אבן עזרא על בראשית ג יט
<< | אבן עזרא על בראשית • פרק ג' • פסוק י"ט | >>
• א • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
וטעם בזעת אפך — שהוא צריך לטרוח לזרות ולטחון וללוש ולבשל, ולא כמאכל הבהמות. ופירוש בזעת, ידוע מדבריהם ז"ל, והוא על משקל 'שינה', ושרשו י.ז.ע, וכמוהו: "לא יחגרו ביזע" (יחזקאל מד יח), עד שיבואו לידי זיעה.
ואחר שידענו שהאדם נברא מהד' שרשים, מה טעם כי ממנה לקחת? והתשובה, כי העצמות תולדותם מהעפר, ועל כן הם כבדות ואין להם הרגשה, והם מוסדי הגוף; הלא תראה, "ותקרבו עצמות עצם אל עצמו" (יחזקאל לז ז), כי הם דמות בית בנוי, ואחר כן "והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם בעור" (שם). וכן "והעליתם את עצמותי" (שמות יג יט):