כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדי נאם יהוה ואני אל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וַאֲנִי אֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה וַאֲנִי־אֵֽל׃
"אנכי", מביא ראיה נגד מ"ש אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, כי הלא "אנכי הגדתי הושעתי", כי הגדתי בזמן העבר והבטחתי להושיע בעתיד והושעתי באמת, וזה לא יצוייר אצל עובדי אלילים, שהאליל המולך אחר הראשון לא יקים דבר הראשון והבטחתו, ונגד מ"ש אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע, מביא ראיה כי הלא "והשמעתי ואין בכם זר", בעת שהשמעתי את דברי הלא ראיתם כי אין בכם אל זר מבלעדי רק אני לבדי, כמ"ש אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו.
"ואתם עדי נאם ה'" כי השגתם זאת בעיניכם במעמד הר סיני, וגם "ואני אל ע�ד" שהאלהות בעצמה תעיד על זה, שכבר התבאר במופתים שגדר האלהות שיהיה אחד נצחי בלתי משתנה, ומי שאינו אחד נצחי ובלתי משתנה אינו אל בהכרח:
