עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(ב) "כשושנה", [תשובת הדוד] אמנם את דומה בין בנות ירושלים כשושנה בין החוחים. שהעץ שהשושנה גדלה עליו מלא חוחים. ועת תתערב ביניהם ינקבוה וישחיתוה. וצריך שתשא ראשה עליהם בל תתערב עמהם כן צריכה את להשמר בל יפתוך בנות ירושלים אל אהבת שלמה:

מליצה:

(ב) "כשושנה" (תשובת הדוד העליון ב"ה) אמנם את דומה בין בנות ירושלים ר"ל בין כחות הגויה כשושנה שהעץ שהיא גדלה עליו מלא חוחים וצריך שתנשא ראשה עליהם בל תתערב עמהם כי אז ינקבוה החוחים כן כחות החומריות אשר הנפש תנשא עליהם הם כחוחים המנקבים את השושנה הקדושה עת תתערב בחברתם וישחיתו יפיה ותפארת קדושתה וצריך שתתנשא עליהם ולא תתערב בחברתם. [ובר"מ פ' תצא דף רע"ח ואם לא אלא דאשתכח כל איברין דגופא מליא חובין ולא אשתכח אבר לשרי עלה תורה ומצות איהי שושנה בין החוחים]:

ב.    [ עריכה ]
כשושנה בין החוחים ר' יצחק פתר קרייה ברבקה. שנאמר: (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו'. אם ללמד שהיא מפדן ארם מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי? אלא אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת, יצאה מבינותם. למה היא דומה? כשושנה בין החוחים. ר' פנחס בשם ר' סימון אמר: כתיב: (שם כ"ח) וישלח יצחק את יעקב פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, וכלל כולם לרמיות.

ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט. כך גאולתן של ישראל, הייתה קשה לפני הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: (דברים ד') או הנסה אלוהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. ר' יהושע בשם ר' חנן אמר: גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא "גוי מקרב גוי", שהיו אלו ערלים ואלו ערלים. אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמן: אלולי שאמר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה, לא היו ישראל נגאלין לעולם. הדא הוא דכתיב: (שמות ו') לכן אמור לבני ישראל: אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. ואין "לכן" אלא שבועה. היך מה דאת אמר: (שמואל א' ג') ולכן נשבעתי לבית עלי. אמר ר' ברכיה: (תהילים ע"ז) גאלת בזרוע עמך בטרוניא. אמר ר' יודן: מלבא לקחת לו גוי ועד מוראים גדולים ע"ב אותיות הן, ואם יאמר לך אדם ע"ה, אמור לו: צא מהן גוי השני, שאינו מן המנין. אמר ר' אבין: בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושנים שמות הן.

רבי עזריה בשם רבי יהודה אמר ר' סימון: משל למלך שהיה לו פרדס וירדו ונטעו שורה של תאנים, ושורה של גפנים, ושורה של רמונים, ושורה של תפוחים, ומסרו לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס, לידע מה עשה, ומצא מלא חוחין ודרדרים. הביא קצצים לקצצו וראה בו שושנה אחת של ורד, ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו. אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס.כך העולם, לא נברא אלא בשביל ישראל. לאחר עשרים וששה דורות, הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לראות מה שעשה, ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול נמחה מן המים, דור הפלגה במים. הביא קצצים לקצצו, שנאמר: (תהילים כ"ט) ה' למבול ישב. וראה שושנה של ורד, אלו ישראל ונטלה והריח בה. בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות ושבת נפשו עליו, בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע. אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם.

ר' חנן דצפורי פתר קרייה בגמילות חסדים בנוהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין, לבית האבל. ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת אבלים. למה הוא דומה? לשושנה בין החוחים. ועוד בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין, לבית המשתה. ואין אחד מהן יכול לפתוח פיו, לברך ברכת חתנים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת חתנים. למה הוא דומה ביניהם? כשושנה בין החוחים. בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין, לבית הכנסת. ואין אחד מהן יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התיבה. למה הוא דומה? כשושנה בין החוחים. רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרי ליה: פרוס את שמע! אמר לון: לינא חכם עבר לפני התיבה! אמרין: דין הוא ר' אלעזר דין?! הוא דמתגלגלין ביה?! על מגן צווחין ליה רבן?! נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו. אמר לו: למה פניך חולניות? תני ליה עובדא. אמר ליה: צבי רבי דיילף? אמר ליה: אין, ואלפיה. לבתר יומין אזל לההוא אתר, אמרי ליה: פרוס לן את שמע, פרס! לון עבור לפני התיבה ועבר! אמרין: אתחסם רבי אלעזר. וקרון ליה: ר' אלעזר חסמא. רבי יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת חתנים וברכת אבלים כי היכי דיהוון גוברין בכל מלה.

רבי הונא פתר קרייה במלכיות. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, אף על פי כן, לבה מכוון למעלה. כך ישראל, אף על פי שהן נגבין ארנוניות בורסגניות, לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים. שנאמר: (תהילים כ"ה) עיני תמיד אל ה'. רבי איבו פתר קרייה בגאולת מחר מה השושנה הזו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט. מהו עושה? מביא אור ושורף חוצה לה, ואחר כך לוקטה. כך, (איכה א') ציווה ה' ליעקב סביביו צריו. כגון: חלמיש לגווה. יריחו לנועדן. סוסיתן לטיבריה. קסטרא לחיפא. לוד לאונו. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ה') זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה. למחר, כשיגיע הקץ, מה הקדוש ברוך הוא עושה? מביא האור ושורף חוצה לה. הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ג) והיו עמים משרפות סיד. מה כתיב תמן? (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו.

אמר ר' אבון: מה שושנה זו שרב יוצא עליה והיא כמושה, יצא טל היא מפרחת. כך, כל זמן שצלו של עשו קיים, כביכול נראין כמושין בעולם הזה, עבר צלו של עשו, ישראל מרטיבין והולכין. הדא הוא דכתיב: (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. מה השושנה הזו, אינה בטלה לעולם, אלא גב ריחה. כך ישראל אינן בטלין, אלא גב מצוות ומעשים טובים. מה שושנה זו, אינה, אלא לריח. כך לא נבראו הצדיקים, אלא לגאולתן של ישראל. מה שושנה זו, עולה לשולחן מלכים תחלה וסוף. כך ישראל, הן הן לעולם הזה, הן הן לעולם הבא. מה שושנה זו, נכרת בין העשבים. כך ישראל, נכרין בין אומות העולם. שנאמר: (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום. מה שושנה זו, מתוקנת לשבתות וימים טובים, כך ישראל, מתוקנים לגאולה של מחר. אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "לך אמור להם לישראל, בני! כשהייתם במצרים, הייתם דומין לשושנה בין החוחים עכשיו, שאתם נכנסין לארץ כנען, היו דומין לשושנה בין החוחים תנו דעתכם, שלא תעשו כמעשה אלו וכמעשה אלו. הדא הוא דכתיב: (ויקרא י"ח) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו'.