מ"ג בראשית ג יח
<< · מ"ג בראשית · ג · יח · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכוּבִּין וְאָטְדִין תְּצַמַּח לָךְ וְתֵיכוֹל יָת עִסְבָּא דְּחַקְלָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְכוּבִּין וְאַטְדִין תַּצְמַח לָךְ וְתֵיכוֹל יַת עִסְבָּא דְּחַקְלָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכוּבִין וְאַטְדִין תִּצְמַח וְתַרְבֵּי בְּדִילָךְ וְתֵיכוֹל יַת עִשְבָּא דְעַל אַפֵּי בְּרָא עָנֵי אָדָם וְאָמַר בְּבָעוּ רַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ דְלָא נִתְחַשֵׁב כִּבְּעִירָא דְנֵיכוֹל עִיסְבָּא דְאַפֵּי בְּרָא נֵיקוּם כְּעַן וְנִלְעֵי בְּלֵיעוּת יְדַיי וְנֵיכוֹל מָזוֹן מִן מְזוֹנָא דְאַרְעָא וּבְכֵן יִתְאַפְרֵשׁ כְּעַן קָדָמָךְ בֵּין בְּנֵי אֵינָשָׁא וּבֵין בְּנֵי בְּעִירָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכוּבִין וְדַרְדַרִין תַּרְבֵּי לָךְ וְתֵיכוּל יַת עִשְבָּא דִבְאַפֵּי בְּרָא עָנֵי אָדָם וַאֲמַר בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ לָא נִתְחַשֵׁב קֳדָמָךְ מִן בְּעִירָא לְמֵיכַל יַת עִישְבָּא דִבְאַפֵּי בְּרָא נֵיקוֹם כְּעַן וְנִלְעֵי מִלֵאוֹת יְדַיי וְנֵיכוֹל מָזוֹן מִן פֵּירֵי אַרְעָא וּבִכְדֵין יֶהֱוֵי מִפְרַשׁ קֳדָמָךְ בֵּין אֱנָשָׁא וּבֵין בְּעִירָא: |
רש"י
"ואכלת את עשב השדה" - ומה קללה היא זו והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' אלא מה אמור כאן בראש הענין ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה ואחר העצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה ועל כרחך תאכלם
מפרשי רש"י
[לא] קונדס ועכבית. פירש בערוך (ערך עכביות) מיני ירקות מרים הם, וצריך לתקנן. ומה שאמר ש'נאכלים על ידי תקון' מפני שכתיב "ואכלת את עשב הארץ", אם כן הם ראויים לאכילה (כ"ה ברא"ם):
[לב] ועל כרחך תאכלם. פירוש דכאן "ואכלת עשב הארץ" קללה, והקללה היא דעל כרחך צריך אתה לאכול עשב האדמה כגון קונדס ועכבית ושאר עשב השדה, ולא שאר ירקות, דאם לא כן מה בא לומר בזה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאָכַלְתָּ אֵת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה – וּמַה קְלָלָה הִיא זוֹ? וַהֲלֹא בַּבְּרָכָה נֶאֱמַר לוֹ (לעיל א,כט): "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זוֹרֵעַ זֶרַע..."? אֶלָּא מָה אָמוּר כָּאן בְּרֹאשׁ הָעִנְיָן: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", וְאַחַר הָעִצָּבוֹן "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" – כְּשֶׁתִּזְרָעֶנָּה קִטְנִית אוֹ יַרְקוֹת גִּנָּה, הִיא תַצְמִיחַ לְךָ קוֹצִים וְדַרְדַּרִים וּשְׁאָר עִשְׂבֵי שָׂדֶה, וְעַל כָּרְחֲךָ תֹּאכְלֵם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וטעם בעצבון — לפתח ולשדד ולזרוע. עוד רעה חולה, שיצמח קוץ בתוך התבואה.
וטעם את עשב השדה — הוא הלחם, כי בגן עדן, חיותו מפרי העץ:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אמר ריש לקיש, בשעה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון: וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו: רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו: "בזעת אפיך תאכל לחם" (פסוק יט), נתקררה דעתו. אמר ריש לקיש: אשרינו אם עמדנו בראשונה, ואכתי לא פלטינן מינה, דקא אכלינן עשבא דדברא:
וקוץ, זה קונדס. ודרדר, זו עכביות. ואית דמחלפן, שהיא עשויה דרין דרין. ואכלת את עשב השדה. אלו זכית, הייתי מעלה לך מכל אילני גן עדן; עכשיו קוץ ודרדר תצמיח לך. אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהן טעם כל מעדנים שבעולם; עכשיו ואכלת את עשב השדה. על דורות הללו הוא אומר, שאדם משליף שדהו ואוכלה עד שהוא עשב. כיון ששמע אדם הראשון כן, הזיעו פניו, אמר: מה אני נקשר לאבוס כבהמה? אמר ליה הקב"ה: הואיל והזיעו פניך, תאכל לחם. [אמר רבי לוי,] נוח היה לו לאדם אילו עמד בקללתו הראשונה (בזעת אפיך תאכל לחם):בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · ג · יח · >>