קטגוריה:בראשית ג יט
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בְּ/זֵעַ֤ת אַפֶּ֙י/ךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְ/ךָ֙ אֶל־הָ֣/אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖/נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְ/אֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | בְּזֵיעֲתָא דְּאַפָּךְ תֵּיכוֹל לַחְמָא עַד דְּתִתָּתַב לְאַרְעָא דְּמִנַּהּ אִתְבְּרִיתָא אֲרֵי עַפְרָא אַתְּ וּלְעַפְרָא תְּתוּב׃ |
ירושלמי (יונתן): | בְּלֵיעוֹת כַּף יְדָךְ תֵּיכוֹל מְזוֹנָא עַד דְתֵיהֲדוֹר לְעַפְרָא דְמִינָהּ אִיתְבְּרִיאַת אֲרוּם עַפְרָא אַנְתְּ וּלְעַפְרָא תְּתוּב דְמִן עַפְרָא אַנְתְּ עָתִיד לְמֵיקוּם לְמִתַּן דִינָא וְחוּשְׁבְּנָא עַל כָּל מַה דַעֲבַדְתְּ בְּיוֹם דִינָא רַבָּא: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
וטעם בזעת אפך — שהוא צריך לטרוח לזרות ולטחון וללוש ולבשל, ולא כמאכל הבהמות. ופירוש בזעת, ידוע מדבריהם ז"ל, והוא על משקל 'שינה', ושרשו י.ז.ע, וכמוהו: "לא יחגרו ביזע" (יחזקאל מד יח), עד שיבואו לידי זיעה.
ואחר שידענו שהאדם נברא מהד' שרשים, מה טעם כי ממנה לקחת? והתשובה, כי העצמות תולדותם מהעפר, ועל כן הם כבדות ואין להם הרגשה, והם מוסדי הגוף; הלא תראה, "ותקרבו עצמות עצם אל עצמו" (יחזקאל לז ז), כי הם דמות בית בנוי, ואחר כן "והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם בעור" (שם). וכן "והעליתם את עצמותי" (שמות יג יט):רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(יט)" בזעת אפיך תאכל לחם". כי תצטרך לכמה מלאכות הקודמות ללחם, והם מקבילים נגד המוץ והסובין שערבת בכחות נפשך, וכמו שנשא ע"ז משלו בישעיה (סי' כ"ח) במ"ש הכל היום יחרוש החורש לזרוע, שדמה עבודת הנפש אל עבודת האדמה להוציא לחם, עיי"ש באורך, וזה יהיה עד שובך אל האדמה, כי לא תוכל הנשמה האלהית להתפשט מן הגויה עד יום המות שאז ישוב העפר אל הארץ והרוח תשוב אל האלהים, ומ"ש עד שובך אל האדמה הוא הקבורה שקוברין אותו באדמה שמשם לוקח, ומ"ש כי עפר אתה הוא שאחר הקבורה יתבלה הגוף ויתפרד אל יסודותיו, וחלק העפר ישוב לעפר, ומ"ש ואל עפר תשוב פי' במדרש אמר רשב"י מכאן רמז לתחה"מ, כי יש צדיקים שלא ישלוט בם רמה ותולעה, ואדם בעצמו לא נתבלה גופו כמ"ש במעשה דר' בנאי, כפי משלו, אך כבר אמרו חז"ל במעשה דהנהו קפולאי (שבת דף קנ"ו) שקודם תחה"מ יחזרו לעפר, וז"ש ואל עפר תשוב, עת תשוב לבוא שנית אל העוה"ז בעת התחיה צריך תחלה שתהיה עפר, וממנה יצמח בנין חדש מתוקן כמו שהיה קודם החטא:
כלי יקר (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ששה דברים סימן יפה לחולה. עיטוש, דכתיב: "עטישותיו תהל אור". זיעה, דכתיב: בזעת אפיך תאכל לחם. שלשול, דכתיב: "מהר צועה להפתח" וגו'. קרי, דכתיב: "יראה זרע יאריך ימים". שינה, דכתיב: "ישנתי אז ינוח לי". חלום, דכתיב: "ותחלימני והחייני".
עד שובך אל האדמה. א"ל: קומץ עפר שנבראת ממנו, לא גזולה היא בידך?
כי עפר אתה ואל עפר תשוב. מכאן רמז לתחית המתים מן התורה; "כי עפר אתה ואל עפר תלך" לא נאמר, אלא תשוב.
הנהו קפולאי דהוו מקפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק. נחר בהו רב אחאי בר יאשיה. אמרו ליה לרב נחמן: נחר בן גברא. אתא אמר ליה: מנו מר? אמר ליה: אנא אחאי בר יאשיה. אמר ליה: ולא אמר רב מרי, עתידין צדיקי דהוו עפרא? אמר ליה: ומנו מרי? דלא ידענא ליה. [א"ל] הכתיב: "וישוב העפר על הארץ"? אמר ליה: דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי, דכתיב: "ורקב עצמות קנאה"; מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין, ושאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין. אחזייה דאית ביה מששא. אמר ליה: ליקום מר לגו ביתא. אמר ליה: גלית אדעתיך דאפילו נביאי לא אקרו לך, דכתיב: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". אמר ליה, והכתיב: כי עפר אתה ואל עפר תשוב? ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג יט.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם
אלוהים הודיע לאדם שני עונשים:
1. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם
אין ספק שאלוהים לא הקים את הארץ כדי שבני האדם ישבו בגן עדן ויאכלו חינם מטובו של אלוהים.
כבר בגן עדן הודיע אלוהים לאדם שיש לו תפקיד: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ביאור:בראשית ב טו). לפחות ברור שאדם לא שמר על עץ הדעת טוב ורע, והאישה עשתה כרצונה.
אלוהים כעס על בני ישראל והיכה אותם בנחשים כאשר בני ישראל התלוננו: "מָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא ה). אלוהים שחרר אותם מעבדות, נתן להם מים, מן וסלב. הבטיח להם את כנען, ונתן להם את התורה. הם לא הזיעו להביא לעצמם אוכל, וזאת התגובה שאלוהים מקבל.
אלוהים רצה להפיץ את דרך אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח יט), וברור שאלוהים לא התכוון שבני האדם יהיו אוכלי שולחנו, ולא יזיעו למחייתם.
אלוהים ידע שאם הוא ישלח את אדם מגן עדן בלי לעבור עבירה חמורה, אדם ישב ליד השער, יבכה ויתלונן. אלוהים היה חייב למצוא דרך לגרום לאדם ואשתו לחטוא וכך הם יקבלו את עונשם ויצאו לעבוד למחייתם, יעשו ילדים, ויחנכו אותם לפי חוקי אלוהים.
2. עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה
המילה "עַד" מרמזת שהזמן קצוב ומוגבל.
אלוהים העניק לבני האדם חיים ארוכים ביותר. נח ואבותיו (למעט אחד) חייו כ800 שנים ויותר. לאלוהים היה חשוב שהם ילמדו את ילדיהם לדורות. אולם לאחר שבני האלוהים שכבו עם בנות האדם, אלוהים החליט שהגיע הזמן לקבוע: "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו ג).
אלוהים כאילו מעניש את האדם ומנע ממנו חיי נצח, אבל אין ספק שאלוהים לא התכוון שהאדם יחיה שנים רבות.
אדם יחיה וימות. אדם נוצר מחומרים בטבע, ובמותו גופתו תשוב לטבע.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ
כאשר אלוהים יצר את האדם מעפר נאמר: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (ביאור:בראשית ב ז). עכשו אלוהים מעניש את גופו של האדם ואת נשמתו, (שהוא נפח באפו,) לעבוד ולהזיע למחיתו - כאילו שכתוב 'בזעת נשמתך תאכל לחם'.
ניתן לראות את האדם בשלמותו: עפר, זעת מים, ונשמת אפיו שיוצרת תנועה ועבודה. ללא מים וללא תנועה אדם שב להיות עפר.
כִּי עָפָר אַתָּה
כבר אברהם התקשה להגדיר מה הוא האדם בעיני אלוהים כאשר הוא אמר: "וְאָנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר" (ביאור:בראשית יח כז).
- "עָפָר" - החומר ממנו עשויה הקרקע; אדמה (מילוג)
- "אֵֽפֶר" - חומר אבקתי מפוחם שנשאר לאחר שריפה (מילוג).
כיוון שאלוהים מציין שאדם ישוב לאדמה ממנה הוא נוצר סביר שאלוהים הגביל את האדם לעפר.
אולם כאשר האדמה היא יבשה ללא מים, ועפה ברוח כאבק, העפר בעצם אינו שונה מאפר.
קיימת כאן הבטחה
אלוהים הבטיח: תעבוד תאכל. תתאמץ תתקדם. כל עוד תעבוד, תשקיע מחשבה, תשמור על מתנתו של אלוהים, אז יהיה לך לחם.
אלוהים הבטיח לאדם וזרעו שהם יחיו כל עוד הם עמלים ומזיעים למחייתם. אמנם זה יהיה קשה, והחיים יהיו מוגבלים, אבל הידיעה שנתקיים לעד מעניקה שמחה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ג יט"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.