מדרש רבה על קדושים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · קדושים · >>


סדר קדושים[עריכה]

פרשיות: כד כה


<< · ויקרא רבה · כד · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה כד[עריכה]

ויקרא רבה פרשה כד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

ויקרא רבה · כד · א · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

א. [עריכה]

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הה"ד (ישעיה ה, טז): "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט" תניא א"ר שמעון בן יוחאי אימתי שמו של הקדוש ברוך הוא מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדת הדין ברשעים ואית ליה קריין סגיין (יחזקאל לח, כג): "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" וכתיב (תהלים ט, יז): "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה" (ירמיה טז, כא): "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי [וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה']" (מיכה ו, ה): "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'" והדין "ויגבה ה' צבאות במשפט":

<< · ויקרא רבה · כד · ב · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ב. [עריכה]

ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר הה"ד (תהלים צב, ט): "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'" לעולם ידך בעליונה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין בזמן שהוא נותן דימוס כל העם מקלסין אותו ובזמן שהוא נותן ספיקלא אין כל בריה מקלסת אותו מפני שהם יודעין שיש שטף בדינו אבל הקב"ה אינו כן אלא בין במדת הטוב בין במדת פורעניות "וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה'" לעולם ידך בעליונה.
רב הונא בשם ר' אחא אמר כתיב (תהלים קא, א): "לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה" אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אם חסד אתה עושה עמי אשירה בין כך ובין כך לה' אזמרה א"ר תנחום ברבי יודן כתיב (תהלים נו, יא): "באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר" בין כך ובין כך אהלל דברו.
ורבנן אמרי כתיב (תהלים קטז, ג): "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (יג): "כוס ישועות אשא" בין כך ובין כך "ובשם ה' אקרא" א"ר יודן ב"ר פיליא הוא שאיוב אומר (איוב א, כא): "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך" בין שנתן ברחמים נתן בין שנטל ברחמים נטל ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשנטל נמלך בבית דין א"ר אלעזר בכל מקום שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו בנין אב שבכלן (מ"א כב, כג): "וה' דבר עליך רעה".
א"ר יודן כתיב "ואתה מרום" רוממות אתה נוהג בעולמך נתת כהונה לאהרן לעולם (במדבר יח, יט): "ברית מלח [עולם] הִוא" נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר (דה"ב יג, ה): "הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה [לדויד על ישראל לעולם]" נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר [[:קטגוריה:|"קדשים תהיו"]]:

<< · ויקרא רבה · כד · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א [[:קטגוריה:|"קדשים תהיו"]] הה"ד (תהלים כ, ג): "ישלח עזרך מקדש" רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן א"ל אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא ובטיהרא ולית אתון מתנזקין וכדון תהון ידעין דהא רוח ביש בעי מישרא הכא והא מזיק ברייתא א"ל ומה נעביד א"ל אזיל ואסהיד בבני מתא ואמור להון מאן דאית ליה מכוש מאן דאית ליה פס מאן דאית ליה מגרופי יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין על אפי מיא וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא ואמרין דידן נצח ולא יפקון מן הכא עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא אזל ואסהיד בבני קרת' ואמר להון מאן דהוה ליה מכוש מאן דהוה ליה פס מאן דהוה ליה מגרופי נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא ויהון מסתכלין כלפי מיא כיון דחמו ערבוביא במיא הוון מקשיין בפרזלא ואמרו דידן נצח דידן נצח ולא עלון מן תמן עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא והרי דברים ק"ו ומה אם הרוחות שלא נבראו לשום סיוע צריכין סיוע אנו שנבראנו לסיוע עאכ"ו הוי "ישלח עזרך מקדש":

<< · ויקרא רבה · כד · ד · >>


ד. [עריכה]

ד"א (תהלים כ, ג): "ישלח עזרך מקדש" א"ר לוי כל טובות וברכות ונחמות שהקב"ה עתיד ליתן לישראל אינן אלא מציון ישועה מציון שנאמר (תהלים יד, ז): "מי יתן מציון ישועת ישראל" עוז מציון שנאמר (שם קי, ב) "מטה עזך ישלח ה' מציון" ברכה מציון שנאמר (שם קלד, ג) "יברכך ה' מציון" שופר מציון שנאמר (יואל ב, א): "תקעו שופר בציון" טל וברכה וחיים מציון שנאמר (תהלים קלג, ג): "כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' וגו'" תורה מציון שנאמר (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה" עזרה וסיוע מציון שנאמר "ישלח עזרך".
"מִקֹּדֶשׁ" מקדוש מעשים שיש בידך "וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" מציון מעשים שיש בידך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לישראל בני כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים הה"ד [[:קטגוריה:|"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ [כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי]"]]:

<< · ויקרא רבה · כד · ה · >>


ה. [עריכה]

תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה ר' לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה

ר' יודן בשם ר"ש בן יוחאי אמר ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים.
ר' לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים א"ר תנחומא ולא פליגי מאן דעבד פרשת פסחים שבעים כלל עמה פרשת תפילין מאן דעביד פרשת נזיקין שבעים כלל עמה פרשת שמטה ומאן דעבד פרשת קדושים שבעים כלל עמה פרשת עריות:

<< · ויקרא רבה · כד · ו · >>


ו. [עריכה]

א"ר יהודה בן פזי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ואתיא כהדא דר' יהודה בן פזי דאמר: כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. רבי יהושע בן לוי מייתי מן שונמית הה"ד (מ"ב ד, ט): "ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא" אמר רבי יונה: הוא קדוש ואין משרתיו קדושים! הדא הוא דכתיב (שם, כז) "ויגש גיחזי להדפה" א"ר יוסי בר חנינא: שהדפה בהוד יפיה על דדיה. רבי איבון אמר: מלמד שלא הביט בה מימיו, ורבנן אמרי: שלא ראתה טפת קרי מימיה על סדין שלו.
אמתיה דרבי ישמעאל בר רב יצחק אמרה אנא הוינא משמשא למנוי דמרי ולא מן יומוי חמית מלה בישא על מנוי דמרי.
אמר רבי יהושע בן לוי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ואית ליה קריין סגיין (ויקרא כא, ז): "אשה זונה וחללה" (שם, ז) "וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב" (שם, יד) "אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו' ולא יחלל זרעו [כי אני ה' מקדשו]" והדין "דבר אל כל עדת בני ישראל":

<< · ויקרא רבה · כד · ז · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ז. [עריכה]

אמר ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמן משל למלך שהיה לו איפקרסין והיה מצוה את עבדו נערה וקפלה וכו' אמר רבי שמואל בר נחמן משל לכהן גדול שהיה מהלך בדרך נזדמן לו חלוני אחד אמר לו אלך עמך אמר לו בני כהן אני ובדרך טהור אני מהלך ואין דרכי להלוך בין הקברות אם אתה הולך עמי מוטב ואם לאו סוף שאני מניחך והולך לי כך א"ל משה לישראל (דברים כג, טו): "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך" מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להגן עליך להיות צל על ראשו וחד אמר לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך כד"א (שמות ג, כב): "ונצלתם את מצרים" על מנת "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר" ערות דבור ר' שמואל בר נחמן אמר זה נבול הפה:

<< · ויקרא רבה · כד · ח · >>


ח. [עריכה]

רבי אבין אמר תרתין רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים לעת ערב בא ליתן שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד אמרו לו אדונינו המלך לא כלנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד אמר להם המלך אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין ולפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר (דניאל ג, יד): "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא" אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד [[:קטגוריה:|"דבר אל כל עדת בני ישראל"]] וכתיב "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם והייתם קדושים" ר' אבין אמר אוחרי משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג' קדושות מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל הה"ד [[:קטגוריה:|"דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו"]] [[:קטגוריה:|"והתקדשתם והייתם קדושים"]]:

<< · ויקרא רבה · כד · ט


ט. [עריכה]

א"ר שמעון בן לקיש שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע כתוב אחד אומר (דברים כח, יג): "והיית רק למעלה" יכול כמוני ת"ל "רק" לשון מיעוט גדולתי למעלה מגדולתכם ואנו למדין אותה מפרעה הרשע שנאמר (בראשית מא, מ): "אתה תהיה על ביתי" יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה מגדולתך והדין [[:קטגוריה:|"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"]] יכול כמוני ת"ל [[:קטגוריה:|"כי קדוש אני"]] קדושתי למעלה מקדושתכם ועוד אנו למדין מפרעה הרשע שנאמר (שם מא, מד) "ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה יכול" כמוני ת"ל "אני פרעה" גדולתי למעלה מגדולתך א"ר יהושע בשם ר' לוי מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה ומה אני של בשר ודם על ידי שאמר פרעה ליוסף "אני פרעה" זכה לכל הכבוד הזה לכשיבא אני של הקדוש ברוך הוא (ישעיה מו, ד): "ועד זקנה אני הוא" וכתיב (שם מד, ו) "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו [ה' צבאות] אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים" על אחת כמה וכמה:

<< · ויקרא רבה · כד · >>


<< · ויקרא רבה · כה · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה כה[עריכה]

ויקרא רבה פרשה כה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח

ויקרא רבה · כה · א · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

א. [עריכה]

"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי ג, יח): "עץ חיים היא למחזיקים בה":

  • אמר רב הונא בשם ר' אחא: שלא יהיו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחד, אלא (שם ב, א) "בני אם תקח אמרי ומצותי תִּצְפֹּן אתך", אם יש לך זכות - קח.
  • אמרי, רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר: משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, אמר לו אבא מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפורטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה, אף כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה.
  • אילו נאמר 'עץ חיים היא לעמלים בה' לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא 'למחזיקים'. אילו נאמר 'אשר לא ילמד' לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא (דברים כז, כו): "'אשר לא יקים' את כל דברי התורה הזאת", לכך נאמר" עץ חיים היא למחזיקים בה".
  • רב הונא אמר: אם נכשל אדם בעבירה, חייב מיתה בידי שמים. מה יעשה ויחיה? אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים, ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים, ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה? ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה והוא חי, שאילו נאמר 'ארור אשר לא ילמד' לא היתה תקומה, אלא "ארור אשר לא יקים", אלו נאמר 'עץ חיים לעמלים בה' לא היתה תקומה, אלא "עץ חיים היא למחזיקים בה".
    • (קהלת ז, יב): "כי בצל החכמה בצל הכסף" א"ר אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור הה"ד "ארור אשר לא יקים" ר' ירמיה אמר בשם ר' חייא לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק ולא למחות ומיחה הרי זה בכלל ברוך:

<< · ויקרא רבה · כה · ב · >>


ב. [עריכה]

ר' הונא ור' ירמיה אמרו בשם ר' חייא בר אבא: עתיד הקדוש ב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן. ואית ליה ג' קריין:

"שמעון אחי עזריה אמר משמו", והלא שמעון היה גדול מעזריה! אלא, על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו.

ודכוותה (דברים לג, יח): "ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך", ולא יששכר גדול היה מזבולן? אלא, ע"י שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא, ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו, שנאמר "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך".

א"ר תנחומא: כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוין לבו למלחמה, סוף שהוא נופל במלחמה; אבל שבטו של זבולון, בין מתכוין בין שאינו מתכוין, יוצאין למלחמה ונוצחין, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (דה"א יב, לד): "מזבולן יוצא צבא עורכי מלחמה ולעדור בלא לב ולב"; מהו בלא לב ולב? אלא בין מתכוונין בין שאינן מתכוונין הם יוצאים ומנצחין.

דרש רבי יהודה בן פזי: מי יגלה עפר מעיניך, אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים! א"ר הונא: כד שמע בר קפרא כך, אמר יפה דרש ר' יהודה בן אחותי, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב [[:קטגוריה:|"וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"]].

<< · ויקרא רבה · כה · ג · >>


ג. [עריכה]

רבי יהודה ב"ר סימון פתח (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלהיכם תלכו" וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון" וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלהיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" ואתה אומר "ובו תדבקון" אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלהים גן בעדן" אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד "כי תבאו אל הארץ":

<< · ויקרא רבה · כה · ד · >>


ד. [עריכה]

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח (קהלת ב, ד): "הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים" אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי לעשות עם בניכם כל מה שהתניתי עמכם "בניתי לי בתים" שנאמר (דברים ו, יא): "ובתים מלאים כל טוב" "נטעתי לי כרמים" שנאמר "כרמים וזיתים אשר לא נטעת" (ו): "עשיתי לי ברכות מים" שנאמר "וּבֹרֹת חצובים" וכתיב (שם ח, ז) "עינות ותהומות" "להשקות מהן יער צומח עצים" אמר ר' לוי אפילו קנה חצים לא היתה א"י חסרה עשיתי לי גנות ופרדסים (דברים ח, ח): "ארץ חטה ושעורה" "נטעתי בהם עץ כל פרי" הה"ד [[:קטגוריה:|"כי תבאו אל הארץ ונטעתם"]]:

<< · ויקרא רבה · כה · ה · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ה. [עריכה]

(איוב לח, לו): "מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה" מהו "בַּטֻּחוֹת" בטויא "או מי נתן לשכוי בינה" הדא תרנגולתא א"ר לוי בערביא צווחין לתרנגולתא שכויא הדא תרנגולתא כד אפרוחיה דקיקין היא מכנשא להון ויהבת להון תחות אגפיא ומשחנה להון ומעדרנה קדמיהון וכד אינון רבייה חד מנהון בעי למקרב לותיה והיא נקרה ליה בגו רישיה וא"ל זיל עדור בקוקלתך כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן מסיע לפניהם כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין הה"ד [[:קטגוריה:|"כי תבאו אל הארץ ונטעתם"]].
אדרינוס שחיק טמיא הוה עבר באלין שבילייא דטברייא וחמא חד גבר סב קאים וחציב חצובן למנצב נציבין א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשכת א"ל קריצת וחשיכת ומה דהני למרי שמיא עבד א"ל בחייך סבא בר כמה שנין את יומא דין א"ל בר מאה שנין א"ל ואת בר מאה שנין וקאים וחצב חצובין למנצב נציבין סבר דאת אכיל מנהון א"ל אין זכית אכלית ואם לאו כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני א"ל בחייך אם זכית אכול מנהון תהוה מודע לי לסוף יומין עבדין תאניא אמר הא ענתה נודע למלכא מה עבד מלא קרטלא תאינין וסלק וקם ליה על תרע פלטין אמרין ליה מה עסקיך אמר לון עלון קדם מלכא כיון דעל אמר ליה מה עסקך א"ל אנא סבא דעברת עלי ואנא חצב חציבין למנצב נציבין ואמרת לי אין זכית תיכול מנהון תהא מודע לי הא זכיתי ואכילית מנהון והילין תאיניא מן פיריהון אמר אדרינוס בההיא שעתא קלוונין אנא תיתנון סילון דדהבא ויתיב ליה אמר קלווניא אנא דתפנון הדין קרטל דידיה ותמלון יתיה דינרין אמרין ליה עבדוהי כל הדין מוקרא תיקריניה להדין סבא דיהודאי אמר להון בריה אוקריא ואנא לא אנא מוקר ליה אנתתיה דמגירא הות ברת פחין אמרה לבעלה בר קבלוי חמי דהדא מלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין מה עבד מלא מרעליה תינין ואזל וקם קדם פלטין א"ל מה עסקך אמר לון שמעית דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין עלון ואמרין למלכא חד סבא קאים על תרע פלטין טעין מלא מרעלי' תינין ואמרנא ליה מה עסקך א"ל שמעית דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין אמר קלוונין אנא דתקימין יתיה קדם תרע פלטין וכל מאן דעייל ונפק יהי טרו על אפי' באפתי רמשא פנון יתיה ואזל לביתיה אמר לאנתתיה ככל הדין יקרא אנא שלים לך אמרה אזיל גלוג לאמך תהוון אינון תינין ולא הוון אתרגון דהוון בשילן ולא פגינן:

<< · ויקרא רבה · כה · ו · >>


ו. [עריכה]

רב הונא בר קפרא אמר: ישב אברהם אבינו ודרש: נאמר ערלה באילן ונאמר ערלה באדם, מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פירות אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פירות. א"ר אמר רבי חנין בן פזי: וכי כבר היה אברהם אבינו יודע קלין וחמורין וגזירות שוות?! אלא רמז רמזה לו (בראשית יז, ב): "ואתנה בריתי ביני וביניך וגו'" מקום שהוא פרה ורבה.

תני רבי ישמעאל: בקש הקב"ה להוציא כהונה משֵׁם שם בן נוח, שנקרא גם מלכי צדק, משום שנאמר (שם יד, יח) "ומלכי צדק מלך שלם". כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, אמר לו אברהם: "וכי מקדימין ברכת עבד לברכת האדון?!", הוציאה הקדוש ברוך הוא ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר (תהלים קי, א): "נאום ה' לאדוני", וכתיב בתריה (שם, ד) "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק", על דבורו של מלכי צדק.

הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (בראשית יד, יח): "ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ": ר' ישמעאל ורבי עקיבא:

  • ר' ישמעאל אומר: אברהם כהן גדול היה, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, וכתיב (שם יז, יא) "ונמלתם את בשר ערלתכם", ומהיכן ימול? אם ימול מן האוזן עדיין אינו כשר להקריב, אם ימול מן הלב עדיין אינו כשר להקריב, אם ימול מן הפה עדיין אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב? הוי אומר: זו ערלת הגוף.
  • ר"ע אומר: ד' ערלות הן: נאמר ערלה באוזן, (ירמיה ו, י): "הנה ערלה אזנם"; ערלה בפה, שנאמר (שמות ו, ל): "ואני ערל שפתים"; נאמרה בלב, שנאמר (ירמיה ט, כה): "וכל בית ישראל ערלי לב"; וכתיב (בראשית יז, א): "התהלך לפני והיה תמים", מהיכן ימול? אם ימול מן האוזן עדיין אינו תמים, אם ימול מן הפה עדיין אינו תמים, מהיכן ימול ויהיה תמים? הוי אומר: זו ערלת הגוף.
  • נגדא אמר: כתיב (שם, יב) "ובן שמונת ימים", מהיכן ימול? אם מן האוזן - עדיין אינו שומע, אם מן הפה - עדיין אינו מדבר, אם מן הלב - עדיין אינו יכול לחשב, מהיכן ימול ויהיה שומע ומדבר ומחשב? הוי אומר זו ערלת הגוף.

א"ר תנחומא: מסתברא דנגדא, (שם, יד) "וערל זכר אשר לא ימול": רבי יודן בשם ר' יצחק ורבי ברכיה בשם רבי יצחק, ותנו לה בשם רבי יוסי בן חלפתא: וערל זכר - וכי יש ערל נקבה?! אלא, ממקום שרואין אותו ויודעין אם זכר הוא או נקבה, משם מולין אותו:

<< · ויקרא רבה · כה · ז · >>


ז. [עריכה]

דרש ר' לוי בר סיסי (יחזקאל טז, כו): "ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר" מאי גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה ג' אלא שהיו כלם ערלים וכה"א (בראשית יז, יד): "וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו".
ד"א בעלי גברין היו ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' שמואל ב"ר נחמני כתיב (יהושע ה, ג): "וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" אמר ר' לוי מקום שהיא גבעה בערלה:

<< · ויקרא רבה · כה · ח


ח. [עריכה]

(שיר ה, טו): "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" - "שׁוֹקָיו" זה העולם "עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" שהוא מיוסד על ימי בראשית דכתיב (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה ה' וגו'" "מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז" אלו דברי תורה כד"א (תהלים יט, יא): "הנחמדים מזהב ומפז רב".
ד"א "מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז" אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם ולמה הן דומות רב הונא בשם בר קפרא אמר כעמוד הזה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלוס מלמעלה כך הם פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ונדרשות לאחריהם נדרשות לפניהם [[:קטגוריה:|"כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"]] וכתיב (ויקרא יט, כ): "איש כי ישכב את אשה שכבת זרע" וכי מה ענין זה לזה אלא משהוא מנכש עמיה הוא אזל ומתעבד ברביי מתוך שהוא יוצא ונכנס בתוך ביתו הוא נחשד על שפחתו אמר לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב חטאת אני מביא ואשם אני מביא דא"ר יודן בשם ר' לוי אלו שהם נוהגים היתר בשפחות בעולם הזה עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא הה"ד (תהלים סח, כב): "אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו" מהו מתהלך באשמיו כל עמא אמרין יזיל ההוא גברא בחובוי ייזל ההוא גברא בחובוי נדרשת לאחריהן שנאמר "שלש שנים יהיה לכם ערלים" וכתיב (ויקרא יט, כו): "לא תאכלו על הדם" וכי מה ענין זה לזה אמר הקב"ה לישראל אתה ממתין לערלה ג' שנים ולאשתך אינך ממתין שתשמור על נדתה לערלה אתה ממתין ג' שנים ולבהמתך אי אתה ממתין עד שימצה דמה ומי קיים מצות הדם (ש"א יד, לג): "ויגידו לשאול לאמור הנה העם חוטאים לה' ויאמר שאול פוצו בעם ושחטתם בזה" מהו בזה רבנין אמרי סכין בת י"ד הראה להן ב' תרתין ז' שבעה ה' חמשה אמר להן כסדר זה תהיו שוחטין ואוכלים אימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא הוי אומר ביום מלחמת פלשתים הה"ד (שם יג, כב) "והיה ביום מלחמה ולא נמצא חרב וגו'" ולא נמצא ואת אמרת ותמצא מי המציאה לו ר' חגי בשם ר"י אמר מלאך המציאה לו ורבנן אמרי הקב"ה המציאה לו כתיב (שם יד, לה) "ויבן שאול מזבח לד' אותו החל לבנות מזבח" כמה מזבחות בנו ראשונים נח א' אברהם א' יצחק א' יעקב א' משה א' יהושע א' ואתה אומר אותו החל אלא אותו החל להיות ראש במלכים א"ד על ידי שנתן נפשו על הדבר הזה העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח לה' אר"ש בן לקניא לפי שבעוה"ז בונה אדם ואחר מבלהו נוטע נטיעות ואחר אוכל אבל לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה סה, כב): "לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל לא יגעו לריק וגו'" וכתיב (שם סא, ט) "ונודע בגוים זרעם":

<< · ויקרא רבה · כה · >>