך לשון סייג וסגירה, ורוצה לומר, שאם ייסתם וייסגר לו בפניו דבר אחד - המשניות יפתחו וירוויחו לו. ודרש "תחבולות" - חבילות של משניות (מתנות כהונה)

<< · ויקרא רבה · כא · ו · >>


ו. [עריכה]

ר' יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים. חבילות חבילות של מצות יש בידו.

<< · ויקרא רבה · כא · ז · >>


ז. [עריכה]

מה כתיב למעלה מן הענין "ויקרא טז" א"ר אבין אמר לו לך נחמו בדברים כד"א (ישעיה מ, ב): "דברו על לב ירושלים" [[:קטגוריה:|"ואל יבא בכל עת"]] א"ר יהודה ברבי סימון צער גדול היה לו למשה בדבר זה אמר אוי לי שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו בכל עת יש עת לשעה ואל יבא בכל עת יש עת ליום (יחזקאל ד, יא): "ומים במשורה תשתה" יש עת לשנה שנאמר (ש"ב יא, א): "ויהי לתשובת השנה" יש עת לי"ב שנה (תהלים קה, יט): "עד עת בא דברו" יש עת לשבעים שנה שנאמר (דניאל ט, ב): "למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" ואומר (ירמיה כז, ז): "עד בא עת ארצו" יש עת לעולם (תהלים ד, ח): "נתתה שמחה בלבי מעת דגנם" אמר הקדוש ברוך הוא למשה לא כשם שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה ר' יהודה ברבי אלעזר אמר בשלשים וששה זוגין בשלשים וששה רמונים ורבנן אמרי בשבעים ושנים זוגין ובשבעים ושנים רמונין:

<< · ויקרא רבה · כא · ח · >>


ח. [עריכה]

רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק שהו שם י"ג שנה רשב"י הוה משלח וידע מה בגו ביתיה רבי חנניא לא הוה שלח וידע מה בגו ביתיה שלחה לו אשתו ואמרה לו בתך בגרה בא והשיאה ואעפ"כ צפה רבי עקיבא ברוח הקודש ואמר לו כל מי שיש לו בת בוגרת ילך וישיאה ידע מהו אומר קם נסב רשותא ואזל בעי לעייל בגו ביתיה ואשכחת דפניא לזוית אחורי מה עבד אזל ויתב ליה על מליותהון דנשי שמע קלהון דטליותא אמרין בת חנינא מלוי קולתיך וסליק ליך מה עשה הלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו נכנס אחריה פתאום לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאת נשמתה אמר לפניו רבש"ע עניה זו זו שכרה לאחר י"ג שנה שהמתינה לי באותה שעה חזרה נפשה לגופה.
אמר רבי שמעון בן יוחאי ד' דברים הקב"ה שונאן אף אני איני אוהבן האוחז באמה ומשתין והמשמש מטתו ערום והאומר דברים שבינו לבין אשתו בפרהסיא והנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו.
רב אמר אל תכנס לעיר פתאום ואל תכנוס לבית פתאום בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שום (שמות כח, לה): "ונשמע קולו":

<< · ויקרא רבה · כא · ט · >>


ט. [עריכה]

ד"א "בזאת יבא אהרן" רבי ברכיה בשם רבי לוי אומר: בזאת - הכתוב מבשרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים. וכי עלה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות ועשר שנים? אלא, מקדש ראשון, על ידי ששמשו בו באמונה, שמשו בו י"ח כהנים הוא ובנו ובן בנו; מקדש שני, על שהיו נוטלין אותה בדמים, וי"א יש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים שמשו שמונים כהנים וי"א יש אומרים שמונים ואחד וי"א יש אומרים שמונים ושנים (וי"א יש אומרים שמונים ושלשה) וי"א יש אומרים שמונים וארבעה (וי"א יש אומרים שמונים וחמשה), ומהן שמעון הצדיק ארבעים שנה, כיון שחזרו להיות משכירין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף מחוקיהן כסף, ועמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהון זהב, אמרו כפה סיח את המנורה. ר' אחא הוי קרי עליהן: (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים" - אלו ששמשו במקדש ראשון, "ושנות רשעים תִּקְצֹרְנָה" - אלו ששמשו בבית שני:

<< · ויקרא רבה · כא · י · >>


י. [עריכה]

רבי חנינא וריב"ל חברין דרבנן אמרו מפני מה כהן גדול משמש בשמונה בגדים אלא כנגד מילה שהיא לשמונה ימים הדא היא דכתיב (מלאכי ב, ה): "בריתי היתה אתו החיים והשלום" ר' סימון בשם ר' יהושע אמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב אלא אין קטיגור נעשה סניגור כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר אתמול עשו להם אלהי זהב והיום הם מבקשים לשמש בבגדי זהב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר בשביל לחוס על ממונן של ישראל רבי לוי אמר מפני גאוה על שום (משלי כה, ו): "אל תתהדר לפני מלך":

<< · ויקרא רבה · כא · יא · >>


יא. [עריכה]

"בפר בן בקר" זה אברהם על שום (בראשית יח, ז): "ואל הבקר רץ אברהם" "ואיל לעולה" זה יצחק על שום (שם כב, יג) "והנה איל אחר נאחז בסבך" עז בזכותו של יעקב דכתיב (שם כז, ט) "וקח לי משם שני גדיי עזים טובים" ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר טובים לך טובים לבניך טובים לך שעליהם תקבל הברכות טובים לבניך שעליהם מתכפר להם ביום הכיפורים הדא היא דכתיב (ויקרא טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם" אין לי אלא אבות אמהות מנין ת"ל (שמות ל, לד): "בד בבד יהיה" רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם ר' חייא אמרו כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה שירות של מעלן (יחזקאל ט, ב): "ואיש אחד בתוכם לבוש בדים" כך של מטן "כתנת בד קדש ילבש":

<< · ויקרא רבה · כא · יב


יב. [עריכה]

"ובא אהרן אל אהל מועד" תני ר' חייא מלמד שטעונין גניזה ואין כשרים ליום הכפורים אחר ר' דוסא אומר כשרין הן לכהן הדיוט.
"וכל אדם לא יהיה באהל מועד" בשנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל שנה ושנה היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי אמר ר' אבהו ומי יאמר שאדם היה והלא הקב"ה בכבודו היה נכנס עמו ויוצא עמו אמר ר' אבהו וכהן גדול לא אדם היה אלא כההוא דאמר ר' פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו הדא היא דכתיב (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'":

<< · ויקרא רבה · כא · >>


<< · ויקרא רבה · כב · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה כב[עריכה]

ויקרא רבה פרשה כב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

ויקרא רבה · כב · א · >>


א. [עריכה]

"אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז" הדא היא דכתיב (קהלת ה, ח): "ויתרון ארץ בכל היא" ר' יהודה ורבי נחמיה ר' יהודה אמר אפילו דברים שאתם רואין יתרון לעולם אף הן בכלל הנייתו של עולם הן סיבא למעבד חבלא סיבוא למסוך נגיא "מלך לשדה נעבד" אפילו הוא מלך והוא שליט מסוף העולם ועד סופו לשדה נעבד עבדת ארעא עביד לא עבדת ארעא ולא כלום לפיכך (ט): "אֹהֵב כסף לא ישבע כסף" אוהב ממון לא ישבע ממון ו"אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וְגוֹ'" שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו ר' ישמעאל ברבי תנחום ורבי חנין בריה דרבי בשם ר' ירמיה כתיב (יחזקאל כז, כט): "וירדו מאניותיהם וגו' (על) [אל] הארץ יעמדו" וכי אין אנו יודעין שעל הארץ היו עומדין אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה.
רבי נחמיה אמר "ויתרון ארץ בכל היא" אפי' דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה כגון הלכות ציצית תפילין ומזוזה אף הן בכלל מתן תורה שנאמר (דברים ט, י): "ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים" ריב"ל אמר "ועליהם ככל הדברים" וכתיב (שם ח, א) "כל המצוה אשר אנכי וגו'" כל - ככל, דברים - הדברים, מצוה - המצוה מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר (קהלת א, י): "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא" חבירו משיב עליו "כבר היה לעולמים".
"מלך לשדה נעבד" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר "מלך" זה בעל תלמוד "לשדה נעבד" זה בעל משנה שהוא סודר הלכה לפניו ורבי נחמיה אומר "מלך" זה בעל משנה "לשדה נעבד" זה בעל תלמוד שהוא מקבל הלכה לפניו לפיכך "אוהב כסף לא ישבע כסף" אוהב תורה לא ישבע תורה "ואוהב בהמון וגו'" שכל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמוד אין לו מה הנאה יש לו ר"א ברבי אבא בשם ר' אחא אומר למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה:

<< · ויקרא רבה · כב · ב · >>


ב. [עריכה]

ורבנן אמרי (קהלת ה, ח): "ויתרון ארץ" אפילו דברים שאתם רואים בעולם מיותרין כגון זבובין פרעושים ויתושים אף הן בכלל ברייתו של עולם דכתיב (בראשית ב, א): "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" "מלך לשדה נעבד" זה הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש" "לשדה נעבד" זו ציון דכתיב (מיכה ג, יב): "ציון שדה תחרש" לפיכך "אוהב כסף לא ישבע כסף" אוהב מצות לא ישבע מצות "ואוהב בהמון וגו'" שכל מי שהומה ומהמה אחר המצות ומצו' קבועה לדורות אין לו מה הנאה יש לו תדע לך שהוא כן שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים היה בידו ויש לו מצוה קבועה לדורות הדא היא דכתיב (דברים ד, מא): "אז יבדיל משה":

<< · ויקרא רבה · כב · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א (קהלת ה, ח): "ויתרון ארץ" אמר הקב"ה לנביאים אם אין אתם עושין שליחותי יש לי שלוחין הוי ויתרון ארץ וגו' בכל אני עושה שליחותי אמר ר' אחא בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו אפי' על ידי נחש אפילו על ידי צפרדע ואפילו על ידי עקרב ואפילו על ידי יתוש טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגידר את הפרוכת ונטל שתי זונות והציע ספר תורה תחתיהן ובעלן על גבי המזבח ויצאה חרבו מליאה דם מאן דאמר מדם הקרבנות ומאן דאמר מן דם פר ושעיר של יוה"כ התחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה אמר לא דמי ההוא דעבד קרבא עם מלכא במדבר ונצח ליה לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה מה עשה כינס כל כלי בהמ"ק ונתן לתוך גרגותני אחת וירד לו לספינה כיון שירד מחא נחשולא בימא אמר דומה לי שאין כחו של אלוה זה אלא במים דור אנוש לא פרע מהם אלא במים וכן דור המבול וכן פרעה וחילו אף אני כיון שהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני אמר לו הקב"ה רשע חייך בבריה פחותה ממה שבראתי מששת ימי בראשית אני פורע ממך מיד רמז הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו כיון שהגיע לרומי יצאו כל בני רומי וקלסוהו נקיטא ברברייא מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ כיון שיצא מזגו לו כסא דחמרא וזימן לו הקב"ה יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו התחיל מנקר את מוחו אמר קראו לרופאים ויפצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלוה של אומה זו נפרע מאותו האיש מיד קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו בו כמו גוזל בן יונה והיה בו משקל שתי ליטראות אמר ר"א ברבי יוסי תמן הוינא ויהבין גוזלא מן דין סטרא ותרתין ליטריא מן דין סיטרא ותקל חד כל קבל חד ונטלוהו ונתנוהו בתוך קערה אחת כל מאן דהוה הדין שני הוה הדין שני פרח יתושא פרח נשמתא דטיטוס הרשע:

<< · ויקרא רבה · כב · ד · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ד. [עריכה]

ד"א (קהלת ה, ח): "ויתרון ארץ":

עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים על גבי נהרא, וחמא חדא אורדען טענא חדא עקרב ומגזתיה נהרא, אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא. אגיזתא נהרא, ואזלת, ועבדת שליחותה, וחזרת יתה לאתרה, ונשמע קול יללה בעיר: פלוני נשכו עקרב ומת.

ר' פנחס בשם ר' חנין דצפורי אמר: עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים וחפר בהדא בקעת בית שופרי, חמא חד עשב ולקיט יתיה ועבדא כלילא לראשיה, אזל חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, אתא חד חבר וקם ליה, סקר בההוא חויא, אמר תמה אנא על מאן דקטל הדא חויא, אמר ההוא גברא: אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא ההוא עשבא, עביד בה כלילא על רישיה, א"ל אמר ליה, אמר לו: מן קושטא אנא קטלית יתיה, א"ל אמר ליה, אמר לו: את יכיל מרים הדין עשבא מן רישא? א"ל אמר ליה, אמר לו: אין. כיון דארים יתיה, א"ל אמר ליה, אמר לו: את יכיל קרב הדין חויא בהדין חוטרא? א"ל אמר ליה, אמר לו: אין. כיון דקרב לההוא חויא, מיד נשלו איבריו.

רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא, וראה נחש אחד מרתיע ובא, והוה מרדף ליה מן הדין סטרא והוא חזר מן הדין סטרא, אמר: זה מוכן לעשות שליחותו. מיד נפלה הברה בעיר: איש פלוני נשכו נחש ומת.

ר"א הוה יתיב ומטייל בבית הכסא, אתא חד רומי ומקים יתיה ויתיב, אמר: הדא לא על מגן, מיד נפקא חד חויא ומחא יתיה וקטליה, קרי עליה (ישעיה מג, ד): "ואתן אדם תחתיך".

ר"א הוה קאים על הדא שוניתא דימא דקסרין, וראה קוליא אחת שהיתה מתגלגלת ובאה, והוה מצנע לה והא מתגלגלא. אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא. לבתר יומין עבר חד בלדר, איתגלגלת בין רגליו ונכשל בה ונפל ומת, אזלין ופשפשוניה ואשכחון יתיה טען כתבין בישין על יהודאי דקסרין.

ר' שמעון הוה עסקן בדברים, הוה ליה חד פרדס, חד זמן הוה יתיב ביה והוה ביה חד סדן, חמא הדא דוכיפת דעבד ליה קן בגוה, א"ל אמר ליה, אמר לו: מה בעי הדין עופא מסאבא בהדין פרדס? אזל רבי שמעון וסתריה לההוא קינא, אזל ההוא דוכיפת ותקנה. מה עבד ר' שמעון? אזל אייתי חד לוח, ויהבה באפוי דההוא קינא, ויהב ביה חד מסמר. מה עבד ההוא דוכיפת? אזל אייתי חד עשב, ויהביה על ההוא מסמרא ושרפה. מה עבד ר' שמעון? אמר טוב למגנזא הדין עשבא, דלא יילפון גנביא למעבד כן ויחרבון ברייתא.

חמרתא דר' ינאי אכלת עשבא ואיסתמית, ואכלת עשבא אחרי ואיתפתחת.

עובדא הוה בתרין גברי דהוו עיילין באילין שבילייא דטבריא, חד סמיא וחד מפתח, והוה ההיא פתיחא גדיש ליה לההוא סמייא. יתבון למיקרטא באורחא, וארעת שעתא, ואכלין מן עשבא; דין דהוה סמי - אתפתח, ודין דהוה פתיח - אסתמי, ולא עלון מן תמן עד דגדש ההוא סמיא לפתיחא.

עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל, יתיב למקרטא באורחא וחמא תרתין צפרין מתנציין חדא עם חדא, וקטלת חדא מנהון חברתה. אזלת ההיא אחריתי, ואתיי' עשבא, ויהב עלה, ואחיית יתה. אמר: טב לי נסב מן הדין עשבא, ואחייה ביה מתיא דארעא דישראל. כי פרי וסלק, חמא חד תעלא מית מקלק באורחא, אמר טב לי מנסייא בהדין תעלא, ויהב עליה ואחייה. וסליק עד שהגיע לסולמי צור, כיון שהגיע לסולמי צור חמי חד ארי קטיל ומקלק באורחא, אמר טב לי מנסיא בהדין ארי, ויהב עלוהי מן עשבא וחיה, וקם ואכל יתיה. הוא דברייתא אמרי: "טב לביש עבדת - בישא עבדת, טב לביש לא תעביד וביש לא מטי לך".

אמר ר' תנחומא: אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו. מעשה במוכה שחין אחד, שירד לטבול בטבריא, וארעת שעתא, וטפת לבירא דמרים, ואסחי, ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים? אמר ר' חייא בר אבא: כתיב (במדבר כא, כ): "ונשקפה על פני הישימון", שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא - זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי: שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא:

<< · ויקרא רבה · כב · ה · >>


ה. [עריכה]

רבי חמא בר פפא בשם ר' יהודה ברבי סימון אמר באיסור במה היו ישראל מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן דתנינן תמן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות והעבודה בכהנים. והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והיו אומות העולם אומרין עובדין לשמו והוא הורגן. לפיכך אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל -- "איש איש מבית ישראל" "ואל פתח אהל מועד לא הביאו":

<< · ויקרא רבה · כב · ו · >>


ו. [עריכה]

ד"א "איש איש מבית ישראל":

הה"ד (ישעיה סו, ג): "שוחט השור מכה איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און"

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
  • ר' יוחנן אמר כל מי שהוא גוזל את חבירו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הורגו, ואית ליה קריין סגין, שנאמר "שוחט השור מכה איש", (יחזקאל יט, ג): "וילמד לטרף טרף אדם אכל", (משלי א, יט): "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח", (יואל ג,): "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם", (ש"ב כא, ה): "ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשה דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל וגו'", וכי הוא הרגן או דמה להן? אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.
  • וריש לקיש הוה מסרס קרייא מכה איש - שוחט השור, עורף כלב - זובח השה, דם חזיר - מעלה מנחה, מברך און - מזכיר לבונה, גם המה בחרו בדרכיהם..

ר"א שאל את רבי חנינא, ואית דאמרי רבי חנינא שאל את ר' אליעזר (ואפשר כן, רבה שאיל לתלמידא? אלא לא בעא מיניה אלא למבדקיה)

  • אמר לו: מהו דנן דכתיב (משלי ל, ז): "שתים שאלתי מאתך..." (שם, ח) "שוא ודבר כזב הרחק ממני רֵאשׁ ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי" (שם, ט) "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי" - איזה מהן קשה, הראשונה או השניה?
  • אמר לו: מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה, ולא וויתר על חילול השם. ומנין שוויתר הקב"ה על עבודת כוכבים? שנאמר (יחזקאל כ, לט): "ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהים איש גלוליו לכו עֲבֹדוּ" וכתיב "את שם קדשי לא תחללו עוד".

והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והאומות רואין ואומרין הם מקריבין לו והורגם, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ואמור לישראל הזהרו שלא תהיו מקריבין לאיסור במה, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "איש איש מבית ישראל אשר ישחט":

<< · ויקרא רבה · כב · ז · >>


ז. [עריכה]

רבי ישמעאל ורבי עקיבא רבי ישמעאל אמר הרי זה היתר מכלל איסור לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לא בא הכתוב והתיר להם אלא בשחיטה רבי עקיבא אומר הרי זה אסור מכלל היתר לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב ואסר להם כן אלא בשחיטה תני רבי ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל אע"פשהבעלים יושבים ומחשבים כל היום אין הכל הולך אלא לאחר השוחט ומה ת"ל שתי שחיטות אשר ישחט ב' פעמים תני בשם ר' יודן שני דקדוקי שחיטה הן רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף:

<< · ויקרא רבה · כב · ח · >>


ח. [עריכה]

רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור (גדור) כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים דכתיב (ויקרא יז, ז): "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לַשְּׂעִירִם" ואין שעירים אלו אלא שדים שנאמר (דברים לב, יז): "ויזבחו לשדים" ואין שדים אלו אלא שעירים שנא' (ישעיה יג, כא): "ושעירים ירקדו שם" והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים הה"ד [[:קטגוריה:|"איש איש מבית ישראל וגו'"]]:

<< · ויקרא רבה · כב · ט · >>


ט. [עריכה]

אמר ר' יוסי ברבי חנינא אין הבמה מותרת אלא ע"י נביא מאי טעמא שנאמר (דברים יב, יג): "השמר לך פן תעלה עֹלֹתֶיךָ" ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות אמר ר' שמלאי הקדוש ברוך הוא א"ל שנאמר (מ"א, יח): "ובדברך עשיתי" בדבורך עשיתי ר' יוחנן בר מרי מייתי ליה מן הדא (יהושע ח, ל): "אז יבנה יהושע" אין לי אלא בגלגל בגבעון מנין שנאמר (שופטים ו, כה): "ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור" אמר ר' אבא בר כהנא שבעה עבירות נעשו בפרו של גדעון עצי אשרה ואבנים פסולות ומוקצה ופר הנעבד וזר ולילה ומחוסר זמן ואין לי אלא גבעון בשילה מנין שנא' (ש"א ז, ט): "ויקח שמואל טלה חלב אחד" א"ר אבא בר כהנא ג' עבירות נעשו בעולה של שמואל היא ועורה ומחוסר זמן ולוי היה א"ר יוסי אין מן הדא קריא לית את שמע כלום ואתיית הדא דר' שמואל בר נחמני (שם, יז) "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו:"

<< · ויקרא רבה · כב · י


י. [עריכה]

ד"א [[:קטגוריה:|"איש איש מבית ישראל"]] הה"ד (תהלים קמו, ז): "עושה משפט לעשוקים" אלו ישראל דכתיב בהון (ירמיה נ, לג): "כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה" "נותן לחם לרעבים" אלו ישראל דכתיב (דברים ח, ג): "ויענך וירעיבך" "ה' מתיר אסורים" מה שאסרתי לך התרתי לך אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים ר' אבא ור' יונתן בשם ר' לוי אמר יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך דם הנדה אסרתי לך התרתי לך דם בתולים אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה אשת אח התרתי לך יבמה אשה ואת אחותה בחייהם התרתי לך לאחר מיתה לבישת כלאים התרתי לך סדין בציצית בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שיבוטא את החלב התרתי לך את השומן את הדם התרתי לך טחול בשר בחלב התרתי לך את הכחל ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' יונתן אמרו תחת מה שאסרתי לך התרתי לך תחת איסור דגים לויתן דג טהור תחת איסור עופות זיז עוף טהור הוא הה"ד (תהלים נ, יא): "ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי" א"ר יהודה ברבי סימון בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה הה"ד (איוב לט, כו): "המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן" ולמה נקרא שמו זיז שיש בו כמה מיני טעם מזה ומזה תחת איסור בהמות.
(תהלים נ, י): "בהמות בהררי אלף" רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן ר' יוחנן אומר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא אוכלת שנאמר (איוב מ, כ): "כי בול הרים ישאו לו" וריש לקיש אמר בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מאכל לאכילתן של צדיקים והיא אוכלת מאי טעמא (ישעיה סה, י): "והיה השרון לנוה צאן". ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות והיא אוכלת מאי טעמא שנאמר (איוב מ, כ): "וכל חית השדה ישחקו שם" ואפשר כן אית בעיר אכיל בעיר אמר רבי תנחומא גדולים הם מעשה האלהים מה משונין הם מעשיו של הקב"ה ומהיכן הוא שותה ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר כל מה שהירדן מכניס אחת לששה חדשים הוא עושה גמיעה אחת מאי טעמא שנאמר (שם, כג) "הן יעשוק נהר ולא יחפוז" ר' שמעון בן לקיש אמר כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדשים הוא עושה אותו גמיעה אחת מאי טעמא "יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו" ויש בהם לכלוך פה רב הונא בשם רבי יוסי אמר אין בהם לכלוך פה ומהיכן הוא שותה תני רשב"י נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה מאי טעמא שנאמר (ירמיה יז, ח): "ועל יובל ישלח שרשיו".
אמר ר' מאיר (איוב יב, ז): "וְאוּלָם שְׁאַל נָא בְּהֵמוֹת וְתֹרֶךָּ" זה בהמות "וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ" זה זיז שדי "אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָּ" זה גן עדן "וִיסַפְּרוּ לָךְ דְּגֵי הַיָּם" זה לויתן "מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה כִּי יָד ה' עָשְׂתָה זֹאת":

<< · ויקרא רבה · כב · >>


<< · ויקרא רבה · כג · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה כג[עריכה]

ויקרא רבה פרשה כג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

ויקרא רבה · כג · א · >>


א. [עריכה]

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" הה"ד (שיר ב, ב): "כשושנה בין החוחים" רבי יצחק פתר קרא ברבקה שנאמר (בראשית כה, כ): "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" אם ללמד שהיא מפדן ארם מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין וצדקת הזו יוצאת מבנתים למה היא דומה לשושנה בין החוחים רבי פנחס בשם רבי סימון אמר כתיב (שם כח, ה) "וישלח יצחק את יעקב וילך וגו'" כללן כולן ברמאות:

<< · ויקרא רבה · כג · ב · >>


ב. [עריכה]

רבי אליעזר פתר קרא ( שיר השירים, ב): "ב" בגאולת מצרים מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא ליגאל הה"ד (דברים ד, לד): "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'" אלו ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים א"כ לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם אמר ר' שמואל בר נחמני אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם הה"ד (שמות ו, ו): "לכן אמור לבני ישראל אני ה'" ואין לכן אלא שבועה כמה דאת אמר (ש"א ג, יד): "ולכן נשבעתי לבית עלי" אמר רבי ברכיה (תהלים עז, טז): "גאלת בזרוע עמך" בטרוניא אמר ר' יודן מ"לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" ועד "מוראים גדולים" ע"ב אותיות הן ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה אמור לו הוצא מהן גוי השני שאינו עולה מן המנין אמר ר' אבין בשמו גואלן ששמו של הקדוש ברוך הוא ע"ב אותיות:

<< · ויקרא רבה · כג · ג · >>


ג. [עריכה]

( שיר, ב): "ב" ר' עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אומר משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים ושל גפנים ושל רמונים ושל תפוחים ומסר לאריס והלך לו לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה ומצאו מלא חוחין ודרדרין הביא קצצים לקוצו והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד נטלה והריח בה ושבת נפשו עליה אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס כך כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל תורה לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לידע מה עשה ומצא מלא מים במים דור אנוש מים במים דור המבול מים במים דור הפלגה מים במים והביא קצצים לקוצצו שנאמר (תהלים כט, י): "ה' למבול ישב" ראה בו שושנה אחת של ורד אלו ישראל ונטלה והריחה בשעה שנתן להם עשרת הדברות ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו נעשה ונשמע אמר הקדוש ברוך הוא בשביל שושנה זו ינצל הפרדס בזכות תורה וישראל ינצל העולם:

<< · ויקרא רבה · כג · ד · >>


ד. [עריכה]

רב חנן דציפורי פתר קריא בגמילות חסדים בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתוח את פיו ולברך ברכת אבלים ואחד מהם פותח פיו ומברך דומה "כשושנה בין החוחים" בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין א' מהם יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהם יודע דומה (שיר ב, ב): "כשושנה בין החוחים".
רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרו ליה פרוס על שמע אמר להן לינא חכם עבור לפני התיבה אמר להן לינא חכם אמרין דין הוא ר"א דין הוא דאתון מתגלגלין ביה על מגן צווחין ליה רבי נתכרכמו פניו והלך לו אצל ר"ע רבו אמר ליה למה פניך חולניות תני ליה עובדא א"ל צבי מרי דיליף א"ל אין אלפיה לבתר יומין אזל לההוא אתרא אמרו ליה פרוס על שמע פרס עבור לפני התיבה עבר אמרין איתחסם ר' אלעזר וקורין ליה רבי אלעזר חסמא ר' יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת אבלים אמר יהוון גברין בכל מלה:

<< · ויקרא רבה · כג · ה · >>


ה. [עריכה]

רבי חנינא בריה דר' אבא פתר קריא ( שיר השירים, ב): "ב" במלכיות מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפונית יוצאת ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה רוח דרומית יוצאה ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה ואף על פי כן לבה מכוון כלפי מעלה כך הן ישראל אע"פ שהן נגבין אונניות ואנגריות לבן מכוון כלפי אביהם שבשמים מאי טעמא (תהלים כה, טו): "עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי" רבי איבו פתר קריא בגאולה מחר מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה ומה הן עושין מביאין את האור והן שורפין חוץ לה ואח"כ לוקטין אותה כך (איכה א, יז): "צוה ה' ליעקב סביביו צריו" כגון חלמיש לנוה יריחו לנערן סוסיתא לטבריא גסטרא לחיפא לוד לאונו הה"ד (יחזקאל ה, ה): "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה" למחר כשיגיע הקץ מה הקב"ה עושה מביא את האור ושורף חוץ לה הה"ד (ישעיה לג, יב): "והיו עמים משרפות שיד" ומה כתיב בהו (דברים לב, יב): "ה' בדד ינחנו":

<< · ויקרא רבה · כג · ו · >>


ו. [עריכה]

( שיר השירים, ב): "ב" אמר ר' אבין מה שושנה זו יוצאה עליה שרב הרי היא כמושה יצא טל הרי היא מפרחת כך כל זמן שצלו של עשו קיים כביכול ישראל נראין כאלו הם כמושין בעולם הזה אבל לעתיד לבוא יעבור צלו של עשו וישראל מרטיבין והולכים הה"ד (הושע יד, ו): "אהיה כטל לישראל" מה שושנה זו אינה בטילה אלא על גב ריחה כך ישראל אינן בטלין אלא על גב מצות ומעשים טובים מה שושנה זו אינה אלא לריח כך לא נבראו צדיקים אלא לגאולתן של ישראל מה שושנה זו עולה על שלחנן של מלכים תחלה וסוף כך ישראל הן הן לעוה"ז והן הן לעוה"ב מה שושנה זו נכרת בין העשבים כך הן ישראל נכרים בין האומות שנאמר (ישעיה סא, ט): "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'" מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים כך ישראל מתוקנין לגאולת מחר:

<< · ויקרא רבה · כג · ז · >>


ז. [עריכה]

אמר רבי ברכיה אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומין ל"שושנה בין החוחים" ( שיר השירים, ב): "ב" עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין ל"שושנה בין החוחים" ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו הה"ד כמעשה ארץ מצרים ר' יצחק פתר קריא בבן אדם שיש לו שתי בנות מאם אחת שתיהן מאב אחד שתיהן משפיר אחד כד"א (בראשית י, ו): "ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען" אמר רבי חנינא משל למלך שהיה לו בת יחידה והשרה אותה במבוי אחד ונמצאו כולן בעלי זנות ובעלי כשפים א"ל בתי תני דעתך שלא תעשה לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו כך כשהיו ישראל במצרים היו מצרים בעלי זנות שנאמר (יחזקאל כג, כ): "אשר בשר חמורים בשרם" וכשנכנסו לארץ כנען היו כנענים בעלי זנות ובעלי כשפים שנאמר (נחום ג, ד): "מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים" אמר להן הקב"ה בני הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו הה"ד [[:קטגוריה:|"כמעשה ארץ מצרים"]]:

<< · ויקרא רבה · כג · ח · >>


ח. [עריכה]

(איוב לז, כא): "ועתה לא ראו אור" תנא הרואה החמה בתקופתה לבנה בכדורה כוכבים במסלותם מזלות כסדרן אומר ברוך עושה מעשה בראשית אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים "ועתה לא ראו אור" רבי ברכיה ורבי ירמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר דרש רבי לוי בר סיסי בנהרדעא (שמות כד, י): "ויראו את אלהי ישראל [ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר]" זה עד שלא נגאלו אבל משנגאלו היכן היתה דרכה של לבנה לינתן שם היתה נתונה אמר רבי ברכיה מעשה לבנת הספיר אין כתיב כאן אלא "כמעשה" היא וכל ארגלייא שלה נתנה היא והסל והמגריפה שלה נתנה בר קפרא אמר עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע משנגאלו עוד לא נראתה ברקיע מאי טעמא "וכעצם השמים לָטֹהַר" כך אינון נקיין מן עננין:

<< · ויקרא רבה · כג · ט · >>


ט. [עריכה]

תני רבי ישמעאל [[:קטגוריה:|"כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו וגו'"]] ואם לאו "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" תני רבי חייא למה אני ה' כתיב שני פעמים אני הוא שפרעתי מדור המבול ומסדום וממצרים אני עתיד ליפרע ממי שהוא עושה כמעשיהם דור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופין בזנות אמר רבי שמלאי כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים רב הונא בשם רבי יוסי אמר דור המבול לא נמחו מן העולם אלא ע"י שכתבו גומסיות לזכר ולנקבה ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון וריב"ל בשם בר קפרא מצינו שעל הכל הקדוש ברוך הוא מאריך רוחו חוץ מן הזנות בלבד ואית ליה קריין סגיין שנאמר (בראשית ו, א): "ויהי כי החל האדם ויראו בני האלהים את בנות האדם וירא ה' כי רבה רעת האדם ויאמר ה' אמחה את האדם" סדומיים ריב"ל בשם בר קפרא אמר כל אותו הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סניגוריא כיון שבאו ואמרו לו (שם יט, ה) "איה האנשים ונדעה אותם" בתשמיש מיד (שם, יב) "ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פֹּה" עד כאן היה לך פתחון פֶּה ללמד עליהם סניגוריא אלא "חתן בניך ובנותיך כי משחיתים אנחנו [וגו'] אני ה'" אני הוא שנפרעתי משמשון ומאמנון ומזמרי ועתיד אני ליפרע ממי שיעשה כמעשיהם אני הוא ששלמתי ליוסף ליעל ולפלטי בן ליש אני עתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם יוסף מנין אמר רשב"ג יוסף משלו נתנו לו פיו שלא נשק בעבירה (שם מא, מ) "על פיך ישק כל עמי" צוארו שלא הרכינו לעבירה (שם, מב) "וישם רביד הזהב על צוארו" ידיו שלא משמשו בעבירה "ויסר פרעה את טבעתו" גופו שלא נגע בעבירה "וילבש אותו בגדי שש" רגליו שלא הלכו בעבירה (שם, מג) "וירכב אותו במרכבת המשנה" מחשבה שלא חשבה תבא ותקרא חכמה "ויקראו לפניו אברך":

<< · ויקרא רבה · כג · י · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

י. [עריכה]

שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקב"ה שמו עמהם ואלו הן יוסף ויעל ופלטי יוסף מנין שנאמר (תהלים פא, ו): "עדות ביהוסף שמו" מהו ביהוסף (זה) [יה] מעיד עליו שלא נגע באשת פוטיפר יעל מנין שנאמר (שופטים ד, יח): "ותצא יעל לקראת סיסרא ותכסהו בשמיכה" מהו בשמיכה רבנן דהכא אמרי בסודרא ורבנן דתמן אמרי במשיכלא אמר ריש לקיש חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה ומהו שמיכה שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע פלטי מנין כתוב אחד אומר (ש"א כה, מד): "ושאול נתן את מיכל בתו [אשת דוד] לפלטי" וכתוב אחד אומר (שם ב ג, טו) "פלטיאל" קרי ליה פלטי וקרי ליה פלטיאל מי נסיב פלטי ומי יהיב פלטיאל אלא מעיד אני עליו שלא נגע באשת דוד:

<< · ויקרא רבה · כג · יא · >>


יא. [עריכה]

אמר ר' יוסי שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו יוסף דוד ובועז יוסף מנין שנאמר (בראשית לט, ט): "ואיך אעשה הרעה הגדולה [וחטאתי לאלהים]" רב הונא בשם ר' אידי אמר כלום המקרא חסר וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא לאלהים נשבע ליצרו ואמר לאלהים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה.
דוד מנין שנאמר (ש"א כו, י): "ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו" למי נשבע רבי יוחנן ורשב"ל ר"י אמר ליצרו נשבע וריש לקיש אמר לאבישי נשבע א"ל חי ה' אם תגע בו אני מערב דמך בדמו הה"ד (שם, ט) "ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו".
בועז מנין שנאמר (רות ג, יג): "חי ה' שכבי עד הבקר" רבי יודן ורבי חמא ר' יודן אומר כל אותו הלילה היה יצרו מפתהו בדברים ואומר לו את פנוי והיא פנויה אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש ליצר הרע נשבע חי ה' ולאשה אמר שכבי עד הבקר א"ר חנינא (משלי כד, ה): "גבר חכם" זה בועז "ואיש דעת מאמץ כח" שגבר על יצרו בשבועה:

<< · ויקרא רבה · כג · יב · >>


יב. [עריכה]

ד"א "כמעשה ארץ מצרים" הה"ד (איוב כד, טו): "וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים" אמר ריש לקיש שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף. נואף בעיניו נקרא נואף, שנאמר (איוב כד, טו): "ועין נואף [שמרה נשף]", והנואף הזה יושב ומשמר אימתי נשף בא אימתי ערב בא, שנאמר (משלי ז, ט): "בנשף בערב יום", והוא אינו יודע שיושב בסתרו של עולם זה הקדוש ברוך הוא צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו הוא שאיוב אומר (איוב י, ג): "הטוב לך כי תעשוק" זה זן ומפרנס והוא צר כל קטורין שלו בדמות אחד אלא "כי תמאס יגיע כפיך" ומאחר שאתה יגע בו כל ארבעים יום אתה חוזר ומקלקלו אלא "ועל עצת רשעים הופעת" כך הוא כבודך לעמוד בין נואף לנואפת אמר לו הקב"ה איוב ראוי אתה לפייס אלא יהי אומר כאשר אמרת "העיני בשר לך" אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני צר כל קטורין שלו בדמות אביו בשביל לפרסמו אמר ר' לוי משל לתלמידו של יוצר שגנב ביצת יוצרים ועמד רבו על גניבתו מה עשה עמד ועשאו כלי ותלו בפניו וכל כך למה להודיע שעמד רבו על גניבתו אמר הקב"ה הריני צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו.
רבי יהודה ברבי סימון בשם ר' לוי בן פרטא כתיב (דברים לב, יח): "צור ילדך תשי" התשתם כחו של יוצר משל לצייר שהיה יושב וצר איקונין של מלך משהוא גומרה באו ואמרו לו נתחלף המלך מיד תשו ידיו של יוצר אמר של מי אצור של ראשון או של שני כך כל ארבעים יום הקדוש ברוך הוא עוסק בצורת הולד ולסוף ארבעים יום היא הולכת ומקלקלת עם אחר מיד רפו ידיו של יוצר אמר של מי אצור של ראשון או של שני הוי "צור ילדך תשי" התשת כחו של יוצר יו"ד זעירא ולית בקרייה כוותה אמר ר' יצחק מצינו כל עוברי עבירות הגונב נהנה והנגנב מפסיד הגוזל נהנה והנגזל מפסיד ברם הכא שניהם נהנין מי מפסיד הקב"ה הוא מאבד סימניו:

<< · ויקרא רבה · כג · יג


יג. [עריכה]

ר' מנשיה בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר מצינו שכל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה להקביל פני השכינה מאי טעמא (ישעיה לג, טו): "ועוצם עיניו מראות ברע" מה כתיב בתריה (שם, יז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים":

<< · ויקרא רבה · כג · >>