מדרש רבה על מצורע

סדר מצורע

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה טז

ויקרא רבה פרשה טז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

א. [ עריכה ]
"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" - הה"ד (משלי ו, טז): "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו". ר' מאיר ורבנן:

ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י"ג;
ורבנן אמרי: שבע מקיימין^[1]. ושבע דכתיב, זו שביעית שקשה כנגד כולם, ואיזה זה (יט): "משלח מדנים בין אחים".

ואלו הן: (יז): "עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי", (יח): "לב חורש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה", (יט): "יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים". ואמר רבי יוחנן: וכולן לקו בצרעת:

"עינים רמות" - מבנות ציון, דכתיב (ישעיה ג, טז): "יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וּמְשַׂקְּרוֹת עינים", דכתיב (יז): "ושפח ה' קָדְקֹד בנות ציון", דהוויין שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח:
- "ותלכנה נטויות גרון" - שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה בשביל להראות את תכשיטיה.
- "מסקרות עינים" - רבי מני דקיסרי אמר: שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא, וריש לקיש אמר: בקולריא אדומה.
- "הלוך וטפוף תלכנה" - כשהיתה אחת מהן ארוכה, היתה מביאה שתי קצרות, אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה ארוכה; וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה מביאה שתי קצרות, והיתה נותנת ברגליה קונדיריקון עבה, כדי שתראה ארוכה.
- "וברגליהם תעכסנה" - רבי אבא בר כהנא אמר: שהיתה צורות דרקון במנעליה, ורבנן אמרי: היתה מביאה שפופרת של ביצה, והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעליה, וכשהיתה רואה כת של בחורים - היתה רופסת עליה, והיתה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה.
- והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה: מה אלו עושות כאן?! יקומו ויגלו מכאן!
- והיה ישעיה אומר להם: עשו תשובה עד שלא יבוא עליכם שונאים!
- אמרו: אם יבואו שונאים עלינו, מה יהיו יכולים לעשות? שנאמר (ישעיה ה, יט): "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה", דוכוס אחד רואני ונוטל אותי, אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי, איסטרטליטוס רואה אותי ומושיב אותי בקרון, הוי "ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה" - ונדע דמן הוא דקיימא דילן או דיליה.
- כיון שגדלו עונות, באו השונאים, היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות, דוכוס ראה אותן ונטלן, אפרכוס ראה אותן ונטלן, אסטרטליטוס ראה אותן ונטלן ומושיב אותן בקרון. אמר הקב"ה: לא קיימא דילי וקיימא דילהון?! מה עשה? "וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בנות ציון", ר"א ור' יוסי ברבי חנינא:
  - ר"א אומר: הלקן בצרעת, כדכתיב (ויקרא יד, נו): "ולשאת ולספחת";
  - ר' יוסי בר חנינא אמר: העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים;
  - רבי חייא בר אבא אמר: עשאן שפחות מכודנות. מהו מכודנות? אמהן משעבדן.
  - ר' חייא וחילפא בר אידי בשם רבי יוסי אמר: מהו "ושפח"? שמר משפחותיהם כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות.
- אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין או"ה בדילין מן הצרעת, מה עשה? "וה' פָּתְהֵן יְעָרֶה", רמז הקדוש ב"ה למעיניהם, והיא מוציאה דם, וממלא הקרון דם, והיה אותו שלטון נועצה ברומח ונותנה לפני הקרון, והיה קרון עוברות עליהן ומרמסן. הוא שירמיה אומר: (איכה ד, טו): "סורו טמא קראו למו". ר"מ אומר: לשון יוני הוא, סירון סירון.

"לשון שקר" - ממרים, דכתיב (במדבר יב, א): "ותדבר מרים ואהרן במשה". ומנין שלקתה בצרעת? שנאמר (שם, י) "והענן סר מעל האהל והנה מרים מְצֹרַעַת כשלג".
"וידים שופכות דם נקי" - מיואב, שנאמר (מ"א ב, לב): "והשיב ה' את דמו על ראשו". ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (ש"ב ג, כט): "יָחֻלוּ על ראש יואב וגו' זב וּמְצֹרָע".
"לב חורש מחשבות און" - מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (מ"ב טו, ה): "וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו".
"ורגלים ממהרות לרוץ לרעה" - מגיחזי, שנאמר (שם ה, כ) "ויאמר גחזי נער אלישע". ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שם, כ) "וצרעת נעמן תדבק בך".
"ומשלח מדנים בין אחים" - מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (בראשית יב, יז): "וינגע ה' את פרעה".

אמר רשב"ג: פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי. מצאני זקן אחד ואמר לי: כ"ד מיני שחין הן, ואין לך קשה לתשמיש המטה חוץ מבעל ראתן בלבד. אמר רבי פדת: ובו לקה פרעה. לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: "זאת תהיה תורת המצרע" - המוציא שם רע.

תניא, אמר ר' יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: כ"ד מיני שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש המטה קשה להן, ובעל ראתן קשה מכלן. ממאי הוי? תנינא: הקיז דם ושמש מטתו הוין ליה בנים נכפין וכו'.

אמר ר"י: הזהרו מזבובי בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בגויה, ר"א לא עייל באהליה, ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלין ביעא דיליה; ועל זה נאמר "זאת תהיה וגו'".

הערות

^ פי' שבע דווקא הן ולא יותר, והאי דכתיב "שש" ו"שבע", ולא כתיב "שבע שנא" היינו כמו "השביעית" (מתנות כהונה)

ב. [ עריכה ]
ד"א "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" הה"ד (תהלים לד, יג): "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים אודקין עליה ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה שמעיה דמכריז מאן בעי סם חיים א"ל תא סק להכא זבון לי א"ל לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" מה כתיב בתריה (יד): "נצור לשונך מרע", (טו): "סור מרע ועשה טוב" א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא, כג): "שֹׁמֵר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "זאת תהיה תורת הַמְּצֹרָע" תורת המוציא שם רע:

ג. [ עריכה ]
ד"א "זאת תהיה תורת המצורע" הה"ד (איוב כ, ו): "אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע" - "שיאו" לרומא "לעב" לעננא (ז): "כגללו לנצח יאבד" מה גללים הללו מזוהמין אף הוא מזוהם רואיו יאמרו איו חמון ליה ולא מכירין ביה שכן כתיב בריעי איוב (שם ב, יב) "וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו".
רבי יוחנן ורשב"ל ר"י אומר אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות ור"ש אמר אפי' מאה אמה ולא פליגי מאן דאמר ד' אמות בשעה שאין הרוח יוצא ומאן דאמר ק' אמה בשעה שהרוח יוצא רבי מאיר לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע ר' אמי ור' אסי לא הוו עיילי למבואות של מצורע ר"ל כד הוה חמי חד מנהון במדינתא מרגם להון באבניא אמר לו פוק לאתרך לא תזהום ברייתא דתני ר' חייא (ויקרא יג, מו): "בדד ישב" לבדו ישב ר"א ברבי שמעון כד חמי חד מנהון הוה מיטמר מיניה על שום דכתיב "זאת תהיה תורת המצרע" המוציא שם רע:

ד. [ עריכה ]
ד"א "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" הה"ד (תהלים נ, טז): "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְּרִיתִי עַלֵי פִיךָ" בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק אמר להן לאו אלא מחריז דברי תורה לנביאים ונביאים לכתובים ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני עיקר נתינתן באש ניתנו הה"ד (דברים ד, יא): "וההר בוער באש". א"ר לוי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע מן התורה (ויקרא יג, מה): "ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא" מן הנביאים (מ"ב ח, ה): "ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו' זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע" ודלמא לאחורי תרעא הוה קאים רבנן אמרי אפילו בסוף העולם הסיטה הקדוש ברוך הוא והביאה כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב"ה בכתובים מנין שנאמר "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְךָ לְסַפֵּר חֻקָּי" ר"א בשם רבי יוסי בן זמרא אמר רמ"ח איברים יש בו באדם מהם רבוצין מהן זקופין ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות בא וראה כמה שריפות הוא שורף אלו היה זקוף ועומד עאכ"ו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" המוציא שם רע:

ה. [ עריכה ]
ד"א "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" הה"ד (קהלת ה, ה): "אֶל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ" ריב"ל פתר קריא באלו שפוסקים צדקה ברבים ואין נותנין ר' חנינא בר פפא אמר באלין שאומרים לשון הרע ור' בנימין בן לוי פתר קריא בחניפי תורה רבי מני פתר קריא בנדרים וכו' כדאיתא במדרש קהלת (ה, ה). רבנן פתרין קריא במרים "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" אל תתן רשות לאחד מאיבריך לחטיא כל איבריך "אל תאמר לפני המלאך" זה משה הה"ד (במדבר כ, טז): "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" "שגגה היא" (שם יב, יא) "אשר נואלנו ואשר חטאנו" "למה יקצוף האלהים על קולך" על אותו הקול שנאמר (שם, ט) "ויחר אף ה' בם וילך" "וחבל את מעשה ידך" אמר ר' יוחנן בפיה חטאה וכל האברים לקו הה"ד (שם, י) "והענן סר מעל האהל [והנה מרים מצרעת כשלג]".
אריב"ל מלה בסלע ומשתוקא בשתים דתנן שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה:

ו. [ עריכה ]
אמר ר' יהושע בן לוי חמש תורות כתובות במצורע "זאת תורת נגע צרעת" "זאת תהיה תורת המצורע" "זאת תורת אשר בו נגע צרעת" "זאת התורה לכל נגע הצרעת" "זאת תורת הצרעת". "זאת תהיה תורת המצורע" המוציא שם רע ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה לפיכך משה מזהיר את ישראל "זאת תהיה תורת המצורע":

ז. [ עריכה ]
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר וגו'" א"ר יהודה בר סימון אלין צפריא קולנין אמר הקדוש ברוך הוא יבא הקול ויכפר על הקול ר' שמעון בן לוי אמר צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו והלא דברים ק"ו ומה אם צפרים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו כהן שנהנה מישראל בכ"ד מתנות כהונה על אחת כמה וכמה במתלא אמרי דאכל בהדי קורא ילקה בהדי קילא:

ח. [ עריכה ]
אמר רבי אחא מאדם יהא שלא יבאו חליים עליו מאי טעמא דאמר ר' אחא (דברים ז, טו): "והסיר ה' ממך כל חולי" - "ממך" הוא שלא יבואו חוליים עליך רבי אבין אמר זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר רבי תנחומא בשם ר"א ורבי מנחמא בשם רב אמר והסיר ה' ממך כל חולי זו עין על דעתיה דר"א תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים רב ורבי חנינא רב כדעתיה דאמר תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים ור' חנינא כדעתיה דרבי חנינא ורבי נתן אמרי תרווייהו תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים רב על דהוה שרי בבבל דהוה עינא בישא שכיחא רבי חנינא על דהוה שרי בצפורי והוה תמן צנתא אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש צלי עלי אמר לו תשתזיב מן צנתא אמר ליה יתיר חדא כסו וצנתא אזלת אמר ליה תשתזיב מן שרבא אמר ליה הא כדו צלי עלי דכתיב (תהלים יט, ז): "ואין נסתר מחמתו" רבי ישמעאל ברבי נחמן בשם רבי נתן אמר תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים רבנן אמרין תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים:

ט. [ עריכה ]
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת" למה שוחט אחת ומניח אחת לומר לך כשם שאי אפשר לשחוטה לחזור כך אי אפשר לנגעים לחזור באותה שעה קורא הקב"ה לגיונות שלו ואומר לא על חנם הכיתי אותו אלא (ישעיה נז, יז): "בעון בצעו קצפתי ואכהו" רבי אבא בר כהנא אמר חזר תוביה לתוביה כד"א (משלי כו, יא): "ככלב שב על קאו" רבי יהושע בן לוי אמר הדר שטיא לאורח שטותיה כמד"א (שם,) "כסיל שונה באולתו" "דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו" אלו איבריו המתאבלים עליו (יח): "בורא ניב שפתים" ר' יהושע בן לוי אמר אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהא מובטח שנשמעת תפלתו מאי טעמא בורא ניב שפתים שלום שלום וגו' רבי יהושע בר נחמני אומר אם כוון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו שנאמר (תהלים י, יז): "תכין לבם תקשיב אזנך" כד שלימין מיניה זכיה לרחוק ר' הונא ור' יודן בשם ר' אחא זה מצורע שהיה רחוק ונתקרב אמר ה' ורפאתיו ואסיניה ליה לגרמיה שנאמר (ירמיה יז, יד): "רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה וגו'".

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה יז

ויקרא רבה פרשה יז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז

א. [ עריכה ]
"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וגו' וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" הדא הוא דכתיב (תהלים עג, א): "אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב" יכול לכל ת"ל "לְבָרֵי לֵבָב" אלו שלבן ברי במצות (שם פד, ו) "אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָּךְ" יכול לכל ת"ל "מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם" אלו דשבילין דאורייתא כבישין בלבהון (שם קכה, ד) "הַטִּיבָהּ ה' לַטּוֹבִים" יכול לכל תלמוד לומר "וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם" (נחום א, ז): "טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה" יכול לכל ת"ל "וְיוֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ" (איכה ג, כה): "טוֹב ה' לְקֹוָו" יכול לכל ת"ל "לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ" (תהלים קמה, יח): "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו" יכול לכל ת"ל "לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶּאֱמֶת".
(תהלים עג, ב): "וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי" רב ולוי חד אמר אסף בן קרח היה וחד אמר אסף אחר היה מאן דאמר אסף בן קרח היה כבר הייתי שורה עם אבא בגיהנם וחד אמר אסף אחר היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם למה (ג): "כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים" במערבא אומרים אלו שלבם מלא הוללות רעות ר' לוי קרי להון זהוניא אלו שמביאין אללי לעולם "שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה" כתיב (ישעיה מח, כב): "אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים" ואתה אומר "שְׁלוֹם רְשָׁעִים" אלא בשלומים של רשעים אראה (ד): "כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם" לא הרהרתים בחלאים ולא צביתים בעונות אלא ובריא אולם עשיתים בריאים כאולם כדתנן פתחו של אולם ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה וחמשה מלתריות של מילא היו על גביו ר' דוסתאי כר' ינאי בשם ר' מאיר ורבנן ר' דוסתאי אמר בשם ר"מ האשה הזאת היא טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה אלו הציבום לעונות ואלו לאיספליטון רבנן אמרי אין להם ציבום של עונות שימותו בהם אלא אלו הבריאים ליום הדין הה"ד (מ"א ז, ז): "וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט". (תהלים עג, ה): "בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ" לא לחרוש ולא לזרוע ולא לקצור "וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ" אמר רב המנונא אפילו באותם שכתוב בהם (יחזקאל לד, לא): "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם" לא ינוגעו, לפיכך משה מזהיר לישראל "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן":

ב. [ עריכה ]
הה"ד (איוב כ, כח): "יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ" יהו גוררין ומוציאין אימתי ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש הא כיצד אדם אומר לחבירו השאילני קב חטים ואמר לו אין לי קב שעורים אין לי קב תמרים אין לי אשה אומרת לחברתה השאילני נפה היא אומרת אין לי השאילני כברה ואומרת אין לי מה הקב"ה עושה מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות לא היה אומר אין לי כלום ראו כמה חטים יש כאן כמה שעורים כמה תמרים יש כאן לווט ביתא באילן לווטיא רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא (ויקרא יד, לז): "שְׁקַעֲרוּרֹת" שקע ביתא באלין לווטיא לפיכך משה מזהיר את ישראל "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן":

ג. [ עריכה ]
על עשרה דברים נגעים באים על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים ועל גוזל את שאינו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין רע על ע"ז מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל (שמות לב, ד): "אלה אלהיך ישראל" ומנין שלקו בצרעת שנא' (שם, כה) "וירא משה את העם כי פרוע הוא" שפרחה בהן צרעת ועל גילוי עריות מבנות ציון שנאמר (ישעיה ג, טז): "יען כי גבהו בנות ציון" ומנין שלקו בצרעת שנאמר (שם, יז) "ושפח ה' קדקד בנות ציון" ועל שפיכות דמים מיואב שנאמר (ש"ב ג, כט): "יחולו על ראש יואב [וגו' ואל יכרת מבית יואב זב וּמְצֹרָע]" ועל חילול השם מגיחזי (מ"ב ה, כ): "ויאמר גחזי נער איש האלהים [וגו' ולקחתי מאתו מאומה]" מהו "מְאוּמָה" מן מומא דאית ביה ומנין שלקה בצרעת שנאמר (שם, כז) "וצרעת נעמן תדבק בך" ועל ברכת השם מגלית שנאמר (ש"א יז, מג): "ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו" ומנין שלקה בצרעת שנאמר (שם, מו) "היום הזה יסגרך ה' בידי" ואין הסגרה האמור כאן אלא לשון צרעת שנאמר (ויקרא יג, כא): "והסגירו הכהן" ועל גוזל את הרבים משבנא שהיה נהנה מן ההקדשות ומנין שלקה בצרעת שנאמר (ישעיה כב, יז): "הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה" ואין ועוטך עטה אלא צרעת שנאמר (ויקרא יג, מה): "ועל שפם יעטה" ועל הגוזל את שאינו שלו מעוזיהו דכתיב (דה"ב כו, כא): "ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו" ועל גסות הרוח דכתיב (שם כו, טז) "ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו" ועל לשון הרע ממרים דכתיב (במדבר יב, א): "ותדבר מרים ואהרן במשה" ומנין שלקתה בצרעת שנאמר (שם, י) "והענן סר מעל האהל [והנה מרים מצרעת כשלג]" ועל עין הרע שנאמר (ויקרא יד, לה): "ובא אשר לו הבית" מי שייחד ביתו לו ואינו רוצה ליהנות לאחרים כי הא דאמר ר"א (שם, לז) "שקערורת" שקיע ביתו באלין לווטייא לפיכך משה מזהיר את ישראל "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן":

ד. [ עריכה ]
רב הונא בשם רבי יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דרבי לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה ממי את למד מאיוב שנא' (איוב א, יד): "הבקר היו חֹרְשׁוֹת" מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעין עולם הבא שנאמר (עמוס ט, יג): "ונגש חורש בקוצר" (איוב א, טו): "ותפול שבא ותקחם" אמר ר' אבין בר כהנא יצאו מכפר קריינוס והלכו את כל האבילין ובאו למגדל צבעייא ומתו שם "ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך" אמר רבי יודן כל מקום שנאמר רק מיעוט אף הוא מושבר ומולקה אמר רבי יודן לבדי ועל לבדי להגיד לך אף הוא כיון ששמע מיד מת (יז): "עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים" ר' שמואל בר נחמן אמ' כיון ששמע איוב כך מיד התחיל מגייס חיילותיו למלחמה הה"ד (שם לא, לד) "כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני" אמר אומה זו בזויה שנאמר (ישעיה כג, יג): "הן ארץ כשדים זה העם לא היה" לא היתה באה אלא ליתן אימתה כיון שנאמר (איוב א, טז): "אש אלהים נפלה מן השמים" אמר מה אני יכול לעשות קל מן שמיא נפל מאן יכולה לעשות (איוב לא, לד): "וָאֶדֹּם לא אצא פָתַח" לקח לו חרס להתגרד בו אף במצרים כן (תהלים עח, מח): "ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים" ואחר כך (שם קה, לג) "ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם" ואח"כ (שם, לו) "ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם" אף מחלון וכליון כן בתחלה נגעה בהם מדת הדין בממונם ואחר כך (רות א, ה): "וימותו גם שניהם" ואף נגעים הבאים על האדם תחלה הן באים בביתו חזר בו טעון חליצה וא"ל טעון נתיצה הרי הן באים על בגדיו חזר בו טעון כביסה וא"ל טעון שריפה הרי הם באים על גופו חזר בו יטהר וא"ל "בדד ישב":

ה. [ עריכה ]
ד"א "כי תבאו אל ארץ כנען" ז' עממים הן ואתה אומר ארץ כנען רבנן אמרי רמזו מה חם סרסו וכנען לקה אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת ר"א בן יעקב ורבנן ר"א אומר על ידי שהיה כנען אביהם של כולם הה"ד (בראשית י, טו): "וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת" ורבנן אמרי ע"י שהיו כולם תגרין כמד"א (ישעיה כג, ח): "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ" אמר ר' יוסי בן דוסא אליעזר הוא כנען ועל ידי ששימש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך הה"ד (בראשית ט, כה): "ויאמר ארור כנען" וכתיב (שם כד, לא) "ויאמר בא ברוך ה'" רבי יעקב בשם ר' יהודה בשם רבי נתן דבית גוברין עביד להו נטילת רשות ומה אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך על ידי ששימש אותו צדיק אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהם עאכ"ו לפיכך משה מזהיר את ישראל כי תבאו אל ארץ כנען:

ו. [ עריכה ]
וכתיב "נגע צרעת" תני ר' חייא וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם תני רבי שמעון בן יוחאי כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות אמר הקדוש ב"ה אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר (דברים ו, יא): "ובתים מלאים כל טוב" מה הקב"ה עושה מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ אמר רבי ישמעאל ב"ר נחמן ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם הרוצה לפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה גרגשי עמד [ופנה] מאליו לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו הה"ד (ישעיה לו, יז): "עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" זו אפריקי גבעונים השלימו שנאמר (יהושע י, א): "וכי השלימו יושבי גבעון" ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו:

ז. [ עריכה ]
"בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" זה בית המקדש שנאמר (יחזקאל כד, כא): "הנני מחלל את מקדשי גאון עֻזְּכֶם" "ובא אשר לו הבית" זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (חגי א, ט): "יען ביתי אשר הוא חרב" "והגיד לכהן" זה ירמיה שנאמר (ירמיה א, א): "מן הכהנים אשר בענתות" "כנגע נראה לי בבית" זו טינופת ע"ז וי"א זה צלמו של מנשה הה"ד (יחזקאל ח, ה): "והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה" מהו בביאה אמר רבי אחא בייה בייה תותבה מפני למרי דביתיה אמר רבי ברכיה כתיב (ישעיה כח, כ): "כי קצר המצע מהשתרע" אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחת אלא "והמסכה צרה כהתכנס" עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו (תהלים לג,): "כונס כנד מי הים" וצוה הכהן ופנו את הבית (מ"א יד, כו): "ויקח את אוצרות בית ה'" "ונתץ את הבית" - (עזרא ה, יב): "וביתא דנא סתריה" "והוציא אל מחוץ (למחנה) [לעיר]" "ועמא הגלי לבבל" יכול לעולם ת"ל "ולקחו אבנים אחרות" שנאמר (ישעיה, כח): "לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש":

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה יח

ויקרא רבה פרשה יח פיסקא: א ב ג ד ה

א. [ עריכה ]
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אִישׁ [אִישׁ] כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וְגוֹ'" הה"ד (קהלת יב, א): "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" תנן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך לעפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' ר' אבא בר כהנא אמר בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד וזכור את בוראך בארך זו ליחה סרוחה בורך זו רמה ותולעה בוראך זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון "בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" ביומי טליותך עד דחילך עלך "עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה" אלו ימי זקנה "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.

(ב): "עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְגוֹ'" - "הַשֶּׁמֶשׁ" זה קלסתר פנים "והאור" זה המצח "והירח" זה החוטם "והכוכבים" אלו ראשי לסתות.
"ושבו העבים אחר הגשם" ר' לוי אמר תרתי חדא לחברייא וחדא לבוריא חדא לחבריא בא לבכות זלגו עיניו דמעות חדא לבוריא בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו.

(ג): "בְּיוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְגוֹ'" - "בְּיוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת" אלו ארכבותיו "וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל" אלו צלעותיו רבי חייא בר נחמן אמר אלו זרועותיו "וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת" זה הַמֶּסֶס "כִּי מִעֵטוּ" אלו השינים "וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת" אלו העינים ר' חייא בר נחמן אמר אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול.

(ד): "וְסֻגְּרוּ דְּלָתַיִם בַּשּׁוּק" אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר "בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה" בשביל שאין המסס טוחן "וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר" הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין אמר בליביה ליסטין אתאן למקפחא יתי "וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר" אלו שפתותיו ר' חייא בר נחמיה אמר אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר.

(ה): "גם מגבוה יראו וגו'" "גם מגבוה יראו" הדין סבא דצווחין ליה זיל לאתר פלן והוא שאיל ואמר אית תמן מסקין אית תמן מחתין "וחתחתים בדרך" ר' אבא בר כהנא ור' לוי ר' אבא בר כהנא חיתיתא של דרך נופל עליו וחרנא אמר התחיל מתאווה תוואים אמר עד אתר פלן אית לי מהלך באתר פלן לית לי מהלך "וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד" אילין קרסולות "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה אמר לו מן הן את מודע לי אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה טחנו בריחים ולא נטחן נתנו באש ולא נשרף נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק שאיל בשלמיה דר' בכל ירח וירח כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק יום חד סליק א"ל מה עיסקך דלית את סליק לגבי היך דהוית יליף אמר ליה רחוקות נעשו קרובות קרובות נעשו רחוקות שתים נעשו שלש ומטיל שלום בבית בטל [ופירושו רחוקות נעשו קרובות אילין עינייא דהוו חמיין מרחוק כדו אפילו מקרוב לית אינון חמיין קרובות נעשו רחוקות אילין אודניי' דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני כדו אפילו במאה זימנין לית אינון שמעין שתים נעשו שלש חוטרא ותרתין ריגלי ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו] "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" בית העולם לא נאמר אלא בית עולמו מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו כך אע"פ שהכל טועמין טעם מיתה כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו "וסבבו בשוק הסופדים" אלו התולעים.

(ו): "עד אשר לא ירתק חבל הכסף" זה חוט השדרה "וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב" זו גולגולת רבי חייא בר נחמיא אמר זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף "וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ" זו כרס ר' חייא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי רבי חגי בשם ר' יצחק מייתי לה מן הדין קריא (מלאכי ב, ג): "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" רבי אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי היא אזלת לה דכתיב (איוב יד, כב): "אך בשרו וגו'" בר קפרא אמר עד שלשה ימים תוקפו של אבל קיים למה שצורת הפנים ניכרת דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין לאחר ג' ימים. "וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר" תרין אמוראין חד אמר כאילין גלגליא דצפורי וחורנא אמר כאילין רגבייא דטבריא כמה דתימא (שם כא, לג) "מתקו לו רגבי נחל".

(ז): "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְגוֹ'" ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אימתי "הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" כששב העפר אל הארץ כשהיה ואם לאו (ש"א כה, כט): "ואת נפש אויביך יקלענה וגו'" ר' ישמעאל ב"ר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפא לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה אמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהור אם אתה נותנת לי כדרך שאני נתתי לך מוטב ואם לאו הריני זורקה לפניך כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב ואם לאו הריני טורפה לפניך כל אלו בימי זקנותו אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "איש כי יהיה זב מבשרו":

ב. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איש כי יהיה זב מבשרו" זש"ה (חבקוק א, ז): "אָיֹם וְנוֹרָא הוּא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא" - "איום ונורא הוא" זה אדם הראשון ר' יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו בראו ממזרח למערב שנאמר (תהלים קלט, ה): "אחור וקדם צרתני" מן הצפון לדרום שנאמר (דברים ד, לב): "ולמקצה השמים ועד קצה השמים" ומניין אף כחללו של עולם ת"ל (תהלים קלט, ה): "ותשת עלי כפכה" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זו חוה הה"ד (בראשית ג, יב): "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי וגו'".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה עשו הה"ד (שם כז, טו) "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זה עובדיה א"ר יצחק עובדיה גר אדומי היה והיה מתנבא על אדום (עובדיה א, יח): "ולא יהיה שריד לבית עשו".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה סנחריב דכתיב (ישעיה לו, כ): "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי" "ממנו משפטו ושאתו יצא" אלו בניו (מ"ב יט, לז): "ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה חירם מלך צור דכתיב (יחזקאל כח, ב): "בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זה נבוכדנצר א"ר סימון מסורת אגדה היא חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה עמד עליו והרגו הה"ד (שם, יח) "ואוציא אש מתוכך היא אכלתך".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" זה נבוכדנצר (ישעיה יד, יג): "ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'" "ממנו משפטו ושאתו יצא" זה אויל מרודך אמרו כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם שנאמר (שם, יז) "אסיריו לא פתח ביתה" וכיון שמת חזרו על אויל מרודך להמליכו א"ל איני שומע לכם בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשיו הרי הוא הורגני ולא האמין להם עד שגררוהו והשליכוהו לפניו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם, יח) "ואתה השלכת מקברך וגו'" א"ר אבינא ולא עוד אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב לקיים מה שנאמר (שם).

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "איום ונורא הוא" אלו ישראל דכתיב (תהלים פב, ו): "אני אמרתי אלהים אתם" "ממנו משפטו ושאתו יצא" שלקו בזיבות ובצרעת לפי' משה מזהיר את ישראל ואומר להן "איש כי יהיה זב מבשרו":

ג. [ עריכה ]
ד"א "איש כי יהיה זב מבשרו" זש"ה (ישעיה יז, יא): "ביום נטעך תשגשני ובבקר זרעך תפריחי" - "ביום נטעך" ביום שנטעתי אתכם לי לעם עשיתם פסולת כמד"א (יחזקאל כב, יח): "סיגים כסף היו" "תשגשגי" שגישתון אורחא הה"ד (משלי כו, כג): "כסף סיגים מצופה על חרש".
ד"א "תשגשגי" ששגישתון בי הה"ד (תהלים עח, לו): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו" "ובבקר זרעך תפריחי" ר' חמא בר חנינא ור' ישמעאל ב"ר נחמן ר' חמא בר חנינא אמר משל לאחד שהיתה לו ערוגת ירק מלאה השכים בבקר ומצאה שהוריקה ר' ישמעאל ב"ר נחמן אמר לאחד שהיתה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולין נד קציר נדנדתם עליכם קצירין של מלכות קצירין של יסורים קצירו של מלאך המות דא"ר יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו אף על פי שעשיתי אותך קוזמוקטור על הבריות אין לך עסק באומה זו למה שהן בני הה"ד (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלהיכם" ואומר (שם ה, כ) "ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך" וכי יש חשך למעלה והכתיב (דניאל ב, כב): "ונהורא עמיה שרא" אלא זה מלאך המות שקרוי חשך הה"ד (שמות לב, טז): "והלוחות מעשה אלהים המה וגו'" אל תקרי חרות אלא חירות ר' יהודה ורב נחמן ורבנן ר' יהודה אמר חירות ממלאך המות ר' נחמן אמ' חירות מן המלכיות ורבנן אמרי חירות מן היסורין "ביום נחלה" ביום שהנחלתי לכם את התורה "וכאב אנוש" ר' יוחנן ורבנן ר' יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת ר' יוחנן אמר הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת ואי זו זו זיבות וצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן "איש איש כי יהיה זב מבשרו":

ד. [ עריכה ]
תני ר' שמעון בן יוחאי בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד, ז): "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע ולא חיגרין ולא סומים ולא אילמים ולא חרשים ולא שוטים על אותה שעה הוא אומר (שיר ד,): "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים על אותה שעה הוא אומר (במדבר ה,): "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'" מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת רב הונא בשם ר' הושעיא אמר ע"י שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים משפחה זו של פלוני לאו של מצורעים היא ללמדך שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע ר' תנחומא אומר על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים ארון זה הורג את נושאיו ואין נגעים באים אלא על לשון הרע לכך נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת ורבנן אמרי מן העגל דכתיב (שמות לב,): "וירא משה את העם כי פרוע" הוא שפרחה בהן צרעת כמד"א (ויקרא יג,): "וראשו יהיה פרוע" רבי יהודה בר רבי סימון אמר ממתאוננים שנאמר (במדבר יא,): "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" מהו לזרא רבי הונא אמר לזרנא ולבוטנא וריש לקיש אמר לאסכרא רבי אבא אמר לאזהרה ר' אביתר אמר לקרדא רשב"י אמר ובלבד שתהיו מרחקין ביותר ממה שאתם מקרבין בו א"ר יהודה ב"ר סימון מכאן נעשו זרים לאהל מועד:

ה. [ עריכה ]
ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ב"ו נותן אכסיריה והקב"ה נותן אכסיריה שנאמר (במדבר ה,): "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה" בשר ודם חובש בבית האסורים והקדוש ברוך הוא חובש בבית האסורין שנאמר והסגיר הכהן את הנגע בשר ודם גוזר טירודא והקב"ה גוזר טירודא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו בשר ודם נותן קטפרס והקדוש ברוך הוא נותן קטפרס (דברים כה,): "ארבעים יכנו לא יוסיף" ב"ו גובה קטירקי והקב"ה גובה קטירקי (שם, וענשו אותו מאה כסף) בשר ודם נותן דונטיבה והקדוש ברוך הוא נותן דונטיבה (שמות טז,): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" ב"ו נותן פרוקיפי והקב"ה נותן פרוקיפי (במדבר א,): "שאו את ראש וגו'" בשר ודם נותן אנונס והקדוש ברוך הוא נותן אנונס (שמות טז,): "עומר לגולגולת מספר נפשותיכם" ב"ו מכה אדם ע"י עדים והקב"ה מכה אותו על ידי עצמו (דברים לב,): "מחצתי ואני ארפא" ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר ב"ו מכה באיזמל ומרפא ברטייה אבל הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה הוא מרפא שנאמר (ירמיה, ל): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה יט

ויקרא רבה פרשה יט פיסקא: א ב ג ד ה ו

א. [ עריכה ]
"ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו'" זש"ה (שיר ה, יא): "ראשו כתם פז וגו'" "ראשו" זו תורה דכתיב (משלי ח,): "ה' קנני ראשית דרכו" דא"ר הונא בשם ריש לקיש שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם שנאמר (שם, ל) "ואהיה אצלו אמון וגו'" ויומו של הקב"ה אלף שנים שנאמר (תהלים צ,): "כי אלף שנים בעיניך וגו'" "כתם פז" אלו דברי תורה שנא' (שם יט,) "הנחמדים מזהב ומפז רב" דברים שנבראו מבראשית חרותים מכתם פז "קְוֻצּוֹתָיו תלתלים" זה הסירגול "שחורות כעורב" אלו קוצי האותיות דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר תלתלים במי הן מתקיימות במי שמשחיר ומעריב בהן א"ר שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה שנאמר (איוב לח,): "מי יכיל לעורב צידו" למוד מאליהו ע"י שהשחיר והעריב בתורה ולא כבר זימנתי לו עורבים שנאמר (מ"א, יז): "והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'" מהיכן היו מביאין לו משולחנו של יהושפט א"ר שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה בפרנסה מנין מי יכין לעורב צידו כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה אינו זוכה לדברי תורה ר' אסי הוה עסקן חמי חד עורב עביד קן עביד ביעין עביד אפרוחין נסבינון ויהבינון בקידרתא חדתא ואשע באפיהון ג' יומין בתר תלתא יומין פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין אשכח יתהון דעבדין צואה וצואה עבדה יתושין והוו פרחין לעיל מנהון ואכלין להון קרא עליהן הדין פסוקא מי יכין לעורב צידו ר' יוחנן וריש לקיש ר"י אומר אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר (איכה ב,): "קומי רוני בלילה" ר"ל אמר ביום ובלילה שנאמר (יהושע א,): "והגית בו יומם ולילה" ריש לקיש הוה פשיט קראי וכד הוה מטי באילין קראי (משלי לא,): "ותקם בעוד לילה" (איכה ב,): "קומי רוני בלילה" היה אומר יפה למדני ר"י חזר ואמר לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי ולמה דהוה דלילא ודיממא:

ב. [ עריכה ]
ר' חנין דציפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר מי שטפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו מי שפקח מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה א"ר אמי (משלי כד,): "ראמות לאויל חכמות" א"ר יוחנן לככר תלוי באוירו של בית מי שטיפש אומר מי יכול להוריד את זה מי שפיקח אומר ולא אחר תלאו אלא מביא שני קנים ומספקן זה לזה ומורידו כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם מי שפיקח אומר והוא לא מאחר למדה אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו מי שטיפש מהו אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו מי שפיקח מהו אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל כך מי שהוא טיפש מהו אומר מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה מי שהוא פיקח מהו אומר ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן א"ר זעירא אפי' דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה תלתלי תלתלים הן יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל כענין שנאמר (דברים יג,): "והיתה תל עולם לא תבנה" עוד א"ר אלכסנדרי בר חגאי (בשם) ר' אלכסנדרי קרובה (קרובץ) אם מתכנסים כל או"ה להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין ממי את למד משלמה על ידי שביקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגורו ומי קטרגו רבי יהושע ב"ל אמר י' של ירבה קטרגו תני ר' שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע עקרני שלמה ועשאני פלסתר שכל דייתיקי ששנים וג' דברים בטלין הימנה כולה בטילה והרי שלמה המלך ביקש לעקור יו"ד ממני כתיב (שם,) "ולא ירבה לו נשים" והרבה לו "לא ירבה לו סוסים" והרבה לו סוסים "לא ירבה לו כסף וזהב" והרבה לו כסף וזהב אמר לו הקדוש ברוך הוא צא לך הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו"ד ממך אינה בטילה לעולם ר' הונא בשם ר' אחא אמר יו"ד שנטל הקב"ה משמה של שרה חלקו לשנים חציו לאברהם וחציו לשרה א"ר יהושע בן קרחה יו"ד של שרה עלתה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו רבש"ע עקרתני משמה של אותה צדקת א"ל הקב"ה צא לשעבר היית בשמה של נקבה בסופה של תיבה אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר בראשו של תיבת הה"ד (במדבר יג,): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (דברים ו,): "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" אם את עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את כל העולם כולו (שמות לד,): "כי לא תשתחוה לאל אחר" אם אתה עושה רי"ש דל"ת נמצא את מחריב את כל העולם כולו (ויקרא כב,): "ולא יחללו את שם קדשי" אם אתה עושה חי"ת ה"א נמצא מחריב את העולם כולו (תהלים קנ,): "כל הנשמה תהלל יה הללויה" אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם (ירמיה, ה): "כחשו בה'" אם אתה עושה בי"ת כ"ף מחריב העולם (הושע ה,): "בה' בגדו" אם אתה עושה בי"ת כ"ף אתה מחריב את כל העולם (ש"א, ב): "אין קדוש כה'" אם אתה עושה כ"ף בי"ת אתה מחריב את העולם "כי אין בלתך" א"ר אבא בר כהנא כולה בלה ואת לית בלה כי אין בלתך אין לבלותך:

ג. [ עריכה ]
ר' יהודה ב"ר סימון פתר קרא בתלמידי חכמים כתוב אחד אומר (שיר ה, יא): "שחורות כעורב" וכתוב אחד אומר (שם טו, מראהו כלבנון בחור כארזים) וכתיב (נחום ב,): "מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו" אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה אע"פ שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת אמר הקדוש ברוך הוא הרי הן עריבות עלי שנאמר (מלאכי ג,): "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'" תדע לך שהוא כן שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת אלא זו בפני עצמה וזו בפ"ע "איש איש כי יהיה זב מבשרו" "ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'":

ד. [ עריכה ]

ה. [ עריכה ]

ו. [ עריכה ]

[1] פי' שבע דווקא הן ולא יותר, והאי דכתיב "שש" ו"שבע", ולא כתיב "שבע שנא" היינו כמו "השביעית" (מתנות כהונה)

[1]